פסק דין
א. מבוא
לפניי תביעה כספית ע"ס 279,480 ₪, שהוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבעת, בהליך של סדר דין מקוצר, במסגרתה עותרים התובעים לחיוב הנתבעת להשיב לידיהם כספים אשר נמסרו לה על ידם לצרכי משמורת ועל מנת שיופקדו בחשבון הבנק שלה, ואשר לטענתה נגנבו מידיה עקב פריצה שאירעה במקום עסקה בלילה שבין ה- 17.3.09 ל – 18.3.09.
התובעים שהינם פליטים מאריתראה, אשר שוהים לטענתם בארץ כדין, הפקידו לטענתם כספים אצל הנתבעת אשר עיסוקה בניהול בית עסק העונה לשם המסחרי "TRANSUR", המעניק שירותי חלפנות כספים, שירותי מטבע, העברות כספים ומתן שירותים פיננסיים (להלן: "מקום העסק" ו/או "בית העסק").
הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן אשר נתמכה בתצהירה.
במסגרת הליך ההוכחות, הובאו בפניי ראיות הצדדים כדלקמן: ארבעת התובעים נחקרו לפניי על תצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמם. מטעמה של הנתבעת, נשמעה עדותה שלה וכן עדותו של שמאי הביטוח, מר גדעון סטטמן, אשר ערך את הדו"ח המסכם מיום 7.4.09, בנוגע לפריצה שאירעה במקום עסקה של הנתבעת (נ/1).
בהתאם להחלטתי מיום 30.5.10, הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.
ב. טענות הצדדים והעובדות שהוכחו
התובעים הגישו תביעתם כנגד הנתבעת להחזר כספים אשר לטענתם הפקידו בידיה במהלך חודשים, פברואר – מרץ 2009, לפי הפירוט המופיע בסעיף 10 לתצהיר שהוגש מטעמם, ובסה"כ 218,480 ₪. (הקבלות שמסרה הנתבעת לידי התובעים צורפו כנספחים א-ד' לתצהירם).
ארבעת התובעים שלפניי הגישו תצהירים זהים. במסגרת תצהיריהם טענו התובעים כי הנתבעת פנתה אליהם , כשהעבירו דרכה כספים לבני משפחתם באריתראה, ושכנעה אותם להפקיד את חסכונותיהם אצלה, מאחר וכפליטים אין להם חשבון בנק. כפי טענתם, הנתבעת שכנעה אותם להפקיד בידיה הכספים, תוך כך שהבטיחה כי הכספים יופקדו בחשבון הבנק שלה. כן לטענתם הציגה בפניהם הנתבעת קבלות של פליטים נוספים שמפקידים אצלה כספים ואמרה להם כי הכי בטוח לפליטים להפקיד אצלה וכי כל אימת שירצו לקבל לידם את כספם, יהא עליהם להודיע לה על כך שלושה ימים מראש. (סעיפים 6-8 לתצהירי התובעים).
התובעים שבו וטענו, כי עובר להפקדת הכספים בידי הנתבעת, התחייבה הלה בפניהם כי הכספים יופקדו בבנק. (סעיף 18 לתצהיר).
בסעיף 23 לתצהיריהם טענו התובעים כי בעבור פעולותיה לשמירה על כספם, גבתה מהם הנתבעת עמלות. בסעיף 24 לתצהיר טענו התובעים כי הנתבעת השתמשה בכספים שהפקידו בידיה למטרת עסקה, בין היתר למתן הלוואות, גביית ריביות, וחלפנות כספים.
במהלך שמיעת עדויות התובעים ביקש ב"כ התובעים להצהיר לפרוטוקול מפי התובעים כי:
"מקובל עלינו כי הנתבעת לא גבתה מאף אחד מהתובעים עמלות או דמי ביטוח, וגם לא עמלות בנק בכל הקשור להפקדות".(עמ' 17 לפרוטו' שורות 22-23).
במסגרת עדותו של התובע 1 (להלן: "יוהנס"), סיפר יוהנס כי תיקשר עם הנתבעת בשפה האנגלית. על ההבטחות שנתנה לו הנתבעת, סיפר בעדותו:
"אלישבע אמרה שאם אני רוצה לחסוך את כספי היא תעשה לי חסכון בבנק, בחשבון הבנק של אלישבע. אני לא יודע באיזה בנק של הנתבעת. בנק פועלים או דיסקונט, היא אמרה שהיא תחסוך את כספי בחשבון בנק, והיא תעביר את הכסף לבנק שלה. חשבון הבנק הוא של הנתבעת".(עמ' 11 לפרוטו' שורות 4-7).
יוהנס אישר בעדותו כי קיבל מהנתבעת קבלות בגין כל סכומי הכסף שהפקיד בידיה. (עמ' 11 לפרוטו' שורה 19). בעדותו שב על הנטען בתצהירו וטען כי הנתבעת הראתה לו את הקבלות של הפליטים האחרים שהפקידו בידה כספים, "תוך שהניפה אותם בידה מולי" (עמ' 11 לפרוטו' שורות 25-26).
במסגרת עדותו חזר בו יוהנס מהנטען על ידו במסגרת סעיף 23 לתצהירו, ואישר כי הנתבעת לא גבתה מהתובעים עמלות בגין הפקדת הכסף בידה וכן לא דמי ביטוח. כן אישר לא גבתה מהתובעים עמלות עבור הפקדות בחשבון הבנק . (עמ' 12 לפרוטו' שורות 20-21).
בהתייחס לנטען על ידי התובעים במסגרת סעיף 24 לתצהירם, שם נטען על ידם כי הנתבעת השתמשה בכספים שהפקידו בידה לצרכיה העסקיים, הוסיף יוהנס לטעון בעדותו:
"כספינו היה במשרדה של הנתבעת ולא בבנק לכן חשבנו שהיא משתמשת בכסף".