RESORT ROYAL EVIAN נ' למברסקי

החלטה

1. מדובר בתביעת חברה זרה, ושני המצהירים מטעמה אינם תושבי הארץ.

2. בישיבת 3.1.10 נקבע התיק לשמיעת ארבעת המצהירים (שניים מכל צד) ל 11.10.10.

3. ב 24.8.10 הגיש ב"כ הנתבע בקשה מוסכמת לדחיית מועד שסורבה על ידי. טעם הבקשה היה שהעד מטעם הנתבע, מר גולן, עתיד לשהות בחו"ל במועד ההוכחות ובנובמבר. בהחלטתי ציינתי שאין סיבה שזמן שמיעה ששוריין ירד לטמיון רק משום שעד אחד לא יתייצב. היות ומדובר ב"מניעה" במגרשו של הנתבע, אפשרתי לתובעת מטעמי הגינות להודיעני העדפתה: לפצל בין עדויות התובע ועדויות הנתבע כך שבמועד ששוריין יישמעו רק שני עדי התביעה, או (בהעדפה) שמיעת שלושת המצהירים, כשרק עדותו של גולן תשמע במועד נדחה.

4. משלא נמסרה לי הודעת התובעת, קבעתי לטובתה כי במועד שנקבע יישמעו רק עדי התביעה, שמא העדפת בא כוחה (כמקובל לרוב) הנה לא לפצל במידת הניתן בין עדויות עדי הצד שכנגד.

5. ב 4.10.10 הודיע ב"כ התובעת כי ייבצר מאחד משני עדיו מר סרבוז, להגיע לישיבת ההוכחות מפאת מחלה. צורף אישור רפואי. מאותו אישור רפואי לאקוני (וקשה לקריאה) קשה לפענח מהי המחלה או המניעה הרפואית. ניתן לפענח את הסיפא בה צוין שלאור מצבו של העד לא יוכל להגיע לישראל באוקטובר. יצויין כי שני המצהירים מטעם התובעת אינם עדים "חיצוניים" אלא נושאי משרה בתובעת. מעדים שכאלה, המשולים לבעלי דין, ניתן לצפות שינפקו אישורים רציניים ומפורטים יותר לשם תימוכין.

6. מכל מקום בגדר הודעתו הודיע ב"כ התובעת כי הוא מבקש בכל זאת לקיים הדיון שכן המצהיר השני מטעם התובעת מר פרין מגיע ארצה כדי להעיד.

7. אלא שהיום הוגשה בקשה נוספת לדחיית מועד, הפעם על ידי ב"כ התובעת. בבקשה הביע ב"כ התובעת צערו על הגשתה בסמיכות למועד ההוכחות, אלא שכעת נודע לו שגם העד השני לא יוכל להגיע לדיון מחמת הצורך לטפל בבן משפחה. מחמת לו"ז הזמנים לא ניתן היה לגבות ההודעה בתצהיר קונסולרי של העד.

8. הבקשה פירטה גם עמדת הצד שכנגד. האחרון מתנגד לפיצול בין עדי התובעת. לכן התנגד מתחילה לכך שעדותו של מר סרבוז תשמע במועד נדחה. כמו כן התנגד לדחיית הדיון מחמת אי התייצבות מר פרין שכן לטעמו טיפול בן משפחה אינו עילה לדחיית מועד, בפרט בהיעדר פירוט נדרש בשאלות כמו מתי נוצר הצורך, האם לא יכול בן משפחה אחר לטפל וכו'. כמו כן ביקש לציין שאם בכל זאת יידחה הדיון יותנה הדבר בתשלום הוצאות ראויות לאור העובדה שהנתבע ביטל נסיעה לחו"ל ובא כוחו ביטל ישיבת הוכחות אחרת שנקבעה לאותו יום.

9. ב"כ התובעת ציין כי התביעה הוגשה על סכום נכבד (1.5 מליון ₪) ויהא זה בלתי מידתי למנוע מהתובעת הוכחת התביעה בנסיבות שנוצרו, וחרף אי הנוחות שהיא חשה, מבקשת היא לדחות המועד כדי לאפשר חקירת עדיה במועד אחד. עוד ציין כי אם תימשך המניעה הרפואית תשקול למשוך תצהירו של מר סרבוז.

10. לגבי חקירת עדי בעל דין במועד אחד, אין בדעתי לייחס משקל יתר לשיקול זה. כאשר מתאפשר הדבר, מתחשב בכך ביהמ"ש מטעמים ידועים, ומנסה לאזן בין שיקולי יעילות וצדק, וכך עשיתי כאמור בהחלטה קודמת. ואולם ככלל, במשטר של הגשת תצהירים הגרסאות ידועות ופוטנציאל ההפתעה "מתמתן" ועמו גם שיקולי אי פיצול חקירת עדים מאותו צד של המתרס. ועולה חשיבות הצורך לנצל עד כמה שניתן זמן שמיעה יקר ששוריין והנו בגדר משאב ציבורי (והרי ברור כי לא ניתן יהא לשבץ תיקי הוכחות אחרים לשמיעה באותו מועד קרוב). איני שולל שיהיו תיקים שבאופן חריג שיקול טקטי מעין זה הנו כה אקוטי בהם, עד שגובר הוא על השיקול של ניצול זמן השמיעה כמשאב ציבורי מטעמי חשש לעיוות דין. אולם מדובר במקרים חריגים שמקרה זה מכל מקום, אינו במניינם. אזכיר כי גם ביחס לנתבע, נגזרה אי נוחות מבחינת האינטרס הטקטי של התובעת (בשלב ראשון בטרם נודעה אי התייצבות העדים מטעמה). ושמא יכול ומעדיפה היתה לחקור הנתבע והעד מטעמו באותו מועד בו יישמעו עדיה במקום שיוכל הנתבע להכין חקירתו ממרחק של זמן ולאורך זמן לאחר ששמע עדי התובעת כפי זכותו כבעל דין.

11. אלא מאי?: שאין "שוויון דיוני" מבחינת החומרה בין עדי התובעת לבין עד מטעם הנתבע, שאינו בעל הדין עצמו ונסע לחו"ל במועד בו היתה אמורה להישמע עדותו. עדי התובעת הנם נושאי משרה בתובעת עצמה ומשולים הם בעיני לצורך הדיון לבעלת הדין. נהיר לי כי נסיעה לחו"ל לצורך מתן עדות הנה בבחינת טורח.

12. אלא שמי שמגיש תביעה בחו"ל, צריך להיות נכון לבירורה וקידומה שם, לרבות התייצבות לצורך חקירה. אני מציין הדבר משום שלגבי שני העדים כאחד, לא הוצגה אסמכתא של ממש ברמה המצדיקה היעדרותם.

לגבי עד אחד נטענו טענות שלא גובו לא בתצהיר ולא באישור רפואי לגבי מצבו של בן המשפחה בו יש לטפל, מדוע לא יכול בן משפחה אחר לטפל וכיוצ"ב. לגבי העד השני לא ניתן לחלץ מן האישור הרפואי ההצדקה רפואית לאי התייצבות אלא רק טענה להצדקה שכזו.

13. באיזון שבין השיקולים אני מחליט ליתן לתובעת את יומה אך זאת רק בכפוף לתשלום הוצאות הן לאוצר המדינה והן לצד שכנגד:

כאמור על מנת ליתן לתובעת את יומה בביהמ"ש, ומאחר ומדובר על מחדל ראשון, אם כי משמעותי, אדחה הישיבה ולא אגזור על משיכת התצהירים (כפי שהיה צריך לעשות במועד ההוכחות אלמלא נדחה , ובהיעדר צירוף מסמכים נדרשים לשם תימוכין של ממש בבקשה - כך ביחס לשני העדים). אך זאת בכפוף לכך שהתובעת תפקיד בקופת ביהמ"ש בתוך 30 יום סך כולל של 12000 ₪ . היה וייעשה כן אקבע מועד לשמיעת ארבעת המצהירים, לפי תפוסת יומני, ואורה לגזברות להעביר מחצית מן הסכום כהוצאות משפט לנתבע; והמחצית השניה תועבר כהוצאות לטובת אוצר המדינה.

היה ולא ייעשה כן במועד אורה על משיכת תצהירי התובעת, וכנגזרת מחיקת התביעה באין יכולת להוכיחה, תוך קביעת הוצאות בפועל והוצאות כתנאי לחידוש.

לת.פ. ל 10.11.10 לבדיקת הפקדת ההוצאות ומתן החלטה בהתאם.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"א, 07 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: