CHAIBUNPHEK נ' משה

החלטה

מונחת בפניי בקשת התובע לפטור מאגרה (להלן: "הבקשה").

לטענת התובע, הינו אזרח מדינת תאילנד ומתגורר בה כיום יחד עם בני משפחתו ואין באפשרותו לשלם את האגרה.

הנתבעים התנגדו לבקשה, טענו כי התובע לא הוכיחה העדר יכולת לשלם את האגרה, וכי סיכויי התביעה נמוכים.

לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפני הריני מורה כמפורט מטה.

בהתאם להוראות תקנה 12 (ב) לתקנות האגרות שניים הם התנאים המקדימים להעתרות לבקשה לפטור מתשלום אגרה: האחד, כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה. השני, "נראה לבית הדין כי ההליך מגלה עילה".

אשר לעילת התביעה - סבורני כי בשלב המקדמי בו נבחנת שאלה זו די שהמבקש יניח ראשית ראיה הנלמדת מפני הדברים כי אין המדובר בתביעה המופרכת על פניה. לטעמי עמד התובע, ולו באופן חלקי, בנטל קל יחסית זה. אלא שאין אלו פני הדברים בכל הנוגע למצבו הכלכלי של התובע ולכך אפנה עתה.

בהתאם להלכה הפסוקה, השענות על הקופה הציבורית צריך שתהא המוצא האחרון ולטעמי אין אלה פני הדברים במקרה דנא. בבקשתו לא פירט התובע את רכושו ואת רכוש בת זוגתו והסתפק באמירה לאקונית לפיה אין לו יכולת לשאת בתשלום האגרה. כמו כן, התובע לא פירט מה הייתה הכנסתו בששה חודשים האחרונים, לא פירט אם לו הכנסות מקצבאות או ממקורות אחרים. על כן, בית הדין אינו יכול להעריך את יכולתו הכלכלית של התובע.

בעניין זה יוער, כי אמירה לאקונית ולפיה אין לתובע רכוש אינה מספיקה וממלא אינה הגיונית. יכול להיות כי רכושו של התובע דל, אך הוא אינו פטור מלפרטו בפני בית הדין.

מעבר לאמור, מעיון בבקשה עולה כי לא הוגש תצהיר כמתבקש בתקנה 12 (א). המסמך שצורף ושכותרתו "תצהיר" נחתם בתאילנד שלא בפני נציג דיפלומטי ולמעשה אינו תצהיר כדין. אף אם בית הדין היה מקבל את המסמך כתצהיר, אין בו כדי להעיד על יכולתו של המבקש לשאת בתשלום האגרה שכן לא הביא בפני בית הדין תמונה מלאה באשר לרכושו ומצבו הכלכלי.

התובע אפוא, לא עשה די כדי לשכנע את בית הדין כי אין ביכולתו לשאת באגרה האמורה.

כללו של דבר, על יסוד כל האמור הבקשה נדחית. האגרה תשולם על ידי התובע בתוך 7 ימים. הודעה על תשלום האגרה תוגש לתיק בית הדין מיד עם תשלומה. לא תשולם האגרה במועד, תמחק התביעה.

הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בתום ההליך העיקרי ובהתאם לתוצאתו.