ORAKWE CHARLES IFEANY נ' משרד הפנים

פסק דין

1.בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותר מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מעמד של פליט המבקש מקלט בישראל, ושהמשיבה תבחן את החלטתה מחדש.לטענת העותר, נשקפת לו סכנת חיים במולדתו, ניגריה, על רקע רדיפתו על-ידי קהילת עובדי אלילים, שפועלת באזור מגוריו בניגריה, מאחר וסרב ליטול על עצמו את תפקיד ה-Priest Chief אשר הוצע לו מפני שעובדי האלילים טענו כי ה-Evil Spirit מסרה להם כי העותר הוא יורשו של ה- Priest Chief שנפטר.

2.כפי שפירטתי בהחלטותיי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א)במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה.

כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני.

(ב)במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות.

(ג)במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.

(ד)כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

בחינה פרטנית – יישום לנסיבות המקרה

3.כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4.בענייננו, העותר נכנס לישראל ביום 4.1.12 באשרת תייר מסוג ב/2 בטיסה דרך אתיופיה. ביום 25.1.12 פנה בבקשה לקבלת מקלט מדיני, וביום 21.3.12 נערך לעותר ראיון בחינה מקדמית.

5.העותר סיפר בראיון כי בעקבות סירובו להיענות לדרישת עובדי האלילים בקהילתו להתמנות לתפקיד ה- Priest Chief, אוים כי יירצח, ולאור חששו לחייו החליט לברוח. לטענת העותר, לאחר מנוסתו מכפרו, שרפו עובדי האלילים את ביתו. העותר ברח לכפר בו נמצאת משפחתו של אשתו, ולאחר מכן המשיך לעיר לגוס, בה שהה כשבועיים עד להגעתו לישראל.

5. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר ובתגובה של המדינה לבקשה זו (יצוין כי העותר לא הגיש את תשובתו לתגובת המדינה וזאת על אף שנדרש לעשות זאת עד ליום 20.5.12), אני סבור כי דין עתירתו של העותר להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותר בדבר היותו פליט ו/או בדבר סכנת חיים בארץ מוצאו:

ראשית אני סבור כי בנסיבות העניין, העותר לא מיצה חלופות מגורים אחרות בניגריה וזאת על אף הצהרתו בראיון הבחינה המקדמית, כי מחוץ לקהילה שלו בניגריה לא נשקפת לו סכנה. כך, כאשר נשאל האם קיימת לו סכנה כנוצרי בניגריה השיב: "לא, מחוץ לקהילה שלי אין לי סכנה אך בתוך הקהילה שלי יש לי סכנה".

על כן נראה כי בעייתו של העותר, במידה ואכן אמיתית היא, יכולה להיפטר על ידי מעבר לעיר אחרת בניגריה. כך למשל, כאשר שהה העותר אצל משפחתה של אשתו או בלגוס לא אירע לו דבר.

יתרה מזאת, אשתו ובנו של העותר נותרו בניגריה, ולא נטען כי קיים חשש לחייהם או כי אירע להם דבר מה.

בנוסף, כאשר נשאל העותר כמה זמן מעוניין לשהות בישראל, השיב שלוש שנים, שלאחריהן ישוב לניגריה, מאחר ומשער כי בעוד שלוש שנים עובדי האלילים ישכחו אותו ובנוסף לא רוצה להשאיר את אשתו ובנו לבדם.

כאשר נשאל האם עובדי האלילים ישכחו ממנו לאחר שנתיים ואחד עשר חודש, השיב: "לא! רק לאחר שלוש שנים הם ישכחו אותי", וכן בהמשך כאשר נשאל אם יש הבדל בין שלוש שנים לשנתיים ו-11 חודשים, השיב: "כן, אני מאמין כך. הם ישכחו אותי רק לאחר 3 שנים". תשובותיו אלו של העותר מעלות תהיות רבות באשר לסיבת הגעתו לישראל.

6. לאור האמור, אני סבור כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותו של העותר פליט ו/או לסכנת חיים (ראו לעניין העדר ראיות לסכנת חיים ו/או לקיומו של מעמד של פליט, עעמ 6473/11 Guven Elcin נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.11)), ומשכך הרי שדין העתירה להידחות על הסף.