LUNGELA ואח' נ' נעאמנה

החלטה

1.המשיבים הגישו נגד המבקש תביעה כספית לסך של 100,000 ₪. בכתב התביעה נטען בתמצית שהמבקש, עורך דין במקצועו, הפר כלפי המשיבים את חובותיו, התרשל וגרם להם לנזקים ובהם ריצוי תקופות מאסר שלא לצורך.

2.בכתב ההגנה מטעם המבקש נטען בתמצית, כי התביעה שהוגשה כנגדו היא מופרכת וכי ייצג את המשיבים בנאמנות ובמקצועיות.

3.המבקש הגיש בקשה כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ע"פ תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 ויורה למשיבים להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המבקש, במידה שהתביעה כנגדו תידחה.

4.בבקשה נטען באופן כללי כי יש לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה בסך של 30,000 ₪. בתצהיר אשר צורף לבקשה טען המבקש כי התביעה שהוגשה כנגדו היא שקרית וכי המשיבים חיים מחוץ לישראל, כך שלא ניתן יהיה להיפרע מהם במידה שתביעתם תידחה והם יחויבו בהוצאות.

5.המשיבים טענו בתגובה לבקשה, כי בהתאם לפסיקה יידרש תובע להפקיד ערובה רק במקרים נדירים, כאשר התביעה חסרת סיכוי לחלוטין וכאשר מוכח שהתובע לא יהיה מסוגל לשלם את הוצאותיו של הנתבע.

התגובה אינה מפרטת טענות עובדתיות ביחס למצבם הכספי של המשיבים ואף לא צורף אליה תצהיר. בסעיף 5 לתגובה נכתב כי מצורף אליה תצהיר של ב"כ המשיבים ואולם הוא לא צורף בפועל.

6.בתשובה לתגובה טען המבקש בין היתר כי די באי צירוף תצהיר כדי לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה.

7.תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

8.בהיעדר קריטריונים בתקנה עצמה, נקבע בפסיקה כי תובע לא יחויב בהפקדת ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד וכי חיוב שכזה ייקבע במקרים נדירים. כך בהחלטה בעניין רע"א 6353/12 יובל אברהם נגד טל יגרמן ואח', דינים עליון 2013 (6) 322:

"הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכי אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד; עקרון זה נובע מחשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית".

9.יחד עם זאת, הפסיקה הכירה ברשימה מצומצמת למדי של מקרים, בהם עשוי תובע שאינו תאגיד להיות מחויב בהפקדת ערובה, כגון כאשר התובע הוא תושב חוץ או כאשר התובע אינו מוסר את כתובתו. כך למשל בפסק דין בעניין רע"א 2146/04 מדינת ישראל נגד עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח' (פורסם במאגרים):

"בתקנה 519 עצמה לא נקבעו קריטריונים להפעלת הסמכות לחייב בהפקדת ערובה, ואולם בפסיקה גובשו כללים מדריכים וסוגי מקרים בהם ייעשה שימוש בתקנה. הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן, לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית. ואולם, במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו".

10.בענייננו לא ניתן בשלב מוקדם זה של ההליך להעריך את סיכוייה של התובענה להצליח.

11.עם זאת, יש להביא בחשבון מספר נתונים התומכים בהטלת ערובה - המשיבים התובעים הם תושבי חוץ. עיון בכתב התביעה מלמד כי כתובותיהם לא צוינו בו וזאת בניגוד להוראות התקנות. בסעיף 22 לכתב התביעה נטען כי מצבם הכלכלי של המשיבים קשה וכי מטעמי חיסכון באגרה מוגבלת תביעתם לסך של 100,000 ₪ בלבד. יתרה מכך, המשיבים לא הצביעו על נכסים שבבעלותם בתחומי ישראל ולמעשה בהיעדר תצהיר מטעמם לא טענו טענות עובדתיות בהקשר למצבם הכלכלי.

12.נמצא אפוא שהקריטריונים שנקבעו על ידי הפסיקה לחיוב תובעים פרטיים בערובה מתקיימים בענייננו. במסגרת שיקול הדעת ביחס לסכום הערובה יש להימנע מקביעה אשר תמנע הלכה למעשה את המשך ההליכים בתביעה.

13.לפיכך אני מורה למשיבים להפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך של 6,000 ₪ במזומן וזאת בתוך 30 יום מהיום. לא תופקד הערובה תוך מועד זה, תידחה התובענה.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: