Fisher Price Inc ואח' נ' דוורון - יבוא ויצוא בע"מ ואח'

המשנה לנשיאה (בדימ') ׁא' רובינשטיין:

• ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט יוסף בן-חמו) בת"א 39534-02-12 מיום 8.1.15, במסגרתו נדחתה תביעת המערערות כנגד המשיבים בגין הפרת זכויות יוצרים בכסא הנדנדה של המערערות.
• מהו היחס בין דיני המדגמים לדיני זכויות היוצרים? בחברה הצרכנית המודרנית, לעיצובם של מוצרי צריכה חשיבות הולכת וגוברת. יצרנים משקיעים משאבים רבים בעיצוב שימשוך את העין ויסייע לבדל את המוצר שלהם ממוצרים אחרים בשוק. בעקבות זאת, מוצרי צריכה רבים מגלמים שילוב בין פונקציה שימושית לבין ביטוי אמנותי. שילוב זה מקשה על שיוכם לענף אחד מענפי הקניין הרוחני, ומעורר שאלות משפטיות לא פשוטות. בערעור דנא שורה של שאלות, אולם שאלת היחס בין דיני מדגמים לבין דיני זכויות יוצרים היא העיקרית בהן.
• המערערות הן חברות המאוגדות בארה"ב, והבעלים של המותג המוכר "Fisher-Price" (להלן פישר פרייס), הכולל, בין היתר, מוצרי תינוקות. המשיבה 1 היא חברה המייבאת ומשווקת מותגים שונים של מוצרי תינוקות בארץ. המשיב 2 והמשיב 3 הם בעלי המניות והדירקטורים של המשיבה 1.
• למערערות נודע באמצעות חברת סקאל, המפיצה הרשמית של מוצריהן בישראל, כי המשיבים מפיצים כסא נדנדה לתינוק, שהוא העתק מדויק של כסא נדנדה מתוצרת פישר פרייס. הן הגישו קובלנה פלילית לבית משפט השלום בתל-אביב (4943-02-12), ובמסגרתה ניתן להן צו חיפוש לתפיסת המוצרים המפרים. ביום 9.12.12 נתפסו בחצרי המשיבים 1,830 יחידות של הכסאות מושא התביעה. לשם הנוחות, יובאו להלן תצלומי הכיסאות, כפי שאלה צורפו לכתב התובענה בבית המשפט המחוזי:

כסא המערערות

כסא המשיבים

• לאחר תפיסת הכסאות הגישו המערערות תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת. בתביעה נטען, כי המשיבים משווקים העתק של כסא הנדנדה מתוצרת "פישר פרייס" תחת השם "Infanti" בכשני שליש ממחירו של הכסא המקורי. המערערות טענו, כי להן זכויות יוצרים בכסא, ומכירת העתק על ידי המשיבים מהוה הפרה של זכויות היוצרים שלהן. בכתב התביעה נטען, כי למערערות זכויות יוצרים בכסא עצמו כיצירה תלת ממדית, בריפוד המצויר של כסא הנדנדה, עליו מופיעה דמות אריה מסדרת "Precious Planet" של המערערת 1, ובחוברת ההדרכה המצורפת לכסא. כן טענו המערערות להפרת סימן המסחר "PRICE-FISHER", שהוא סימן מסחר רשום בבעלות המערערת 2, כיון שזה הוטבע על חוברת ההדרכה; בנוסף נטען לביצוע עוולה של גניבת עין ולעשיית עושר ולא במשפט.
• המשיבים טענו מנגד, כי למערערות אין כל זכות יוצרים, סימן מסחרי או פטנט רשום בכסא הנדנדה. כן טענו, כי דגמים דומים מאד לכסא הנדנדה של המערערות קיימים בשוק אצל משווקים שונים, והדמיון בין כלל הכסאות בשוק רב. עוד טענו, כי הכסא שיובא על ידיהם כולל חלקים שאינם קיימים בכסא המערערות. לעניין הפרת סימן המסחר, טענו המשיבים כי לא ניתן להבחין בעין בלתי מזוינת בסימן המסחר המופיע בחוברת ההדרכה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

• בית המשפט המחוזי בחן תחילה האם זכאיות המערערות להגנה מכוח דיני המדגמים או הפטנטים. נפסק, כי כיון שהמערערות לא רשמו בישראל את כסא הנדנדה כמדגם, וכן לא רשמו פטנט על המכלול הייחודי של הכסא, אין הן זכאיות להגנה על יצירותיהן מכוח דינים אלה.
• לאחר מכן עבר בית המשפט לבחון האם למערערות זכויות יוצרים בכסא הנדנדה, בריפוד המצויר ובחוברת ההדרכה. בית המשפט המחוזי פסק, כי כסא הנדנדה והריפוד המצויר אינם מוגנים מכוח חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן חוק זכות יוצרים או החוק), שכן סעיף 7 לחוק קובע, כי החוק לא יחול על עיצוב אשר כשיר להגנת מדגם, וכוון לייצור תעשייתי. לעניין חוברת ההדרכה נפסק, כי המלל בחוברת ההדרכה הוא יצירה ספרותית כהגדרתה בחוק, ומוגן בזכויות יוצרים.