פס"ד בשאלה האם יש לקיים את צוואתה האחרונה של המנוחה, או שיש לקיים צוואה קודמת שערכה

השאלה העומדת על הפרק – האם יש לקיים את צוואתה האחרונה של המנוחה או שיש לקיים צוואה קודמת שערכה?

רקע עובדתי ודיוני נדרש לעניין

1. ד"ר א.ה ז"ל (להלן גם – המנוחה) נישאה לב.ה ז"ל (להלן גם – המנוח); לשניים לא נולדו ילדים.

    

2. בין הצדדים לבין המנוחים לא התקיימו קשרי משפחה, והיכרותם התבססה על קשרי שכנות. התובעת התגוררה בבניין שבו נמצאת הדירה שבה התגוררו המנוחים, והנתבע מוסיף להתגורר בבניין זה גם כיום.

    

3. ביום 1.10.2017 חתמו המנוחים על צוואות זהות, שנערכו באמצעות עו"ד ש.ד (להלן גם – עורך הצוואה).

    

   בצוואה שערך כל אחד מהם בנפרד, הורישו בני הזוג את עיזבונם זה לזו, ואם בן הזוג לא יהיה בחיים במועד הפטירה הורישו את העיזבון לגורמים כדלהלן: לאגודה למען החייל בישראל את הדירה ברח' X בבני ברק (להלן גם – דירת בני ברק), לנתבע את הדירה ברח' X בתל אביב (להלן גם – דירת תל אביב), לעו"ד א.ה (להלן גם – עו"ד ה') את כל יתרת הכספים ו/או הזכויות ב"פסגות" או בבנקים (להלן גם –הצוואה המוקדמת) (עמ' 15-9 לכתב ההתנגדות).

    

4. ביום 17.8.2018 נפטר המנוח; המנוחה ירשה את עיזבונה בהתאם לצוואתו.

    

5. ביום 5.11.2019 ערכה המנוחה צוואה חדשה באמצעות עו"ד ליאור דובדבני (להלן גם –הצוואה המאוחרת) שבה הורישה את מלוא זכויותיה בדירת בני ברק לאגודה למען החייל בישראל, את הדירה בתל אביב "בחלקים שווים למשפחת ה' – ש.ז.ה ..., ג.ה... ושני ילדיהם ג.ה. ... ומ.ה...- רבע לכל אחד" (שם, סעיפים 3.2- 3.3), וכספים שיתחלקו בין מספר אנשים, ובכללם הנתבע, בסכומים שונים (שם, סעיפים 3.10-3.7).

    

6. ביום 24.2.2021 נפטרה המנוחה, ועו"ד דובדבני הגיש את צוואתה המאוחרת לקיום (ת"ע 32493-04-23). יוער, כי לימים חדל עו"ד דובדבני מלנהל את ההליך הנ"ל, והתובעת המשיכה בניהולו בעצמה (החלטה מיום 11.7.2023).

    

   הנתבע התנגד לקיום הצוואה המאוחרת (ת"ע 33176-04-23) והגיש לקיום את הצוואה המוקדמת (ת"ע 33181-04-23). הנתבע טען, כי הצוואה המוקדמת היא צוואה הדדית וכי הצוואה המאוחרת עומדת בסתירה להוראות החוק, לאינטרס ההסתמכות של המנוח ולעקרון תום הלב. לשיטתו משחתמה המנוחה יחד עם בעלה על צוואה הדדית הייתה מנועה מלערוך צוואה מאוחרת הסותרת את הוראותיה, בלי שהתקיימו התנאים הקבועים בחוק. נוסף על כך נטענו עילות התנגדות נוספות ולפיהן המנוחה לא הייתה כשירה להבין את טיבה של הצוואה המאוחרת בעת עריכתה; המנוחה הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד התובעת; הצוואה המאוחרת נעשתה תוך מעורבות בעריכתה; שילובם של הנסיבות השונות, פגיעה קוגניטיבית, השפעה בלתי הוגנת ומעורבות מצדיקה את פסילתה של הצוואה המאוחרת.

    

7. כל ההליכים הועברו להכרעת בית המשפט בהתאם לסעיף 67א(א)(3) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן גם – החוק). להשלמת התמונה יוער כי ביום 15.4.2024 ניתן, בהסכמה, פסק דין חלקי לפיו האגודה למען החייל היא הזוכה בדירת בני ברק (בקשה מס' 26 ת"ע 33176-04-23).

    

8. מונה כמומחה מטעם בית המשפט הפסיכיאטר ד"ר ע. גולד (להלן גם – המומחה), לחוות דעתו בשאלת יכולתה של המנוחה להבין בטיבה של צוואה במועד עריכתה ביום 5.11.2019.

    

9. בחוות הדעת מיום 25.9.2024 (להלן גם –חוות הדעת) קבע המומחה כי על פי מאזן ההסתברויות המנוחה לא סבלה מהפרעה פסיכיאטרית או נוירו-קוגניטיבית שגרעה ממנה את הכשירות להבחין טיבה של הצוואה ובמועד שנחתמה הצוואה אין עדות לקיומו של מצב קליני שבגינו נגרעה מהמנוחה באופן משמעותי היכולת לעמוד בפני השפעה או לחצים.

    

10. הנתבע הפנה למומחה שאלות הבהרה, אשר נענו ביום 30.1.2025 תוך שהמומחה עומד על ממצאיו ומסקנותיו.

     

11. הצדדים הגישו תצהירים במקום עדות ראשית. מטעם הנתבע הוגשו גם תצהירים של עורך הצוואה המוקדמת ועו"ד א.ס (להלן גם – עד הצוואה). מטעם התובעת הוגשו גם תצהירים של בנה, מר ג.ה (להלן גם – ג'); המטפלת של המנוחה, גב' ר.ש (להלן גם – המטפלת); עו"ד ליאור דובדבני (להלן גם – עו"ד דובדבני) ועו"ד חן בן מויאל (להלן גם – עו"ד בן מויאל), שהיו עדים לצוואה המאוחרת.

     

12. בהליך זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות בימים 28.9.2025 ו- 29.9.2025 במהלכם נשמעו חקירות של עורך הצוואה (עמ' 10-6); עד הצוואה (עמ' 12-10); הנתבע (עמ' 16-13); עו"ד דובדבני (עמ' 20-16); ג' (עמ' 21-20); התובעת (עמ' 24-21); עו"ד בן מויאל (עמ' 25); המטפלת (עמ' 27-26).

     

13. הצדדים הגישו סיכומים בכתב; ניתן כעת פסק הדין.

     

    תמצית טענות הצדדים

14. הנתבע טוען בין היתר כי:

     

    א.הצוואה המוקדמת נערכה כצוואה הדדית, והמנוחה לא הייתה רשאית לשנות את הוראותיה ללא עמידה בתנאים הנדרשים בחוק. בנסיבות אלה, בהתאם להוראות הדין החל על הצוואה ההדדית ולפרשנות שיש ליתן להוראותיה, הצוואה המאוחרת נעדרת תוקף משפטי אינה יכולה לגבור על הצוואה המוקדמת ולכן דינה להתבטל.

     

    ב.כיוצא מלשון הצוואה המוקדמת ומעדויותיהם של העורך והעד לצוואה, המנוחים ייחסו חשיבות ברורה להיות צוואתם הדדית, וחפצו במגבלות החוק לצוואה הדדית.

     

    ג.תחושת הצדק תומכת בקיום הצוואה ההדדית.

     

    ד.אמנם בחוות הדעת לא נקבע שהמנוחה לא הייתה כשירה, אולם די בעדויות שנשמעו כדי להבין שהמנוחה לא הייתה במצב תקין.

     

15. התובעת טוענת בין היתר כי:

     

    א.המנוחה הייתה רשאית לשנות את הצוואה המוקדמת בכל עת, ללא מגבלה, שכן נקבעה בצוואה הוראה המאפשרת זאת במפורש בהתאם להוראת סעיף 8א(ג) לחוק.

     

    ב.שעה שהמנוחה הביעה את רצונה בצורה ברורה ומפורשת, וקבעה בצוואה המוקדמת 'הוראה אחרת' כאמור בסעיף 8א(ג) לחוק, אין מקום לבחון נסיבות חיצוניות או ליתן משקל לנסיבות חיצוניות. לצד זאת, יש ליתן משקל להתנהגותה של המנוחה שעה ששינתה את הצוואה וחתמה על צוואה חדשה, ובכך גילתה דעתה כי להבנתה היא רשאית לשנות את צוואתה ללא כל מגבלה.

     

    ג.במסמך שהכין עורך הצוואה הוא הוציא במפורש את תחולת סעיף 8א(ב) לחוק, ואילו בעדותו הוא מבקש לקרוא לתוך הצוואה המוקדמת את אותן הוראות שהוא התנה עליהן. במצב כזה, בשים לב לפסיקה בנוגע לפרשנות צוואה, כלל אין מקום להידרש להסבר של עורך הצוואה שאין לו אחיזה בלשון הצוואה ועומד בסתירה אליה.

     

    ד.עדויותיהם של עורך ועד הצוואה מעוררות תחושת אי נוחות ויש להיזהר בהן.

     

    ה.הנתבע זנח את טענותיו בדבר מעורבות והשפעה בלתי הוגנת.

     

    ו.יש בעדויות שהובאו כדי להטות את 'שיקולי הצדק' לפחות בעיני המנוחה לצד השני.

     

    ז.לצד השערות בלתי מבוססות, שלא הוצגו למומחה, עומדות עדויות של חמישה עדים שתיארו עד כמה הייתה המנוחה צלולה במועד שנערכה הצוואה המאוחרת וידעה בדיוק מה היא רוצה, בלי שאיש מהם נחקר על כך. על כך מתווספת המסקנה של המומחה בעניין כשירותה של המנוחה להבין בטיבה של הצוואה.

     

    דיון והכרעה

    שלוש הערות מקדמיות –

16. הפסיקה קובעת, כי דין טענה שנטענה בכתב הטענות ולא הועלתה בכתב הסיכומים – אם בשל שגגה או במכוון – כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה [ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט (2) 102 (1995)]. לאור האמור לעיל, לא אדרש לטענות שנטענו בכתב ההתנגדות ולא אוזכרו בסיכומים.

     

17. הכלל הנוהג בדיני צוואות הוא שבצוואה תקינה מבחינה פורמאלית צורנית מוטל נטל השכנוע על המתנגד לקיום הצוואה להוכחת עילות ההתנגדות הנטענות, והוא יתחיל בהבאת הראיות; ובענייננו- הנתבע.

     

18. הנתבע הביא עדויות של עורך הצוואה ועד הצוואה. מדובר לכאורה בעדים אובייקטיבים, שאין להם עניין בתוצאות ההליך (עורך הצוואה- עמ' 6, ש' 18, עמ' 7, ש' 23). אולם, יש לקחת בחשבון כי עורך דין שערך צוואה ינסה, מטבע הדברים, להגן על מעשה ידיו ולכן יש לנקוט זהירות רבה ביחס לעדותו [עמ"ש (ת"א) 12174-10-11 פלונית נ' עזבון המנוחה ד.ל ז"ל (26.1.2014); עמ"ש (ת"א) 62094-09-25 א.א. נ' א.ח (27.4.2026)].

     

    במקרה זה, מן העדויות עולה כי העדים ערכו את הצוואה המוקדמת בעקבות פניית המנוחים אליהם, שנעשתה, לפי הנטען, בעקבות הפנייתו של עו"ד ה', שהוא עצמו זוכה על פי הצוואה (עורך הצוואה- עמ' 7, ש' 10-7). נוסף על כך העדים הם שמסרו את הצוואה לרשם לענייני ירושה, ואילו עו"ד ה' מסר את הצוואה לנתבע, וכאמור אף הוא זוכה על פיה, אף שלא נטל חלק בניהול ההליך (עורך הצוואה- עמ' 7, ש' 33-27, עמ' 8, ש' 4; עד הצוואה- עמ' 10, ש' 24; הנתבע- עמ' 16, ש' 10). נסיבות אלה מצדיקות בחינה זהירה של עדויות העדים. זאת ועוד, העדויות נשענו בעיקרן על זיכרונם של העדים, ולא על רישומים מזמן אמת או למצער לא הוצגו בפניי רישומים כאלה (ככל שקיימים). מעיון בעדויות עולה פער בזיכרונם של העדים ביחס לפרטים הרלוונטיים לצד נקודות דמיון והתאמה לכאורה בין גרסאותיהם (עורך הצוואה- עמ' 7, ש' 12, 18, עמ' 9, ש' 17-15; עד הצוואה- עמ' 11, ש' 2, 18-4). בנסיבות אלה יש לבחון את העדויות בחינה ביקורתית, והכל בשים לב ליתר הראיות והעדויות שהובאו בפניי.

     

    לגופו של עניין –

19. השאלות המרכזיות המתעוררות בענייננו הן כדלהלן: האם הצוואה המוקדמת היא צוואה הדדית?; האם על פי הוראת סעיף 1 סיפא לצוואה המוקדמת המנוחה הייתה רשאית לשנות את הצוואה באמצעות הצוואה המאוחרת כפי שעשתה בפועל?. אפנה לבחון את השאלות כסדרן.

     

    הצוואה המוקדמת לא הייתה צוואה הדדית –

20. בענייננו, הצוואה המוקדמת נערכה לאחר תיקון מס' 12 לחוק.

     

21. בסעיף 8א לחוק קבע המחוקק הסדר ממצה בעניינן של צוואות הדדיות לפיו:

     

    "(א) בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר, צוואות כאמור יכולות להיעשות... בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות).

     

    (ב) לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה: ...

    (2) לאחר מות אחד מבני הזוג -

    (א) כל עוד לא חולק העיזבון - בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת...

    (ב) לאחר חלוקת העיזבון - בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש;

     

    (ג) הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת...."

     

    סעיף 8א(א) לחוק מציין את הרציונל העומד ביסוד ההכרה במוסד הצוואות ההדדיות – ההגנה על אינטרס ההסתמכות. סעיף 8א(ב) לחוק מלמד כי לקביעה שצוואות הן הדדיות יש נפקות כפולה: בעוד שני בני הזוג בחיים הם מחויבים להודיע בכתב זה לזו אם מבקש מי מהם לבטל את הצוואה; לאחר מותו של אחד מבני הזוג, מחויב בן הזוג שנותר בחיים להסתלק מעיזבון המנוח/ה, אותו ירש בהתאם לצוואה ההדדית, אם הוא מבקש לבטל את הצוואה מצידו. סעיף 8א(ג) לחוק קובע כי מנגנון ההסתמכות יחול כל אימת "שאין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת" [בע"מ 9353-01-25 פלונית נ' פלונית (30.1.2025); בע"מ 1857/24 פלונית נ' פלונית (2.12.2024)].

     

    מן הכלל אל הפרט –

22. בסעיף 1 לצוואה המוקדמת קבעו המנוחים (בשינויים המחויבים) כי:

     

    "הנני מבטלת בזה כל צוואה אשר עשיתי אי פעם, ביחד או לחוד, באיזה מקום שהוא, ורק צוואתי זו שרירה וקיימת ועל פיה אחרי אריכות ימי ושנותיי, אלא אם כן אבטל או אשנה את צוואתי זו בכתב, יחולק עיזבוני.

     

    צוואה זו נעשית כצוואה הדדית ביחד עם צוואת בעלי ואולם מוסכם על שנינו כי אם נרצה נוכל לשנות צוואה זו או את מי מסעיפיה, בין בחיי בעלי ובין לאחר פטירתו".

     

23. יש לכאורה סתירה בלשון הוראת סעיף 1 סיפא בצוואה המוקדמת. מחד, נכתב כי "צוואה זו נעשית כצוואה הדדית ביחד עם צוואת בעלי". מאידך, מלשון הצוואה שערכו המנוחים עולה כי הם לא הגבילו את בן הזוג שיירש אותם בשום תנאי שהוא: בן הזוג שנותר בחיים לא הוגבל במה שייעשה ברכוש שקיבל בחייו והוא גם לא הוגבל בעריכת צוואה אחרת. אדרבא, המנוחים שערכו את הצוואה המוקדמת, באותו יום, במסמכים נפרדים, הסכימו שכל אחד מהם יהיה חופשי לעשות כל דבר ברכוש שקיבל, וכל אחד ידע שבן זוגו יוכל לבטל או לשנות את הצוואה, תוך שאיש מהמנוחים לא הסתמך על כך שבן זוגו יעניק או יצווה את מה שקיבל למאן דהוא. כל אחד מבני הזוג נותר חופשי לעשות ברכוש שקיבל ככל שיעלה על רוחו, הן בחייו והן לאחר מותו. כלומר, אין בצוואה המוקדמת מנגנון קנייני הקובע הוראות בדבר שמירה של רכוש המצווה לאחר פטירתו על ידי בן הזוג הנותר בחיים. מעבר לכך אין בצוואה המוקדמת מנגנון הסתמכות.

     

24. מהאמור לעיל מתקבלת מסקנה כי הצוואה המוקדמת לא הייתה צוואה הדדית אלא לכל היותר צוואה משותפת שאינה הדדית.

     

    גם לוּ מדובר היה בצוואה הדדית, הרי שהוראות סעיף 8א(ב) לחוק לא חלות עליה –

25. במקרה זה, סעיף 1 סיפא לצוואה המוקדמת נכתב בשפה פשוטה, נהירה לכל בר בי רב. ניתן לכאורה לעצור את הדיון ולקבוע כי אומד דעתם של המנוחים עולה באופן מפורש ממילותיהם בסעיף 1 סיפא לצוואה המוקדמת. עם זאת, וכפי שיפורט להלן, אומד דעתה של המנוחה נלמד גם מהנסיבות החיצוניות שאפפו את עריכת הצוואה כעולה מהעדויות שהונחו בפניי.

     

26. עורך הצוואה ועד הצוואה עובדים במשרד שתחומי התמחותו מגוונים: "בין היתר ליטיגציה אזרחית, כולל משפחה" (עורך הצוואה-עמ' 6, ש' 14), אם כי עריכת צוואות אינו עיסוקם המרכזי: "יצא לנו לערוך צוואות אמנם זה לא העיסוק העיקרי שלנו" (עד הצוואה-עמ' 11, ש' 25).

     

27. בחקירה הנגדית העידו העדים כי המנוחים הגיעו לפגישה הראשונה כשהם מגובשים הן באשר לתוכן הצוואה והן באשר לאופן שבו ביקשו לעגן את רצונם ב'צוואה הדדית': "בפגישה הראשונה זה יותר פגישת אינטק לוודא שצלולים ומבינים וכיוצ"ב וגם לראות מה הם רוצים. הם אמרו לנו שהם רוצים צוואה הדדית והם היו מאוד מוכנים לפגישה הזאת, הם ידעו מה זה אומר הם כנראה קראו. אמרו לנו מה רצו לצוות ואיך" (עורך הצוואה- עמ' 7, ש' 14-13, סעיף 4 לתצהיר; עד הצוואה- סעיף 4 לתצהיר). בחקירה החוזרת הבהיר עד הצוואה כי המנוחה היא שדרשה לערוך צוואה הדדית: "(ו)כבר בשיחה הראשונית אני משוכנע שהיא זו שדרשה את הצוואה ההדדית, היא קראה את זה בעיתון או שמעה על זה ואמרה שהם רוצים צוואה הדדית" (עמ' 11, ש' 33-31); בשתי הזדמנויות נפרדות הוסברה למנוחים משמעות עיגון רצונם במסגרת צוואה הדדית. בחקירה חוזרת הבהיר עורך הצוואה כי: "בפגישה הראשונה ...הם אמרו שהם מעוניינים לעשות צוואה הדדית. הם נטעו בנו את הרושם שהם מבינים מה זה אומר. יחד עם זאת הסברתי להם בדיוק מה זה אומר ואיך מבטלים צוואה הדדית בהתאם לחוק שלאחר הפטירה בן הזוג שנותר בחיים ורוצה לשנות צריך להשיב לעיזבון את מה שהוא קיבל. הם אמרו שהם יודעים וכך הם רוצים. .. בפגישה השלישית שבה בוצעה החתימה אני זוכר שהסברתי להם שוב שהדרך לשנות ולבטל צוואה הדדית היא בהתאם לחוק כפי שהסברתי קודם, כך הם אמרו שהם רוצים, כך הם אמרו שהם יודעים וגם כך חתמנו" (עמ' 9, ש' 17-15). ברם, אף לאחר שהמנוחים קיבלו הסבר מדוקדק, כלשונו של עד הצוואה, על "הצוואה ומנגנון הצוואה" (עמ' 10, ש' 34-33, עמ' 11, ש' 19), וההסבר, לשיטתו של עורך הצוואה, ניתן, שוב, בפגישה השלישית קרי- במעמד החתימה על הצוואה) (עמ' 9, ש' 16-1) ולא בפגישה השנייה (עד הצוואה- עמ' 10, ש' 33, עמ' 11 ש' 2, 7-4, 24), המנוחים התנו, פוזיטיבית, על תחולתו של סעיף 8א(ב) לחוק ועל התקיימות התנאים הקבועים בו.

     

28. במקרה זה, העובדה שעורך הצוואה התרשם כי המנוחים היו צלולים בדעתם, הבינו את לשון הצוואה המוקדמת ומשמעות הוראותיה (עורך הצוואה-עמ' 9, ש' 8; עד הצוואה- עמ' 11, ש' 1, 4, 18), וממילא לא הועלתה טענה על כשירותם להבין בטיבה של הצוואה המוקדמת שעליה חתמו, מחזקת את המסקנה כי מדובר במסמך שנערך ונחתם מתוך הבנה של תוכנו ומשמעותו. לכך מצטרפת העובדה שעורך הצוואה ניסה, הלכה למעשה, לקרוא לתוך הצוואה המוקדמת הוראות אשר חורגות מלשונה ומהוראותיה המפורשות בסעיף 1 סיפא: "מה שכתבתי בסעיף זה "צוואה זו נעשית כצוואה הדדית... אולם מוסכם על שנינו כי אם נרצה נוכל לשנות", הסברתי להם כאמור שהשינוי אפשרי לפי החוק ... ציינתי כי ניתן לשנות את הצוואה, וכוונתי הייתה כמובן בהתאם לחוק וכך אף הוסבר לבני הזוג. ציינתי מפורשות שמדובר בצוואה הדדית, וזה מה שהוסבר על ידי לבני הזוג" (סעיף 9 לתצהיר). ניסיון זה נעשה אף שעורך הצוואה עצמו סבר כי הצוואה שלמה ולא נפל בה כל חסר: "ש: הצוואות מ2017, כמו שהן, חסר להן משהו? ת: לא. צוואות. ככל שהבנתי את השאלה. ש: המסמך הצוואה מ2017 הוא שלם או חסר בו תאריך או משהו אחר? ת: לא" (עמ' 6, ש' 20-15), "לפני כשנתיים בערך יצרו איתי קשר ממשרד עו"ד קראוס, ביקשו שאגיע לפגישה...בגלל סעיף אחד בצוואה שכביכול לא ברור" (עמ' 7, ש' 26-25). בהקשר זה יש ליתן משקל גם להנחה שלפיה אין המצווה משחית את מילותיו לריק [בע"מ 4282/03 לרנר נ' פייר (פליקס) עמ' 15 (21.6.2005)] וכן לחזקת החתימה שלפיה: "אדם החותם על מסמך כי ידע והבין את תוכנו וכי חתם עליו כאות להסכמתו לאמור במסמך (ראו ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113 (1965)). כך וודאי נכונים הדברים בכל הנוגע לצוואה – מסמך האוצר בחובו את מאוויו של המצווה באשר מה ייעשה עם כל קניינו לאחר לכתו. לא זו אף זו, על המבקש לסתור את החזקה מוטל נטל כבד (ראו ע"א 2503/11 עיזבון המנוח בועז נ' בנק אוצר החייל בע"מ (18.12.2011)). עמידה בנטל זה שעה שהמצווה אינו בין החיים קשה עד מאוד" [עמ"ש (חי') 35500-05-16 מ.מ. נ' ג.ש (6.11.2016)].

     

29. מכלול נסיבות אלה תומך במסקנה שכל אחד מהמנוחים העניק שיקול דעת מלא לבן הזוג הנותר בחיים לעשות ברכוש ככל שיעלה בדעתו, הן בחייו והן לאחר מותו באמצעות עריכת צוואה אחרת.

     

    ואכן, המנוחה שינתה את דעתה, עשתה את הצוואה המאוחרת מבלי לעדכן את עו"ד דובדבני על צוואתה המוקדמת (עו"ד דובדבני- עמ' 19, ש' 29-27), ועו"ד דובדבני ידע שהמנוח נפטר, הסיק שהמנוחה יורשת את בעלה (עמ' 19, ש' 34-33), לא מצא לנכון לשאול על מגבלה בצוואת יורש כי: "הנחתי שאם יש איזה בעיה היא הייתה אומרת לי" (עמ' 20, ש' 1). בכך גילתה את דעתה כי להבנתה היא רשאית לשנות את צוואתה המוקדמת ללא כל מגבלה.

     

30. חיזוק נוסף לכך שהמנוחה ראתה עצמה רשאית לשנות את הצוואה המוקדמת מצאתי בהתנהלותה בקשר עם יידוע הנתבע על הצוואה המאוחרת.

     

    במקרה זה, המנוחים ראו בזוכים שנזכרו בצוואה המוקדמת "כמו משפחה שלהם ודואגים להם" (עורך הצוואה- עמ' 9, ש' 15; המטפלת- עמ' 26, ש' 14, 21-20, 30, 33; הנתבע- עמ' 15, ש' 26); המנוח יידע את הנתבע בדבר קיומה של הצוואה המוקדמת, אולם העתק מהצוואה לא נמסר לנתבע: "הוא אמר השארתי לך צוואה כתבתי לך משהו יפה, אחרי פרק זמן הוא אמר שהדירה על שמי ... ש: עותק מהצוואה מסרו לך? ת: לא" (הנתבע- עמ' 13, ש' 14-13, 22-21); המנוחה יידעה את הנתבע על כוונתה לערוך את הצוואה המאוחרת, אולם העתק מצוואה זו לא נמסר לנתבע: "יום אחד ירדתי אליה..., היה לה איזה פתק על השולחן עם מספר טלפון ואמרה לי יש עו"ד חדש. ..היא אמרה לי שיש עו"ד חדש ושאני אתקשר אליו. שאלתי בשביל מה אמרה לי "תתקשר תתקשר"... התקשרתי אליו והייתי איתו בקשר בהרבה דברים... ש: האם המנוחה דיברה איתך על צוואה שלה משנת 2019? ת: היא אמרה משהו שלא הבנתי בדיוק. אחרי שזה קרה הבנתי מה היא אמרה לי שיש מישהו חדש שמקבל, שיש לה עכשיו נכד חדש" (הנתבע- עמ' 13, ש' 31-24, עמ' 14, ש' 2-1, עמ' 15, ש' 33-31); המנוחה יידעה את התובעת על הצוואה המאוחרת, מבלי למסור לתובעת העתק מהצוואה: "היא לא נתנה לי עותק. אני לא ידעתי על הצוואה כמובן. היא אמרה לי מתי את באה אלי. ..אמרה לי שהיא רוצה שאני אבוא והיא תספר לי משהו שישמח אותי ואז היא סיפרה לי על הצוואה. ש: היא סיפרה לך על צוואה קודמת שהיא עשתה? ת: לא. מה פתאום. ש: היא סיפרה לך על הצוואה של בעלה? ת: לא. לא" (התובעת- עמ' 23, ש' 20-14).

     

31. מאמור לעיל מתקבלת מסקנה כי הוראת סעיף 1 סיפא בצוואה המוקדמת היא 'הוראה אחרת' כאמור סעיף 8א(ג) לחוק.

     

32. לאור האמור לעיל, שינוי הצוואה המוקדמת על ידי המנוחה, לאחר שהמנוח נפטר וצוואתו קוימה נעשה כדין, כאשר המנוחה כשירה להבין בטיבה של צוואה, בלי שנגרעה ממנה היכולת לעמוד בפני השפעה או לחצים (עמ' 16 לחוות הדעת; תשובות לשאלות הבהרה; עו"ד דובדבני-עמ' 18, ש' 23-16).

     

33. לאור האמור לעיל טענת הנתבע כי הצוואה המאוחרת נעדרת תוקף בגין הצוואה המוקדמת – נדחית.

     

34. אינני מקבלת את טענת הנתבע כי תחושת הצדק תומכת בקיום הצוואה המוקדמת.

     

    במקרה זה, השינויים שנערכו בצוואה המאוחרת מתיישבים עם העדויות שהובאו על השינוי בעמדתה של המנוחה למשל כלפי הנתבע. המנחה ידעה שהנתבע ירש דירה בבניין (הנתבע- עמ' 15, ש' 17), "א' לא אחת הסתייגה ממנו ומהתנהלותו. היא נהגה לכנותו 'היורש הסדרתי' משום שלטענתה הוא כבר ירש דירה אחת בבניין" (התובעת- סעיף 13 לתצהיר), וכן למשל כלפי עו"ד ה': "הדבר היחיד שהיא אמרה שהוא כל הזמן יוצר איתה קשר ורוצה לטפל בענייניה והיא אמרה שה' אין לה שום רצון בשום קשר אליו" (עו"ד דובדבני- עמ' 18, ש' 23-22), "היא סיפרה לי שהיא סיימה את הקשר עם עו"ד ה' שהיה לוקח ממנה כל חודש 5,000 ₪ ולמעלה מזה" (התובעת- עמ' 21, ש' 35).

     

35. אינני מקבלת את טענת הנתבע כי די בעדויות שהובאו להבין שהמנוחה לא הייתה במצב תקין וזאת מהטעמים הבאים: האחד, חוות דעת המומחה מבוססת ומנומקת היטב. המומחה ניתח את המסמכים הרפואיים בעניינה של המנוחה והסביר היטב את מסקנותיו. אין צורך להכביר מילים לעניין משקלה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט שאין לו אינטרס בסכסוך בין הצדדים [ע"א 9418/04 ברקוביץ נ' דמארי (9.4.2006)]. במקרה זה, הנתבע שלח למומחה שאלות הבהרה והמומחה עמד על ממצאיו ומסקנתו, והנתבע לא ביקש לזמן את המומחה להיחקר על חוות הדעת. לפיכך, חוות הדעת מתקבלת במלואה; והשני, עו"ד דובדבני ועו"ד בן מויאל ששימשו עדים לצוואה המאוחרת התרשמו שהמנוחה הייתה "בעלת יכולת קוגניטיבית גבוהה, הבינה היטב את הצוואה" (עו"ד דובדבני- סעיף 12 לתצהיר, עמ' 18, ש' 27, עמ' 19, ש' 22-21; עו"ד בן מויאל- סעיף 5 לתצהיר). המטפלת הייתה שותפה להתרשמות הנ"ל: "גם ביום הצוואה שהיא כתבה אז פגשתי אותו (את עו"ד דובדבני-ס.א). אני אפילו זוכרת, היינו בבית חולים באיכילוב והיא הייתה צלולה לחלוטין" (עמ' 27, ש' 3-2).

     

     

     

     

    סוף דבר

36. לפיכך אני קובעת כדלהלן:

     

    א.ההתנגדות לקיום צוואה מיום 5.11.2019 (ת"ע 33176-04-23) נדחית, והבקשה לקיום צוואה מיום 5.11.2019 (ת"ע 32493-04-23) מתקבלת.

     

    ב.הבקשה לקיום צוואה מיום 1.10.2017 (ת"ע 33181-04-23) נדחית.

     

    ג.צו קיום צוואה יינתן בהחלטה נפרדת.

     

    ד.הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 35,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מעת ההמצאה, אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל.

     

37. פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.

     

38. המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

     

    ניתן היום, י"ז חשוון תשפ"ז, 28 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.