Textilhandel erwaltungs-und ואח' נ' רביבו

החלטה

1. בפני בקשתן של המבקשות, ליתן להן רשות ערעור על החלטתו של כבוד רשם ההוצאה לפועל עוזי מאיר מתאריך 19.05.13 , אשר ניתנה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-22337-09-9 , במסגרתה הורה כבוד הרשם על עיכוב כספים בתיק עד להחלטה אחרת.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:

2. המבקשות , חברות בקונצרן אירופאי העוסק בעיצוב, ייצור ושיווק של אופנת נשים, זכו בפסק דין מתאריך 16.01.09 , שאושר על ידי בית המשפט העליון נגד המשיב ואחרים על סך של כ 24,000,000 ₪. המשיב הינו בעל מניות של חברת מיס אל, והוא אחד מהערבים של חובות מיס אל כלפי המבקשות.

המשיב לא פרע את חובו ולכן נפתח תיק ההוצאה לפועל כנגדו, התיק נפתח על חלק מהסכום לצורכי אגרה.

המבקשות הגישו בקשה להגדלת סכום החוב בתיק, כבוד הרשמת אישרה את בקשתן, מונה כונס נכסים על נכסי המשיב ועל נכסי החייבת מס' 3 בתיק ההוצאה לפועל, התמורה שנתקבלה בגין מכירת הנכסים שנמצאים בהליך הכינוס שולמה לידי כונס הנכסים בהתאם להחלטות כבוד הרשם, הכונס הגיש בקשות לחלוקת יתרת התמורה, סך הכל 5,451,547 ₪, טרם ניתנה ההחלטה.

במקביל לבקשות חלוקת התמורה בגין הנכסים הנ"ל, הגיש כונס הנכסים בקשה לאישור מכר שני נכסים אחרים המצויים בכינוס נכסים, הבקשה הרלוונטית הינה אישור מכר של מחסן ברחוב דיזינגוף 152 בתל אביב, הידוע גם כגוש 7078 חלקה 141 תת חלקה 3, שבבעלות המשיב.

המשיב הגיש תגובתו, בה לא התנגד לאישור המכר, ובתנאי שהתמורה תופקד בלשכת ההוצאה לפועל ולא תועבר לידי כונס הנכסים, וטען כי קיימת בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל ולהשבת כספים שנגבו ביתר, כמו כן ציין כי קיימת התנגדות להגדלת סכום החוב בתיק, שטרם הוכרעה.

כונס הנכסים הגיש תשובתו לתגובת המשיב , במסגרתה הבהיר כי תגובתו של המשיב אינה רלוונטית לשלב אישור המכר, וכי טענות המשיב לגבי חלוקת התמורה אמורות להתברר לאחר אישור המכר וקבלת התמורה.

בתאריך 19.05.13 התקבלה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור דנן, בה הורה כבוד הרשם על אישור מכר המחסן בדיזינגוף וכן על העברת כספי התמורה לקופת ההוצאה לפועל ועל עיכוב כספים בתיק, המבקשות ביקשו לבטל החלטה זו.

בתאריך 30.06.13 דחה כבוד הרשם את בקשת המבקשות לביטול ההחלטה המורה על העברת כספי התמורה ללשכת ההוצאה לפועל וביטול עיכוב הכספים, המבקשות הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו אשר נידונה בפניי, במסגרת רע"צ 16178-07-13, במסגרתה דחיתי את בקשתן .

עתה מבקשות הן ליתן להן רשות ערעור על ההחלטה מתאריך 19.05.13 המורה בין היתר על עיכוב הכספים בתיק.

טענות המבקשות:

3. המבקשות טוענות כי החלטתו של כבוד הרשם בדבר עיכוב כספים מוטעית, וכי סעד של עיכוב כספים בתיק כלל לא נתבקש על ידי המשיב.

המבקשות טוענות כי החלטתו של כבוד הרשם התבססה על טענת הסרק של המשיב על קיומה של בקשה לסגירת התיק, וכי בעקבות החלטת כבוד הרשמת על הגדלת סכום החוב בתיק , הודיעה מזכירות ההוצאה לפועל כי אינה מסוגלת מבחינה טכנית לחשב את סכום ההגדלה, כבוד הרשמת ביקשה את עמדת הצדדים לגבי העברת החישוב להגדלת סכום החוב לרו"ח חיצוני, המבקשות הבהירו כי אין בכך צורך, וכי החישוב הינו פשוט, המשיב לא הגיש ערעור על החלטת כבוד הרשמת הנ"ל והיא הפכה להחלטה חלוטה, וכי לאחר קבלת החלטת כבוד הרשמת הגיש המשיב התנגדות לסכום החוב, והתקבלה החלטת כבוד הרשמת בה קבעה כי בשלב זה אין לדון בטענת המשיב לגבי סכום ההגדלה , להבדיל מעצם ההגדלה.

המבקשות טוענות כי המשיב טען בפני כבוד הרשם כי טרם נדונה התנגדותו לעניין הגדלת סכום החוב, אולם טענה זו שקרית, שכן ההחלטה בדבר הגדלת החוב הינה החלטה חלוטה, וכי סכום החוב נכון להיום עומד על סך של כ 13,000,000 ₪, וכי המבקשות מנהלות כנגדו הליכים משנת 1999 והליכי הוצאה לפועל משנת 2009, וכי אם היה מקום לעיכוב , הרי שסמכותו של כבוד הרשם להורות על עיכוב כספים כפופה להוראות סעיף 16 (א) לחוק ההוצאה לפועל, אשר מורה כי הרשם רשאי לעכב הליך ובתנאי שהחייב, המשיב כאן, הפקיד ערובה להבטחת הוצאות הזוכות, וכי אם החליט כבוד הרשם להשהות הליך זה בתנאי שהגיש החייב בקשה בכתב לסעד המבוקש, שתכיל את פרטי הערובה.

תגובת המשיב:

4. המשיב טוען כי ברע"צ 16178-07-13 ניתנה החלטה מפורטת בתאריך 10.07.13 אשר מכילה בתוכה גם את ההחלטה נשוא בקשת רשות ערעור על ההחלטה מתאריך 19.05.13 כלומר בקשת רשות הערעור, כבר נומקה בהחלטה שברע"צ 16178-07-13, ולמעשה אותה החלטה חלה גם על בקשת רשות ערעור זו והיא החלטה חלוטה.

המשיב טוען כי לא היה מקום להעביר כספים לידי המבקשות , כי במסגרת כלל הנכסים שכבר מימש כונס הנכסים בתיק זה, שולמו מלוא הכספים למבקשות והניסיון כרגע לפתוח החלטה חלוטה מלפני שנים על החזר אגרה למבקשות על סמך הצהרתם , שלא יבקשו בעתיד את הגדלת החוב .

דיון והכרעה: