Amlin Corporate Insurance N.V ואח' נ' מנופי סולטן בע"מ

החלטה

1.כנגד המבקשת הוגשה תביעה על סך 32,907 ₪ בגין נזק נטען למטען אשר הובילה המבקשת ואשר בוטח על ידי המשיבות.

המבקשת עתרה בשתי בקשות דיוניות, האחת לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה להוצאותיה בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 או בהתאם לתקנה 519 לתקסד"א.

כן עתרה לצירוף חברת הביטוח של המבקשת אשר ביטחה את אחריותה המקצועית, מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, כנתבעת נוספת ולחילופין להתיר הגשת הודעת צד ג' כנגד מנורה.

2.המשיבות מתנגדות לשתי העתירות. בכל הנוגע לחיובן בהפקדה כספית, טוענות המשיבות כי מדובר בחברות ביטוח אמידות וידועות, אשר כפי שעולה אף מכתב התביעה רכשה המשיבה 1 חברת ביטוח אחרת והיא זו שביטחה ונשאה בפיצוי נשוא תביעת השיבוב. לפיכך, טוענות המשיבות כי אין מקום או צורך לחייבן בהפקדה כספית.

בכל הנוגע לצירוף חברת הביטוח מנורה, טוענות המשיבות כי מדובר בתביעה בסדר דין מהיר וצרוף מנורה יסבך את ההליך שלא לצורך מאחר ויעורר שאלות משפטיות סבוכות של ביטוח כפל, אשר טרם הוכרעו בהלכה הפסוקה.

חיוב בהפקדת ערובה

3.לאחר עיון בבקשות ובתגובות ומאחר ואין חולק כי מדובר בחברות זרות, אשר לא ציינו כתובתן בכתב התביעה, לא הצביעו על נכסים בארץ ולא הציעו ערובה אחרת להבטחת הוצאות ההליך, מצאתי מקום לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ההליך.

בר"ע 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר, קבע כב' השופט א' גרוניס כי הכלל הנגזר מהוראות סעיף 353א לחוק החברות הוא כי חברה התובעת מחוייבת להפקיד, לפי בקשת הנתבע, ערובה להוצאות. חזקה זו ניתנת לסתירה אם הוכיחה התובעת כי באפשרותה לשלם הוצאות ההליך או אם נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.

בשיקול השני יובאו בחשבון סיכויי התביעה, האם הבקשה לחיוב בערובה נועדה למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן תרומת הנתבע למצבה הכספי של החברה.

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, חידד כב' השופט ח' מלצר, את היחס בין סעיף 353א לחוק החברות לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תוך מתן דגש לזכות הגישה לערכאות ביישום ובקביעת שיעור הערובה בנסיבות כל עניין ועניין.

 מהוראות חוק החברות ופרשנותו עולה כי אין חולק כי ההוראות המהותיות ביחס לחיוב החברה בערובה להוצאות מחייבות ככלל הטלת ערובה, אלא אם עמדה החברה בנטל להוכיח כי נסיבות העניין או יכולתה הכלכלית מצדיקות להמנע מהטלת ערובה כאמור. בבחינת החריגים, נעזרים בכלי הדיוני של הטלת החיוב בהוצאות, תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, ופרשנותה.

4.גם לפי המבחן המקל של חוק החברות וגם לפי המבחן הנוקשה יותר של תקנות סדר הדין האזרחי, ההלכה הפסוקה מורה כי ככלל תושב זר יאלץ להפקיד כספים על מנת להבטיח את הוצאות הנתבע, על מנת שבמידה והתביעה תדחה, לא יאלץ הנתבע לפעול מעבר לים על מנת לגבות את ההוצאות אשר ייפסקו לטובתו. גם אם שמה של המשיבה 2 מוכר וידוע, לא מצאתי כי יכולתן הכלכלית מהווה בגדר נתון אשר ניתן ליחסו לידיעה שיפוטית.

המשיבות אינן חברות ביטוח מאוגדות בישראל, אופן התאגדותן ככל הנראה מורכב, ולא ברור כי תסכמנה לשלם ישר עם דרישה את הוצאות המשפט.

בשלב זה, למרות שלא מדובר בתביעת סרק, קיימות שאלות משפטיות הדורשות בירור ועילת התביעה אינה מוצקה באופן אשר מצדיק הימנעות מהטלת ערובה.

לפיכך, אני מורה כי המשיבות יפקידו תוך 30 ימים סך של 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשת.

בהעדר הפקדה כאמור, תדחה התביעה.

צירוף מנורה מבטחים

5.מאחר והמבקשת עומדת על זכותה לקבלת שיפוי מאת המבטחת שלה, לא מצאתי מקום למנוע בירור עניין זה יחד עם תביעה זו רק מהטעם כי התביעה הוגשה בסדר דין מהיר.

עצם האפשרות שיועלו שאלות משפטיות מורכבות, אינה מונעת את הצורך בצירוף מנורה להליך.