ALABI נ' משרד הפנים

פסק דין

1.עתירה מנהלית לביטול החלטת המשיב אשר דחה על הסף את בקשת העותר למקלט בישראל, ולהורות למשיב לערוך לעותר ראיון נוסף, בו ישקלו מכלול טענות העותר ולקבוע כי הוא זכאי למקלט בישראל מכוח אמנת הפליטים.

2.העותר ממוצא ניגרי נכנס ארצה ב- 16.2.11 מדרום אפריקה.

לגירסת העותר הוא נולד בשנת 1963 בניגריה למשפחה מוסלמית. בשנת 2001 המיר את דתו לנצרות. אמו של העותר נרצחה כיוון שאביו, שהוא אימם, האשים אותה בכך שגרמה לעותר להתנצר. מחשש לחייו עזב העותר את ניגריה ועבר להתגורר בדרום אפריקה. הוא נישא כעבור כשנה לאזרחית בדרום אפריקה וקיבל מעמד של אזרח. בשנת 2008 החל לטענתו לסבול מהתופעה של שנאת זרים בדרום אפריקה – קסנופוביה. הוא הותקף בברוטליות, התלונן במשטרה, ונפתח תיק נגד התוקפים. האחרונים איימו עליו כדי שיבטל את התלונה, אך נאמר לו ע"י השלטונות שהדבר אינו אפשרי. מאחר וחשש, נמלט ליעד אליו יכול היה להכנס ללא אשרה, דהיינו ישראל.

העותר מציין כי לא שקל לשוב לארצו ניגריה, שכן הסכסוך שם בין הנוצרים למוסלמים בעיקר בצפון, נמשך. לטענתו, החל מ- 1999 אימצו 12 מתוך 19 מדינות בצפון, מערכות חוקים איסלמיים, והוא חושש שהמצב בניגריה לא השתפר.

לטענת העותר, אין לגרשו לניגריה ואין לגרשו לדרום אפריקה ועל כן יש להעניק לו מעמד זמני בישראל.

3.בערעור לפני התמקדה ב"כ העותר בתקיפת הדחיה על הסף של העותר לפי סעיף 4 לנוהל החדש. לשיטתה, על הבוחן להניח שבמידה וכל הסיפור של מבקש המקלט הוא אמת, הוא נופל בגדר תנאי האמנה ואין לדחותו על הסף. לשיטתה, היות והעותר טען לרדיפה על רקע דתי והשתייכות משפחתית, וכי אביו אימם, מן הראוי היה להעביר את עניינו לבדיקה מעמיקה.

4.ב"כ המשיב טענה כי אכן לפי סעיף 4 יש לבדוק האם הוכיח פחד מבוסס היטב וזאת על יסוד נתונים סובייקטיביים ואובייקטיביים. לטענתה, בעת הראיון העלה רק חשש מאביו ואילו הטענה לרדיפה על ידי מוסלמים עלתה לראשונה רק בזמן העתירה.

לטענתו, במסגרת הראיון טען שלא פנה למשטרה כיוון שאביו אימם ויש לו קשרים עם המשטרה והוא חשש לחייו, אך למעשה כלל לא הוכיח שהיה מוסלמי 37 שנה, שכן לא ידע לענות על שאלות בסיסיות הקשורות לדת זו. לפי חוקי האמנה חובה לפנות בבקשה לעזרה וזאת לא עשה.

5.מגירסת העותר עולה כי בהגיעו לדרום אפריקה כלל לא התלונן על רדיפה. כמו כן כלל לא פנה לשלטונות בארצו ניגריה, כך שלמעשה לא הראה שהסכנה בניגריה אינה יכולה לקבל תרופה בתוך תחומי מדינתו, מה גם שמדובר במדינה ענקית המחולקת לאזורים רבים. אף אם קיימים סכסוכים בצפון, לא הראה העותר כל ניסיון מצידו למצוא מקלט בדרום המדינה ולא הוכח כי נשקפת לו סכנה בדרומה של המדינה. יצוין, שהעותר עזב את ניגריה לפני שנים רבות, לא עשה כל ניסיון לחזור אליה וחי בדרום אפריקה כ- 11 שנה. גם בבואו לדרום אפריקה כלל לא טען לרדיפה והצליח לקבל מעמד כעבור כשנה על ידי נישואין לאישה מקומית.

אשר להתנכלות בדרום אפריקה, כאשר התלונן בפני שלטונות דרום אפריקה על התקיפה נגדו, אלה פתחו בחקירה ואף נפתח תיק נגד התוקפים. הנה כי כן, המשטרה ניסתה לסייע בידו ודווקא הוא ביקש לבטל את ההליך המשפטי, התגרש מאשתו, והגיע לישראל.

נראה איפוא שהעותר בוחר לעבור ממקום למקום לפי שיקוליו האישיים.

הפועל היוצא הוא, כי העותר לא הרים את הנטל המוטל עליו. הוא לא הצליח להראות כי נשקפת לו סכנה בכל רחבי ניגריה, או לפחות בחלקה הדרומי, או כי נשקפת לו סכנה בכל רחבי דרום אפריקה, מה גם שאף מדבריו עולה כי בדרום אפריקה זכה לסיוע משטרתי והוא בחר לוותר עליו.

די לי בטעמים אלה כדי לקבוע כי העותר אינו נכנס לקריטריונים הדרושים בהתאם לאמנת הפליטים ואיני רואה צורך להיזקק לנימוקים הנוספים של המשיב אשר ציין בליווי דוגמאות כי העותר אינו אמין, נשאל שאלות בסיסיות בנושא איסלאם ולא ידע להשיב על שאלות פשוטות (כגון: מהו איד אל פיטר, ומה חמש מצוות האיסלאם), למרות שטען כי היה מוסלמי כ- 37 שנה.

אשר על כן, אני קובעת כי העותר אינו עומד בקריטריון אמנת הפליטים ובנסיבות העניין החלטת המשיב סבירה.

אשר על כן, אני דוחה את העתירה.

ב"כ העותר ביקשה כי במידה ועתירתו תדחה תינתן לו אורכה של 30 יום להתארגנות. איני רואה מקום לאורכה מיוחדת מעבר לנוהלי המשיב, שכן היה על העותר לצפות גם את האפשרות שעתירתו תידחה.

העותר ישא בהוצאות העתירה בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ב, 18 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.