TEAME נ' ק.ו אגרד ג'וב שירותים בע"מ

פסק דין

בפנינו ערעור על החלטת כב' הרשמת ש. ולך מיום 16/5/12 אשר הורתה למערער (התובע בתיק 3504-01-12) להפקיד ערובה בסך 3,500 ₪ להבטחת הוצאות המשיב מקום שהתביעה תדחה.

המערער, הוא פליט מאריתריאה אשר הגיש תביעה בגין אי תשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת הפרשי שכר וזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו בנתבעת אשר נמשכה לטענתו 14 חודשים. ביסוד הערעור עומדת הטענה כי אין זה מדרכו של בית הדין לחייב תובע להפקיד ערובה, שכן יש בכך כדי להכביד עליו בבואו לממש זכויותיו ואף לנעול את שערי בית הדין בפניו.

לטענת המערער החלטת כב' הרשמת היא החלטה קצרה ובלתי מנומקת וקביעתה כי סיכויי התביעה נמוכים, מחמת העדר מסמכים התומכים בטענת התובע בדבר קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים - מוטעית.

המשיבה גורסת כי דין הערעור להדחות. לטענתה התובע כלל לא הועסק על ידה אלא על ידי קבלן משנה שעימו התקשרה. לטענתה אין בידי התובע כל ראיה לתמיכה בטענתו בדבר קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים ולפיכך צדקה הרשמת בקבעה כי סיכויי התביעה קלושים. זאת ועוד, לטענת המשיבה המערער לא הצביע על כתובת מגורים קבועה, או על חשבון בנק שפתח בארץ ומטבע הדברים קיים חשש ממשי כי הנתבעת לא תוכל להפרע מהתובע מקום שתביעתו תדחה.

בהחלטתי מיום 4/6/12 הוריתי לצדדים להודיע לבית הדין, ככל שהם מבקשים כי יתקיים דיון בערעור במעמד הצדדים. משלא הוגשה בקשה כאמור, ניתנת החלטתנו בערעור על יסוד הטעונים שהועלו בכתב.

הכרעה

התובע הוא אזרח אריתראה.

הגם שלא הוברר בפני האם התובע הוכר כפליט על ידי הגורמים המוסמכים, הרי שבבחינת ידיעה שיפוטית היא, כי (נכון להיום) מדינת ישראל הכירה בכך שאזרחי אריתראה השוהים בארץ ראויים להגנה מפני גירוש, וזאת בשים לב למצב השורר במדינת מוצאם. אשר על כן המדינה איננה נוקטת הליכי אכיפה למניעת העסקתם, על אף שהעסקתם מנוגדת לחוק (ראה בג"צ 6321/10 קו לעובד נ' הממשלה – פסק הדין מיום 16/1/11 פורסם בנבו).

אין חולק כי לתובע אין כתובת רשמית או רכוש בישראל, אין לו חשבון בנק, ומטבע הדברים קיים חשש ממשי כי ככל שתביעתו תדחה, ויפסקו נגדו הוצאות, הנתבעת לא תוכל להפרע ממנו. עיון בהודעת הערעור מעלה כי אין בידי התובע להפריח חשש זה, ובכך דומה התובע, והשיקולים שיש להפעיל בעניינו לעובד זר.

כידוע, בפסק הדין בתיק עע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (פורסם בנבו) התווה בית הדין הארצי לעבודה את הכללים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי בבוא בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה בתביעה של עובד זר:

"הנה כי כן, אמות המידה לדיון ולהכרעה בבקשה להטיל על התובע ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, אינן משתנות בשל כך בלבד שהמדובר הוא בעובד זר, גם אם לא המציא את כתובתו בישראל דווקא. כפי שפסק בית דין זה בעניין פטרצקו הטלת ערובה איננה הכלל. בדונו בבקשה להטלת ערובה, יקדים בית הדין וישמע את הצדדים ואת עדותו של התובע תוך שייתן דעתו, בין היתר, לאלה: עד כמה יש בעדותו של התובע ובראיות לכאורה שהובאו לפניו כדי לבסס את התביעה; שיעור ההוצאות הכרוכות בתובענה; האם נפרע סכום ההוצאות שהוטל על התובע במסגרת התובענה; האם התובע מסר מען שאינו נכון או לא המציא כלל מען כלשהו האם די במסירת מענו של בא-כוח המערער כחלופה למענו של התובע; תחולתן של תקנות הביצוע לאמנת האג על המקרה הספציפי; האינטרסים השונים של בעלי הדין ומשקלם; סכום הערובה כמרכיב העלול לפגוע בזכות הגישה לבית הדין ומנגד כאמצעי למניעת תביעות סרק. בסופו של דבר ינמק בית הדין את החלטתו בבקשה לאור המשקלות והאיזונים שעשה במכלול הגורמים שהיו לפניו".

ובהמשך פסק הדין:

כשהתובע הוא עובד זר - יברר בית הדין תחילה, אם הוא נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג. נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל.

נמצא כי אין האמנה חלה, יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.

לאור פסיקת בית הדין הארצי, ומשלא הוכח בפני כי מדינת מוצאו של התובע חתומה על אמנת האג, נדמה כי יש להכריע בשאלת הפקדת הערובה תוך מתן משקל של ממש למבחן סיכויי התביעה, בכפוף לכך שבקביעת סכום הערובה יידרש בית הדין לאיזון שבין האינטרס הציבורי בשמירה על זכות הגישה לערכאות מחד גיסא ולאינטרס הציבורי שבמניעת תביעות סרק מאידך גיסא.

לעניין סיכויי התביעה נציין, כי התובע איננו חולק על כך שאין בידו מסמכים בכתב, על מנת להוכיח כי הועסק על ידי הנתבעת ואין לכחד כי יש בכך כדי לגרוע מסיכויי התביעה. מנגד, יש לזכור כי פעמים רבות העסקת הפליטים מתבצעת תוך סטייה מהכללים המקובלים במשפט העבודה, ללא חוזה עבודה, ללא מסירת פירוט שכר בכתב, בלא להסדיר ביטוח רפואי וכיו"ב ולכן יש קושי לזקוף עניין זה לחובתו של התובע. זאת ועוד, נדמה כי הטענה של הנתבעת לפיה התובע הועסק על ידי קבלן משנה, כשלעצמה, איננה מפורטת באופן משכנע. לנוכח האמור, בעניינינו לא ניתן לקבוע כי התביעה מופרכת, ומנגד אין לשלול את האפשרות כי מדובר בתביעת סרק.

זאת ועוד, לדידנו יש ליתן משקל לכך שמעמדו של התובע כפליט בארצנו הוא מעמד מוחלש. חששם של הפליטים לפנות בתלונה לרשויות עלול להוביל לניצולם על ידי מעסיקיהם, ולכן יש אינטרס ציבורי מוגבר בכך שדלתות בית הדין יהיו פתוחות עבורם. לטעמנו סכום הערובה שנקבע בהחלטת כב' הרשמת, אשר עומד על סך 3,500 ₪ הוא סכום גבוה יחסית, אשר יש חשש שימנע מהתובע להביא את טענותיו לכדי בירור משפטי.

מנגד, אנו סבורים כי אין מקום לפטור את התובע מהפקדת ערובה וזאת על מנת להבטיח כי התובע ימנע מלהגיש תביעת סרק, או תביעה שלא ניתן יהיה להוכיחה בראיות.

לנוכח האמור לעיל, מתוך איזון בין האינטרסים עליהם עמדנו, ובשים לב לכך שמדובר בתובענה שבירורה איננו כרוך בהליך משפטי מורכב, החלטנו לקבל את הערעור בחלקו, ואנו קובעים כי התובע יפקיד ערובה בסך 1,500 ש"ח.