ANTHONY נ' משרד הפנים

פסק דין

1.בפני בקשה לצו ביניים למניעת הרחקת העותרת/המבקשת מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

בעתירה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה לדחות את הבקשה לקבלת מקלט בישראל, שכן החלטה זו הינה בלתי סבירה הואיל וקיים חשש ממשי לחייה של העותרת במידה ותחזור לארצה.

2.כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיב לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 28542-04-11 VICTOR נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 9.6.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א)במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, יש לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה.

כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני.

(ב)במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות לגבי יישום הנוהל החדש.

(ג)במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחנה לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.

(ד)כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

בחינה פרטנית – יישום לנסיבות המקרה

3.כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4.בענייננו, העותרת הינה אזרחית ניגריה, שנכנסה לישראל ביום 22.4.10 באשרת תייר מסוג ב/2 לתקופה של שלושה חודשים.

לאחר כניסתה לישראל, במהלך חודש יוני 2010 הגישה העותרת בקשה למקלט מדיני בישראל.

5. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתה של העותרת, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותרת לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתה של העותרת להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותרת בדבר סכנת חיים בארץ מוצאה:

ראשית, עיון בראיון שנערך לעותרת מעלה כי העותרת שינתה את גירסאותיה באשר לנסיבות כניסתה לישראל. כך, בראיון הראשון הבסיסי שנערך לעותרת בלוד ובטופס הבקשה אותו כתבה העותרת, טענה העותרת כי נאלצה לעזוב את ניגריה עקב סכסוך ירושה שהיה לבעלה עם דודו, ולאחר שהדוד איים עליה בסכין והיא שברה את ידה. ואילו בראיון ה-RSD המקיף שנערך לעותרת טענה העותרת לראשונה כי דודה התנה את הישארותה בביתו בכך שתמיר את דתה.

בנוסף, העותרת נשאלה במהלך הראיון האם היא ניסתה להיכנס לישראל לפני שנת 2010 והיא השיבה בשלילה למרות שניסתה להיכנס לישראל ביום 9.8.09 אולם כניסתה סורבה.

שנית, אף אם גירסתה של העותרת הייתה מתקבלת, הרי שנראה כי אין מניעה שהעותרת תחזור לארצה ותתגורר בעיר או כפר אחר, הרחק מדודה המאיים, שכן מהראיון עולה שהעותרת התגוררה במקומות שונים בניגריה גם לאחר התקיפה הנטענת במהלכה שברה את ידה.

שלישית, מהראיון עולה כי העותרת חזרה להתגורר אצל הדוד לאחר התקיפה הראשונה הנטענת במהלכה שברה את ידה, עובדה המשמיטה את הקרקע תחת הטענה לסכנת חיים, שכן לו סברה העותרת כי היא מצויה בסכנת חיים לא הייתה חוזרת להתגורר בביתו של הדוד. בנוסף, העותרת לא הגישה תלונה במשטרה כנגד הדוד.

6.לאור האמור, אני סבור כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה לסכנת חיים, ומשכך דין העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"א, 11 יולי 2011, בהעדר הצדדים.