פש"ר 676-09 ס.י. נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

הבקשה:

1.החייב הגיש בקשה למתן צו הפטר מחוב מזונות. בבקשת ההפטר ביקש החייב גם שבית המשפט יורה על הפחתת צו התשלומים שעמד על סך 1,000 ₪ לחודש, רטרואקטיבית והעמדתו על סך של 100 ₪ לחודש.

לחייב ניתן צו כינוס ביום 9/8/09 והושת עליו צו תשלומים בסך 1,000 ₪. ביום 7/6/10 הוא הוכרז כפושט רגל.

2.נימוקי הבקשה:

החייב טוען כי הוא מתנהל בתום לב בהליך. באשר לאי עמידתו בהוראות צו הכינוס וצו התשלומים [עפ"י דוח הנאמן החייב פיגר ב – 22 תשלומים], טוען החייב כי נקלע למשבר כספי מאז ספטמבר 2013 ועל כן הוא מתקשה בעמידה בצו התשלומים שהושת עליו בסך 1,000 ₪.

החייב נשוי לנושה העיקרית ולמעשה הנושה היחידה בתיק כפי שיפורט להלן, הגב' סמירה סלימאן, אולם הם חיים בנפרד 26! שנה, מאז שנת 1987 בהתאם להחלטת בית הדין הדתי הכנסייתי המארוני. בשל העובדה שבני הזוג משתייכים לעדה הקאתולית מארונית, לא יכול בית הדין הכנסייתי להורות על גירושין ו/או התרת נישואין.

3.החייב טוען כי הנושה – פרודתו, שהינה הנושה העיקרית בתיק, מסרבת להתגרש. כדי שאפשר יהיה להתגרש, הדבר כרוך בהמרת דת לדת הנוצרית אורטודוכסית. היא גם מסרבת לשוב ולחיות בשלום בית עם החייב והיא מונעת משיקולי נקם וחוסר תום לב.

עוד טוען החייב כי במסגרת הליכי הפירוד העביר לה את זכויותיו בדירת המגורים, אותה רכש עוד בטרם נישואיו וכן חויב במזונות אישה מאז הפירוד בסך של 2,200 ₪ לחודש, למרות שהכנסתה גבוהה משלו. אין לבני הזוג ילדים.

החייב טוען כי הנושה שיזמה את הליכי הפירוד שמה לה כמטרה להקשות ולטרפד כל ניסיון של החיב לשוב ולחיות חיים נורמאליים וכל זאת ממניעי נקם וחוסר תום לב משווע.

4.החייב מציין כי שנים לאחר הפירוד קשר קשר זוגי עם אישה אחרת שהפכה לידועה בציבור שלו ונולדו להם 2 ילדים קטינים. החייב עובד קבוע ומשתכר סך של 6,000 ₪, בת זוגו עובדת חלקית ומשתכרת כ – 2,000 ₪. הכנסות התא המשפחתי 8,200 ₪ [כולל קצבת ילדים]. החייב נאלץ להיעזר בבני משפחה לכיסוי הוצאות המחייה, איננו יוצר חובות חדשים, פרט לחוב המזונות האמור.

בית הדין הדתי קבע כי בנותיו של החייב אינן זכאיות למזונות כיוון שהן "תוצאה של מעשה זנות". עזרת בני המשפחה הופסקה לאחרונה. לחייב אין נכסים ואין תכלית בהמשך הליכי הפש"ר.

5.החייב מבקש להסתמך על דברים שכתב המנהל המיוחד במסגרת חוות הדעת שהוכנה לקראת הדיון בהכרזה, שם סבר המנהל המיוחד כי "ניתן לומר באופן פוזיטיבי שמקור החוב כלפי האישה אינו נגוע בחוסר תום לב, אלא נובע מדין דתי כופה. לפי הכללים הנהוגים בדיני הפש"ר, החוק והפסיקה, יש מקום שהחייב יוכרז כפושט רגל , אני ממליץ להכריזו כפושט רגל".

החייב מפנה גם לעמדת הכנ"ר במסגרת חוות הדעת ולקראת הדיון בהכרזה, לפיה המדובר "במקרה חריג המחייב שיקול דעת רחב תוך שקילת מכלול הנסיבות" .

החייב ביקש ללמוד מהוראות הדין האישי כי יש הצדקה להפטיר את החייב מחובותו.