NILANTHI SAMAN נ' חוסייני ואח'

פסק דין

1.הנתבעת מספר 2 קשישה ערירית וסיעודית. התובעת, עובדת זרה, הובאה כדי לטפל בתובעת מספר 2. לטענת התובעת עבדה גם אצל נתבעת 1 שהינה אחייניתה של הנתבעת 2. עוד נטען כי הנתבעת 1 היתה למעשה זו שטיפלה בעניינה של נתבעת 2 .

2.לטענת התובעת עבדה בתחילה בירדן והובאה על ידי בנה של הנתבעת 1, כדי לטפל בנתבעת 2. היא עבדה בתחילה ברמאללה שם שהתה נתבעת 2. לאחר כשנה הועברה נתבעת 2 לאזור בית חנינה/ שיח ג'ראח והתובעת הועברה עימה.

לטענת התובעת בתחילה שולם לה תשלום שווה ערך לסך של 125 דולר. לאחר זמן מסוים, ככל הנראה כשהוסדר תשלום הגמלאות לתובעת 2 מאת הביטוח הלאומי קיבלה שכר מאת חברת מוקד הבירה בע"מ (מחודש 11/05 כעולה מהתלושים) כאשר על הנתבעות היה לשלם לה את ההפרש. התשלום ששולם מאת חברת המוקד כיסה חלק מהשכר המגיע. הנתבעות לא שילמו את ההפרש שצריך היה לשלם. נציין כי בענין זה לא היתה מחלוקת שהנתבעות לא שילמו שכר לאחר שחברת מוקד הבירה החלה לשלם לתובעת. נטענה אומנם טענה כי לתובעת שולמו דמי כיס שבועיים בסכום שלא ברור ולא ברור באיזה תקופה. התובעת ביקשה לקבל במהלך המחצית השניה של שנת 2010 חופשה לצורך ביקור בני משפחתה בסרילנקה . בתחילה הובטחה לה לדבריה, שירכשו עבורה כרטיס טיסה אך הנתבעות חזרו בהן מהבטחה זו. התובעת ביקשה לקבל את זכויותיה השונות שלא שולמו במשך שנות העבודה הארוכות וכשסורבה עזבה. בנסיבות אלה שבהם לא שולמו לה זכויות קוגנטיות כולל שכר מינימום היא זכאית לקבל פיצוי פיטורים בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצוי פיטורים.

3.לטענת התובעת היא זכאית להפרשי שכר מינימום שלמצער 1500 ₪ לחודש הואיל ובתקופה הראשונה כאמור קיבלה סכום השווה ל 125 דולר בלבד. ואילו בתקופה שלאחר מכן (חודש 11/05) שולם לה שכר בסכום שנע בין 1462 ₪ (כעולה מתלוש חודש יוני 2008 לסך של 1635 ₪) הפרש בין הסכומים ששולמו לה לבין שכר המינימום עולה על 1500 ₪. בכל אופן החישובים נעשו על יסוד הפרש של 1500 ₪ כפול התקופה וכך הם עולים לכדי סך של 109,500 ₪. כמו כן טענה כי היא זכאית לפיצוי פיטורים, פדיון חופשה עבור שלוש השנים האחרונות, דמי חגים עבור שלוש שנים אחרונות, פדיון הבראה עבור שנתיים אחרונות, ותשלום חלף הפרשות לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה לשנים 2008 ואילך.

4.לטענת התובעת היא עבדה אף אצל הגב' רודינה סעיד נתבעת מס' 1. עבודתה השתרעה למעשה על פני שעות ארוכות והסתיימה רק בחצות לערך כאשר במשך היום מידי יום עבדה גם אצל הנתבעת 1 בעבודות ניקיון בביתה. ב"כ התובעת בסיכומיו (פרוט' עמ' 19 ש' 17 ואילך) טען כי אין מדובר בהעסקה משותפת אלא בעבודה נוספת ונפרדת למעשה. דבריו אלה באו לאחר שב"כ הנתבעות הפנה להסכם העבודה שהיה בין התובעת לבין נתבעת מס' 2 שהוגש וסומן נ/1. לנוכח דבריו אלה של ב"כ התובעת פטורים אנו מלדון בטענה של העסקה משותפת.

5.הנתבעת 2 לא באה להעיד. כפי שהתרשמנו מדובר באישה מבוגרת מאוד שספק אם ניתן היה לשמוע ממנה באופן ברור את העובדות הרלבנטיות. אי התייצבותה אפוא, לנוכח מצב בריאותה ויכולתה להעיד, אינו יכול להזקף לחובתה. הנתבעת 2 יוצגה על ידי בא כוחה ובעניינה העידו העדים האחרים שהובאו כולל נתבעת מספר 1 . לטענת הנתבעת 2 התובעת עבדה במקביל בעבודות ניקיון אצל משפחות נוספות בבית חנינה ועל כך קיבלה תמורה ישירות מהם. עוד נטען על ידי הנתבעות, כי התובעת לא עבדה בהיקף של משרה מלאה וממילא יש לחשב את זכויותיה בהתאמה. בכל אופן התובעת לא פוטרה ולא הודיע על כוונתה להתפטר אם לא יתוקן הדרוש תיקון. לנוכח זאת אין היא זכאית לקבל פיצוי פיטורים .

6.הנתבעת 1 טענה כי התובעת עבדה אצלה בהיקף מצומצם תקופה קצרה. מדובר היה בפעם עד פעמיים בחודש בעבודות ניקיון במשך שעות בודדות . בגין עבודה זו שולם בנפרד ובמזומן. אין הנתבעת 1 אחראית על עבודתה של התובעת אצל הנתבעת 2 וככל שיש אחריות הרי שזו הינה על נתבעת מס' 2 אצלה עבדה התובעת. עוד טענה הנתבעת 1 כי התובעת עבדה אצל משפחות נוספות באזור בית חנינה. עוד נטען כי התובעת הביאה לבית הקשישה – נתבעת מס' 2 חברות מסרילנקה שלנו אצלה.

7.בפנינו העידה התובעת, נתבעת מס' 1, וכן שני מצהירים הדיה חוסיני ומחסן סאלח. לאחר הדיון סיכמו ב"כ הצדדים בעל פה. נציין כי הוצע לצדדים מתווה לפתרון והצדדים נשלחו לבדוק את האפשרויות מה שגרם לכך שהתיק הונח בקרן זוית. בסופו של דבר לא הסתייע הדבר ולא אומץ הפתרון שהועלה במהלך הדברים .

הכרעה

8.אקדים ואומר כי עדותה של התובעת, אף שהיתה מבולבלת משהו עשתה רושם מהימן. אנו מעדיפים את עדותה בעניינים שיפורטו להלן על פני עדות הנתבעות.

9.עולה מהראיות כי מדובר במקרה קיצוני בו הועסקה התובעת בתנאים מחפירים ונשללו ממנה זכויות קוגנטיות. התובעת עובדת זרה מסרילנקה הובאה מירדן על ידי בני המשפחה של הקשישה – נתבעת מס' 2. התרשמנו כי ההתייחסות לתובעת היתה כאל שפחה והיא נדרשה לעשות כל מלאכה לה נצרכו בני המשפחה המורחבת. התובעת שימשה למעשה סוכנת בית של הקשישה – נתבעת מס' 2 , במקביל נדרשה לעבוד עבור בני המשפחה המורחבת שגרו בסמוך (ראה סעיף 4 עד 12 לתצהירה).

10.היקף העבודה של התובעת בטיפול בנתבעת מס' 2 ובבני המשפחה שפקדו את הבית היה למצער, בהיקף של משרה מלאה. נציין כי אישור להעסיק עובד זר כמטפל בקשיש, ניתן כאשר נדרשת עבודה בהיקף של משרה מלאה בדרך כלל. בכל אופן בענין זה די לנו בעדותה של התובעת ותיאורה את היקף הטיפול שטיפלה בקשישה. לנוכח זאת אנו קובעים כי התובעת עבדה בהיקף של משרה מלאה בטיפול בנתבעת מס' 2.תקופת העבודה של התובעת היתה מחודש 8/04 כשהחלה לעבוד ברמאללה ועד סיום עבודתה שהיה ביום 19.9.10., דהיינו 73 חודשי עבודה.

9.עוד עולה מהראיות כי דרכונה של התובעת שהיא עובדת זרה הוחזק שלא כדין בידי בני משפחת הנתבעות (סעיף 12 – 13 לתצהירה). נאסר עליה תקופות מסוימות ליצור קשר עם מהגרי עבודה מארצה סרילנקה ואף נמנע ממנה ללכת להתפלל בכנסיה (סעיף 12 לתצהירה). בסופו של יום לאחר כשש שנות עבודה ארוכות ומייגעות ולאחר שלא ניתנו לה זכויות קוגנטיות, הנמצאות בליבת משפט העבודה, עזבה התובעת. היה זה לאחר שביקשה לקבל זכויות ואלה לא ניתנו לה. אומנם בתחילה ביקשה כרטיס טיסה לסרילנקה לבקר את בני משפחתה אך לאחר מכן כפי שעולה מתצהירה ומעדותה ביקשה לקבל זכויות נוספות, אך בקשתה סורבה (סעיף 14,17-19 לתצהירה).כעולה מהדברים ולנוכח אי תשלום זכויות קוגנטיות בסיסיות זכאית היתה התובעת להתפטר ויש לראותה כזכאית לפיצוי פיטורים, בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצוי פיטורים. מדובר בנסיבות שבהם לא ניתן היה לדרוש מהתובעת להמשיך לעבוד, לאחר שלא שולמו לה הזכויות הבסיסיות, כפי שראינו לעיל וכפי שנראה לקמן.

10.כעולה מתצהירה של התובעת שולם לה למעשה במהלך כל שנות עבודתה סכום שנפל באופן משמעותי משכר המינימום שנקבע על פי דין. בתחילה שולם לה כאמור סך השווה ל 125 דולר ולאחר מכן הפסיקו לשלם לה והיא קיבלה תשלום באמצעות חברת הסיעוד, בסך של 1600 עד 1800 ₪ לחודש . אכן מדובר בהפרש שעולה על 1500 ₪ מידי חודש, ולכן זכאית היא להפרשי שכר מינימום בסכום זה, עבור כל חודשי עבודתה, שהשתרעו על פני למעלה משש שנים. החישוב של ב"כ התובעת היה אפוא לפי 73 חודשי עבודה, כפול 1500 ₪ סה"כ 109,500 ₪.

11.התובעת זכאית לפיצוי פיטורים שיגזרו משכר המינימום כפי שחישב בא כוחה דהיינו 6 כפול 3850 ₪ . מהסכום שמתקבל יש להפחית את הסכום ששולם על ידי מוקד הבירה בע"מ בסך 6,638 ₪. הפרש אפוא לו זכאית התובעת הינו 16,462 ₪.

12.התובעת ביקשה לקבל פדיון חופשה ביחס לשלוש שנות העבודה האחרונות. לפי החשבון שערך בא כוחה, הסכום לו היא זכאית, הינו 15 ימים לשנה כפול שלוש שנים כפול 154 ₪ ליום, בהתאם לשכר המנימום, סה"כ 6,930 ₪. מעיון בתלושי השכר של חברת מוקד הבירה עולה כי שולם לה על חשבון חופשה בחודשים שביחס להם הוגשו לנו תלושים סך של 145 ₪. התובעת זכאית אפוא להפרש בסך 6,785 ₪.

13.התובעת ביקשה לקבל דמי חגים, של 9 ימי חג לשנה ובסך הכל העמיד תביעתו ברכיב זה על סך של 6,237 ₪.

החישוב שיש לערוך הינו עבור שש שנות עבודה לפי 9 ימים לשנה סה"כ 54 ימים. הסכום ליום לפי תעריף המינימום, כפי שעמד בסוף תקופת העבודה היה 154 ₪ סה"כ 8,316 ₪. אף אם נפחית את הסכום ששולם עבור דמי חגים על ידי מוקד הבירה, כעולה מהתלושים בסך 144 ₪, הרי שהסכום יעלה על הסכום שנתבע. כיוון שכך יש לפסוק לתובעת רק את הסכום שתבעה, עבור דמי חגים, בסך 6,237 ₪.

14. התובעת ביקשה לקבל דמי הבראה בסך 4,914 ₪ בגין 14 ימי הבראה בגין שתי שנות עבודה אחרונות. תחשיבה נעשה לפי סכום של 351 ₪ ליום כפול 14 סה"כ 4,914 ש"ח. בענין זה טען ב"כ הנתבעות כי יש להפחית את הסכומים ששולמו על ידי חברת מוקד הבירה. מעיון בתלושי השכר שהוגשו לנו עולה כי לתובעת שולם על ידי מוקד הבירה עבור דמי הבראה סכום של 146 ₪. סכום זה יש להפחית מהסכום שתבעה כאמור. לאחר הפחתה עולה כי נותרה יתרה לזכותה בסך 4,768 ₪.