ENSOY ואח' נ' פוקרא ואח'

פסק דין

זוהי תביעה כספית על סך 784, 952 ₪ אשר הוגשה על ידי 25 מהגרי עבודה המתגוררים בתל אביב נגד הנתבע, עורך דין במקצועו, שמשרדו באזור התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, אליו פנו התובעים במועדים שונים בשנים 2007-2008.

תמצית טענות התובעים

התובעים אינם בהכרח קשורים זה לזה וחלקם אף לא הכירו האחד את השני, טרם הגשת תביעה זו.

הנתבע הבטיח לתובעים, במסגרת עיסוקו כעורך דין ובהזדמנויות שונת, להשיג עבורם אישורי שהיה ועבודה בארץ באופן חוקי ולתקופה ממושכת. בפועל, הנתבע לא התכוון לעשות זאת, ידע שאין ביכולתו להשיג אישורים כאלה, וביקש רק להשתכר מהתובעים עשרות אלפי דולרים.

הנתבע ידע מראש, כולל בעת שהבטיח לעובדים להשיג עבורם אישורים, כי אין ביכולתו להשיג עבורם את האישורים כפי שהתחייב, כיוון שרוב התובעים כבר מיצו, אותה עת, את משך השהיה החוקי בארץ והנתבע לא נקט עבורם את ההליך הנדרש.

הנתבע הגיש בשם כל אחד מהתובעים עתירה מנהלית, עתירות שהוכנו ברשלנות וזלזול, נוסחו באופן אחיד וסתמי, ללא כל עילה ובניגוד לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים ורק כדי ליצור בפני התובעים מראית עין של ייצג משפטי הולם. גם בתי המשפט שדנו בעתירות, כינו אותן לא אחת סתמיות וכלליות.

מספר ימים לאחר הגשת כל עתירה, נהג הנתבע להזמין את העותר ולציידו במסמך חסר ערך מנוילן עליו הוטבעה חותמות של בית המשפט. מסמכים אלה היו, בדרך כלל, בקשות כלשהן אותן הגיש הנתבע, אך לא היוו אישור שהייה בארץ.

הנתבע גבה מכל תובע כזה שהגיע למשרדו כדי לקבל מסמך כזה, שכר טרחה, הודיע לו שהטיפול בעניינו הסתיים וכי ביכולתו לעבוד בכל עבודה, כרצונו. בכך, גרם להם התובע במרמה, לחשוב שמסמכים אלה מסדירים את שהייתם בארץ.

בפועל, הנתבע זנח את העתירות מיד לאחר שהגישן ואלה נמחקו, בין מהסיבה שהנתבע הסכים למוחקן בעצת בית המשפט ובין מהסיבה שלא מילא אחר החלטות בית המשפט.

הנתבע ביצע מעשי הונאה ותרמית כלפי התובעים וניצל את העובדה שלא ידעו את השפה העברית, את מצבם המשפטי ואת העובדה שהתובעים בטחו בו.

רק לאחר שחלק מאלה שפנו אל הנתבע, שאינם בהכרח רק התובעים, נתפשו על ידי משטרת ההגירה, התברר להם כי המסמכים שנמסרו להם על ידי הנתבע, הם חסרי ערך.

התובעים עותרים לחייב את הנתבע לשלם להם כדלקמן:

א. להשיב את כל סכומי שכר הטרחה ששילמו כל התובעים לנתבע בסך 79,281 דולר ועוד 14,040 ₪ לכל תובע בהתאם לפירוט בכתב התביעה.

ב. לשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בגין עגמת נפש סך 10,000 ₪, דהיינו בסך הכל 25,000 ₪ פיצויים לכל התובעים ביחד.

ג. תובעת 8 טוענת כי הייתה עובדת חוקית אשר לא הייתה מרוצה משכרה, ובהמלצת הנתבע, אשר הבטיח לה להעסיקה אצל אחרים וכי היא רשאית לעזוב את מעסיקה, היא עזבה את מקום עבודתה, הפכה לעובדת בלתי חוקית. אילו הייתה ממשיכה לעבוד אצל מעסיקיה כחוק, במשך 48 חודשי עבודה הייתה משתכרת 184,800 ₪ נוספים.

תמצית טענות הנתבע

לטענת הנתבע, התביעה מיותרת קנטרנית וטרדנית וגם משטרת ההגירה בדקה את תלונות העובדים הזרים אשר הוגשו כנגדו וסגרה את התיקים נגדו מחוסר אשמה.

הנתבע טוען כי הקפיד להמציא את העתירות לעובדים הזרים אשר בשמם הגיש עתירות ואת ההחלטות בעניינם. משכך ידעו התובעים אודות ההליכים אשר הגיש בשמם ולדבריו, נהג כפי שעורך דין סביר היה נוהג. הוא מעולם לא הבטיח לתובעים דבר והעתירות הוגשו בצורה מסודרת וראויה.

דיון