OCHIGBU נ' משרד הפנים

פסק דין

1.בפני בקשה לצו ביניים למניעת הרחקת העותר/המבקש מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

בעתירה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה לדחות את הבקשה לקבלת מקלט בישראל. כן מבוקש בעתירה לא להחיל את הנוהל החדש לטיפול במבקשי מקלט על מי שהגיש את הבקשה בזמן שהיה בתוקף הנוהל הישן, ולהחיל עליו את הנוהל הישן. עוד מבוקש לבטל את החלטת המשיבה לדחות את הבקשה לקבלת מקלט בישראל נוכח היותה בלתי סבירה נוכח סכנת החיים הנשקפת לעותר אם יגורש מן הארץ לארץ מוצאו, שכן לטענת העותר נשקפת סכנה לחייו מצד המתנגדים לסנטור המקומי שגר בסמיכות אליו, מאחר והוא מזוהה כתומך של הסנטור והוא נהנה מתנאי מחייה עדיפים בשל הסמיכות למקום מגוריו של הסנטור אותו ניסו לחטוף. כן טוען העותר בעתירתו כי יש לבטל את ההחלטה לדחיית בקשתו למקלט מדיני משנפלו טעויות בטופס הערכת מעמד פליט, שאינם תואמים את שנאמר על-ידי העותר בראיון.

לחילופין מבוקש ליתן לעותר פרק זמן סביר ליציאה ולהתארגנות מישראל.

2.כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה, כולל החלטות בבקשות דומות שהוגשו על ידי ב"כ העותר, שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיב לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 28542-04-11 VICTOR נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 9.6.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א)במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, יש לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה.

כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני.

(ב)במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות לגבי יישום זכות הייצוג על-ידי המשיבה, החלת הנוהל הישן בנסיבות העניין וכו'.

(ג)במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחנה לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.

(ד)כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

בחינה פרטנית – יישום לנסיבות המקרה

3.כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4.בענייננו, העותר הינו אזרח ניגריה, שנכנס לישראל ביום 21.11.09 באשרת תייר מסוג ב/2 לשלושה חודשים.

לאחר כניסתו לישראל, הגיש העותר בקשה למקלט מדיני בישראל והונפקה לו אשרת שהייה זמנית בישראל על-פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952, שהוארכה מעת לעת.

5. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר ובתגובה של המדינה לבקשה זו בה התבקש לדחות את העתירה על הסף, אני סבור כי דין עתירתו של העותר להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותר בדבר סכנת חיים בארץ מוצאו:

ראשית, כפי שפורט בטופס הערכת פליט בו הומלץ על דחיית בקשתו של העותר לאחר בחינת הראיונות שנערכו לעותר על-ידי ה-RSD ובתשאול הראשוני שנערך לעותר עם כניסתו לישראל ביחידת התשאול בלוד, הרי שלא ניתן להתעלם מהסתירות בגירסאותיו של העותר באשר לנסיבות כניסתו לארץ. כך, בין היתר, העותר ציין בתשאול הראשוני כי הוריו עזבו את הכפר כשנתיים לפני התקרית הנטענת בה ניסו לחטוף את הסנטור , אך בראיון על-ידי הRSD טען העותר כי בעת התקרית שלאחריה ברח מהכפר הוריו עוד היו בכפר.

שנית, העותר ציין בראיון שנערך לו על-ידי ה-RSD כי הוא לא היה חבר בארגון פוליטי כלשהו, וזאת בניגוד לנטען בעתירה שהעותר היה מזוהה כתומך נלהב של הסנטור.

שלישית, עיון בראיון שנערך לעותר מעלה כי טענתו בדבר סכנת חיים נטענה בצורה כללית וסתמית כאשר בפועל העותר לא קיבל איומים באופן אישי וכל טענתו בדבר סכנת חיים נסמכת על שמועות ששמע מאנשים באזור מגוריו. כך גם, העותר לא הסביר מדוע לא יהיה יכול לעבור ולגור בעיר או כפר אחר במולדתו, כפי שאכן אירע לאחר התקרית הנטענת, שכן עברו כ-6 חודשים מיום התקרית של החטיפה ועד עזיבתו של העותר את ארצו. בנוסף, העותר לא הגיש תלונה במשטרה בגין האיומים הנטענים.

6.לאור האמור, אני סבור כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה לסכנת חיים, ומשכך הרי שדין העתירה להידחות על הסף, ובנסיבות אלה, וכפי שפורט לעיל בפיסקה 2 (א), הרי שגם אין להיעתר לסעד החלופי שהתבקש בעתירה, למתן שהות להתארגנות.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"א, 07 יולי 2011, בהעדר הצדדים.