SHRESTHA GOMA נ' ספרן גלית

פסק דין

1.זוהי תביעה שהגישה התובעת בגין שכר עבודה ופדיון חופשה בגין עבודתה כעובדת סיעודית בביתה של הנתבעת.

2.בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי לתובעת שולם כל המגיע לה עבור תקופת עבודתה ואף שולם ביתר וזאת בהתאם לתעריף שהונחתה לשלם ע"י חברת הסיעוד שהפנתה את התובעת אליה.

3.לאחר ששמעתי והתרשמתי מבעלות הדין כפי שהופיעו ונחקרו בפני ועיינתי בכל מסמכי התיק להלן החלטתי:

באשר לתקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת – לא היתה מחלוקת כי היא החלה לעבוד ביום 19.4.09.

באשר למועד סיום עבודתה בכתב התביעה נרשם 19.6.09 ואילו בכתב ההגנה 13.6.09.

משבדיון ההוכחות התובעת ידעה לציין באופן פוזיטיבי כי עבדה חודשיים בדיוק ועזבה ב- 19, יום שישי (עמ' 1 שורה 17) ואילו הנתבעת לא זכרה את הדברים מזכרונה אלא בחרה להקריא את כתב ההגנה – אני מעדיפה את גירסת התובעת לענין זה.

4.באשר לשכר שסוכם, בכתב התביעה נאמר כי סוכם שכר חודשי שעמד על סך 5,000 ₪ לחודש ואולם התובעת הן בעדותה הראשית והן בחקירתה הנגדית לא אשרה נתון זה וציינה כי לא זה הסכום שמסרה וכי סוכם סך 800 $ וזה הסכום שידוע לה שנכתב בפנית קו לעובד, שנעשתה מטעמה.

נתון זה עולה בקנה אחד עם הסכום בו נקבה חברת הסיעוד – סיעוד אקספרס – במסמך נ/1 היינו, שכר מינימום בשעור 3,850 ₪.

לכך יש להוסיף עפ"י המפורט שם בדמי כיס בשעור 100 ₪ לשבוע.

בהתאם למפורט במסמך זה ובניכוי הסכומים המותרים בניכוי עפ"י חוק ותוך הוספת דמי הכיס היתה הנתבעת זכאית לקבלת תשלום חודשי בסך 3,187 ₪ לחודש, היינו סך 6,374 ₪ בגין חודשיים עבודתה אצל הנתבעת כשכר עבודתה כולל דמי הכיס.

5.באשר לפדיון חופשה – אין זה נכון שבגין פחות מ- 75 יום אין זכאות לפדיון חופשה כלל, אלא שעפ"י חוק עד מס' ימים זה החישוב מוגדר בחוק כתמורת חופשה בשעור 4% מסך השכר שהגיע בגין התקופה, היינו סך 254.96 (255) ₪ במקרה שלנו.

עולה מכך שסך התשלום שהגיע לתובעת לקבל מהנתבעת היה סך 6,629 ₪.

6.תביעת התובעת לגבי שבתות לא היתה ברורה ולא ברור כיצד הגיעה לחישוב המצוין בתביעתה, מה גם שמגירסת התובעת ניתן היה להבין כי יתכן ועבדה במהלך שתי שבתות בכלל התקופה. משקיים חוסר בהירות לגבי רכיב זה, אני קובעת כי הוא לא הוכח בפני, וממילא ספק רב אם בסוג עבודה כזה יש מקום לחישוב הדווקני שנעשה לגבי תעריף שעות שבת בכתב התביעה, אך משאיני נדרשת להכריע בסוגיה זו לאור קביעתי כי הזכאות כלל לא הוכחה בפני, אני משאירה נושא זה בצריך עיון.

7.הנתבעת טענה הן בכתב הגנתה והן בעת עדותה בפני כי לתובעת שולם במזומן סך 5,000 ₪ ע"י בן זוגה של הנתבעת – איציק.

טענה מסוג זה הינה טענת הודאה והדחה והנטל להוכיחה מוטל לעולם על שכמו של מי שמעלה טענה זו בפני בית הדין.

התובעת עצמה הכחישה מכל וכל כי קיבלה סכום כסף כלשהו מהנתבעת או מבן זוגה.

לא הוצג בפני בית הדין כל מסמך המאשר קבלת סכום זה ע"י התובעת.

איציק, שלגביו נטען כי שילם את הכסף במזומן ולפיכך ברור כי היה עד מרכזי ומהותי לצורך הוכחת טענה זו, כלל לא הובא לעדות, ומשהנתבעת נשאלה האם לא היה ראוי להביא את איציק, תשובתה היתה "אף אחד לא ביקש ואיציק בן אדם עסוק ועובד ואין לו זמן לשטויות האלה" (עמ' 9 שורה 1).

לאור כל זאת עולה מהאמור לעיל כי לא הוכח בפני כי לתובעת שולם תשלום כלשהו ע"ח עבודתה אצל הנתבעת.