GmbH נ' מועדון ספורט עירוני אשדוד

: | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום אשקלון
29902-07-10
8.5.2011
בפני :
סבין כהן

- נגד -
:
1. מועדון ספורט עירוני אשדוד
2. מועדון ספורט עירוני אשדוד

:
Avancesport GmbH
החלטה

החלטה

1.התובעת הנה תאגיד רשום בגרמניה ששימשה בשנת 2003 כסוכנת של שחקן כדורגל בשם רדוסלאב מיידן (להלן:- "השחקן").

הנתבעת הינה עמותה שבבעלותה קבוצת כדורגל בארץ.

הנתבעת ביקשה להחתים השחקן בקבוצתה ולפיכך נחתם הסכם בין הצדדים בו התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 41,800 דולר ארה"ב.

2.התובעת הגישה כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת בטענה שהנתבעת הפרה התחייבותה לתשלום התמורה שנקבעה לתובעת, על אף שהשחקן עבר לשרותיה של הנתבעת כמוסכם.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן במסגרתה ביקשה ראשית לעכב את ההליכים בתובענה ולהעביר הסכסוך למוסד לבוררות של ההתאחדות הכדורגל העולמית פיפ"א (להלן:- "פיפ"א"), אשר לטענתה מהווה היא הגורם הבר סמכא לדיון בסכסוך נשוא התובענה. במקביל לכך טענה, כי קיימת החלטה של פיפ"א המהווה מעשה בית דין, לחילופין ביקשה ליתן לה רשות להתגונן בטענה כי ניתנו לנציג התובעת המחאות לתשלום עבור העמלה שדרשה התובעת בעבור העסקה.

3.בתגובתה לבקשה ציינה התובעת לעניין עיכוב ההליכים, כי בעבר ועד להגשת התביעה לא הביעה הנתבעת שום רצון או נכונות להפנות את ההליך לבוררות ופניות של התובעת בדרישה לעשות כן לא קיבלו כל התייחסות. עוד טענה כי עד להגשת התביעה הנתבעת לא הכחישה קיומו של החוב נשוא התביעה בעניינו פנתה התובעת לנתבעת מספר פעמים.

4.אחר דיון בבקשה, הגישה התובעת בקשה לדחיית בקשת רשות להגן ולמתן פסק - דין, בה חזרה על טיעוניה והוסיפה כי יש לדחות בקשת הנתבעת לעכב ההליכים ולפנות לפיפ"א, שכן קיימת החלטה מפורשת של פיפ"א אשר קבעה כי אין לפיפ"א סמכות לדון בתביעה שבין התובעת לבין הנתבעת הן בשל עניינה והן בשל זהות הצדדים לסכסוך.

דיון:

5.ראש וראשית יש להיזקק לטענת הנתבעת לעיכוב ההליכים בשל הצורך בהעברת הסכסוך לפיפ"א, אשר לה הסמכות לדון בו לטענתה.

אחר עיון בכתבי הטענות, בבקשות ובנספחים להם, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות הבקשה לעיכוב הליכים והעברת הסכסוך לבוררות.

ראשית יצוין כי עיון בכתב התביעה ובבקשות מלמד על סכסוך אזרחי גרידא הקיים בין הצדדים המצריך בירור עובדתי, אין המדובר בסכסוך הנוגע לפעילות הסוכנים והשחקנים כי אם סכסוך בשאלת מתן תמורה בהסכם שנעשה ומשכך זהו עניין אזרחי מובהק.

יש להניח כי, דבר זה עמד גם לנגד עיניהם של הנציגים בפיפ"א כאשר קבעו בהחלטתם במסגרת הסכסוך שבין הנתבעת ובין הסוכן הזר של השחקן, כי אין לפיפ"א סמכות לדון בתביעה שבין התובעת לנתבעת גם בשים לב לסוג הסכסוך וכן בשים לב לצדדים לסכסוך.

זאת ועוד, מהנספחים שצורפו לבקשת התובעת ניתן ללמוד על התראות ששלחה התובעת לנתבעת, התובעת לא הראתה כי ניתנו תגובות על ידה לאותן פניות של התובעת ולמעשה לא הוכיחה בשום דרך כי מבחינתה הייתה מוכנה ללכת תמיד לבוררות- דבר הנדרש כתנאי להפניה להליך בוררות ועיכוב ההליכים בשל כך.

6.לאור האמור, בשים לב לסוג הסכסוך ואופיו וכן להחלטה של פיפ"א כי אין בכוונתה לדון בעניין בשל חוסר סמכות ומנימוקיה בהחלטה והיות ובשל כך ממילא ההפניה להליך הבוררות תהא מיותרת, שעה שהבורר אינו מוכן לדון בסכסוך וכן לאור העובדה כי הנתבעת לא הראתה כי הייתה מעוניינת בפניה להליך של בוררות לאורך כל הדרך, מכל אלה מצאתי לדחות הבקשה עיכוב הליכים.

7.מצאתי מקום להוסיף ולציין, כי גם להתאחדות לכדורגל אין סמכות לדון בסכסוך, היות ואין מדובר בסוכן הרשום במסגרת ההתאחדות לכדורגל ועל כך למעשה אין חולק (ראה הוראות סעיף 11 לחוק הספורט, התשמ"ח-1988).

8.באשר לטענת הנתבעת בקיומו של מעשה בית דין בהחלטת פיפ"א, יצוין בקצרה, כי עיון בהחלטת פיפ"א מלמד, כי לא הייתה הכרעה לגופו של עניין במחלוקת, כאשר התביעה נדחתה בשל העדר סמכות ואף לא הייתה זהות בין הצדדים להליך שם בין הצדדים להליך שלפניי, שכן שם נוהל ההליך על ידי הסוכן ולא הוכחה בהליך שלפניי זהות מוחלטת בין האינטרסים של הסוכן לתובעת לפניי ומשכך אין המדובר במעשה בית דין.

9.באשר לבקשה למתן רשות להתגונן, במקרה דנן, טענה הנתבעת, כי לאחר שהשחקן החל להיות מועסק על ידה הגיעה הנתבעת למסקנה, כי הוא אינו מקצועי במידה הראויה ולכן הוחלט להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים, אלא שלא ניתן היה לעשות כן באופן מיידי לאור המגבלות המוטלות על הנתבעת באשר למועד הפסקת העסקת השחקן. בשלב מסויים, הוסכם כי הנתבעת תפסיק להעסיק את השחקן ובהתאם למוסכם בין הצדדים, ולנציג התובעת מסרה הנתבעת לתובעת המחאות לתשלום עבור העמלה שדרשה התובעת בעבור העסקה.

10.משהוסכם למעשה על הפסקת העסקתו של השחקן כנגד תשלום ומששיעורו של אותו תשלום אינו שנוי במחלוקת והנתבעת טוענת למעשה, כי נתנה שיקים לשם סילוק החוב המוסכם, הרי שטענת ההגנה היחידה הינה כי התשלום הנתבע בכתב התביעה שולם למעשה.

בדיון שהתקיים בבקשה, אישרה התובעת כי נמסר לה שיק על ידי הנתבעת, אלא שטענה כי השיק לא נפרע מעולם. יחד עם זאת, לא צורף לתביעה כל שיק שחולל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>