ELCIN נ' משרד הפנים

פסק דין

1.בפני בקשה לצו ביניים למניעת הרחקת העותר/המבקש מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

בעתירה מבוקש מבוקש לבטל את החלטת המשיבה לדחות את הבקשה לקבלת מקלט בישראל. טענתו העיקרית של העותר הינה כי נשקפת לו סכנת חיים במולדתו מצד בני משפחתה של אשתו לשעבר בטורקיה לאחר שהתגרש ממנה והתברר לבני משפחתה שיש לו חברה בישראל. כן טוען העותר כי הראיון שנערך לו על-ידי יחידת ה-RSD היה שטחי ולא מעמיק, ומשכך יש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותר כפליט.

2.כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיב לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 28542-04-11 VICTOR נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 9.6.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א)במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, יש לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה.

כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני.

(ב)במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות אופן ניהול הראיון.

(ג)במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחנה לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.

(ד)כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

בחינה פרטנית – יישום לנסיבות המקרה

3.כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4.בענייננו, העותר הינו אזרח טורקיה, שנכנס לישראל ביום 30.1.03 באשרת עבודה מסוג ב/1 בתחום הבניין.

במהלך שהותו בישראל, יצא העותר שלוש פעמים לחופשה במולדתו. לראשונה יצא העותר מישראל ביום 29.1.04 וחזר ביום 21.4.04. פעם נוספת יצא העותר מישראל ביום 20.6.06 וחזר ביום 20.7.06, ופעם שלישית יצא העותר מישראל ביום 28.8.07 וחזר ביום 14.9.07.ביום 29.4.08 פג תוקף אשרת העבודה של העותר בישראל.

ביום 16.9.09 הגיש העותר בקשה למקלט מדיני בישראל והונפקה לו אשרת שהייה זמנית בישראל על-פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952, שהוארכה מעת לעת.

5. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובהעדר תגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתו של העותר להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותר בדבר סכנת חיים בארץ מוצאו:

ראשית, העותר שוהה בישראל למעלה מ-8 שנים, ואשרת עבודתו הסתיימה במהלך שנת 2008, ורק לאחר שפגה אשרת העבודה של העותר "נזכר" העותר לפנות בבקשה למקלט מדיני. שנית, עיון בראיון שנערך לעותר (בשפה הטורקית), מעלה כי העותר הודה כי אין מניעה שהוא יחזור לטורקיה ויתגורר בעיר אחרת, שלא בסמוך למשפחתה של אשתו לשעבר מהם הוא חושש לכאורה. בנוסף, העותר מציין בראיון כי הוא סבור שתוך שנה, שנה וחצי הוא יהיה יכול לחזור למולדתו כאשר לא ברור מדוע הסכנה הנטענת על-ידי העותר תפוג תוך פרק זמן זה.

שלישית, טענת העותר לפיה הראיון שנערך לו היה שטחי ולא מעמיק נטענה בסתמיות וללא נימוק כלשהו, כאשר עיון בראיון שנערך לעותר בשפה הטורקית, מעלה כי העותר נשאל אודות נסיבות כניסתו לישראל וטענותיו באשר לסכנת החיים שבבסיס בקשתו למקלט בישראל, ומשכך לא מצאתי ממש בטענות אלה.

רביעית, העותר חזר מספר פעמים לחופשה בטורקיה, דבר המלמד כי "סכנת החיים" הנטענת אינה ממשית, שאם לא כן, העותר לא היה חוזר לטורקיה לחופשה.

חמישית, הטענה לגבי סכנת החיים נטענה בצורה כללית וסתמית בלא כל תמיכה עובדתית או ראייתית.