Gurung נ' והבי ואח'

פסק דין

1.העובדת מועסקת אצל הנתבעים כמטפלת סיעודית בנתבעת 1, אמו של הנתבע 2, וזאת החל מחודש 10/09 (בכתב התביעה צוין יום העבודה הראשון כיום 25.10.09 ואילו בעדותה סיפרה התובעת כי הועסקה החל מיום 9.10.09 – פרו: 3; ש: 25).

תביעה זו הוגשה לאחר כ- 4 שנות עבודה בשירות הנתבעים והועלו בה טענות לחיובם של הנתבעים בתשלום בגין פדיון חופשה שנתית, הבראה ודמי חגים.

לטענת העובדת על חשבון הזכויות הנ"ל שולם לה בכל תקופת ההעסקה סך של 5,100 ₪ (לא נערכה הפרדה אם הזכויות שולמו על חשבון זכות זו או אחרת) וכן כי ניתנו לה 11 ימי היעדרות בתשלום (גם כאן לא פורש אם התשלום הוא בשל היעדרות המזכה בתשלום בשל חופשה שנתית או חג).

2.אין מחלוקת כי התובעת מועסקת במשכורת חודשית העומדת בסוף התקופה הרלוונטית לתביעה ע"ס 3,600 ₪, וכי שכרה החודשי שולם לה כסדרו, כמו גם התמורה בגין עבודה שבוצעה על ידה בימי המנוחה השבועית.

3.עוד בחודש 10/11 נערכה פניה לנתבעים בעניינה של העובדת על-ידי נציג חברת הסיעוד באמצעותו הושמה העובדת בבית הנתבעים, מר נחמן גלעד. במכתב (ת/2) נערך סיכום של הסכומים להם זכאית העובדת לכאורה עבור 2 שנות עבודתה הראשונות, ובו נדרשו הנתבעים לשלם בגין 11 ימי הבראה לפי 365 ₪ ליום, 24 ימי חופשה לפי 164 ₪ ליום וכן תמורה בגין 8 ימי חג בהם ביצעה העובדת עבודה לפי 246 ₪, וסה"כ = 7,319 ₪.

הנתבעים לא הציגו תשובה בכתב לפניה זו.

4.ביום 14.7.13 נערכה פניה מטעם העובדת על-ידי ארגון קו לעובד (ת/3), ובו מפרטות טענותיה בדומה לאלה שהועלו בכתב התביעה. הנתבעים לא הציגו תשובה בכתב גם לפניה זו.

5.באשר לסכומים ששולמו בגין חופשה או חגים ובגין הבראה העידה העובדת כי לפני נסיעתה לנפאל לחופשת מולדת (בתקופה 4.12.11 עד 17.1.12) קיבלה לידיה תשלום, מעבר לשכרה, בסך 2,600 ₪, וכן כי קיבלה סכום נוסף בשנת העבודה שלאחר מכן בסך 2,500 ₪ בגין זכויותיה הצבורות (פרו: 4; ש: 16-17, 30 וכן פרו: 5; ש: 15).

לגבי ימי היעדרותה בתשלום העידה העובדת כי נעדרה בתשלום 11 ימים בלבד, מהם 6 ימים בשנה הראשונה, 4 ימים בשנת העבודה השניה, יום אחד בשנת העבודה השלישית וכי בשנה הרביעית לעבודתה לא נעדרה מהעבודה בתשלום (פרו: 5; ש: 20-23).

6.באשר לסכומים ששולמו על חשבון הזכויות (חופשה והבראה) אני מקבלת את גרסת העובדת. הנתבעים טענו בסיכומים מטעמם (סעיף 3) כי העובדת מודה כי קיבלה סכומים גבוהים יותר, אלא שחלק מהסכומים שאליהם מפנים הנתבעים בסיכומים הוסברו על-ידי העובדת כסכומים ששולמו על חשבון שכרה ולא בגין זכויותיה הסוציאליות (400 ₪ ערב הנסיעה לנפאל, וכן 2,200 ₪ שהתובעת מודה שקיבלה בתשובה לשאלה אם קיבלה משכורת בפרו:6; ש: 23-24).

הנתבעים, לעומת זאת, לא הציגו גרסה מפורטת באשר לסכומים ששולמו על חשבון הזכויות השונות. לגבי הסכומים שצוינו בסעיף 3.א.2 לכתב ההגנה ככאלה ששולמו על חשבון דמי הבראה לא צוין מועד התשלום (למעט תשלום בסך 2,100 ₪ לגביו נטען בכתב ההגנה כי שולם בחודש 7/13), והטענה בדבר ביצוע התשלום, סכומי התשלום המדוייקים ומועד ביצוע התשלומים לא נתמכה באופן מפורט בעדות מטעם הנתבעים. כך, למשל, בעוד הנתבע 2 מעיד כי שילם דמי הבראה עבור שנת 2010 או בשנת 2010 סך של 1,750 ₪ - סכום בגובה זה במדויק כלל לא נזכר בין הסכומים המשולמים המצוינים בסעיף 3.א.2 לכתב ההגנה.

לאור האמור, בהעדר רישום או גרסה מפורטת מצד הנתבעים בדבר התשלום שבוצע על חשבון הזכויות ומועדם המדויק של התשלומים – יש לקבל את גרסת העובדת בעניין זה, שהיתה עקבית וברורה וחזרה במדויק על הטענות שהועלו בכתב התביעה.

הבראה

7.כאמור, העובדת טענה כי בארבע שנות עבודתה הראשונות צברה 18 ימי הבראה שערכם חושב לפי כתב התביעה בסך של 374 ₪ ליום ובסך כולל של 6,732 ₪.

החישוב של התובעת בעניין דמי ההבראה לא נסתר (והנתבעים בסיכומים אף מצביעים על זכאות בשיעור גבוה יותר לפי דין כאמור בעמ' 3, סעיף א' לסיכומי הנתבעים).

8.מהסך האמור יש להפחית את הסכומים לגביהם קיבלתי את גרסת העובדת באשר לתשלומים שקיבלה על חשבון הזכויות ובסך 5,100 ₪. מכאן – שהיתרה לתשלום בגין דמי הבראה עבור ארבע שנות העבודה הראשונות של העובדת ועד מועד הגשת התביעה הוא 1,632 ₪.

חופשה שנתית–

9.התובעת טענה כי צברה לזכותה 12 ימי חופשה בכל אחת מארבע השנים הרלוונטיות לתביעה, וסה"כ 48 ימים לפי כ- 185 ₪ ליום ובסך כולל של 8,878 ₪. עוד נטען כי הנתבעים לא שילמו סכומים כלשהם על חשבון ימי חופשתה, למעט עבור 11 ימי חופשה שנוצלו על-ידה בתשלום.

10.מנגד, טענו הנתבעים טענו כי שולמו לתובעת, ואף ביתר, תמורת או פדיון ימי חופשה וזאת באופן הבא: