BLUE POINT OVERSEAS INC ואח' נ' ישראמקו אינק ואח'

פסק דין

מבוא

תביעה כספית שסכומה ליום הגשתה עומד על 3,712,000 ₪ "מטעמי אגרה", כלשון כתב התביעה. בכתב התביעה נאמר כי היא מבוססת על מה שכונה "קנוניה חובקת עולם" שנועדה "לגזול (מהתובעת 1) את נזיד העדשים לו היתה זכאית בדין כדמי ייזום ותיווך בעסקה לרכישת זכויות בחטיבת קרקע בארה"ב המהווה שדה לחיפוש ו/או קידוח נפט, ואשר הובטחו לה על ידי מי מהנתבעים" (הציטוט לעיל לקוח מהפתיח לכתב התביעה).

התובעת היא חברה שעיסוקה במסחר ומימון בתחומים שונים. במקור היה גם מר ניסים דג'לדטי, שהוא מבעלי מניותיה של התובעת (וליתר דיוק, על פי דבריו בעדותו, בעל מניותיה היחיד ומנהלה הכללי) ומי שפעל מטעמה ובשמה בפרשה נשוא התביעה, צד לתביעה כתובע מס' 2 (להלן גם "דג'לדטי"). במהלך ההליך נמחק דג'לדטי מהתביעה. הנתבעת 1 (להלן גם "ישראמקו") היא חברה ציבורית שעיקר עיסוקה בתחומי האנרגיה, הנפט והגז. הנתבע 3 (להלן גם "מימון") הוא בעל השליטה ויו"ר דירקטוריון ישראמקו בתקופה הרלבנטית לתביעה. הנתבע 4 (להלן גם "לוי") הוא מנהלה הכללי של ישראמקו בתקופה הרלבנטית לתביעה. הנתבע 5 (להלן גם "בלייברג") מתואר בכתב התביעה כ"נציג חברת NESS ENERGY בישראל" וכבעל מניות ויועץ בחברת מודיעין אנרגיה בע"מ העוסקת בחיפושי נפט בישראל ונשלטת על ידי חברת NESS, המאוגדת בארה"ב.

עיקרי גרסת התובעת

בתמצית, טענת התובעת היא כי בהמשך למגעים לעסקה אחרת בה היתה מעורבת התובעת מבלי שקיבלה בגינה תמורה ישירה, ועל רקע קשרי ידידות אישית בין דג'לדטי לבין לוי שראשיתם בשנות התשעים של המאה הקודמת, קיבלה התובעת אופציה מחברת NESS לרכישת זכויות מסוימות בחטיבת קרקע בארה"ב המהווה שדה חיפוש וקידוח נפט וגז, תמורת 2.3 מיליון דולר ארה"ב (להלן "הזכויות"). האופציה ניתנה ביום 15/8/05 למשך חודש, הוארכה עד 30/9/05 ואח"כ שוב עד 15/10/05, כאשר בינתיים הופחת מחיר המימוש ל-2.2 מיליון דולר. התובעת טוענת כי כל המגעים לקבלת האופציה, לקבלת ובדיקת הנתונים המקצועיים (שבעקבותיהם אף הופחת מחיר המימוש) ולהארכות תקופתה כמתואר לעיל נעשו על ידי לוי, שפעל בעניין זה בשמה ומטעמה ושהה בארה"ב בתקופה הרלבנטית. במקביל נרקמה עסקה למכירת הזכויות שהתובעת היתה זכאית לרכוש מכח האופציה המתוארת לעיל לישראמקו (באמצעות חברה בת שלה בארה"ב) ולחברה זרה נוספת, וזאת על פי הצעת לוי ובאישורו של מימון, בתמורה לשלושה מיליון דולר. בהמשך ולאחר שההתקשרות עם החברה הזרה הנוספת בוטלה הוסכם כי רק ישראמקו היא שתרכוש את הזכויות מהתובעת במחיר הנ"ל, ואף סוכם על מנגנון נאמנות ועל זהות הנאמן (עו"ד מארה"ב) לשם ביצוע המהלך של מימוש האופציה על ידי התובעת ובו-זמנית מכירת הזכויות שהתובעת רוכשת בדרך זו לישראמקו, מהלך שהיה אמור להניב רווח מיידי של 800,000 דולר לתובעת. הוסכם כי לוי ייסע שוב לארה"ב לצורך קידום השלמת העסקה, אולם הדבר התעכב מעבר ליום 15/10/05 בין היתר בשל סופה בארה"ב. התובעת טוענת כי ביקשה מלוי לפעול להארכת אופציה כדי למנוע פקיעתה אולם נענה כי אין בכך צורך משום שהרכישה עצמה על סף השלמה, וגם בלייברג ובנו אישרו את הדברים. בדיעבד הוברר לתובעת כי ביום 1/11/05 כבר רכשה חברת הבת האמריקאית של ישראמקו את הזכויות שתוארו לעיל ישירות מחברת NESS תמורת 2.1 מיליון דולר. מכאן התביעה.

בכתב התביעה לא יוחסו ללוי כוונות להפקת רווח אישי ישיר, אולם במהלך ההוכחות העלתה התובעת לראשונה(!) טענה כי לוי היה אמור לקבל עמלה אישית נאה ביותר מהרווח שהיה צפוי לתובעת מהשלמת המהלך כולו (שליש מהרווח הצפוי של התובעת, היינו שליש משמונה מאות אלף דולר ארה"ב). בחישוב נזקי התובעת והסעד שהיא מבקשת לקבל לא ניתן כל ביטוי לכך שלטענתה זו של התובעת שליש מהרווח הצפוי לה היה אמור להשתלם על ידה למר לוי, כך שרק שני שלישים היו נותרים בידיה.

כתב התביעה אינו מפרט כלל כיצד חושב סכום התביעה ומה נכלל בו, אף שנטען שם כי נגרמו לתובעת לא רק אבדן רווחים אלא גם "הוצאות בסכומים גבוהים ופגיעה במוניטין" (סעיף 89 לכתב התביעה).

עיקרי גרסת הנתבעים

עיקר טענות בלייברג הוא שבכל מקרה, בלייברג עצמו לא פעל או חדל באופן המקים חבות שלו כלפי התובעת אפילו אם תתקבלנה כל טענותיה נגד הנתבעים האחרים או מי מהם. הוא לא התחייב למאום ולא הפר כל התחייבות שנתן. הוא לא גזל מהתובעת דבר, לא מנע ממנה רווח כלשהו ולא גזל רווח שהיא היתה אמורה להפיק.

עיקר טענות ישראמקו, לוי ומימון הוא כי גרסת התובעת אינה אמת וכי התביעה לא באה לעולם אלא כנקמה על תביעה שהוגשה נגד דג'לדטי על ידי חברה בת של ישראמקו, בה נטען כי דג'לדטי גנב ממנה כספים (לסיכומי נתבעים אלה צורף פסק הדין שניתן בתביעה זו, ולפיו אכן חויב דג'לדטי בהשבת כספים לאותה חברה-בת של ישראמקו; הדברים יובאו בפירוט בהמשך פסק הדין), ועל כך שלוי הגיש תלונה במשטרה נגד דג'לדטי. תמצית טענותיהם היא כי לא באופציה במובן הרגיל של המילה מדובר אלא בהתחייבות לבלעדיות במו"מ לתקופה מוגדרת; כי תקופת ההתחייבות של NESS כלפי התובעת הסתיימה ביום 15/9/05 ולא הוארכה מאז, וממילא אין כל פגם בכך שלאחר מועד זה נכנסה ישראמקו, באמצעות לוי ובידיעת מימון, למו"מ עם NESS שבסופו רכשה את הזכויות תמורת 2.1 מיליון דולר; כי לוי כלל לא פעל בשם ומטעם התובעת אלא רק בשם ומטעם ישראמקו; כי מימון לא היה התחייב לדבר כלפי התובעת בשם ישראמקו או אחרת; כי אין כל אמת בטענות התובעת כאילו לוי היה אמור לקבל עמלה בשיעור שליש מרווחי התובעת בעסקה; כי דג'לדטי ביצע פעולות העולות כדי זיוף בחלק מהמסמכים שהגיש לבית המשפט בתביעה זו; ועוד.

העדויות

מטעם התובעת העיד רק דג'לדטי. מטעם הנתבעים העידו ד"ר ראובן הולו, לוי, מימון, בלייברג, ואביו (כאשר העד הראשון והעד האחרון, שאינם בעלי דין, הגיעו מארה"ב לצורך העדות). אומר כבר כעת כי עדותו של דג'לדטי, שהיה כאמור עד התביעה היחיד, עשתה רושם שלילי מובהק בכל הנוגע למהימנותה. בנוסף להתרשמות השלילית הכללית התאפיינה העדות גם בהעלאת טענות והאשמות שזכרן לא בא בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית של העד, כאשר העד אומר בגלוי שבחר לא להעלות את הדברים על הכתב כדי לשמור אותם לחקירתם הנגדית של עדי ההגנה בכלל ושל לוי בפרט. הוא גם בחר שלא לנסות להתמודד בתצהיר משלים או אפילו בבקשה להשלמה בעל-פה של עדות ראשית עם טענות הזיוף שיוחסו לו, אף שטענות אלה היו ידועות היטב והועלו במפורש על הכתב טרם ישיבת ההוכחות. מדובר בטכניקה בלתי לגיטימית בעליל ובלתי הוגנת, הנוגדת את הרציונל של כללי הפרוצדורה האזרחית לפיהם על ההליך האזרחי להתנהל "בקלפים גלויים". בנוסף לכך מסתבר שטכניקה זו גם לא היתה אפקטיבית מבחינתה של התובעת מצד התוצאה כפי שעלתה מעדויות ההגנה.

עיקר יסודותיה העובדתיים של התביעה אינו מבוסס על מסמכים בכלל ועל מסמכים שאינם שנויים במחלוקת בפרט. המסמך החוזי היחיד שהוגש כראיה ישירה ליחסים החוזיים בין NESS לתובעת קובע כי תקופת תחולתו מסתיימת ביום 15/9/2005. התובעת טוענת כי תקופה זו הוארכה פעמיים בעל פה, בכל פעם ל-15 יום, כך שבסופו של דבר הסתיימה התקופה ביום 15/10/05. עוד טוענת התובעת כי גם אז היתה תחת הרושם שהתקופה הוארכה שוב ושאין צורך להסדיר את ההארכה באופן פורמלי משום שהעסקה על סף סגירה. לטענה זו על כל חלקיה אין כל סימוכין ישירים בכתב, וטענת התובעת היא כי הארכות אלו סוכמו בעל פה בין NESS לבין מר לוי שפעל בנדון מטעם, בשם ועבור התובעת, וכי המצג לפיו גם לאחר 15/10 עומדות זכויות התובעת בעינן נעשה על ידי מר לוי. לא הובא מי מטעם NESS להעיד מטעם התובעת כדי לאשר את הדברים, אף שכפי שהראו הנתבעים הלכה למעשה, ניתן להביא ארצה עדים מארה"ב שאינם בעלי דין על מנת שיעידו. אין חולק שהתובעת לא מימשה את זכויותיה כלפי NESS למימוש הרכישה של זכויות הנפט על ידה, במובן זה שלא נכרת מעולם חוזה בר תוקף לרכישת זכויות אלה על ידי התובעת: לא עד המועד המקורי של 15/9/05, לא עד המועד המוארך הנטען של 15/10/05 ולא במועד כלשהו מאוחר יותר. בנסיבות אלה מהימנות עדותו של עד התביעה היחיד, שהוא גם בעל מניותיה היחיד והמנכ"ל של התובעת, חשובה באופן מיוחד הן בהיותה עדות בעל פה שאינה מבוססת על מסמכים התומכים בה במישרין ובמפורש, והן בהיותה עדות יחידה של מי שדינו כדין בעל דין לעניין זה. אף שדג'לדטי עצמו אינו בעל דין לאחר שנמחק מהתביעה, הרי שעל עדותו חל סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש] מחמת האינטרס הישיר והמיידי שלו בתובעת ובתוצאות המשפט. לפי הוראות סעיף זה, אפילו היתה התרשמותי מעדותו של דג'לדטי חיובית לא היה די בכך כדי לבסס את קבלת התביעה רק על עדות יחידה זו, והיו נדרשים נימוקים נוספים התומכים בקבלת התביעה. קל וחומר שלא ניתן לקבל תביעה המבוססת על עדות יחידה של בעל דין שהסעיף חל עליו, כאשר עדות זו היא בלתי מהימנה באופן ברור ומובהק. ניתן על כן לומר כי די בהתרשמות השלילית ממהימנות עדותו של דג'לדטי כדי לחרוץ את גורל התביעה ולהביא לדחייתה. למרות זאת אתייחס להלן לפרטי העובדות והראיות ולטענות הצדדים לגביהן, ולו על מנת לבחון את האפשרות שחרף ההתרשמות השלילית מעדות דג'לדטי יש במכלול הראיות כדי להשלים את החסר, לפצות על חוסר המהימנות ולהביא את התובעת לכלל עמידה בנטל הוכחת יסודות התביעה.

מהות זכותה של התובעת כלפי NESS ועילת התביעה

התובעת מציגה את זכותה כלפי התובעת כ"אופציה". זו אינה הצגה נכונה של העובדות, והדברים חורגים מסמנטיקה גרידא. "אופציה" היא זכות הניתנת לצד אחד להביא לשכלולו של חוזה בר תוקף, בתנאים מוגדרים וקבועים מראש, עם הצד השני. כל שעל בעל האופציה לעשות כדי להפוך אותה להתקשרות חוזית כמוסכם הוא להודיע על מימושה במהלך תקופת תוקפה ובדרך שהוסכמה בין הצדדים, וכן לעשות פעולות שנקבעו (ככל שנקבעו) במסגרת האופציה כתנאי למימושה (כגון תשלום או הפקדת סכום נתון). יחד עם זאת אין במתן אופציה כדי לאסור על נותן האופציה לשאת ולתת, במהלך תקופת האופציה, עם אחרים ובלבד שלא תהיה בכך סתירה לאופציה (כלומר – משא ומתן שהבשלתו לכלל חוזה תוכל להיעשות רק אם האופציה תפקע, תבוטל או תקופתה תסתיים מבלי שמומשה). מה שהוסכם בין התובעת לבין NESS אינו אופציה כלל. חרף השימוש בביטוי "הסכם בלתי מחייב" (בנוסח באנגלית) במסמך שבין הצדדים ובכפוף לתוכן הדין במדינת טקסס בארה"ב החל על המסמך (דין שתוכנו טעון הוכחה, שלא הובאה על ידי מי מהצדדים ועל כן חלה לגביו חזקת שוויון הדינים), הרי שמהכתוב במסמך עולה בבירור שמדובר בו בהתחייבות לתקופת בלעדיות במו"מ שהוענקה לתובעת לתקופה הנקובה במסמך, כלומר עד 15/9/2010, כאשר עד אז רשאית NESS לשאת ולתת על העסקה רק עם התובעת. זהו הבדל מהותי אחד בין ענייננו לבין אופציה. הבדל מהותי שני הוא שהמצב בעניינו הוא כי התובעת אינה יכולה להסתפק בהודעת מימוש או בפעולה חד צדדית כזו או אחרת מצידה כדי שבעקבות זאת ישתכלל חוזה בינה לבין NESSוכי כדי לרכוש את הזכויות עליה לנהל מו"מ שיבשיל לכלל כריתת חוזה לכל דבר במהלך התקופה בה המסמך בתוקף. אין מחלוקת שהתובעת מעולם לא הגיעה לכלל כריתת חוזה עם NESS. מקל וחומר שאין חולק כי חוזה כזה לא נכרת בתקופת תוקפו של המסמך, אפילו אם תוקף המסמך הוארך עד 15/10/05 כטענת התובעת ואף לאחר תאריך זה. המסקנה היא כי לא רק שאין לתובעת עילה כנגד NESS (והתובעת סבורה כנראה כך אף היא, שהרי בחרה שלא לתבוע את NESS), אלא שלא ברור כלל מהי עילת התביעה שלה נגד ישראמקו, מימון ובלייברג. התובעת יכולה כמובן לטעון כי לוי, שפעל לטענתה כשלוחה לעניין רכישת הזכויות, הפר את חובותיו כלפיה כשלוח וגרם במתכוון או ברשלנות לכך שלא רכשה את הזכויות מעולם ואף גרם לכך שישראמקו היא שרכשה אותן (תוך חיסכון כספי גדול עבורה בהשוואה למתכונת שבה היתה אמורה לרכוש את הזכויות מהתובעת), אולם ישראמקו עצמה התקשרה עם NESS במועד בו כבר לא היתה בתוקף התחייבות של NESS שלא לשאת ולתת עם איש זולת התובעת בדבר מכירת הזכויות. שאלה היא האם ניתן בנסיבות אלה להצביע על עילה נגד ישראמקו גם אם תתקבלנה הטענות כנגד לוי. שאלה גדולה עוד יותר היא מהי העילה שניתן להראות כלפי מימון ובלייברג. נוכח האמור לעיל, יש להתחיל בבירור השאלה האם הוכחה עילת תביעה כנגד לוי.

התביעה כנגד לוי – דיון

כאמור לעיל, הליבה של התביעה היא הטענה כי לוי שימש בפרשה כשלוחה של התובעת, ותפקידו היה להביא לשכלול הרכישה של הזכויות מ-NESS ובד בבד עם רכישה זו, לגרום למכירת הזכויות הנרכשות על ידי התובעת לישראמקו ברווח נאה כאשר התובעת אינה נדרשת להוציא סכום כלשהו ממקורותיה למימוש הרכישה מפני שישראמקו מפקידה את מלא הסכום שהסכימה לשלם בידי עו"ד בארה"ב, כנאמן, והוא מעביר ל-NESS את הסכום שהיא אמורה לקבל (2.2 מיליון דולר) ולתובעת את היתרה (800,000 דולר). השליחות הנטענת אינה מתועדת במסמך כלשהו, והתובעת מסבירה זאת ביחסי אמון וידידות שהיו קיימים בין לוי למנהל התובעת מימים עברו. התובעת מתבססת, בהיבט הראייתי, על עדותו של דג'לדטי ועל חילופי הודעות דוא"ל בין לוי לדג'לדטי. באף אחת מהודעות אלה אין אמירה מפורשת בדבר קיום השליחות הנטענת מצד אף אחד מהמשתתפים בחילופי ההודעות.

גרסת דג'לדטי (שהיא גרסת התובעת) היא כי המהלך נשוא הדיון נולד בפגישה שהתקיימה בארה"ב, בנסיעה משותפת שלו ושל לוי שמטרתה היתה מציאת רוכש למניות מימון בישראמקו. לקראת אותה נסיעה קיבל דג'לדטי, לגרסתו, פניה משותף בחברת NESS שהביא לידיעתו כי NESS זקוקה למימון לצורך עסקה הנוגעת לשדה קידוחי נפט. לאור פניה זו ביקש דג'לדטי לשלב בנסיעה לארה"ב שנזכרה לעיל גם פגישה עם נציגי NESS בארה"ב, ואכן בדרכם של דג'לדטי ולוי לפגישה בעניין מכירה אפשרית של מניות מימון בישראמקו עצרו השניים עצירת ביניים קצרה בניו ג'רסי ונפגשו שם עם נשיא NESS. האחרון הציע באותה פגישה לדג'לדטי (וליתר דיוק לתובעת) 15% מזכויות NESS בשדה קידוח מסוים בטקסס. במענה ביקש דג'לדטי כי הפרטים והנתונים הטכניים-מקצועיים יועברו ללוי לבדיקה, משום מומחיותו בנושא. פגישה זו התקיימה, לגרסת התובעת, בחודש אפריל 2005, אולם כנטען בסעיף 7 לסיכומי התובעת רק "בסמוך לחודש יולי 2005 קיבל לוי לידיו את כל ניהול הקשר עם NESS" בקשר לאותן זכויות. בין הצדדים נטושה מחלוקת כמעט על כל פרט בקשר לאותה פגישה (זהות יוזם הפגישה, זהות הנוכחים, והיקף וטיב ההתייחסות באותה פגישה לזכויות באותו שדה נפט בטקסס שהיו נושא ההתקשרות לאחר מכן) אף שעצם קיומה אינו שנוי במחלוקת. מה שחשוב הוא כי אין מחלוקת שפגישה כזו התקיימה וכי השתתפו בה נשיא NESS (מר סטיבנס), לוי ודג'לדטי. לטעמי אין כל חשיבות לנוכחותם הנטענת (על ידי התובעת) של אנשים נוספים, שלא הובאו לעדות, באותה פגישה. זאת בעיקר משום שתוכן הפגישה האמורה, אף שהוא שנוי במחלוקת, אינו חשוב לתוצאה האופרטיבית בתביעה זו (אף כי לכשעצמי אני סבור שהיות ומישהו שתואר בשם "אדם" נכח בפגישה לגרסת התובעת, הרי ככל שיש חשיבות למחלוקת על תוכן הפגישה ראוי היה שהתובעת תביא אותו לעדות, ולכן לו היתה חשיבות לעניין היה העדרו של עד זה נזקף לחובת התובעת דווקא). אין מחלוקת של ממש כי במהלך אותה פגישה העלה מר סטיבנס את נושא הזכויות באותו שדה שהן נשוא המחלוקת אף שלא זו היתה מטרת הפגישה מלכתחילה, והעיקר הוא שאין מחלוקת כי בחלוף כמה חודשים לאחר הפגישה אכן נערך המסמך שהעניק לתובעת בלעדיות במו"מ לרכישת הזכויות תמורת סכום נקוב לתקופה המסתיימת ביום 15/9/05. מאותו טעם גם איני רואה צורך לדון בנכונות גרסת לוי, ישראמקו ומימון לפיה רק לאחר שNESS הציעה, ביולי 2005, לישראמקו לרכוש את הזכויות תמורת 2.5 מיליון דולר וישראמקו דחתה את ההצעה בשל המחיר הגבוה הנדרש החלה התובעת להתעניין באפשרות לרכוש אותן זכויות תמורת 2.3 מיליון דולר. ליבת המחלוקת האמיתית היא בשאלה מה אירע מאז שהוענקה לתובעת אותה בלעדיות במו"מ לרכישת הזכויות מ-NESS בתנאים המפורטים במסמך שבין התובעת ל-NESS. אינני מייחס חשיבות רבה למחלוקת על תוכן הפגישה האמורה גם ככלי-עזר לקביעת ממצאי מהימנות. ככל שנדרשת קביעה כזו, יש בידי די והותר כלים לקביעת ממצאי מהימנות גם ללא עניין אותה פגישה.

חלק אחר בגרסת התובעת כפי שהובאה מפיו של דג'לדטי הוא כי לוי יצר קשר בין התובעת ו/או דג'לדטי לבין צד שלישי גם לצורך עסקת אחרת, והכוונה לעסקה שבה נבדקה רכישה אפשרית של השליטה בחברת גמא שעיסוקה בסליקת כרטיסי אשראי. לטעמי עניין זה אינו מלמד דבר על ענייננו, משום שכאשר לוי יצר קשר בין דג'לדטי לבין מכר אחר שלו על מנת שיבחנו אפשרות להתקשר בעסקה בעניין גמא הוא לא עשה במסגרת זו שימוש במומחיותו בתחום חיפושי הנפט והגז, והוא לא תיווך בעסקה הנוגעת לתחומי עיסוקה של ישראמקו בעת שהוא (לוי) מנהל אותה, דבר החושף אותו לחשש לניגוד עניינים ולמניעת הזדמנות עסקית מהחברה שהוא מנהל. אין הנדון דומה לראיה, ולא ניתן ללמוד מהעובדה שלוי קישר בין דג'לדטי לבין אדם אחר בקשר לגמא על מה שנעשה או לא נעשה על ידי לוי בפרשה שאנו דנים בה.