NANKOT נ' קירמה

פסק דין

1.התובעים הינם בני זוג, עובדים זרים מתאילנד, אשר הועסקו אצל הנתבע שהינו חקלאי, בעבודות חקלאות במושב שדה תרומות.

בתביעה שבפנינו נתבעים הפרשי שכר מינימום והפרשים של תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות, וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

2.אין חולק כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בסוף חודש אפריל 2010, והצדדים חלוקים לעניין המועד המדויק של תחילת ההעסקה, כאשר על פי הנטען בתביעה הועסקו התובעים בשירות הנתבע החל מיום 29.08.09 ואילו לטענת הנתבע העסקתם החלה מיום 01.09.09.

3.התובעים טענו כי עבדו 6 ימים בשבוע למעלה מ- 10 שעות ביום ולעתים אף משך 24 שעות ביממה, כאשר שכרם היומי עמד על סך של 110 ₪, ומשכך על הנתבע לשלם לכל אחד מהם סך של 26,661.94 ₪ כתוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות.

לתמיכה בטענתם צירפו רישומי שעות העבודה שלהם החל מחודש 11/2009 ועד לחודש 04/2010, תוך שטענו שבכל הנוגע לחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2009 לא הוגשו רישומים וזאת משום שאלה שערכו נמסרו לידי הנתבע ונותרו בידיו.

בגין אותם חודשים שלכאורה לא נשמרו הרישומים בגינם, נטען כי השכר ששולם לתובעים - היה נמוך משכר המינימום, אשר עמד בתקופת העסקתם ועד למועד עזיבתם על סך של 3,850.18 ₪ לחודש, ועל כן תבעו הפרשי שכר בין הסך ששולם להם לבין שכר המינימום החודשי שהיה קבוע באותה עת.

בנוסף, תבעו התובעים תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות כאשר היקף השעות הנטען פורט ברישומים שערכו.

התובעים הוסיפו וטענו בתביעתם, כי מעולם לא קבלו תלושי שכר לידיהם, כמתחייב על פי חוק, וכי התנהלותו של הנתבע והפרת חוקי המגן אילצו אותם להתפטר ולנסות לחפש מעביד אחר בתנאים סבירים יותר, ועל כן בקשו לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש.

4.הנתבע, מצדו, טען כי אין ממש במי מבין רכיבי התביעה.

לגרסתו, התובעים עבדו 6 ימים בשבוע, בהתאם למסגרת השעות המותרת על פי הדין החל. במספר מקרים נקודתיים בהם עבדו התובעים מעבר לשמונה שעות ביום, קבלו את שכרם לפי תעריפי שעות נוספות ובכפוף להוראות כל דין.

לטענתו, הוא שילם לתובעים את מלוא שכרם בהתאם לשעות עבודתם בפועל ובהתאם לדיווח השעות שהוכן על ידיהם והועבר אליו ע"י מנהל העבודה.

השכר עצמו, כך נטען, נקבע לפי שכר מינימום שעתי אשר התעדכן מעת לעת, כמפורט בתלושי השכר, ושולם בניכוי המפרעות אשר נמסרו במהלך החודש.

אופן התשלום היה במזומן, בהמחאה בנקאית או בהעברה בנקאית בהתאם לבקשת התובעים.

על פי הנטען, התובעים עזבו את עבודתם אצלו בציינם כי ברצונם לעזוב ולעבוד בתל אביב, וזאת טרם הסתיימה תקופת העסקתם המקסימאלית, דבר אשר גרם לו לנזקים כבדים.

הנתבע הכחיש מכל וכל את שעות העבודה שפורטו ברישומים שערכו לכאורה התובעים, ואשר צורפו כנספחים לכתב התביעה, וטען כי לא נערכו בזמן אמת, כי אינם מהימנים וכי אינם משקפים את המצב לאשורו.

עוד נטען כי הנתבע מסר לידי התובעים את תלושי השכר שהופקו בגינם מדי חודש.

5.התובעים הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם ונחקרו במסגרת עדות מוקדמת שנגבתה בפני כב' הרשמת מוניקה מרגלית בבית הדין האזורי בתל אביב, בטרם הועבר הדיון לבית דין זה בשל חוסר סמכות מקומית.

מטעם הנתבע העידו, בפני בית דין זה, מר גיא קירמה אשר שמש בתפקיד מנהל העבודה אצלו עובר לתקופה הרלוונטית לתביעה, וכן הנתבע עצמו.

דיון והכרעה