CAI DELIN ואח' נ' ונונו ואח'

פסק דין

א.רקע כללי:

1.תובע 1 (להלן – התובע), עובד זר שהגיע לישראל מסין בשנת 2001, שימש לדבריו כנציג תובעת 2 (להלן – התובעת) בישראל, שהינה לפי הטענה חברה הרשומה בסין אשר עוסקת בגיוס והשמת עובדים סיניים לעבודה במדינות חוץ לרבות במדינת ישראל.

2.על פי גרסת התובע, נתבע 1 (להלן – הנתבע) טען לפניו כי באפשרותו לתווך בין התובעת לבין מעסיקים ישראליים בעלי היתרים להעסקה של עובדים זרים בתחומים שונים. להמחשת יכולותיו וכישוריו שלח הנתבע לתובע מכתב דרישה, לפיו נתבעת 2 – חברת כוח אדם בעלת רישיון לתיווך לצורך העסקת עובדים זרים (להלן – הנתבעת) – מבקשת להזמין מהתובעים 40 עובדים סינים, מכתב לו צירף הנתבע העתק מרישיון הנתבעת לניהול משרד.

3.על פי האמור בכתב התביעה, ביום 26.2.06 נפגש התובע עם הנתבע, במשרדי הנתבעת, בנוכחות אדם נוסף בשם דודו. במהלך הפגישה מסר התובע לנתבע, לפי דרישתו של זה האחרון, שכר טרחה מראש בסך של 20,000 דולר (ארה"ב) במזומן. הנתבע אישר, בכתב ידו, את קבלת הכסף ואף ציין במסגרת האישור כי במידה והעבודה תבוטל הוא יחויב להשיב את הכסף למנהל התובעת (להלן – ההתחייבות).

4.לא למותר לציין, כבר בשלב זה, כי חרף התיאור הנ"ל של הפגישה בכתב התביעה, בתצהיר עדותו הראשית של התובע מופיעה גרסה שונה, לפיה בפגישה האמורה נכחה גם גב' ליאן איפלה-צבי, מנהלת הנתבעת. לפי האמור בתצהיר התובע, הגם שמנהלת הנתבעת "לא השתתפה בפועל בפגישה", הרי שדודו ספר את הכסף בנוכחות התובע ואישרו הן לנתבע והן למנהלת הנתבעת (ר' בסעיפים 8 ו-9 לתצהיר התובע). עוד יש לציין, בהקשר זה, כי במהלך חקירתו הנגדית טען התובע שבמהלך הפגישה נכחה מנהלת התובעת בקומה אחרת, גבוהה יותר, במשרד, אך חזר על טענתו כי היא ראתה את התשלום ואף הוסיף וטען כי "ראיתי את ליאן למעלה סופרת את הכסף" (ר' בפרוטוקול, עמ' 13 שורה 7).

5.מכל מקום, לטענת התובעים הנתבעים לא קיימו את התחייבויותיהם ועל כן הוגשה התביעה דנא, בסדר דין מקוצר, בה תובעים התובעים את השבת הסך האמור של 20,000 דולר. במקביל הגיש התובע תלונה למשטרת ההגירה, שבעקבותיה נערכה חקירה ואף הוגש כתב אישום נגד הנתבע.

ב.השתלשלות הליכים בתובענה:

6.הנתבע לא הגיש בקשת רשות להתגונן. לפיכך, ביום 3.6.08 ניתן פסק דין נגדו על מלוא סכום התביעה. יוער, כי פסק דין זה ניתן במועד מאוחר-יחסית, שכן התעוררו קשיים בהמצאת כתב התביעה לנתבע.

7.הנתבעת הגישה בקשות למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן. בהחלטתה מיום 6.3.08 קיבלה כב' הרשמת ל' רייך את הבקשה למחיקת הכותרת בשל חסר בראייה בכתב הקושרת את הנתבעת לתביעה. כב' הרשמת נימקה את החלטתה בכך שההתחייבות ניתנה עלי ידי הנתבע עצמו, שלא באמצעות הנתבעת. זאת ועוד: גם יתר המסמכים שצורפו לכתב התביעה אינם מבית היוצר של הנתבעת, למעט רישום שמה במסמך שאין מחלוקת שנחתם על ידי הנתבע 1 בעצמו, כך שחסרה, כאמור, ראייה אודות התחייבות של הנתבעת כלפי התובעים.

8.לאחר שהתביעה הועברה לשמיעה לפניי הגישה הנתבעת, אם גם בשיהוי ניכר, "בקשה למתן ערובה לתשלום הוצאות", בה עתרה לכך שבית המשפט יורה לשני התובעים ליתן ערובה כאמור. בקשה זו נתקבלה באופן חלקי, והתובעת (בלבד) נדרשה להפקיד ערובה במזומן או בערבות בנקאית על סך 10,000 ₪ (ר' ההחלטה מיום 5.5.09). הערובה שנדרשה לא הופקדה על ידי התובעת, ועל כן ניתן פסק דין חלקי בו נדחתה תביעת התובעת נגד הנתבעת (ר' פסק הדין החלקי מיום 2.6.09).

9.הינה כי כן, לאחר שניתן פסק דין כמבוקש נגד הנתבע, ואילו תביעת התובעת נגד הנתבעת נדחתה, נדרשת עתה הכרעה רק בעניין תביעת התובע נגד הנתבעת.

ג.תביעת התובע נגד הנתבעת:

10.במסגרת תביעת התובע נגד הנתבעת נשמעו לפניי עדויותיהם של התובע עצמו ומנהלת הנתבעת.

11.ייאמר מיד, כי כתב התביעה – כפי שציינה כב' הרשמת בהחלטתה – אינו כולל ראייה בכתב הקושרת את הנתבעת, להבדיל מהנתבע, להתחייבות, כאשר לא זו בלבד ש"מכתב הדרישה" מטעם הנתבעת (נספח א' לכתב התביעה) נחתם (כנטען) על ידי הנתבע, להבדיל מהנתבעת, אלא שהוא נראה על פניו כמכתב המנוסח באופן לקוי ומעורר תהיות כשלעצמו.

12.יתר על כן, כתב התביעה, רובו ככולו, מכוון את חיציו נגד הנתבע, והטענה העובדתית היחידה המופיעה בו כלפי הנתבעת היא שההתחייבות נחתמה במהלך פגישה שנערכה במשרדיה. ואולם, טענה זו, כשלעצמה, אין בה כדי להפוך את הנתבעת לערבה-כביכול להתחייבות הנתבע כלפי התובע, גם אם הנתבע – שאינו עובד של הנתבעת – טען כי הוא פועל בשמה.

13.בנסיבות אלה, לא זו בלבד שאין בסיס ראייתי מספק לתביעה, אלא שגם אין מקום ואפשרות לקבל את גרסתו המאוחרת של התובע, לפיה לא רק הנתבע אלא גם מנהלת הנתבעת היו מעורבים בפגישה שנערכה ביום 26.2.06 ובקבלת הכספים הימנו.

14.בסיכומי תשובתו טען ב"כ התובע כי אין לייחס משמעות לשינויים בגרסת התובע לנוכח קשייו להעיד בשפה העברית, בפרט על רקע העובדה שב"כ הנתבעת הערים קשיים לחינם בעניין השימוש במתורגמנית (ר' גם ההחלטה בפרוטוקול, בעמ' 13). ואולם, השינוי העיקרי שבגרסת התובע נעשה בין הגרסה שבכתב התביעה לבין הגרסה שבתצהיר העדות הראשית. שינוי זה אינו קשור כלל ועיקר לקשיים בהם נתקל התובע במהלך עדותו. בנסיבות אלה, לא רק שאין מקום לקבלו ולהסתמך עליו אלא שבעצם קיומו יש כדי להטיל צל כבד על כלל עדותו של התובע.

15.ב"כ התובע הפנה בסיכומיו לתהיות העולות מגרסתה של מנהלת הנתבעת. בעוד שמגרסתה הראשונית, כפי שהובאה במסגרת הבקשות למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן, השתמע כי לא היה לנתבעת כל קשר עם התובע או עם הנתבע, הרי שבתצהיר עדותה הראשית של מנהלת הנתבעת – ועוד יותר מכך במהלך חקירתה הנגדית – הסתבר כי תמונת המצב היא שונה באופן מהותי.

16.הגם שמנהלת הנתבעת שבה והכחישה כל קשר, של הנתבעת או שלה, להתחייבות נשוא התביעה, הסתבר כי בעבר ניהלה משא ומתן עסקי עם התובע, אותו הכירה באמצעות הנתבע. לפי גרסת מנהלת הנתבעת בתצהירה, הנתבע הינו ממכריה ובזמנו הציע לה לפגוש את התובע, אותו הציג כנציג של חברות סיניות המספקות עובדים זרים לישראל.