ת"א 214205-02 בן חיים נ' מונרוב יעקב בן ציון

לפניי בקשה שהגיש התובע להורות כי הסכום אותו הפקיד הנתבע בקופת ביהמ"ש יישאר בידי ב"כ התובע, או בקופת ביהמ"ש, עד להכרעה בתובענה.

א. השתלשלות העניינים-

1. ביום 18.9.14 הגיש הנתבע בקשה להורות על שחזור התיק ולביטול פסק דין שניתן נגדו עוד בשנת 2003 בהיעדר הגנה.

2. לאורך השנים פעל התובע למימוש פסק הדין בלשכה להוצאה לפועל, אך פעולותיו לא צלחו והוא לא הצליח להיפרע מן הנתבע.

3. ביום 1.12.14 דחיתי את הבקשה לביטול פסק הדין. על כך הגיש הנתבע בר"ע לביהמ"ש המחוזי כאן, בטענה כי טרם הגיש בקשה סדורה לביטול פסק הדין שכן לא היו בידיו כל המסמכים הרלוונטיים. בעת הגשת הבר"ע הפקיד הנתבע סכום של 10,000 ₪ בקופת ביהמ"ש.

4. במהלך הדיון בבר"ע הורה ביהמ"ש המחוזי על עיכוב ההליכים בהוצל"פ עד להחלטה בבר"ע עצמה.

5. ביום 8.2.15 ניתנה החלטת ביהמ"ש המחוזי בבר"ע לפיה על התובע להגיש בקשה סדורה לביטול פסק הדין. משניתנה ההחלטה בבר"ע בוטל עיכוב ההליכים בהוצל"פ וביהמ"ש הורה כי הפיקדון יוחזר לנתבע.

6. משהפיקדון לא הושב לנתבע, הוגשה על ידו בקשה להורות שוב על השבת הפיקדון לידיו. אלא שאז הסתבר כי פיקדון זה עוקל ע"י התובע עוד קודם למתן ההחלטה על עיכוב ההליכים.

7. משנודע דבר העיקול לביהמ"ש המחוזי ניתנה על ידו החלטה ביום 26.2.15, לפיה ההחלטה שנתן בדבר החזר הפיקדון אינה גוברת על עיקול שהוטל כדין, אם הוטל.