KRONE A.G נ' רופין-קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ

פסק דין

תביעה כספית על סך 2,527,843 ₪

העובדות הצריכות לעניין

1.א.התובעת הינה חברה זרה המאוגדת על פי דיני גרמניה ועיסוקה,בין היתר, בתחום מוצרי הטלקומיניקציה.

ב.הנתבע רשום כאחד משני שותפים כלליים המרכיבים שותפות שהוקמה בשנת 1971 בשם "ענבר פלסטיק משוריין" (להלן: "השותפות"). השותף השני הינו קיבוץ חמדיה. ביום 27.1.2006 ניתן צו הקפאת הליכים נגד קיבוץ חמדיה.

2.ביום 11.11.1997 הגישה התובעת תביעה נגד השותפות בגין הפרת הקניין הרוחני שלה והפרת פטנט. במסגרת התביעה עתרה התובעת לצו מניעה קבוע וכן לסעד של מתן חשבונות. סופו של ההליך בפסק דין שניתן ביום 5.10.2008 בהיעדר התייצבות מצד השותפות. בהתאם לפסיקתא, שהוגשה על ידי התובעת, חויבה השותפות לשלם לתובעת סך של 500,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.11.1991 וכן הוצאות משפט בסך של 100,000 ₪ (נספח 5 לכתב התביעה).

לאחר שניתן פסק הדין נגד השותפות, פנה ב"כ התובעת ביום 16.10.2008 לשותפות עצמה ולשני השותפים הכללים בה (שהנתבע אחד מהם) בדרישה לשלם את החוב מכוח פסק הדין, שתפח ועמד באותה עת על סך של 2,538,030 ₪. התובעת הגיעה להסדר עם השותף הכללי הנוסף (קיבוץ חמדיה המצוי בהקפאת הליכים, באמצעות הנאמן שמונה) לתשלום סכום מסויים בגין פסק הדין שניתן "תוך שההסדר לא ייחשב כמתן פטור או ויתור לכל חייב נוסף או אחר של התובעת לרבות השותפות או יתר השותפים בה, לא במפורש ולא במשתמע" ואת יתרת הסכום עתרה לקבל מן הנתבע, כשותף הכללי הנוסף. הנתבע כפר בחובתו לתשלום ומכאן התובענה.

טענות הצדדים

3.התובעת נסמכת על על סעיף 20 לפקודת השותפויות, תשל"ה-1975 (להלן: "פקודת השותפויות" או "הפקודה"). לטענתה, מאחר שאוחזת היא בפסק דין חלוט נגד השותפות, אשר לא קויים על ידי השותפות, זכאית היא מכוח סעיף 20(ב) לפקודה לפנות לכל אחד מהשותפים הכלליים ישירות ולנקוט בהליכים נגדו, מכוח אחריות השותפים שקבועה בסעיף 20(א) לפקודה. לגישתה, פסק הדין שניתן נגד השותפות מהווה את עילת התביעה נגד הנתבע והוא, מכוח היותו אחד השותפים בשותפות, נושא באחריות לקיומו.

4. בפי הנתבע שתי טענות משני מישורים שונים:

הראשונה, טענה עובדתית-משפטית, ולפיה אין להחיל עליו דין של שותף כללי בשותפות, חרף רישומו ככזה, מאחר שהיה למעשה לכל דבר ועניין שותף מוגבל - זו הייתה גם כוונת הצדדים במועד הקמת השותפות כפי שבאה לידי ביטוי בהוראות חוזה השותפות; לא היה מעורב בעסקי השותפות; לא נטל כל חלק בניהולה; לא היה מעורב בקבלת החלטות בה; לא נהנה מרווחיה וכו'. לטענתו, רישומו כשותף כללי ברשם השותפויות, נובע מטעות טכנית היסטורית (עוד משנת 1971, עת נרשמה השותפות) וכי אחריותו הייתה מוגבלת לגובה השקעתו בלבד (לירה ישראלית אחת).

השנייה, טענה משפטית טהורה, לפיה שוגה התובעת בפרשנותה את סעיף 20 לפקודת השותפויות , עליו משתיתה היא את תביעתה. לטענת הנתבע, סעיף זה אינו מקנה בידי נושה האוחז בפסק דין שניתן נגד שותפות, זכות להגיש תביעה בעילה המבוססת על אותו פסק דין (להבדיל מעילת התביעה המקורית) ולהחיל את פסק הדין על השותף הכללי באופן אישי, גם במקום שלא נתבע השותף בתביעה המקורית (ביחד עם השותפות) ולא נטל בה כל חלק. לגישתו, גם אם ייחשב בגדר שותף כללי בשותפות – מנועה התובעת מלתבוע אותו מכוח הפסיקתא ו/או ההליכים הקודמים שקיימה נגד השותפות שכן פסק דין שניתן נגד שותפות אינו יכול, כשלעצמו, להוות עילת תביעה נגדו כשותף בשותפות ואינו מחייב, באופן אוטומטי את השותפים. לטענתו, תובע שיש לו עילת תביעה נגד שותפות רשאי לצרף לתביעה כנתבעים נוספים את השותפים הכלליים בשותפות, ואם לא עשה כן – רשאי אמנם לתובעם בהמשך, אך עילת התביעה נגדם תנבע מהחבות המקורית בגינה נתבעה השותפות ולא מפסק הדין הסופי שניתן נגדה. היינו, כדי שהתובעת תזכה בתביעתה נגדו עליה להוכיח כלפיו את עילת התביעה המקורית ( את הפרת הפטנט וזכויות היוצרים שלטענת התובעת בוצעה כלפיה בשנת 1991 ואת הנזק הכספי שנגרם לה, ככל שנגרם) . לטענת הנתבע – לא רק שלא היה נתבע בהליכים הקודמים, שהסתיימו במתן פסק דין בהיעדר התייצבות נגד השותפות אלא גם לא נטל כל חלק בהם, ולא הייתה לו ידיעה עליהם או על קיומם אלא רק בדיעבד. מי שניהל את הגנת השותפות בהליכים הקודמים היה השותף האחר (קיבוץ חמדיה) לבדו , שניהל ככלל לאורך כל השנים את ענייני השותפות, וסביר להניח שהזנחת הטיפול בהליכים הקודמים מצידו, בעקבות צו הקפאת ההליכים שניתן נגדו, הביאה למתן פסק הדין נגד השותפות בהיעדר התייצבות.

5.התיק הועבר לטיפולי לאחר שהתקיימו בו הליכים מקדמיים (לפני כב' השופט זמיר). לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים התקיימה ישיבת קדם משפט (20.10.12). בישיבה צומצמה המחלוקת העובדתית לשאלה האם היה הנתבע שותף מוגבל בשותפות אם לאו ( מחלוקת שהיא גם בעלת פן משפטי) והוסכם על ידי התובעת כי לא תטען בדבר מעורבות הנתבע בהליך שבו ניתן פסק הדין נגד השותפות (עמ' 6 לפרוט'). ההוכחות בהליך התקיימו ביום 13.2.2013 ויוחדו, מטבע הדברים, לפן העובדתי של טענת ההגנה הראשונה. בהמשך הוגשו סיכומי הצדדים, האחרון שבהם, סיכומי התשובה מטעם התובעת, ביום 9.4.2013.

דיון והכרעה

6.אני בוחר לפתוח את הדיון בטענה השנייה דווקא. אם תתקבל עמדת הנתבע בשאלה זו יתייתר הצורך להכריע בשאלה הראשונה, על הפן העובדתי שבה, יתייתר.

7.סעיף 20 לפקודת השותפויות קובע כמפורט להלן:

"

כל שותף חב, יחד עם שאר השותפים ולחוד, בכל החיובים שהשותפות חבה בהם בהיותו שותף, לרבות בכל דבר שהשותפות חבה בו לפי סעיפים 18 ו – 19 בהיותו שותף, ואם נפטר השותף יהא עזבונו חב כאמור באותם חיובים במידה שעדיין לא סולקו.

ב.לא יינתן צו של הוצאה לפועל נגד שותף, מכוח היותו חב לחוד בחיוביה של השותפות כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם פורקה השותפות, או אם הנושה בה קיבל פסק דין נגדה בשל החיוב ופסק הדין לא קויים במלואו; במקרה אחרון זה יהא שותף שפרע זכאי לסעד בשיעור יחסי מן השותפות ומשאר השותפים. "

8.פרשנות הסעיף, כאמור, שנוייה במחלוקת בין הצדדים וכל אחד מהם אוחז גם בפסק דין אחד של בית משפט מחוזי , שתומך, לטענתו, בפרשנותו.