החלטה
בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי שניתן על-ידי מותב זה ביום 1/8/13. במסגרת פסק הדין נתקבלה בחלקה התביעה, במובן זה שהמבקשת חויבה לשלם למשיבות סך 214,912 ₪ (קרן) וכן הוצאות משפט.
לטענת המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים, בין היתר, ככל שהיא הוכיחה כדבעי קיומו של נזק בהזמנה מס' 996, וכן כי בית המשפט שגה בקבעו כי 'היה הסכם מכללא לפי המבקשת תפוצה על ידי הספק הסיני בגין נזקיה'. כן, נטען כי בית המשפט לא נתן משקל לעובדה כי חלק מראשי הנזק שנתבעו על ידי המשיבות התגלו למעשה כתביעות "כזב ושקר".
כן, נטען כי קיים חשש שאם יתקבל הערעור, עלולה המבקשת למצוא עצמה בפני שוקת שבורה בניסיונותיה להשיב לידיה את הכספים שהיא מחויבת לשלם. כך, נטען כי המדובר במשיבות שהינן חברות זרות ללא כל נכסים בישראל וללא כל חוסן כלכלי אמיתי, וזאת בנוסף להיעדר איתנות פיננסית, כפי שנלמד מדברי נציגן, מר קרן, בעדותו.
המשיב טוען מנגד כי, עיכוב ביצוע פסק דין כספי ניתן רק במקרים חריגים ומיוחדים אשר אינם מתקיימים בענייננו. כל טענות המבקשת נדחו בפסק הדין, לרבות העדר הוכחת הנזק לטובין נשוא הזמנה 996. המבקשת היא שחתמה ישירות על החוזים/ההתקשרויות מול הספקים מסין כאשר המשיבות לא היו צד כלשהו להתקשרויות אלה. המבקשת הפסיקה את פעילותה והוכרזה על ידי רשם החברות כ"חברה מפרת חוק" והיא ממשיכה את פעילותה באמצעות חברה אחרת. עיכוב הביצוע יכול לרוקן את המבקשת מנכסיה ולא היה ניתן לממש את פסק הדין.
לאחר שעניינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.
הכלל הוא, שבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין תיבחן בשתי אמות מידה. עמד על הדברים, השופט רובינשטיין ברע"א 5333/05 חיים גבריאלי ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל, (פורסם במאגרים, 2005):
"לפי ההלכה הנוהגת יש לבחון בקשה לעיכוב ביצוע בשתי אמות-מידה: במידת סיכויי הערעור ובמידת היכולת להשיב את המצב לקדמותו אם יתהפך המצב בערעור (ראו בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 672, השופט זמיר)".
פסק הדין קובע חיוב כספי. הלכה היא, שזוכה בתביעה זכאי לביצוע מידי של פסק דינו ורק במקרים חריגים יעוכב פסק דין המטיל חיוב כספי. בפרשה אחת שנדונה בבית המשפט העליון, לגבי עיכוב ביצוע של חיוב כספי לזכות חברה שהוטל ספק בפעילותה, דחתה השופטת פרוקצ'יה את הבקשה, תוך שהיא קובעת בזו הלשון:
"פסק דין המטיל חיוב כספי לא יעוכב אלא במקרים חריגים, מקום שסיכוייו של המערער להצליח בערעורו טובים, ומקום שאם לא יעוכב הביצוע, יעלה קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, למשל, אם מוכח כי הזוכה נתון בקשיים כלכליים אשר בעקבותיהם יתקשה להשיב כספים שקיבל באם זכייתו תתבטל בערעור...." (ר' ע"א 4079/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה-שומרון נ' מעונה חברה לבנין בע"מ ואח', (פורסם במאגרים, 2005)).
בענייננו, נסמכת המבקשת על עדות שנשמעה במהלך הדיון בתיק, מפי נציג המבקשות בעדותו, מהן נלמד כי המשיבות הינן "חברות של 200$ הון עצמי", אשר לא יכלו לערוב בסכומים גדולים.
איני סבורה שיש לתן משקל יתר לטענת המבקשת, אודות סיכויי ערעור טובים ואמנע מלחלק ציונים בנושא זה. מאידך, בנסיבות המתוארות, ככל שהמשיבות הינן חברות זרות, ללא נכסים, או משאבים מוכרים, הכל כפי שעולה ממסמכי התיק, הרי שהטענה לקושי ממשי להשבת המצב לקדמותו, יש לה על מה להתבסס.
בנסיבות אלה, הנני סבורה כי שעה שבית המשפט לא התרשם מהטענה לסיכויי הערעור הטובים, אך הינו סבור שיש בסיס לטענה, כי ככל שיתקבל הערעור, לאחר תשלום מלוא פסק הדין, אכן, יכול ויהיה קושי ממשי להשבת המצב לקדמותו, על בית המשפט לחפש איזון ראוי באינטרסים השונים.
אין מחלוקת שבתיק זה, המבקשת הפקידה בעבר סך של 59,000 ₪ (ביום 22/3/09), אשר התובעות, אף ביקשו לחלט ולקבל לידיהן, כחלק מתשלום פסק הדין. המבקשת עותרת, במסגרת בקשת העיכוב, כי כספים אלה לא יועברו, אלא יעוכבו בתיק.
בנסיבות שתוארו ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים לכאן ולכאן, הנני מורה כי המבקשת (הנתבעת) תפקיד בקופת בית המשפט, סך של 130,000 ₪ נוספים, בתוך 30 יום מהיום.
המשך עיכוב ביצוע, לאחר אותו מועד, כפוף לביצוע ההפקדה האמורה ובהעדר ביצועה, עיכוב הביצוע לא יעמוד בתוקפו ואף, המשיבות תהיינה זכאיות לקבלת הכספים המופקדים בתיק, כחלק מתשלום פסק הדין וככל שלא הוגשה כל תגובה ספציפית בעניינן, פרט לבקשה הכללית, לעיכוב ביצוע פסק הדין.
המזכירות תמציא לצדדים, בהמצאה מתועדת, לאלתר.
ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ד, 20 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.