ת"א 545-10-12 קפלן ואח' נ' גרינברג שגב ואח'

מבוא 

1. בפני בקשת הנתבע מספר 5 (להלן: "הנתבע") לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנותה, בשל העדר יריבות, בשל חוסר תום לב, בשל שימוש לרעה בהליכי בית משפט וכן בשל כך שכתב התביעה טורדני וקנטרני ומנוסח בניגוד לתקנות.

2. על פי המתואר בכתב התביעה כתב הנתבע חוות דעת גרפולוגית על התובע לבקשת אביו החורג של התובע (להלן: "מר זרי") שהציג את עצמו בפני הנתבע כמנהל עמותה המעסיקה את התובע (להלן: "העמותה").

3. התביעה הוגשה נגד 6 גרפולוגים, ביניהם נתבע 5, בטענה כי הם התרשלו בעבודתם והפיקו חוות דעת ללא הסכמתם של התובעים ומבלי שפגשו אותם. עוד נטען כי הנתבעים התרשלו בכתיבת חוות הדעת בכך שפרסמו את שמם של התובעים ומידע מוצנע עליהם וכי מסקנות חוות הדעת פוגעות בפרטיותם של התובעים ומוציאות את דיבתם. עוד נטען כי הנתבעים התרשלו בכך שלא וידאו את זהותו ותפקידו של מר זרי.

   טענות הנתבע בבקשה

4. היעדר יריבות - חוות הדעת נכתבה על התובע ושמה של התובעת לא אוזכר ובחוות הדעת אין כל התייחסות לתובעת. עוד נטען כי שמו של התובע אוזכר בחוות הדעת פעם אחת, וזאת ללא כל נתונים נוספים (כגון: מספר תעודת זהות, כתובת מגורים, גיל, עיסוק וכדומה). לטענתו, בתביעת דיבה יש להוכיח כי הפרסום מתייחס לאדם מסוים ולא לשום אדם אחר. עוד טען כי טענת התובע שאין מדובר בכתב ידו משמיטה את היריבות בינו לבין הנתבע.

5. חוסר תום לב - לטענת הנתבע התובעים מסלפים במכוון את הנכתב בחוות הדעת ומטעים את בית המשפט.

6. כשל עובדתי ולוגי - לטענת הנתבע כתב התביעה מתבסס על הנחה שגויה שהיה על הגרפולוג כביכול להכיר את כותב כתב היד שקיבל לבדיקה ולהיפגש עמו. הנתבע מסביר כי על הגרפולוג חל איסור מקצועי להיפגש עם הכותב לפני כתיבת חוות הדעת. עוד טען כי בתחילת כתב התביעה נאמר שמר זרי והעמותה פנו אל הנתבעים והציגו בפניהם מצג שווא כאילו הם המעסיקים של התובע כדי להוציא מהנתבעים חוות דעת במרמה. לאחר מכן נטען כי הנתבעים היו שותפים לאותה מרמה.

7. התיישנות- במהלך דיון קד"מ הבהיר בא כוחם של התובעים כי טענת הפרסום היא רק לגבי הפרסום מעצם כתיבת חוות הדעת ומסירתה לזרי (עמ' 6 שורות 2-12). לטענת הנתבע, לא נכתב בכתב התביעה בצורה מפורשת התאריך הראשוני המדויק שבו נעשה הפרסום ורק נטען כי הנתבעים ידעו על אודות הפרסומים מספר שבועות לפני הגשת התביעה. עוד טען הנתבע כי התאריך המדויק של הפרסום התברר רק במהלך הדיון ולפיכך זו ההזדמנות הראשונה להעלות את הטענה. בהתאם לסעיף 26 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") חלה התיישנות כיוון שהתביעה הוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום הפרסום.

8. שימוש לרעה בהליכי משפט- מכתב התביעה עולה כי יריבם של התובעים הוא מר זרי. הוא זה שפנה לנתבעים לקבלת חוות דעת גרפולוגית והוא זה ש"פרסם" (לשיטת התובעים) "כולי עלמא" את חוות הדעת. לפי כתב התביעה התובעים נקטו בהליך נפרד נגד מר זרי והעמותה בבית משפט לענייני משפחה ולכן הם לא צורפו לתביעה זו. אי צירופו של מר זרי לתביעה פוגעת בהגנתו של הנתבע ואף נבצר ממנו לצרף את מר זרי כצד ג'. עוד נטען שהתובעים לא הגישו בקשה לאיסור פרסום - חרף העובדה שהוזהרו על כך מפורשות על ידי עו"ד מצא. עוד נטען כי כתב התביעה הוא תערובת של טענות עובדתיות וראייתיות.