SOLUX S.P.A נ' טי.או.יו. מילניום אלקטריק בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשת התובעת להתיר לה לתקן את כתב תביעתה.

רקע וטענות הצדדים

ביום 1.1.2012 הגישה התובעת את התביעה נגד הנתבעים בה נטען, בין היתר, כי הנתבעים הפרו הסכמים שנכרתו בין הצדדים לאספקת פאנלים סולאריים לתובעת לצורך הרחבת מפעל לייצור חשמל "נקי" וכן נהגו במירמה תוך נטילת כספים מבלי לספק לתובעת תמורה כלשהי.

בתום ישיבת קדם משפט מיום 15.4.2012 הופנו הצדדים להליך גישור אשר בסיומו נחתם בין הצדדים הסכם גישור (להלן: "הסכם הגישור").

לטענת התובעת, בהסכם הגישור התחייבו הנתבעים לקיים את ההסכם נשוא התביעה ולספק לה 2,160 פאנלים סולאריים מסוג 190 וואט שלא סופקו לה ובנוסף התחייבו לספק לה, כפיצוי חלקי בלבד בגין נזקיה, 651 פאנלים סולאריים נוספים מסוג 230 וואט מתוצרת גרמניה בלבד. כן נקבע מנגנון פיצוי כספי חלף כל פאנל סולארי שהנתבעים לא יספקו לתובעת במועד, בסך כולל של 672,156 יורו בתוספת מנגנון הצמדה לריבית הליבור.

ביום 29.9.2013 הגישה התובעת בקשה קודמת לתיקון כתב תביעה (להלן: "הבקשה הראשונה לתיקון כתב התביעה") בה טענה כי יש להתיר לה לתקן את כתב תביעתה לאור הפרת הנתבעים את הסכם הגישור ואי אספקת פאנלים סולאריים או תשלום פיצוי כספי כלשהו כאמור בהסכם הגישור.

במהלך הדיון ביום 30.10.2013 הופנו הצדדים להליך גישור נוסף על מנת לנסות לפתור את המחלוקת ביניהם שהתעוררה כאמור, לאחר הסכם הגישור. בדיון ביום 26.12.13 הודיע ב"כ התובעת כי הליך הגישור כשל. לאור זאת, הגישה התובעת את הבקשה שבפניי.

לטענת התובעת בבקשה, הנתבעים לא קיימו את הסכם הגישור ולא סיפקו לה פאנלים סולאריים ולא שילמו לה חלף כל פאנל סולארי שלא סופק. לפיכך, התובעת מבקשת לתקן את כתב התביעה באופן שהסעד שייתבע על ידה יהיה הסעד הנובע מהסכם הגישור לרבות הפרתו, אי קיומו על ידי הנתבעים והתנהגות הנתבעים בקשר להסכם הגישור. לטענתה, התנהגות הנתבעים, מהווה הפרה בוטה ויסודית של התחייבויותיהם בהתאם להסכם הגישור, הטעיה, ניהול משא ומתן לקראת כריתת הסכם בחוסר תום לב או קיומו בחוסר תום לב ותרמית נוספת, באופן המקים לה עילה תביעה חדשה נגד הנתבעים. לכן, מבוקש להוסיף לכתב התביעה עובדות חדשות שנולדו לאחר הגשת התביעה המקורית. יש לראות בהסכמת הנתבעים להעמיד את התיק על כנו לתקופת ביצוע הסכם הגישור כהסכמה מכללא של הנתבעים שכתב התביעה יתוקן היה והם לא יעמדו בהתחייבויותיהם לפי הסכם הגישור. התיקון מבוקש בשלב מקדמי של ההליך ולא ייגרם נזק לנתבעים. במענה לטענות הנתבעים בתגובתם לבקשה – טענה התובעת, כי היא חברה קיימת ופעילה וב"כ המציא לבית המשפט העתק מייפוי הכוח שניתן לו מטעמה והעתק זה הומצא לב"כ הנתבעים וממילא הנתבעים לא העלו כל טענה בדבר היעדר ייפוי כוח במסגרת הליך הגישור שנוהל בין הצדדים. לאור הודאת הנתבעים כי הם לא סיפקו לידי התובעת את האמור בהתאם להסכם הגישור, לא היה על התובעת לצרף תצהיר לבקשתה.

מנגד, לטענת הנתבעים, יש לדחות את הבקשה; לבקשה לא צורף תצהיר לתמיכה בטענות עובדתיות חדשות שנטענו בה. התובעת לא צירפה ייפוי כוח ערוך כדין לבית המשפט. התובעת אינה קיימת ואינה פועלת ובלעדיה אין טעם להתיר את התיקון המבוקש. בין הצדדים יש מחלוקת עובדתית האם קוים הסכם הגישור – לטענת הנתבעים, הם מילאו אחר ההסכם והתובעת עשתה הכל כדי לסכלו והיא זו שפעלה כל העת בחוסר תום לב תוך ניצול לרעה של ההליך המשפטי כדי לכפות על הנתבעים הסדר גישור שנחזה להיות חתום על ידי בא כוחה שלא כדין ובניגוד להרשאה שלא ניתנה. אין להתיר את התיקון המתייחס לאירועים שהתרחשו לאחר הגשת כתב התביעה. מעיון בנוסח המתוקן של כתב התביעה, עולה כי מדובר בכתב תביעה חדש לחלוטין והטענות העובדתיות והעילות הנטענות בו שונות וכן גם הסעדים וסכום התביעה תוקנו.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים לבקשה ובתשובת התובעת לתגובה, אני סבור כי יש לקבל את הבקשה מהטעמים הבאים;

כאמור, התובעת עותרת לתיקון כתב התביעה באופן של הוספת עובדות חדשות ש"נולדו" לאחר הגשת התביעה ובכלל זה טענות עובדתיות ומשפטיות בשל טענתה לפיה הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם מכוח הסכם הגישור וכן הוספת סעדים מתאימים לאכיפת הסכם הגישור.

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") העוסקת בתיקון כתבי טענות מורה כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות."

מלשון התקנה ומהפרשנות שניתנה לה בפסיקה עולה, כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב-תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין – נעתרים לו ברוחב לב (ראה למשל: ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214).

ברע"א 7615/13 מובלי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 30.01.2014) שניתן לאחרונה, חזר בית המשפט העליון על ההלכה הנוגעת לתיקון כתב תביעה וקבע כי:

"בהתאם לקבוע בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט בכל עת להתיר לבעל דין לתקן את כתבי טענותיו על מנת שניתן יהיה "להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". בפרשנות התקנה ובהכרעה בשאלה אם יש לאפשר את תיקון כתב הטענות ישקול בית המשפט את אינטרס בעל הדין מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית אל מול אינטרס המשיב שיריעת הדיון לא תורחב שלא לצורך ואינטרס הציבור ביעילות הליכים ושלא יוקצה לבעל דין שאינו מכלכל את ענייניו כהלכה זמן שיפוטי שלא לצורך (ראו שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 111-110 (1999); רע"א מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב (25.9.2008)). אמנם, על פי רוב ננקטת גישה ליברלית בסוגיית תיקון כתב התביעה, בהתאם לאיזון הנדרש בין האינטרסים לעיל, ברם, בית המשפט בשקלו אם לאפשר את התיקון יבחן גם את התנהגות מבקש התיקון, ובכלל זה האם נהג בשיהוי בהגשת בקשת התיקון, והשלב הדיוני בו מוגשת הבקשה (ראו, לדוגמה רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' אליונבק, פסקה 11 (11.5.2011); רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל (2.7.2006); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 354-353 (מהדורה שביעית, 1995))." (ההדגשה הוספה – י.ש.).

במסגרת הצורך בתיקון כתב טענות הוכר גם המצב בו לאחר הגשת כתבי הטענות קרו אירועים המשליכים על היקף המחלוקת בין הצדדים. וכך נפסק בעניין בבר"ם 4303/12 תמר אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר (פורסם בנבו, 22.11.2012):

"לעתים קורה שלאחר שהוגשו כתבי הטענות (כולם או חלקם) מתעורר צורך לשנות את חזית הדיון ולהעלות טענות עובדתיות חדשות, שבירורן נדרש לצורך הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת. צורך כזה עשוי להתעורר ממגוון של סיבות ובהן: הוספת עובדות חדשות בעקבות עיון במסמכים שנחשפו בהליכי גילוי; אירועים שקרו לאחר שהוגשו כתבי הטענות ומשליכים על היקף המחלוקת; ואף כאשר מי מבעלי הדין לא כלל בכתב טענותיו את כל העובדות והטענות הדרושות להכרעה במחלוקת מחמת טעות. הדרך לשנות את חזית הדיון, מקום שהשינוי אינו מוסכם על הצד שכנגד, היא להגיש בקשה לתיקון של כתב הטענות. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין) מסדירה אפשרות זו, וקובעת כי בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. עוד נקבע באותה תקנה כי תיקון של טענה עובדתית או הוספתה טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות." (ההדגשה הוספה – י.ש.).