MHDY נ' משרד הפנים

פסק דין

עתירה להורות למשיבים ליתן לעותר מעמד של פליט לפי אמנת הפליטים ולחילופין להימנע מלגרשו מהארץ.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

העותר, אזרח צ'אד, יליד 1987, נמנה לדבריו עם בני שבט הביללה, המשתייך לדבריו למורדים נגד ממשלת צ'אד. לטענת העותר, ממשלת צ'אד ניסתה בשנת 2008 לגייסו במסגרת מבצע לגיוס הצעירים על מנת למנוע מצב שהצעירים יתגייסו לשורות המורדים בממשלה. לגירסת העותר הוא הוא סרב להתגייס ולהילחם בבני שבטו וברח ללוב. מאוחר יותר עזב את לוב למצריים, ומשם הסתנן לישראל בשנת 2009. ביום 16.10.09 נתפס העותר ע"י צה"ל, והוחזק במתקן סהרונים בכלא קציעות למעלה משנה, עד שהפקיד 3,000 ₪ במשרדי המשיבים ושוחרר.

העותר הגיש למשרדי המשיבים בקשה למקלט מדיני בישראל, אשר סורבה. גם בקשה שהגיש העותר לעיון מחדש נדחתה. לעותר הוענקה ע"י המשיבים אשרה זמנית לפי סעיף 2(א)(5) שהוארכה מעת לעת עד ליום 19.12.2011. באותו היום הודיעו לעותר במשרדי יחידת ה – RSD שבתל אביב כי עליו לעזוב את ישראל תוך 7 ימים, ומכאן העתירה דנן.

טענות הצדדים

ב"כ העותר טען כי גרסת העותר הייתה עקבית לכל אורך הדרך ולפיה הוא היה נתון בסכנת רדיפה בצ'אד ואם יחזור לארץ זו, גורלו יהיה כגורל חברו, שככל הידוע לו, עונה והוצא להורג ע"י ממשלת צ'אד בשל השתייכותו למורדים. עפ"י הפסיקה רדיפה בשל השתייכות משפחית מהווה הצדקה להענקת מעמד של פליט מכוח האמנה. עוד טען ב"כ העותר כי המדינה לא הוכיחה טענתה שהמידע שמסר העותר שגוי, ושאם העותר יחזור לצ'אד לא יאונה לו כל רע, וכי מפאת גילו לא יאולץ להתגייס. לשיטתו, המשיבים טענו טענות בעלמא כי יש בידיהם מקורות להוכיח כי טענות העותר אינן נכונות, אך לא הצביעו ולא הציגו את המקורות הללו. לפי כתבות שמתארות את המצב בצ'אד, הממשלה שלחה הצעירים להילחם במורדים כצאן לטבח. עוד הוסיף שלפי הפסיקה רף ההוכחה הנדרש מהעותר פחות מהנדרש במשפט אזרחי, ודי אם הוא מציג גירסה סבירה שאינה קורסת לצורך תמיכת טענותיו.

ב"כ המשיבים טען לעומת זאת, כי נטל הראיה לסכנת הרדיפה בצ'אד מוטל על העותר, וכי העותר לא הוכיח שהוא נתון בסכנת רדיפה, או סכנת חיים בארץ מוצאו וכל רצונו להמנע מגיוס לצבא. עוד טען ב"כ המשיבים כי משפחתו של העותר, ששייכת לאותו שבט, נשארה בצ'אד ומכאן שלא נשקפת לה סכנת רדיפה. סירובו של העותר למלא חובתו ולהתגייס לצבא של ממשלה לגיטימית, אינו מצדיק קבלת מעמד של פליט לפי אמנה. עוד הוסיף כי אם יחזור העותר עכשיו לארץ מוצאו לא יידרש להתגייס לצבא לאור גילו הנוכחי (כבן 24). ב"כ המשיבים הוסיף כי מלכתחילה העותר טען שהגיע לישראל מטעמים כלכליים, ובראיון שבוצע לו ע"י יחידת ה–RSD טען כי פחד להתגייס מאחר שדודו אמר לו שהוא יוצב רחוק. העותר אף כתב שהוא יודע שאיננו עונה על דרישות אמנת הפליטים, וכי הוא פוחד מהמלחמה עם המורדים ולא טען שהוא נמנה על המורדים. העותר לא הסביר ברורות מהי הרדיפה שבה הוא נתון, ולא טען למשל שבאו לחפש אותו כדי לגייסו, או כי רצו להעמידו לדין. עוד הוסיף כי התגלו סתירות בגרסת העותר בעניין חברו, וכי הכתבה שהגיש העותר היא מלפני 6 שנים. כמו כן, כאשר העותר עזב את לוב והמשיך לישראל, הוא לא טען כי היה נתון בסכנת רדיפה בלוב.

דיון

לאחר בחינת חומר הראיות בתיק עולה כי החלטת המשיבים לא חרגה ממתחם הסבירות. בניגוד לנטען בעתירה, מהחומר אכן עולה כי העותר בא לארץ מסיבות כלכליות:

כאשר נתפס ביום 16.10.09 טען העותר במענה לשאלה מדוע הגיע לישראל "כי פה כולם אומרים שזה טוב" ("דו"ח תיעוד תפיסת מסתנן/טופס תשאול אישי", נספח ב' לתגובת המשיבה לעתירה).

בפרוטוקול דיון והחלטת ביה"ד לביקורת משמורת מיום 25.10.09 (נספח ו' לתגובת המשיבה) צויין כי העותר טען שהגיע לישראל "לחיות כאן ואם אפשר לעבוד אני לא רוצה לחזור לצ'אד שם לא טוב".

בראיון נוסף מיום 7.12.2009 טען העותר לפני ביה"ד לביקורת משמורת, במענה לשאלה האם יהיה מוכן לחזור לצ'אד, כי "לא אני לא רוצה לחזור לצ'אד אני לא אוהב את המדינה הזאת והשלטון שם השבט שלי מסוכסך עם השלטון אולם בשנת 2010 אחרי הבחירות אני אחזור" (נספח ז' לתגובת המשיבה).

בראיון מיום 31.5.2010 ע"י יחידת ה – RSD , במענה לשאלה – "ספר לי מדוע החלטת להגיע לפה?", השיב העותר "הבנתי כי מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית שמתייחסת יפה לפליטים אז באתי" (נספח יא' לתגובת המשיבה, עמ' 12).

בסוף הראיון מיום 31.5.2010 ע"י יחידת ה – RSD הוסיף העותר כי "אני רוצה להישאר בישראל. אני רוצה לעבוד פה. אני מבטיח לכן שאם תתנו לי לעבוד פה שנה אני יעזוב למדינה אחרת באפריקה" (נספח יא' לתגובת המשיבה, עמ' 13). (יצוין, שמאז עברו כבר כשנתיים).

בניגוד לנטען בעתירה, עולה מדברי העותר עצמו בראיון מיום 31.5.2010, כי לא נשקפת לו סכנה לחיים או לחירות בצ'אד, כנדרש לפי אמנת הפליטים, והסיבה שעזב את צ'אד הייתה כדי להתחמק משירות צבאי שבו היה מחוייב על פי חוקי הממשלה הלגיטימית ששולטת בצ'אד:

באותו ראיון בפני יחידת ה– RSD נימק העותר את הסיבה שלא רצה להתגייס לצבא, כי – "דוד שלי הפחיד אותי מהצבא. הוא רק אמר לי שאם אני אלך לצבא אז ישלחו אותי למקום רחוק ולא אוכל לראות את המשפחה שלי במשך שנה". ואז נשאל- "האם זאת הייתה הסיבה היחידה שבגללה לא רצית להתגייס?" והשיב: "אני גם פחדתי מהמלחמה עם המורדים. דוד שלי אמר שיש דרך שאני אקבל פטור מהצבא של צ'אד. הדוד שלי אמר לי שאני יכול להתחתן ואז הממשלה לא תרצה לגייס אותי...דוד שלי אמר לי שיש לנו קרוב משפחה שגר בלוב והוא רוצה לחתן את הבת שלו. אני חזרתי לבית שלי, חשבתי לעצמי שזה לא טוב בשבילי ללכת לצבא. פחדתי מהמלחמה עם המורדים. אז החלטתי שאני עוזב את המדינה" (נספח יא' לתגובת המשיבה, עמ' 11).

(כל ההדגשות שלי – י.ש.).

יש לציין כי בקטע הנ"ל אין זכר לטענת העותר בסע' 4 לעתירתו כי נטל חלק פעיל בלחימה מטעם המורדים כנגד הממשלה, וגם עובדה זאת מערערת את מהימנותו.

בהמשך הראיון הנ"ל ע"י יחידת ה – RSD השיב העותר כך: