MASTER CCM נ' רייפמן(אסיר) ואח'

פסק דין

המחלוקת המונחת בפני הינה מחלוקת עקרונית הנוגעת הלכה למעשה למעמדו של בעל תפקיד בהליכי פשיטת רגל. זאת, בעיקר במעמדו וביכולתו לדרוש מידע מצדדי ג', האוחזים לשיטתו במידע או מסמכים העשויים לשפוך אור על התנהלות החייב ומיקום נכסיו. מתעוררת, הלכה למעשה מחלוקת כפולה:

א.מחלוקת אודות טיב היחס וקיומה או העדר קיומה של יריבות בין הנאמן לבין חברה שהחייב היה מעורב בעסקיה בעבר.

ב.מחלוקת אודות היחס בין הנאמן לבין תקנון החברה, ככל שהוא מתייחס או מגביל מסירת פרטים לידי מי מבעלי מניותיה או העומד בנעליהם.

עיינתי בטענות הצדדים, ולאחר מכן ניתנת החלטתי.

החייב, מר אלי רייפמן נמנה על מייסד אמבלייז ונחשב במשך תקופה ארוכה לבעל השליטה בחברה. זאת ואף זאת; את קריסתו הכלכלית, לרבות הסתבכותו בחובות כלפי השוק האפור, תלה החייב במלחמה שניהל בכדי לשמר את השליטה בחברה. כמו כן, שימש כמנכ"ל החברה, וזאת אף תקופה מסוימת לאחר שניתן כנגדו צו כינוס. הרקע לבקשה המונחת בפני, כמו גם לחלק נכבד מן ההליכים האחרים המתנהלים בתיק, נוגעות למניותיו של החייב באמבלייז; החייב, כזכור, היה בעל השליטה בחברה, וטען כי ברשותו הלכה למעשה 39 מיליון מניות, המהוות למעלה מל-25% ממניות החברה. משניתן כנגדו צו כינוס, ועימו הוראה להעביר מניותיו למנהל המיוחד, החל טוען כי המניות מוחזקות בעבורו במבנים מורכבים. טיעונים אלו, כמו גם סירובו הלכה למעשה של החייב להעביר את מניותיו, נידונו בהרחבה בפסקי-הדין שניתנו בעניין מאסרו של החייב, ואין טעם לחזור כאן על שנאמר שם בהרחבה ברבה.

הבקשה שבפני הינה, הלכה למעשה, נסיון נוסף – אף כי באורח אחר – מצד המנהל המיוחד, להתחקות אחר אחזקותיו של החייב בחברה. להבדיל מהבקשות בעניין מאסר החייב, המהוות למעשה נסיון להתחקות אחר השרשרת "מלמטה" (קרי, לאלץ את החייב לשנות טעמו ליתן מידע אמיתי אודות השרשור המסתיים בו), הרי שהבקשה הנוכחית הינה נסיון להתחקות אחר השרשרת "מלמעלה" – קרי, דרך מרשם בעלי המניות של אמבלייז. המנהל המיוחד, עותר במסגרת זו, בין היתר, אף לקבלת מרשם המנוהל בעבור החברה על-ידי חברת הרישומים Capita, וכן על-ידי חברת בת של החברה דנן, הפועלת באי ג'רסי. כמו כן, עותר הוא לחייב את המשיבה במתן אסמכתאות לדיס פוזיציות שביצע החייב במניות החברה, החל מיום 1.1.2005, מועד בו היה רשום עדיין כבעל מניות ישיר בחברה.

יוער, להשלמת התמונה, ביני לביני קיבלה הבקשה משנה דחיפות, וזאת נוכח מכירת אחזקותיה המרכזיות של אמבלייז, והאפשרות ההולכת ומסתמנת כי יחולק דיבידנד בשיעור גבוה ביותר לבעלי המניות – סוגיה, אליה התייחסתי בבקשה לסעדים זמניים שהגיש המנהל המיוחד באותו עניין. אזכיר, כי דיבידנד צפוי זה מעורר חשש, כי אותו "נתיב שרשורים" שטרם נחשף, ישמש את החייב להעביר את עיקר רכושו – אחזקותיו באמבלייז אשר כעת הומרו למזומן, אל כתובת נסתרת, הרחק מהישג ידם של נושיו. זאת, בטרם יהיה סיפק לחשוף ולשפוך אור על נתיב זה ומהותו.

על רקע זה, מן הראוי לשקול את טענות הצדדים וליתן החלטתי. אבהיר; החלטתי זו נוגעת במישור העקרוני של קביעת מעמדו של המנהל המיוחד וחבויות המשיבה כלפיו, אם בכלל, ולא בשאלה העובדתית, המשנית הלכה למעשה, האם קיימות בבקשותיו "כפילויות" – קרי, האם מבקש המנהל המיוחד בשנית מסמכים שכבר הועברו לידיו; אין צורך להכביר מילים, כי לא היה על המשיבה אלא לציין כי שהמסמך כבר נמסר, בתוספת תאריך מסירתו. אלא, שחלקה המרכזי של המחלוקת אינו נובע, לשיטתי, מסוגיה זו, אלא מטענותיה הגורפות של המשיבה במישור העקרוני, אשר נוגעות להעדר יריבות,

ולכך כי המנהל המיוחד עותר לסעדים שאף החייב עצמו לא היה זכאי להם. זאת, בין היתר לפי תקנונה של אמבלייז.

אדון בדברים כסדרם;

5.עיון בטענותיו בא-כוחה המלומד של המשיבה, מלמד כי הוא מתייחס למנהל המיוחד, באורח עקרוני כמעין חליף של החייב, או למצער בוחן את יחסי הצדדים לפי קיומה (או ליתר דיוק) אי-קיומה של חבות כספית ישירה. זאת, בין היתר אודות לעובדה (אשר עליה ככל הנראה אין חולק), כי מר רייפמן אינו רשום עוד כמחזיק ישיר במניות החברה. אזכיר, כי אף לשיטת החייב המניות אינן רשומות ישירות על שמו, אלא ב"מבנים מורכבים", על שם נאמנים אשר כעת עשויים להתכחש לקשריהם עימו. אלא שבטענה זו, נפלה שגיאה יסודית אצל בא-כוחה המלומד של אמבלייז. מעמדו של המנהל המיוחד, קרי – אותו מעמד רלוונטי העומד בבסיס הבקשה ואשר ממנו יונק המנהל המיוחד את סמכותו, אינו תלוי ביחסי נושה-חייב ישירים שלו כלפי החברה, ואף אינה נובעת ממעמדו כ"חליף" של החייב.

6.אין לי אלא לתהות, הכיצד "החמיץ" בא-כוחה המלומד של אמבלייז את היסוד המרכזי עליו מושתתים מעמדו וסמכותו של המנהל המיוחד. עניין לנו לא בחליף גרידא של החייב, אלא בידו הארוכה של בית המשפט, אשר מונה על-ידו כדי לפעול לישום ואכיפת הדין הקוגנטי של חדלות הפרעון על החייב ומצבת נכסיו. יוצא, כי המבקש אינו דומה לרוכש או יורש של החייב, אשר נכנסו לנעליו ויחסיהם עם החברה נשלטים בידי המערכת החוזית-דיספוזיטיבית של תקנון אמבלייז, אלא עסקינן בנציגו של בית המשפט, הפועל מכח הדין, ומכח האינטרסים הציבורים העומדים ביסודו. אינטרסים אלו כוללים, בין היתר, את הצורך לחקור את התנהלותם של חייבים בנכסיהם, כולל אורח השימוש שלהם בישויות משפטיות של חברות שהיו קשורות בהן.

7.יוצא, כי במלוא הכבוד לתקנונה של אמבלייז, לא עליו מבוססת הבקשה, ולא ממנו שואב המנהל המיוחד את מעמדו. מעמדו מוקנה לו בסעיף 18ג -59 לפקודת פשיטת הרגל, אשר דומים במהותם וביעודם לסעיף 288 לפקודת החברות. סעיפים אלו מסמיכים את בעל התפקיד, בין היתר, לדרוש מידע ומסמכים לא רק מן החייב, אלא מכל אדם שיש יסוד סביר להניח כי המידע או המסמך הרלוונטי מצויים בידיו. אין לי אלא לתמוה, האם סבור בא-כוחה המלומד של אמבלייז באמת ובתמים, כי ניתן להתנות על סעיפים שכאלו בחוזה או בתקנון של חברה. זאת ועוד; לעניין זה אין כל משמעות מכרעת לשאלה, האם רשאי היה החייב לדרוש את אותו מידע, אם לאו; והאם הוא רשום כבעל מניות ישיר, אם לאו; כל שרלוונטי הינו אותו "יסוד סביר" להמצאות המידע או המסמך בידי צד ג' (אמבלייז בעניננו), וכי ישנו קשר מספק בין אותו מידע לבין ההתחקות אחרי נכסיו של החייב, בין אם בהווה או בעבר. זאת, כמובן, לצד האיזונים וההגבלות שהוטלו בפסיקה, שעניינם מניעת פגיעה בלתי-מידתית בצדדי ג'.

8.ההלכה המרכזית הנוגעת לסמכויות חקירה בחדלות פרעון, כמו גם לאיזונן מול מיהות הנחקר וזכויותיו האפשריות, הנה פסיקתו של בית המשפט העליון בע"א 1121/96 מפרק אדאקום נ' נשיונל קונסלטנטס בע"מ. אף כי באותו עניין דן בית המשפט בחקירות אודות עסקיה של חברה בפירוק, הרי שהדברים יפים, בשינויים המחויבים, אף לעניין חקירות בפשיטת רגל, ובעניננו – חקירת טיב היחסים בין בעל שליטה שהפך חדל פרעון לבין החברה שיסד וניהל, ועודה פעילה נכון למועד ההכרעה השיפוטית. אין לי אלא להצר על העובדה, כי טענותיו המפורטות והארוכות של בא-כוחה המלומד של החברה, התייחסו אך במעט להלכה זו ולעולה ממנה, באשר דומה כי רבים מהדברים שכתב בית המשפט העליון בעניין אדאקום, נראים כמו נכתבו – ואף מכח קל וחומר – אף לצרכי המקרה שבפני.

9.כך למשל, קובע בית המשפט העליון במפורש, כי אין די בהעלאה כללית של הזכות לפרטיות או לסודיות, כדי להדוף דרישה לחקירה או להמצאת מסמכים, אלא נהפוך הוא; לא זו בלבד, כי הטוען לפגיעה בפרטיות או בסודיות חייב לנמק ולהוכיח כדבעי את טענתו (ובוודאי שלא להסתפק באמירות כלליות וגורפות), אלא כי לעיתים קרובות, גובר האינטרס הציבורי שבחקירה על הזכויות דנן וכך נאמר שם:

"כבר נקבע בפס"ד סקולר, כי מבחינה עקרונית, האינטרס הציבורי לעשיית צדק והוצאת האמת לאור, גובר על הפגיעה הבלתי נמנעת בפרטיות ובסודיות. באותו מקרה נדונה סוגיית הסודיות במערכת הבנקאות, מערכת הבנויה על חובת הסודיות של הבנק כלפי לקוחותיו. למרות זאת, נקבע שם, כי האינטרס של חשיפת האמת בהליך השיפוטי, גובר על חובת הסודיות. ניתן ללמוד משם גזירה שווה לענייננו, בו האינטרס הפרטי והציבורי של איסוף מידע הקשור בחברה שקרסה וחשיפת האמת ככל שניתן, על מהלכיה, גוברים על חובת הסודיות של המחזיק במידע. במישור הפרטני, לא השכילה המשיבה להצביע על התשתית העובדתית לטענת הסודיות. לא נחשף ההסכם שלה עם הלקוח העלום וזאת אף כאשר הועלתה טענה שלא נסתרה, כי הוא נושה ובעל עניין באדאקום"

אם כך באשר לחובת סודיות בנקאית, הרי שקל וחומר שהדבר יפה לעניין אי-הנוחות או הפגיעה המסוימת בסודיות הנוגעת לחשיפת בעלי מניותיה של חברה, וצורת האחזקות הנהוגה בה.

10.עיקרה של הלכת נשיונל קונסלטנטס, הינה ניתוח לשון סעיף 288 לפקודת החברות, וחלוקת הגורמים המופיעים בו (והעשויים להקרא לחקירה או להדרש לספק מסמכים ומידע), לארבע תתי-קבוצה. זאת, כאשר סמכויות החקירה מרחיבות יותר בכל הנוגע לשלוש הראשונות: נושאי משרה, אנשים הידועים כמחזיקי נכסים של החברה או חשודים בכך, וחשודים כחייבי החברה, להבדיל מהקבוצה הרביעית – צדדי ג' אשר יש בידם מידע רלוונטי, לגביה בחרה הפסיקה בקו מצמצם וזהיר יותר. אכן, בכל המקרים יערוך בית המשפט איזון בין אינטרס בעל התפקיד למידת הפגיעה הצפויה בנחקר, אלא שנקודת האיזון תשתנה בין הקבוצות. עם זאת, ראוי לציין כי אף בכל הנוגע לקבוצה הרביעית – קרי, צדדי ג' אשר יש בידם מידע רלוונטי על נכסי הגוף חדל הפרעון או התנהלותו, קיימת אף קיימת סמכות. זאת, כאשר בית המשפט העליון מצטט ומאמץ את ההלכה האנגלית, המסמיכה את המפרק לחקור אף צד זר לחברה, וזאת אף אם המידע חורג מ"שיקום מאגר המידע של הגוף חדל הפרעון" גרידא.

11.די באמור לעיל כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענותיו המקדמיות והגורפות של בא-כוחה המלומד של המשיבה, בכל האמור להעדר יריבות, ו"לגלגל את הכדור" אל השאלה המהותית – קרי, ישום בנסיבות המקרה של האיזון פרי הלכת נשיונל קונסלטנטס.כאמור, בסיסו של איזון זה היא בבחינה זה מול זה של הצורך שמציג בעל התפקיד בגילוי, וזאת לעומת מידת הפגיעה וההכבדה שהוא יוצר. מעל לאותו בסיס רעיוני, ניצבים מספר פרמטרים עיקריים המסייעים בקביעת משקל ובהצבת נקודת האיזון, והכיוון הראשוני אליו היא נוטה – האם לטובת בעל התפקיד או כנגדו. בין היתר, עסקינן במהות המידע ונחיצותו; הקבוצה אליה משתייך הנחקר, טיב יחסיו עם הגוף חדל הפרעון ועד כמה היו הדוקים ומשמעותיים; מידת הפגיעה וקיומן של חלופות אחרות בידי בעל התפקיד, וכיוצא באלו.