חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

Mohamed Abdalla נ' משרד הפנים

: | גרסת הדפסה
עת"מ
בית משפט לעניינים מנהליים באר שבע
31214-03-14
3.4.2014
בפני :
מרדכי לוי

- נגד -
:
Abdalla Ali Mohamed Abdalla
:
מדינת ישראל - משרד הפנים
החלטה

החלטה

לפניי בקשה למתן צו ביניים להורות למשיבה שלא לפעול להרחקתו של המבקש מישראל או להשמתו של המבקש במשמורת או במתקן השהייה "חולות", עד למתן פסק דין בעתירה.

הרקע להגשת הבקשה

המבקש הוא אזרח סודן שנכנס לישראל ללא היתר ביום 31/1/2008 והושם במשמורת. ביום 17/4/08 שוחרר המבקש ממשמורת.

בסמוך לאחר שחרורו ממשמורת הוא הגיש בקשה למקלט מדיני לנציבות האו"ם לפליטים, ובעניין זה הסתמך המבקש על תוכן אישור מיום 20/5/08 (נספח ע/1 לבקשה). המבקש הוסיף כי טרם התקבלה החלטה בבקשה.

במרוצת הזמן קיבל המבקש רישיון ישיבה בישראל לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, אשר חודש מעת לעת.

ביום 12/2/14, עת הגיע המבקש ללשכת המשיבה באילת, על מנת לחדש את רישיון הישיבה שלו, נמסרה לו הוראת שהייה, שלפיה עליו להתייצב במרכז השהייה "חולות" (להלן: "מרכז השהייה" או "מתקן "חולות"") עד ליום 20/3/14 בשעה 17:00 (נספח ע/3 לבקשה).

ביום 17/3/2014 הגיש המבקש עתירה מנהלית לביטול הוראת השהייה שהוצאה לו, ובמסגרתה עתר למתן צו ארעי ולמתן צו ביניים. באותו יום ביקשתי את תגובת המשיבה לבקשה עד ליום 19/3/14.

ביום 20/3/14 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב השמתו של המבקש במשמורת או במתקן השהייה "חולות" ולעיכוב הרחקתו של המבקש או גירושו מישראל, עד למתן החלטה אחרת תוך קביעת דיון בבקשה במעמד הצדדים.

היום, 3/4/14, התקיים דיון בבקשה לצו ביניים במעמד הצדדים.

עיקרי טענות המבקש

לטענת המבקש, סיכויי העתירה הם גבוהים ביותר. לפי הנטען, המשיבה מימשה את סמכות הרשות שניתנה לה, להוציא הוראת שהייה, באופן בלתי סביר, חסר תום לב, בהעדר ניקיון כפיים, בהעדר מידתיות, בהעדר הנמקה ובלא מתן זכות טיעון למבקש, ודינה היחיד הוא בטלות מידית.

המבקש הטעים כי המשיבה התעלמה מניסיונותיו להציג לפניה את נסיבותיו או את העובדה כי הוא מחזיק בעסק בעיר אילת (בנוסף לעבודתו כשכיר בבית-מלון), ונמצא תחת חוזה שכירות או התקשרויות מול ספקים שונים. לטענת המבקש, ייתכן שהחלטת המשיבה בעניינו הייתה שונה לו ניתנה לו זכות הטיעון, ולכל הפחות היא הייתה עדיין יכולה להפעיל שיקול דעת סביר בנסיבות העניין ולדחות את מועד התייצבותו במרכז השהייה, על מנת לאפשר למבקש לשקול את צעדיו ולסגור את עסקו באופן מבוקר וסביר.

עוד טען המבקש כי מאזן הנוחות מחייב את מתן הסעד המבוקש על מנת לשמר את המצב הקיים. בהעדר צו ביניים, קיים חשש ממשי כי עד להכרעה בעתירה ייכלא המבקש, חירותו תישלל על סמך הליך מנהלי בטל ופגום, ועסקו יינזק באופן בלתי הפיך, והוא יהיה חשוף בפני צדדי ג' ואחרים לתביעות. לעומת זאת, מתן צו הביניים לא ישנה את המצב הקיים ולא יביא לכל פגיעה במשיבה או במדיניותה.

במהלך הדיון בבקשה הוסיף ב"כ המבקש, בין היתר, כי אין לקבל את טענת המשיבה שלפיה הוראת סעיף 9 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958 (להלן: "חוק ההנמקות") פוטרת את המשיבה מלנמק את החלטותיה בעניין הוראת השהייה, וזאת משני טעמים: האחד, באשר סעיף 9 הנ"ל מתייחס להחלטות לפי חוק הכניסה לישראל ולא לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות"); והטעם השני הוא כי הפטור מהנמקה שבסעיף 9 הנ"ל אינו חל על "החלטה על ביטול רישיון ישיבה של מי ששוהה בישראל כדין".

עיקרי טענות המשיבה

לעמדת המשיבה, דין הבקשה להידחות, בין היתר, לאור זהות הסעדים בעתירה ובבקשה לצו ביניים ומחמת שיהוי.

אשר לשיהוי פרטה המשיבה כי הגשת עתירה נגד החלטה בדבר הוצאת הוראת שהייה (מיום 12/2/14) כה סמוך למועד ההתייצבות הנדרש (20/3/14) נגועה לא רק בשיהוי כבד אלא גם בחוסר תום לב ובניסיון לקבל החלטה בדחיפות כשלא ניתן זמן מספק למשיבה להגיש תגובה מנומקת כדבעי.

לעניין מאזן הנוחות, נטען כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת דחיית הבקשה, בשל השלכות הרוחב במתן צו שכזה, ומשום שבבקשה יש כדי להפוך את הוראת סעיף 32ד(א) לחוק למניעת הסתננות לפלסתר, וזאת עוד בטרם נערך כל דיון בסוגיית חוקתיותו של תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות (להלן גם בקיצור: "תיקון מס' 4"), שלגביו תלויה ועומדת עתירה בבג"ץ 7385/13 גבריסלאסי נ' הכנסת. בהקשר זה הפנתה המשיבה להחלטת בית המשפט העליון מיום 1/1/14 בבג"ץ 7385/13 גבריסלאסי הנ"ל, לדחות את הבקשה שהוגשה לו למתן צווי ביניים, ולא להקפיא את כניסתו לתוקף של תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות, במישרין או בעקיפין.

לעניין סיכויי העתירה, טענה המשיבה כי תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות אינו מחייב עריכת שימוע עובר להוצאת הוראת שהייה למסתנן (להבדיל מהחובה הקבועה בחוק לערוך שימוע עובר להחלטה להעביר מסתנן למשמורת). המשיבה הוסיפה כי הדבר עולה בקנה אחד גם עם תכליות החוק ועם מהותה של הוראת השהייה, שכן השהייה אינה משמורת, מעצר או מאסר, והוראות השהייה מהווה למעשה קביעת תנאים לשהיית המסתנן בישראל בתנאים של שהות במרכז שהייה פתוח ובהתאם להוראותיו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>