JIA נ' משרד הפנים

פסק דין

1.העותרת, אזרחית סין, אשר הגיעה לישראל לראשונה בשנת 2005 מבקשת להורות למשיבים להימנע מלגרשה מהארץ ולהעניק לה מקלט בישראל.

2.העותרת הגיעה לישראל בשנת 2005 עם אשרת עבודה בתחום הסיעוד ואשרתה היתה בתוקף עד ליום 10/8/10, אז הסתיימה העסקתה בשל מיצוי 63 חודשים הקבועים בחוק.

בעת שהותה בישראל במהלך השנים, היא יצאה פעמיים מישראל לסין. בפעם הראשונה יצאה מישראל ביום 5/8/08 וחזרה ביום 27/6/08 ובפעם השניה יצאה ביום 30/11/09 וחזרה ביום 18/1/10.

רק לאחר שהסתיימה העסקתה החוקית, היא פנתה ליחידת המסתננים וביקשה לקבל מקלט מדיני.

ביום 31/8/10 נערך לה ראיון זיהוי ביחידת המסתננים. (נספח 1 לתגובת המשיבים).

באותה עת, היה קיים נוהל לטיפול בבקשות מקלט שלפיו לאחר ראיון זיהוי, היה מופנה מבקש המקלט להמשך טיפול ביחידת ה- RSD ובינתיים היתה ניתנת למבקש המקלט אשרה בהתאם לסעיף 2 א' 5 לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

3.ביום 2/1/11 גובש נוהל עבודה חדש שעניינו הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (להלן: "הנוהל החדש").

בהתאם לאותו נוהל, הופרד הטיפול בין מבקשי מקלט הנמצאים לכאורה במצוקה אמיתית לאלו אשר בקשתם אינם מוצדקת על פניה.

נערך לעותרת ראיון בסיסי כמשמעותו בסעיף 3 לנוהל החדש ביום 25/12/11 שבעקבותיו נדחתה בקשת העותרת לקבלת מקלט מדיני. (נספח ד' לעתירה).

בעקבות החלטה זו הוגשה העתירה שלפני.

4.תמצית טענות העותרת:

א)העותרת טוענת, כי החל מחודש ינואר 2010 היא מתרגלת פאלון גונג קבוצה אשר נמצאת מחוץ לחוק הסיני וכל המשתייך אליה נמצא בסכנת חיים ממשית בסין.

לטענתה, עוד בחודש אוגוסט 2010 וכחודשיים לפני תום תוקף האשרה שלה בישראל, היא פנתה ליחידת הטיפול במבקשי מקלט בבקשה לקבלת מקלט מדיני בשל סכנה ממשית לחייה וניתן לראות גם מהראיון שנערך לה ביום 25/12/11, כי היא הצביעה על חשש לסכנה ממשית לחייה ושגו אנשי יחידת המסתננים כאשר קבעו כי אין כך הדבר, ודחו את בקשתה.

ב)העותרת טוענת, כי לא היה מקום להחיל את הנוהל החדש לגביה אלא את הנוהל הישן והיה צריך להפנות אותה לטיפול ביחידת ה- RSD כפי שהוחלט עוד לפני שנכנס לתוקפו הנוהל החדש.

ג)העותרת טוענת, כי הראיון הבסיסי לא היה כלל "בסיסי" אלא ראיון נוקב וקשה אשר דומה לחקירה נגדית והמסקנות שהוסקו מהראיון שגויות ולוקות בליקויים קשיים.

5.תמצית טענות המשיבה:

א)המשיבה טענה, כי לא היתה כל מניעה לפעול על פי הנוהל החדש והטיפול בעותרת נעשה על פי אותו נוהל.

מדובר במקרה מובהק, שבו הבקשה למקלט היא בקשת סרק על פניה.

ב)העותרת השתהתה בהגשת הבקשה למקלט שיהוי של כשמונה חודשים והגישה את הבקשה רק לאחר שמיצתה את משך הזמן המותר לעבודה על פי חוק הכניסה לישראל.