Tommy Hilfiger Licensing LLC ואח' נ' שוורץ

פסק דין

א.מבוא

מונחת לפני תובענה שעיקרה תביעה לקבלת פיצויים בגין הפרת סימני מסחר וביצועה של עוולת גניבת עין. במסגרת התובענה, מתבקש בית המשפט על ידי התובעות –TOMMY HILFIGER ILCENSING, LLC, TOMMY HILFIGER U.S. INC,TOMMY HILFIGER EUROPE B.V. וסי אנד שלס שיווק בע"מ (להלן: "התובעות"), לחייב את הנתבע, מר בן שוורץ (להלן: "הנתבע"), בתשלום פיצויים בגין הנזקים שגרם להן עקב הפרתם הנטענת של סימני מסחר השייכים להן, או למי מביניהן, וכן בשל ביצועה הנטען של עוולת גניבת עין. כן טוענות התובעות לקיומן של עילות תביעה נוספות כנגד הנתבע – רשלנות, הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט, המזכות אותן, לגרסתן, בזכות להיפרע מן הנתבע על נזקיהן.

ב.תמצית הרקע העובדתי

התובעת 1, חברת TOMMY HILFIGER ILCENSING, LLC, והתובעת 2, חברת TOMMY HILFIGER U.S. INC, הינן חברות אמריקאיות אשר בבעלותן מצוי מותג אופנה יוקרתי בענף ההלבשה – "TOMMY HILFIGER" (להלן: "המותג" או "מוצרי המותג"). המותג משווק ונמכר בחנויות יוקרה ברחבי העולם, לרבות בישראל. במרשם סימני המסחר בישראל המתנהל על ידי רשם סימני המסחר היו רשומים בכל המועדים הרלבנטיים לתובענה סימני המסחר הבאים: TOMMY HILFIGER (סימן מסחר מס' 79086),"TOMMY" (סימן מסחר מס' 142365) ו-"TOMMY JEANS" (סימן מסחר מס' 80839) הרשומים על שם התובעת 1, וכן ה"לוגו" של המותג, שצורתו דמוית דגל בצבעי אדום, לבן וכחול, אשר נרשם כסימן מסחר (מס' 43210) על שמה של התובעת 2 (להלן: "הלוגו").

התובעת 3, TOMMY HILFIGER EUROPE B.V., הינה חברה הולנדית המנהלת באופן בלעדי את ייצור ושיווק מוצרי המותג באירופה ובמזרח התיכון.

התובעת 4, סי אנד שלס שיווק בע"מ, הינה חברה ישראלית העוסקת במכירה ושיווק של מוצרי ביגוד והלבשה, והינה בעלת הזכות הבלעדית (מכוח הסכם עם התובעת 3) להפצה ושיווק בישראל של מוצגי המותג.

הנתבע, בן שוורץ, עוסק בתחום האופנה וההלבשה. במועדים הרלבנטיים לתביעה היה הנתבע הבעלים של עסק למכירת מוצרי הלבשה הנמצא בכפר סבא, והידוע בשם "בנו מותגים".

ביום 29.12.2009 פשטה משטרת ישראל, בשיתוף פעולה עם חברת "ווין קניין רוחני בע"מ" העוסקת בהגנה על קניין רוחני ואכיפת זכויות יוצרים, על בית מגוריו של הנתבע הנמצא ברחוב הברוש 40, בנווה ימין. בפשיטה זו נתפסו על ידי המשטרה 125 פרטי לבוש, מסודרים בשקים, הנושאים את ה"לוגו" של המותג ו/או את הכיתוב TOMMY HILFIGER, דהיינו – את סימני המסחר של התובעות.

ביום 30.12.2009, מר יואב בסן – המשמש כמומחה מטעם התובעות 1-3 לזיהוי מוצרי המותג והינו גם מנהל המותג אצל התובעת 4, ביצע בדיקה למוצרים שנתפסו בפשיטת המשטרה והגיע לכלל מסקנה כי פרטי הלבוש האלה, הנחזים להיות מוצרים המיוצרים על ידי התובעות, הינם למעשה פרטי לבוש מזויפים (פריטים אלה יכונו להלן: "פרטי הלבוש המזויפים" או "הסחורה המזויפת"). חוות דעתו של מר בסן, אותה הכין עוד באותו יום, צורפה על ידו כנספח ו' לתצהיר עדותו הראשית אשר הוגש מטעם התובעות במסגרת הליך זה.

ביום 30.12.2009 שלחה התובעת 3, באמצעות בא כוחה, מכתב התראה אל הנתבע. במכתב זה נדרש הנתבע להציע לה הצעה לפיצויה טרם נקיטת הליכים משפטיים כנגדו, תוך הסבת תשומת לב הנתבע לכך שעל פי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") זכאית התובעת 3 לקבל ממנו פיצוי סטטוטורי בסך של 100,000 ₪. מכתב התראה זה לא נענה על ידי הנתבע.

ג.עיקר טענות הצדדים

תמצית טענות התובעות

התובעות טוענות כי פרטי הלבוש שנמצאו בפשיטה המשטרתית שנערכה אצל הנתבע הינם זיופים של מוצרי המותג, הנושאים שלא כדין שניים מסימני המסחר שלה – את הכיתוב TOMMY HILFIGER ואת ה"לוגו" של המותג (סימני מסחר מס' 79086 ו- 43210 בהתאמה; להלן: "סימני המסחר").

התובעות טוענות כי הנתבע רכש את פרטי הלבוש המזויפים בשוק הבדואי בבאר שבע, תוך שהוא מודע להיותם מזויפים, וכי לאחר מכן הוא אף ניסה למכור את פרטי הלבוש המזויפים לצדדים שלישיים.

אלו הן עילות התביעה עליהן מבססות התובעות את תביעתן:

הפרת סימני מסחר – לטענת התובעות, השימוש שעשה הנתבע בפרטי הלבוש המזויפים הנושאים סימנים הזהים לסימני המסחר שלה, מהווה "הפרה" של סימן מסחר, כהגדרתה בסעיף 1(1) בפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב – 1972 (להלן: "פקודת סימני מסחר"). לטענת התובעות, נוכח הזהות שבין הסימנים אין צורך להוכיח קיומה של הטעיה אפשרית של הציבור. התובעות מוסיפות וטוענות, בהתבסס על "המבחן המשולש" (מבחן המראה, הצליל וחוג הלקוחות בשילוב עם מבחן יתר נסיבות העניין), כי קיים "דמיון מטעה" בין הסימנים המופיעים על פרטי הלבוש המזויפים לבין סימני המסחר שלהן.

גניבת עין – לטענת התובעות, מעשיו של הנתבע מהווים עוולה של גניבת עין כמשמעותה בסעיף 1(א) בחוק עוולות מסחריות נוכח קיומו של מוניטין ב"לוגו" ובמוצרים של המותג, ובהתחשב בקיומו של חשש ממשי להטעיית הציבור בשל השימוש שעשה הנתבע בסימני המסחר שלהן (לרבות ב"לוגו");

רשלנות – לטענת התובעות, התנהלותו של הנתבע עולה כדי ביצוע עוולת רשלנות כמשמעותה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין");

הפרת חובה חקוקה – לטענת התובעות, במעשיו ו/או במחדליו ביצע הנתבע כלפיהן עוולה של הפרת חובה חקוקה, כמפורט בסעיף 63 לפקודת הנזיקין. לגרסתן, הפר הנתבע את החובות החקוקות המפורטות להלן: