MONIKA EZE נ' משרד הפנים

פסק דין

1.בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותרת מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותרת כפליטה ולהעניק לה מעמד של פליטה המבקשת מקלט בישראל, ושהמשיבה תבחן את החלטתה מחדש.לטענת העותרת, נשקפת לה סכנת חיים במולדתה, ניגריה, על רקע רדיפתה על-ידי אנשי הממשלה הניגרית, אשר רצחו לטענתה את בעלה, אשר היה עובד של הממשלה הניגרית, ותפקידו היה לערוך עיתונים ומסמכים של הממשל הניגרי.

2.כפי שפירטתי בהחלטותיי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א)במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימאלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה.

כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני.

(ב)במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות.

(ג)במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטייה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.

(ד)כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

בחינה פרטנית – יישום לנסיבות המקרה

3.כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4.בענייננו, העותרת נכנסה לישראל ביום 22.11.11 דרך נתב"ג באמצעות אשרת תייר מסוג ב/2.

5. ביום 6.2.12 נערך לעותרת ראיון רישום מקדמי. במהלך הראיון סיפרה העותרת כי במהלך חודש אוגוסט 2011 הגיעו לביתה אנשים מהממשלה הניגרית, ודרשו מבעלה להמציא להם מסמך מסוים (להלן: "המסמך"), אשר העותרת טוענת כי אינה מכירה את תוכנו. לטענת העותרת, לאחר שבעלה סרב להמציא את המסמך נרצח. אנשי הממשלה הכו את העותרת ואמרו לה כי עליה להמציא להם את המסמך תוך שבעה ימים. בהמשך, העותרת החלה לקבל איומים טלפוניים אנונימיים, בהם נאמר לה כי במידה ולא יומצא המסמך דינה מוות. לאור כל זאת, העותרת החליטה לברוח למקום מסתור בעיר לגוס, בה שהתה מס' חודשים. לטענתה, במהלך שהותה בלגוס חברה הודיעה לה כי הינה מבוקשת על ידי השלטונות בניגריה, ועל כן החליטה לעזוב את ניגריה.

6. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתה של העותרת ובתגובה של המדינה לבקשה זו (יצוין כי העותרת לא הגישה את תשובתה לתגובת המדינה וזאת על אף שהיה עליה לעשות זאת עד ליום 17.5.12), אני סבור כי דין עתירתה של העותרת להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותרת בדבר היותה פליטה ו/או בדבר סכנת חיים בארץ מוצאה:

ראשית, העותרת לא המציאה כל ראיה או מסמך היכולים לתמוך בגרסתה. העותרת לא המציאה את תעודת הפטירה של בעלה או ראיה אחרת לכך שאכן נרצח. כן, לא המציאה מסמך המעיד על חקירת המשטרה את הרצח.

בנוסף, העותרת זרקה את הטלפון ממנו קיבלה לטענתה, איומים והודעות טלפוניים, ואשר יכול היה לאשש את גרסתה.

זאת ועוד, כל גרסתה של העותרת על כך שהינה מבוקשת על-ידי השלטונות הניגריים מבוססת על שיחה טלפונית שקיבלה מחברתה שהודיעה לה ששמעה כי היא מבוקשת. יתרה מזאת, גרסתה זו של העותרת שהינה מבוקשת על-ידי השלטונות בניגריה אינה מתיישבת עם כך שעזבה את ניגריה באופן חוקי באמצעות דרכון הנושא את פרטיה האישיים האמיתיים.

שלישית, כאשר העותרת נשאלה בראיון לסיבה בגינה הנפיקה דרכון השיבה כי הוציאה את הדרכון בכדי לברוח. אולם כאשר המראיין ציין בפניה כי תאריך הוצאת הדרכון הינו 1.11.10 בעוד שהאירועים המתוארים אירעו במהלך חודש אוגוסט 2011, שינתה את תשובתה והשיבה כי הוציאה אותו כי בניגריה צריך שיהיה לך דרכון. כך גם העותרת סיפקה תשובות סותרות לגבי המסמך. כאשר נשאלה בראיון לגבי מקום הימצאו של המסמך השיבה כי הוא נמצא בביתה, אולם בהמשך השיבה כי לא יודעת על איזה מסמך מדובר. בנוסף, תשובותיה של העותרת לגבי התאריך בו אירעו המאורעות בגינן ברחה היו מבולבלות, ותאריך האירוע הנטען השתנה מ-2009 ל-2010 ואח"כ ל-2011.

לסיום, העובדה שהעותרת השאירה את בנה בן הארבע עם הוריה ומשפחתה בניגריה, אליו יכולים השלטונות הניגריים להגיע בנקל, אינה מתיישבת עם חששותיה ששלטונות ניגריה רודפים אחריה ומבקשים לרצחה.

כך גם לא ניתן להתעלם מכך שהעותרת הגישה את הבקשה למקלט כשלושה חודשים לאחר הגעתה לארץ רק לאחר סיום אשרת התייר, וכן שהגישה את העתירה רק כחודשיים ימים לאחר קבלת ההחלטה.