Lara Alqasem נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה ואח'

המבקשת להצטרף להליך:

תנועת אם תרצו

בשם המבקשת להצטרף להליך: עו"ד יעקב כהן

השופט נ' הנדל:

1. מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 12.10.2018 (עמ"נ 11002-10-18; השופט א' יקואל) (להלן: פסק הדין). בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת על הכרעתו של בית הדין לעררים בתל אביב מיום 4.10.2018 (ערר (ת"א) 5604-18; הדיין ד' ברגמן) – במסגרתה נדחה ערר שהגישה המבקשת, ונקבע כי החלטת משיב 1 (להלן: משרד הפנים) לבטל את אשרת השהייה שניתנה לה, ולמנוע את כניסתה לישראל – בגין פעילותה לקידום הטלת חרם על מדינת ישראל – תעמוד על כנה.

רקע וטענות הצדדים

2. המבקשת – אזרחית ארה"ב, ילידת 1996 – סיימה לא מכבר לימודים לתואר ראשון באוניברסיטת פלורידה, והחליטה להמשיך ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית בירושלים. היא התקבלה, ביום 24.4.2018, לתוכנית לזכויות אדם וצדק מעברי של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ומאוחר יותר נמסר לה כי זכתה במלגה לתקופת לימודיה. המבקשת פעלה להסדרת כניסתה למדינת ישראל – בה ביקרה לא מכבר, כשהיא מצוידת באשרת תייר מסוג ב/2 – וביום 3.8.2018 ניתנו לה, בקונסוליה הישראלית במיאמי, אשרת כניסה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/2 (תלמיד) למשך שנה. ערב פתיחת שנת הלימודים האקדמית, נחתה המבקשת בנמל התעופה בן גוריון וביקשה להיכנס לתחומי מדינת ישראל. אולם, בתום תשאול שנערך לה – ולאחר שנציגי המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה מצאו כי המבקשת הייתה מעורבת בפעילות לקידום הטלת חרם על מדינת ישראל – החליט שר הפנים למנוע את כניסתה. במסמך הנושא את הכותרת "החלטה בדבר סירוב כניסה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952", נכתב כי סיבת הסירוב היא "שיקולי מניעת הגירה בלתי חוקית", וכן "שיקולי בטחון הציבור או שלום הציבור או הסדר הציבורי".

           כאמור, המבקשת הגישה לבית הדין לעררים ערר על החלטת שר הפנים –וטענה כי מאז חודש אפריל 2017 היא אינה חברה בארגון הסטודנטים SJP (Students for Justice in Palestine), וכי גם בתקופת כהונתה כנשיאת הארגון היא לא הייתה מעורבת באופן ממשי בפעילות BDS (Boycott Divestment and Sanctions Movement). למעלה מכך, העותרת הצהירה כי אינה תומכת כעת בתנועת החרם, והתחייבה כי בתקופת שהותה בישראל לא תקרא לחרם על ישראל או להשתתפות בפעילות BDS. בעקבות הדברים, הורה בית הדין לעררים למשרד הפנים לשקול מחדש את החלטתו – ולהתייחס למכתבו של רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ' ברק מדינה, שציין כי ההחלטה עלולה לגרום נזק חמור למאמצי האקדמיה הישראלית לקידום תדמיתה האקדמית של ישראל ברחבי העולם. אולם, לאחר שמשרד הפנים הותיר את החלטתו על כנה, דחה בית הדין לעררים את ערר המבקשת, וקבע כי לא הוכח שההחלטה חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות בה. זאת, נוכח שיקול הדעת הרחב המסור לשר הפנים בנוגע לסוגיית הכניסה לישראל – ומאחר ולא הועלו השגות לגבי עצם מעמדם של סעיף 2(ד) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה), והתבחינים שנקבעו מכוחו.

           המבקשת ערערה על הכרעת בית הדין לעררים, אך ערעורה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי ישנו חשש שהמבקשת תנצל את שהותה בישראל לצורך קידום הטלת חרם עליה – ועל כן, "יש בשיקול דעתו של השר, כפי שהופעל, כדי להלום את המטרות שביסוד הוראת סעיף 2(ד) לחוק הכניסה לישראל".

3. מכאן בקשת רשות הערעור הנוכחית, במסגרתה מעלה המבקשת שורת השגות כנגד הכרעת הערכאות הקודמות והחלטת משרד הפנים. במישור הסמכות – המבקשת טוענת כי הסמכות שמעניק סעיף 2(ד) לחוק הכניסה לשר הפנים מוגבלת למניעת כניסה של אדם הפועל בהווה עבור ארגון או גוף הקוראים להטלת חרם על מדינת ישראל. ממילא, לא היה מקום למנוע את כניסתה, שכן היא אינה חברה בארגונים מעין אלה מאז חודש אפריל 2017, לכל המאוחר. המבקשת מדגישה כי משרד הפנים לא הציג כל ראיה למעורבותה בפעילות ארגוני חרם בתקופות מאוחרות יותר – וכי לטענותיו בעניין, שהועלו לראשונה בשלב הערעור, לא נלוו פירוט או אסמכתאות. המבקשת מוסיפה כי נוכח פגיעתו בזכויות יסוד, לרבות חופש הביטוי הפוליטי, יש לפרש את סעיף 2(ד) לחוק הכניסה בצורה מצמצמת – ובוודאי שאין להרחיבו אל מעבר לתבחינים שאישרו שר הפנים והשר לנושאים אסטרטגיים. מאחר שארגון הסטודנטים SJP אינו נמנה על ארגוני החרם "הבולטים", והמבקשת עצמה מעולם לא נקטה בפעילות "ממשית, עקבית ורציפה לקידום חרמות", הרי שהיא אינה באה בגדרי התבחינים האמורים – והחלטת משרד הפנים בעניינה ניתנה בחוסר סמכות.