AGUNBIADE נ' משרד הפנים

פסק דין

1.העותר, אזרח מדינת ניגריה, נכנס לישראל ביום 8.9.11 באשרת ב/2 לתקופה של שבועיים. ביום 6.12.11 הוא הגיע ליחידת התשאול ובקש מקלט מדיני בישראל. לעותר נערך ראיון ובעקבותיו נדחתה בקשתו. בעתירה הנוכחית מבקש העותר כי בית המשפט יורה למשיב להכיר בו כפליט, שכן הוא נרדף בארצו מטעמים המוכרים באמנת הפליטים, והוא אינו מקבל הגנה אחרת.

2.לטענת העותר, הוא היה זכאי לרשת את התואר של "שליט מסורתי" שהיה אמור לעבור למשפחתו. מכוח התואר הזה, הוא היה אמור לשלוט באדמות ובמטעים - עד שהשליטה בהם תעבור לנושא התואר הבא, כאשר תתרחש רוטציה פעם נוספת. לגישת העותר, מתנגדיו מנסים לרצוח אותו, שכן רק אז אפשר יהיה לבצע רוטציה חדשה ולהעביר את התואר למשפחה אחרת.

ההליכים בתיק

3.ביום 11.12.11 הגיש העותר את העתירה ובקשה לצו ביניים. ביום 19.1.12 ניתן על ידי בית המשפט (כב' השופט ורדי) צו ביניים כמבוקש על ידי העותר. הדיון בעתירה נקבע ליום 19.3.13. העותר לא התייצב לדיון, ולכן ניתן במועד זה פסק-דין מכוחו נמחקה העתירה. העותר הגיש בקשה לביטול פסק-דין, וביום 16.6.12, התקיים דיון נוסף בו בוטל פסק הדין מיום 19.3.12, בהסכמת ב"כ המשיב. באותה ישיבה הודיעה ב"כ העותר כי היא תבקש לתקן את העתירה, כדי להוסיף אליה מסמכים חדשים שלא היו בידיעתה בעת שהוגשה העתירה המקורית.

4.המסמך הנוסף שב"כ העותר בקשה להוסיף הוא תצהיר של בן דודו של העותר שהוא עורך-דין מניגריה. בתצהיר מסביר בן הדוד כי העותר נרדף מטעמים פוליטיים. הוא מבהיר כי העותר היה אמור לרשת את התואר של "שליט מסורתי", שהוא שליט העומד בראש קהילה גדולה. לשליט מסורתי יש לו סמכויות שונות, כאשר בין היתר משמש השליט כחוליה המקשרת בין הקהילה לבין השלטון המרכזי.

התואר "שליט מסורתי" עובר, כך הצהיר בן-הדוד, ברוטציה בין 3 "בתים" – פלגים שונים. התואר התפנה בשנת 2009 לאחר מותו של מי שנשא בו קודם לכן. בהתאם לרוטציה היה העותר אמור לרשת את התואר. מאחר שהפלג אליו שייך העותר תומך במפלגה שהיא מפלגת אופוזיציה, הממשלה מעוניינת שמי שימלא את התפקיד של שליט מסורתי יהיה שייך לפלג אחר, התומך במפלגת השלטון – חרף התנגדות הקהילה. בן-הדוד הצהיר כי העותר נעשה מטרה למי שמבקש לשאת בתואר, וכתוצאה מכך ביתו נשרף, והוא חשוף לאיומים.

5.ביום 4.2.13, ניתנה החלטה מכוחה הותר לעותר לתקן את העתירה. לאחר הגשת העתירה המתוקנת שכללה כאמור את תצהירו של בן דודו של העותר, הגיש המשיב תגובה מתוקנת. בתגובה זו חזר המשיב וטען כי יש לדחות את העתירה, שכן בהתאם לגרסתו של העותר עצמו, הסכסוך בו הוא מעורב הוא סכסוך כלכלי. עוד צוין כי העותר לא הבהיר מדוע הוא לא עבר לגור באזור אחר בניגריה, ומדוע הוא לא פנה למשטרה המקומית. המשיב התייחס לשיהוי שחל בין המועד בו העותר הגיע ארצה לבין המועד בו הוא פנה לבקשת מקלט, וכן לעובדה כי הוא המתין בניגריה עד לקבלת אשרת שהייה לישראל, ולא עזב את המדינה באופן מיידי.

המשיב התייחס גם לתצהירו של בן דודו של העותר, וטען כי אם משפחת העותר מצויה בסכנה, אין זה ברור כיצד בן דודו חי בניגריה ללא שצפויה לו עצמו כל סכנה. כן צוין שגם בנו של העותר נותר בניגריה אצל חבר, וגם ענין זה עומד לכאורה בסתירה לטענות העותר.

6.לאחר הגשת התגובה, הגיש העותר ברשות בית המשפט תצהיר משלים נוסף, בו הוא התייחס לטענות המשיב בכתב התגובה. הוא הבהיר כי בן דודו שהגיש את התצהיר בתמיכה לעתירה המתוקנת, הוא בן דודו מצד אמו. בן הדוד אינו שייך למשפחת אביו, משפחת Agunbiade, ולכן הוא אינו שייך לאחד מה"בתים" שהתואר שליט מסורתי עובר בירושה ביניהם. לכן, חייו של בן הדוד אינם בסכנה. באשר לבנו של העותר, נטען כי הוא שוהה במקום רחוק, ומאחר שהוא צעיר – הוא אינו מהווה סכנה לגורמים הרודפים את העותר.

העותר התייחס לנסיבות בהן הוא קבל ויזה לישראל. הוא אף ציין כי הוא לא פנה למשטרה בניגריה, משום שהוא סבור כי המשטרה לא תתייחס לתלונה, וכי היא עלולה אף לפגוע בו. בשנת 2009, כאשר נרצח אביו של העותר, הוא פנה למשטרה – שהתעלמה מהתלונה ולא פתחה בכל חקירה.

לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה, הוגשו סיכומים בכתב מטעמם.

טענות העותר

7.בסיכומיו טען העותר, כי התואר של "שליט מסורתי" פנוי עדיין, כתוצאה מהתנגדות הקהילה למועמד הנתמך על-ידי הממשלה לרשת את התואר הזה. העותר טוען כי חייו מצויים בסכנה. לטענתו, הוא נחטף, הוכה קשות ונגרמו לו חבלות בגופו ובשמיעתו כתוצאה מכך.

העותר טוען כי מדובר בסכסוך פוליטי – ולא כלכלי, שכן הוא אמור לרשת את התואר, והוא אינו רשאי לוותר עליו. רק אם העותר ימות – תתבצע רוטציה נוספת, והתואר יעבור למשפחה שנהנית מתמיכת הממשלה הניגרית. העותר הוסיף כי יש להתייחס לפרוטוקול הריאיון שלו בזהירות, משום שהמראיינת תרגמה סימולטנית את הראיון ורשמה את מה שנאמר בו. כן יש לקחת בחשבון את העובדה כי העותר והמראיינת מגיעים מעולמות תרבותיים שונים.

8.העותר הוסיף וטען כי הוא לא פנה למשטרה המקומית בניגריה, משום שלא היה בכך טעם. זאת משום שמטעמים פוליטיים, המשטרה לא עשתה דבר ביחס לטענותיו של העותר. כך למשל ביתו של העותר נשרף, ואף שהוגשו כתבי אישום ביחס לכך, ואף שהמציתים עדיין מאיימים עליו, המציתים ככל הנראה הם שוחררו ולא באו על עונשם.

טענות המשיב

9.לגישת המשיב, אין מקום להעניק לעותר מעמד של פליט. זאת משום שמדובר – לגישתו של העותר עצמו, בסכסוך כלכלי ביחס לשליטה באדמות ובמטעים. המשיב טוען כי אם יסכים העותר לוותר על האדמות (שהוא אמור לשלוט בהן מכוח היותו שליט מסורתי), לא יאונה לו גם לגישתו כל רע. סכסוך קרקעות אינו מהווה עילת רדיפה בהתאם לאמנת הפליטים. העותר חושש – כך נטען - מאנשים פרטיים ולא מרשויות המדינה. המשיב טוען כי אין מדובר אם כן ברדיפה של העותר בשל השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת, והוא עצמו מעולם לא טען אחרת.

המשיב טען כי היו סתירות פנימיות בגרסתו של העותר, כגון ביחס לשאלה איך הוא הגיע ליישוב איבדו (האם ברגל או ברגל ובנסיעה באוטובוס), וביחס לשאלה מה שמו של הכומר שבכנסייה שלו הוא שהה למעלה מחודש.

10.עוד נטען כי העותר הגיע לישראל באשרת תייר ביום 8.9.11, והוא הגיש בקשה לקבל מעמד של פליט רק כחודשיים וחצי לאחר מכן. לו היה העותר חושש לחייו, הוא היה פונה בבקשה באופן מיידי. המשיב הוסיף כי לו היה העותר נרדף, הוא היה יוצא מניגריה לאחת המדינות השכנות לה, בלא להמתין עד לקבלת אשרת כניסה לישראל. העותר לא הבהיר מדוע הוא אינו יכול לגור בחלק אחר של ניגריה, ומדוע אין הוא יכול לבקש סיוע מהמשטרה המקומית. לגישתו של העותר הוא לא פנה מעולם אל הרשויות בניגריה כדי לזכות בהגנתן מתוך הנחה שפניותיו לא יטופלו, וזאת למרות שהעותר עצמו ציין כי לא חווה על בעיה עם רשויות המדינה. העותר הנפיק דרכון ויצא מהמדינה באופן חוקי. העותר היה צריך להוכיח כי הוא אינו יכול להזדקק להגנת הרשויות בשל השתייכותו הקבוצתית.