פלוני נ' א. א. חיסום בע"מ ואח'

פתיחה

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1966, עקב תאונת עבודה מיום 8.5.18. התובע, שעבד כאיש אחזקה אצל הנתבעת 1, אשר בוטחה על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות רלבנטי, נפגע בירך ימין ובאמה שמאל ממסור דיסק חשמלי במהלך גיזום ענפי עצים בשטח המפעל. השאלות בהן יש להכריע בפסק דין זה הן קיומה של התאונה ונסיבותיה, שאלת היקף תחום האחריות והיקף המשרה של עבודת התובע אצל הנתבעת 1, קיומו של אשם תורם, גובה הנכות ושאלת גובה הנזק שנגרם לתובע,ככל שתקבע אחריות. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע קיבל תגמולים ממל"ל,אותם יהיה לקזז מהפיצוי שנפסק.

2. סוגיית האחריות, התובע טוען כי המעביד לא נקט בצעדים סבירים למניעת הסכנה, דרש ממנו לבצע משימה החורגת מתחום תפקידו ומיומנותו, סיפק לו כלי עבודה שאינו מתאים לביצוע המשימה ולא סיפק לו הדרכות בטיחות או אמצעי מגן מתאימים כגון כפפות, משקפיים וקסדה. מנגד, הנתבעות מכחישות את אחריותן וטענו כי התאונה אירעה ללא כל רשלנות מצדן אלא בשל אשמו התורם המכריע והבלעדי של התובע, שהיה איש המקצוע המנוסה במקום, הכיר את המכשיר שבו עשה שימוש ופעל בחוסר תשומת לב.

3. בסוגיית גובה הנכות והנזק, קיימת מחלוקת לגבי שיעור הנכות הרפואית והתפקודית של התובע, כאשר מומחה בית המשפט, ד"ר איתמר בוצר ( להלן: "ד"ר בוצר" ), העריך את נכותו הצמיתה בתחילה בשיעור של 14.5% משוקלל, ובהמשך שיעור הנכות עודכן לשיעור של 23.05% לאחר חקירתו בבית המשפט, בעוד הנתבעות טוענות כי אין לקבל את הגדלת הנכות המעודכנת של ד"ר בוצר וכי נכותו של התובע היא חסרת כל משמעות תפקודית. הנתבעות סומכות ידיהן על סרטוני מעקב ותמונות המוכיחים לשיטתן כי התובע מתפקד ומבצע עבודות פיזיות קשות ללא כל מגבלה נראית לעין, ועובד כעצמאי בניהול בתים.

4. אפתח את דיוננו בשאלת האחריות לקרות האירוע.

    

   שאלת האחריות

    

5. בתצהיר העדות הראשית של התובע הוא העיד כי הוא עבד כשכיר אצל הנתבעת 1 במפעל זכוכית החל מחודש 11/16. תפקידו בעבודתו היה איש אחזקה ( עמוד 9 ש' 1-19 ) ובמסגרת זו היה עליו לתפעל ולתחזק את מכונות הייצור במפעל. התובע הדגיש כי תפקידו לא היה אחזקה כללית, הוא לא נחשב "הנדימן" של המפעל, אלא תפקידו התמצה באחזקת מכונות ומכונת CNC ( עמוד 10 ש' 32-33 ) וביצוע עבודות כמו ניקוי פילטרים, אבנית החלפת אבנים במכונות ועוד. התובע ציין בתצהירו כי עבודות גינון וניקיון לא היו חלק מעבודתו ( עמוד 15 ש' 4-5 ), אם כי הוא גם העיד שלעיתים הוא ביצע עבודות מסויימות שאינן קשורות רק לתחזוקת המכונות במפעל ( עמוד 11 ש' 26-27, ועמוד 13 ש' 39 עד עמוד 14 ש' 1).

6. התובע העיד בתצהירו ( סעיף 4 ) כי ביום האירוע ביקש ממנו מעסיקו מר אברהם פדלון ( להלן: "פדלון") לגזום ענפים של עץ שנמצא בשטח המפעל שענפיו היו שורטים את מכוניתו, עת נהג בשביל המוביל לחניה ( עמוד 15 ש' 9-10 ), ואשר היו בולטים ( עמוד 18 ש' 26). לצורך כך לקח התובע בהוראת פדלון מסור דיסק מהמחסן, אשר חותך אלומניום וגם עצים יבשים ( עמוד 16 ש' 12 ועמוד 17 ש' 4-22) והחל לנסר את ענפי העץ. פדלון אף ביקש כי התובע יגזום ענפים במקומות נוספים במפעל.

7. במהלך עבודת הניסור של העץ שכלל גם ענפים וגם גזעים ( עמוד 18 ש' 12-14 ) ואשר היה בגובה של אדם ( שם ש' 8 ) נתקע המסור בעצם קשיח בעץ וכתוצאה מכך ניתז המסור על יד שמאל. התובע הזיז את ידו במהירות והמסור ניתז על ירך רגל ימין ( סעיף 6 לתצהיר). כתוצאה מכך החל לרדת הרבה דם מהרגל ומהיד ( ארוע זה ייקרא להלן: "התאונה") .

8. וכך תיאר התובע בעדותו בבית המשפט את התאונה:

   "החזקתי את הדיסק בשתי ידיים או-קיי, הפעלתי אותו החזקתי אותו בשתי ידיים התחלתי לחתוך את ההענפים הראשונים, הלך לי טוב, חתכתי עץ אחד, חתכתי עץ שני, יישרתי את זה נראה טוב הלך לי מצוין אפשר להגיד, היו שם גזעים יבשים, זה אני יכול להגיד היום אז לא ידעתי למה זה הלך לי כל כך טוב, ואז הגיע אברהם ( הכוונה לפדלון- י"ב) ואמר לי לא לא, אני אמרתי לו שסיימתי, הוא אמר לי תמשיך זה כל, גם את אלה צריך לחתוך כל הקו זה שורט לנו את כל המכוניות, כל הקו הזה תעשה אותו, בעץ הזה נחתכתי, בעץ הבא, בחיתוך של העץ פגעתי בגזע, או ענף עבה של עץ חי....אני חותך כל הזמן באותה צורה, אני חותך חלק מהם חותך למטה, חלק חותך למטה, בחלק השלישי אני חתכתי בגובה מסוים ואז זה פגע באיזשהו משהו, היום אני יכול להגיד במה זה פגע באותו רגע לא ידעתי להגיד במה זה פגע...כל המכשיר עם הדיסק עליו, הדיסק לא עף מהמכשיר, או-קיי? הדיסק פגע במשהו כנראה במשהו שיצר התנגדות וזה קפץ חזרה אחורה, אני לא הרגשתי את המכה פה באותו רגע, אני רק הרגשתי כשפתחתי את הרגל, אבל שעשיתי שחזור...ואז זה פגע במשהו והתנתק....החזקתי בשתי ידיים זה פגע הסתובב כנראה וחתך אותי כאן....ואז אני ברחתי מהיד וחתכתי את הרגל."

   (עמודים 19-20 )

   התובע שלל את האפשרות שהסטת הדיסק אירעה בגלל ברזל שהיה בעץ ( עמוד 21 ש' 9 ועמוד 22 ש' 33 ) עוד העיד כי המסור לא נפל לו על הרגל ( עמוד 21 ש' 2-3 ).

9. התובע הודה כי כיום הוא יודע שהדיסק והמסור בהם השתמש לא תקינים לעץ ( שם ש' 16) כן הודה ואמר שהוא אינו "מוכשר לזה אני לא גנן, אין לי את הכלים המתאימים, קיבלתי הוראה מאברהם שהוא הבעל בית... כי מסתבר שהכלי הזה לא מתאים לחתוך עצים... אני יודע היום שהכלי הזה לא מתאים לגיזום עצים" ( עמוד 23 ש' 19-35 )

   וכן:

   "אני יודע היום שהכלי הזה לא מתאים לחתוך עצים של גיזום, אבל אני באותו רגע נתון כשבעל הבית בא אלי ואומר לי לחתוך, ואתה לא מכיר את אברהם פדלון, אבל אברהם פדלון הוא בעל בית מאוד קשוח ואחד כזה שאתה, אין כזה דבר להגיד לו לא, או-קיי? לא מחר אתה לא פה, בעוד דקה אתה לא כאן, אני מקבל ממנו הוראה לחתוך את העץ הזה, אני הולך לחתוך את העץ עם מה שיש לי, עם הכלים שיש לי במפעל, לא קיבלתי הכשרה מקצועית לעשות, לא קיבלתי כלים מתאימים לחתוך, לא בא ואמר לי אין בעיה בוא אני אתן לך מסור סרט שהיום אני כבר יודע שיש כזה דבר אבל אז לא ידעתי, כי אני לא מבין בזה וזה לא התחום שלי, אני לא מתעסק בגינון, לא אמור לדעת בגינון, לא מבין, היום אני יודע שזה מקצוע שלם של גיזום, גינון וכן הלאה... לא ידעתי לקחתי את מה שהיה נראה לי לנכון מתוך הכלים שיש לי במפעל עם זה גזמתי הצליח לי בשני העצים בשלישי נפצעתי, האם נראה לך שאני ניסיתי לחתוך לעצמי, את הרגל בכוונה?"

   (עמוד 24 ש' 1-15 )

10. התובע שלל את האפשרות כי המסור ניתק מידו ברגע של חוסר תשומת לב ( עמוד 22 ש' 3-9).

11. לאחר הפגיעה, התובע פנה למשרד הקבלה במפעל שם הייתה גב' מור זילברמן ביתו של מעסיק נוסף של התובע מרדכי לוי ( להלן: "מרדכי") וביקש ממנה להזמין אמבולנס. מרדכי שהבחין במתרחש הגיע מהר למשרד הקבלה והחל לתת טיפול ראשוני לתובע, הוא קרע את מכנסיו וביצע בו חוסם עורקים לרגל ימין, עד אשר הגיע אמבולנס ופינה את התובע לבית החולים קפלן.

12. בעדותו במשטרה של מרדכי מיום 8.5.18 הוא אישר כי בעת שהוא היה במשרד הוא שמע צעקות שקראו "נפצעתי נפצעתי", מרדכי יצא ממשרדו וראה את התובע כשהוא מדמם עם חתך ביד וברגל. מרדכי העיד כי הוא שם לתובע חוסם עורקים והזמין את מד"א שפינו את התובע. מבירור שערך מרדכי התברר כי התובע יצא משטח המפעל לחניה על מנת לגזום עץ שהיה שורט את הרכבים והוא השתמש עם דיסק חיתוך קטן עם מגן ואז "כנראה שמשהוא הסב את תשומת ליבו והמכשיר ברח לו מהיד וחתך אותו". מרדכי העלה אפשרות כי ייתכן והדיסק לא היה מתאים לחיתוך העץ וניתן היה לחתוך את העץ עם מסור קטן (ש' 8-10 ). מרדכי העיד כי פדלון ביקש מהתובע לבצע את משימת החיתוך (ש' 13). עוד ציין מרדכי כי התובע, שהוא איש תחזוקה, היה עם נעלי עבודה אך ללא כפפות וכובע ( ש' 15 ).

13. אבי לוי ( להלן: "אבי"), בנו של מרדכי שהיה מנהל העבודה הישיר של התובע העיד בתצהירו (שהוגש מטעם התביעה. סעיפים 3-4) כי התובע היה איש תחזוקה ובתפקידו היה לתחזק ולתקן את מכונות המפעל בלבד ( יעויין גם בעמוד 2 ש' 36 ועמוד 4 ש' 14-15). הוא העיד כי התובע לא היה אמור לבצע עבודות גינון, אלא רק תחזוקה ( עמוד 3 ש' 1-2 ). אבי לא נכח במפעל ביום התאונה ועל כן הוא לא ראה את התאונה( סעיף 5 לתצהיר).

14. בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה ( בל/ 250. נספח ג' עמוד 9 למוצגי התובע) צויין ב"תאור התאונה" כי התובע "נחתך מדיסק ברגל ימין, יד שמאל"

15. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר פדלון שהיה מנכ"ל הנתבעת ( אשר נסגרה בהתאם לאמור בסעיף 2 לתצהיר במהלך חודש פברואר 2019 בשל העדר רווחיות ומאז היא אינה פעילה). פדלון אישר בתצהירו כי אכן התובע היה איש אחזקה במפעל הזכוכית שלו. פדלון לא היה נוכח בעת התאונה במפעל. ואולם פדלון למרבה הצער נפטר בטרם העיד על תצהירו (יעויין בהודעת הנתבעים מיום 23.10.25 ), כך שלא ניתן להתייחס לאמור בתצהירו.

    הכרעה בשאלת עצם התרחשות התאונה

     

16. ראשית אכריע בעניין התרחשות התאונה.

17. אין כל ספק כי התאונה התרחשה בנסיבות אותן תיאר התובע. גרסתו של התובע שלא נסתרה במהלך החקירה הנגדית, קיבלה אישוש מעדותו של מרדכי במשטרה. מרדכי אומנם לא היה עד לתאונה אך הוא שמע את התובע צועק שהוא נפצע ומיד הוא ראה אותו כאשר הוא הגיע למשרד הקבלה, כשהוא מדמם עם חתכים ברגל וביד. הוא שם לתובע חוסם עורקים ומד"א הוזמנו. מרדכי ביצע בירור לסיבת הפגיעה והתברר לו שהתובע יצא משטח המפעל לחניה על מנת לגזום עץ שהיה שורט רכבים, והוא השתמש בדיסק חיתוך קטן עם מגן. מרדכי גם תמך בגרסת התובע כי פדלון הוא זה שהורה לתובע לגזום את העץ. מרדכי העיד כי הוא ראה שהתובע היה עם נעלי עבודה, אך ללא כפפות וכובע.

18. הודעה על הפציעה נמסרה גם למל"ל במסגרת תביעה לפגיעה מהעבודה.

19. הנה כי כן, אני קובע כי התובע שהיה עובד תחזוקה במפעל של הנתבעת 1 אשר פדלון ומרדכי היו הבעלים שלו, קיבל הוראה מפדלון לגזום ענפים של עץ בשטח המפעל מכיוון שענפיו היו שורטים את מכוניתו בעת שביקש לחנות.

20. התובע שהיה איש תחזוקה של מכונות הייצור במפעל, אך לא עסק באופן ישיר בגיזום עצים, כפי שאף העיד אבי בנו של מרדכי, ניגש לבצע את ההוראה של פדלון, פנה למחסן ולקח משם דיסק עם מסור והלך לעבר העצים. התובע העיד כי לקח את הדיסק מהמחסן שהיה נראה לו כמתאים למשימת החיתוך ( עמוד 24 ש' 5-6 ). הגיזום של 2 עצים עבר ללא כל בעיה. התאונה אירעה בגיזום העץ השלישי, במהלך החיתוך כאשר התובע מחזיק בדיסק בשתי ידיו, פגע הדיסק בגורם כלשהוא בעץ, מה שגרם להסטתו ולפגיעה בידו ולאחר מכן ברגלו.

21. בחוות דעתו של ד"ר בוצר צויין בסעיף "פרטי הפגיעה" כי התובע "נפצע בעת עבודה כאיש אחזקה של מפעל זכוכית. בעת עבודה עם מסור דיסק חשמלי, המסור "קפץ" פגע באמה שמאל וחתך בקדמת ירך ימין חתך עמוק".

22. מוסכם על התובע כי המסור לא היה מתאים לסוג זה של העבודה. אתן לכך את הדעת בעת הדיון בשאלת האשם התורם.

23. מעבר לעדותו הישירה של התובע ועדות מרדכי במשטרה, לא הגיעו עדים מטעם ההגנה, מה שכמובן מחזק את עדותו של התובע שלא נסתרה.

     

     

     

    שאלת אחריות הנתבעת 1 לניזקו של התובע  

     

24. הנתבעת 1 כמעסיקתו של התובע אחראית על שלומו, בריאותו ובטחונו בעת העבודה. אלו הן מושכלות יסוד.

25. על הנתבעת 1 היה להעניק לתובע מרחב עבודה בטוח וללא מפגעים. עליה להעניק לתובע אמצעים לביצוע עבודה באופן בטוח, ועליה להדריך את התובע לבצע כיאות ובמקצועיות את עבודתו.

26. נעיין בפסיקה בעניין חובת הזהירות של מעביד כלפי העובד שלו.

    "הלכה קבועה ונטועה היא, שמעביד חב חובת זהירות לעובדיו - שמא ייפגעו במהלך עבודתם - וחובה כוללת זו נחלקת לחובות משנה, ובהן החובה להנהיג "שיטת עבודה אשר תשמור עליהם... מפני סיכונים ותקלות אשר אדם סביר עשוי וחייב לצפותם מראש..."... כך אף באשר למניעת סכנות מן העובד, ולהעמדתו של עובד על קיומן של סכנות קיימות. וכלשון השופט שמגר בע"א235/80כמצוטט בידי השופט ד' לוין בפרשת מלון רמדה שלום:

    "המעביד חייב לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה. מאידך גיסא, יש ונותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן, הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה" ...חובת המעביד לעובדו "קיימת בכל סוגי העבודה, אחת מסוכנת מטבעה ואחת לא מסוכנת".

    (ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מ"ז(3), 345).

    וכן:

    "חובת הזהירות של מעביד כלפי עובדיו, הוכרה בפסיקה באופן גורף, במסגרתה נקבע בין היתר, כי על המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים. בתוך כך, על המעביד לספק סביבת עבודה בטוחה, להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה ובתהליך העבודה, להנהיג שיטות עבודה נאותות ולפקח על ביצוען (ראו:ע"א 741/83 גוריון נ' גבריאל פ"ד לט(4) 266, 271 (1985);ע"א 447/85 בוארון נ' עיריית נתניה פ"ד מב(1) 415 (1988);ע"א 663/88 שירויאן נ' לבידי אשקלון בע"מ פ"ד מז(3) 225, 229 (1993);ע"א 14/08אלרחים נ' פלסטינר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו, פס' 10 לפסק הדין (לא פורסם, [פורסם בנבו], 2.12.2009))."

    (ע"א 1815/09סופריור נ' אלבז, (נבו 27.12.10). להלן-עניין סופריור).

     

27. אלו הם כללי היסוד. ברור איפה, כי אם התובע ניזוק כאשר הוא מבצע את עבודתו, בהתאם להוראות המעסיק, תוטל אחריות על המעסיק (בכפוף לסוגיית האשם התורם).

28. בעניין נטלי ההוכחה, נקבע כך בפסיקה.

29. ככלל, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי היסודות העובדתיים של עילת תביעתו. התובע העיד מפורשות כי הוא פעל בהתאם להוראות שקיבל ממעבידו ועדות זו לא נסתרה. הנתבעת טוענת שלא כך פני הדברים והתובע חרג מההוראות, או עבד באופן שאינו זהיר, תתכבד ותוכיח זאת.

30. נעיין בפסיקה תומכת לעיקרון זה:

    "הכלל הוא שנטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט"(ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל, פד"י מ"ד(1) , 667,661).

    "...שעל המעביד, הטוען לחריג, להוכיח את החריג לפחות על-פי מידת ההוכחה הנדרשת כרגיל בעניינים אזרחיים, כלומר, נטייה של מאזן ההסתברות לטובת המעביד"(דנג"צ 4191/97 רקנט נ' בית הדין הארצי, פד"י נ"ד(5) 330, 352 )

    "דיני הראיות קובעים את נטל השכנוע במשפט אזרחי בדרך כלל על יסוד העקרון, כי על בעל-הדין לשכנע את בית-המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה...הכל תלוי במשפט המהותי, כי דיני הראיות הולכים אחריו."(ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ נ' הוועדה המקומית לתו"ב כפ"ס, פד"י מ"ו(4) 627, 643. יעויין במובאות נוספות לכלל זה אצל י. קדמי,על הראיות, עמודים 1724-1726).

     

    מהכלל אל הפרט

    עוולת הרשלנות

     

31. כפי שנקבע לעיל התובע פעל בהוראת מעבידו פדלון וביצע את גיזום העצים. הוכח גם כי תפקידו הישיר של התובע היה תחזוקת המיכון של המפעל ולא גיזום של עצים. כך גם תיאר התובע את תפקידו בפני המומחית התעסוקתית בביקורו אצלה ביום 22.11.18 ( עמוד 17 לראיות התובע): "איש אחזקה מתחזק מכונות שמלטשות מכונות CNC מכונת שטיפה". ובעדותו: "איש אחזקה של המכונות של המפעל" ( עמוד 9 ש' 20 ).

32. גם פדלון בתצהיר תשובות לשאלון ( מוצג י"ג לתצהיר התובע עמוד 103 ) השיב בתשובות 12-13 כי התובע היה איש תחזוקה ועיסוקו היה "תיקון מכונות". בתשובה 16 פדלון ענה כי ביצוע עבודות גננות לא היה חלק מעיסוקו של התובע, כפי שטען התובע בעדותו שקיבלה תמיכה מעדות אבי.

33. תמיכה לאמור ניתן למצוא בחוזה ההעסקה של התובע אצל הנתבעת 1 ( מסמך ט"ו למוצגי התובע עמוד 127 ) שם צויין כי תפקיד התובע הוא "אחזקה" ( סעיף 2.1 לחוזה). תיאור התפקיד המיוחד לא צויין בחוזה, אלא נאמר כי תיאור התפקיד המיוחד של התובע ייעשה ע"י מנהל המוצר במסגרת נספח לחוזה. לא הוצג נספח כזה. כאמור אבי העיד כי תפקיד התובע היה תפעול המכונות במפעל ( עמוד 2 ש' 36 עמוד 4 ש' 14-15 וגם סעיף 3 לתצהיר) ולא עבודות גינון ( סעיף 4 לתצהירו).

34. אכן במסגרת עדותו של התובע עלה כי הוא מבצע גם עבודות שונות שאינן קשורות רק לתחזוקת המכונות, אך בשום מקום התובע לא העיד כי היה לו ניסיון כלשהוא בעבודה עם דיסק/מסור או שהוא ביצע קודם לכן עבודות גיזום של עצים. כאמור שלל האינדיקציות שנסקרו לעיל מוכיחות כי התובע לא עבד באחזקה הקשורה לגיזום עצים.

35. הנה כי כן, עבודת גיזום העצים, לא הייתה העבודה הטבעית של התובע במפעל. התובע העיד כי בדיעבד התברר לו שהדיסק שאיתו הוא גזם את העץ ( שהיה שייך לנתבעת 1- תשובה 17 של פדלון בתצהיר תשובות לשאלון) לא התאים לעבודה זו. גם מרדכי בחקירתו במשטרה העיד כי "דיסק חיתוך לא מתאים לחתוך עץ" ( ש' 10. עמוד 6 לראיות התובע).

36. התובע לקח מהמחסן את מה שנראה לו כמתאים לעבודה ללא כל הכוונה מקצועית ( עמוד 24 ש' 5-6 ) התובע לא היה מיומן בעבודה זו, ובוודאי שהוא לא קיבל לכך כל הדרכה ( "לא קיבלתי הכשרה מקצועית לעשות. לא קיבלתי כלים מתאימים לחתוך"- שם ש' 6-7 ). מטעם הנתבעת לא הובאו כלל ראיות ובוודאי לא לעניין טיב הדיסק או לעניין ההדרכה שקיבל התובע לביצוע עבודה שהוא אינו מיומן בה.

37. במהלך עבודת הגיזום נתקע הדיסק בחומר קשיח וניתז לעבר ידו ורגלו של התובע.

38. הנה כי כן, אני קובע כי הנתבעת 1 ( באמצעות פדלון) התרשלה בכך, ששלחה את התובע לבצע עבודה שאינו מורגל בה ואינה מוכרת לו. העבודה בוצעה עם אמצעי השייך לנתבעת 1 שאינו מתאים לביצוע העבודה ( מוסכם על מרדכי). התובע לא קיבל כל הדרכה לביצוע העבודה שאינו מורגל בה. הנתבעת לא הצליחה להוכיח לאור העובדה שלא העידו עדים מטעמה, כי היא העבירה הדרכה לתובע באשר לדרך העבודה הנכונה והבטוחה עם הדיסק. אכן פדלון בתשובות 4-6 לתשובות לשאלון טען כי הועברו הדרכות לעובדים פעמיים בשנה ואף מחתימים את העובדים על ההדרכות, אך לא הוצגו אסמכתאות לכך.

39. פדלון העיד בתצהיר משלים ( שלא אומת בחתימת עו"ד וללא תאריך), שצורף לתיק מוצגי הנתבעות שהוא התבקש להעביר מסמכים שונים הקשורים להדרכה בענייני בטיחות. הוא סבר כי מסמכים אלו נמצאים באחסון אצל רואת החשבון של הנתבעת 1, אך מבדיקה נוספת הסתבר כי המסמכים אינם אצלה. פדלון ציין בתצהיר זה כי הדבר נובע מכך שהנתבעת 1 פשטה רגל בחודש 2/19 והחברה אינה פעילה יותר.

40. הנתבעת 1 אף לא סיפקה לתובע אמצעי בטיחות שיכלו למנוע את הנזק או להקטינו. מרדכי העיד במשטרה כי הוא ראה שלתובע היו רק נעלי עבודה, אך הוא עבד ללא כפפות או כובע עבודה ( שורה 15 לעדות במשטרה).

41. פעולות אלו הן פעולות רשלניות המבססות את עוולת הרשלנות (סעיף 35 לפקנ"ז).

     

    עוולת הפרת חובה חקוקה

     

42. כפי שנראה עתה פעולות רשלניות אלו מהוות אף הפרת חובה חקוקה בניגוד לסעיף 63 לפקנ"ז. החובות החקוקות שהופרו נועדו "לטובתו ולהגנתו" ולבטיחותו של התובע. ו"ההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטיבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק".

43. תקנה 3(א) לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999 ( להלן: "תקנות הפיקוח") קובעת כך:

    "מחזיק במקום עבודה יקיים הדרכה בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם (להלן – הדרכה), באמצעות בעל מקצוע מתאים ויוודא שכל עובד הבין את הסיכונים והוא בקיא דיו בנושאי ההדרכה, בהתאם לתפקידו ולסיכונים שלהם הוא חשוף; מחזיק במקום עבודה יחזור ויקיים הדרכה כאמור בהתאם לצורכי העובדים ולפחות אחת לשנה."

44. לפי תקנה זו, מחזיק במקום עבודה חייב לקיים הדרכה בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם, באמצעות בעל מקצוע מתאים, לוודא שכל עובד הבין את הסיכונים והוא בקיא דיו בנושאי ההדרכה בהתאם לתפקידו ולסיכונים שאליהם הוא חשוף, וכן לחזור על ההדרכה בהתאם לצורכי העובדים ולפחות אחת לשנה. תקנה 3(ב) מוסיפה חובה לוודא שההדרכה הובנה ושהעובדים פועלים לפיה.

45. תכליתה של תקנה זו היא להבטיח כי עובד המבצע עבודה יעמוד לרשותו המידע הדרוש לשם ביצועה באופן בטוח, כי יכיר את הסיכונים הכרוכים בה וכי יידע כיצד להימנע מהם. חובה זו אינה מתמצה במסירת מידע פורמאלית, אלא נועדה להקנות לעובד כלים ממשיים להתמודדות עם הסיכונים הצפויים במהלך עבודתו.

46. בענייננו, התובע הועסק כאיש אחזקה שתפקידו תפעול מכונות בשטח מפעל הנתבעת 1. למרות זאת, הוטל עליו לבצע משימה החורגת מתחום עיסוקו הרגיל, גיזום עצים בשטח המפעל, באמצעות דיסק. כאמור, התובע ביצע את המוטל עליו ניגש למחסן נטל את הדיסק, ובמהלך הגיזום הדיסק נתקל במכשול ונפצע.

47. בנסיבות אלו, לא ניתן לנתק בין העדר ההדרכה לבין הסיכון שהתממש. משעה שהמעביד הורה לתובע לבצע משימה שאינה חלק מתפקידו הרגיל, באמצעות כלי עבודה הטומן בחובו סיכון ממשי, היה עליו לוודא כי העובד יודע באיזה כלי עליו להשתמש, כיצד להפעילו בבטחה ומהם הסיכונים הכרוכים בשימוש בו. לכל הפחות, היה על אנשי הנתבעת 1, למסור לתובע הדרכה מתאימה ביחס למשימה ולכלי העבודה, לוודא את התאמת הציוד ולפקח על אופן ביצוע העבודה, ככל הנדרש בנסיבות העניין. אין די בהטלת משימה על העובד ובהותרת הבחירה של כלי העבודה לשיקול דעתו, בלא שניתנו לו הידע וההכוונה הדרושים לביצועה.

48. חובת ההדרכה מקבלת משנה תוקף, דווקא מעת שהעובד נדרש לבצע עבודה החורגת מתחום מומחיותו. עובד שהכשרתו היא אחזקת מכונות, אינו מוחזק מעצם הכשרה זו כמי שיודע לבחור את הדיסק המתאים לגיזום עצים, להעריך את הסיכונים הכרוכים בהפעלתו או לנקוט את אמצעי הזהירות הנדרשים. הדרישה כי התובע הוא זה שיפעיל את שיקול הדעת, מעבירה אליו את האחריות, מקום שהתקנות ביקשו להפנות את האחריות למעביד.

49. העובדה שהכלי שבחר התובע לא היה מתאים, ממחישה את הסיכון שבהותרת התובע לעצמו, ללא מידע , הדרכה והכוונה מתאימים.

50. משהוכח כי התובע לא קיבל כל הדרכה ולא נמסר לו המידע המתאים בהתאם לתקנה בטרם החל בעבודה עם הדיסק וכי הפרת החובה נועדה להגן מפני הסיכון שהתממש וגרמה לנזק שנגרם, מתקיימים התנאים הרלבנטיים להטלת אחריות בעוולת הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקנ"ז. זהו אינו פגם טכני- פורמאלי בלבד, אלא הפרת חובה בטיחותית שנועדה להגן על שלמות גופו של העובד, ואשר הסיכון שהתממש בעניינו מצוי בליבת הסיכונים שאותם נועדה החובה למנוע.

51. לא רק תקנה 3 (א) הופרה, גם תקנות נוספות הופרו בהעדר הוכחה כי הם התקיימו, כגון: תקנה 2 לתקנות הפיקוח המחייבת מסירת מידע מפני סיכונים וכן מסירת הוראות עדכניות לשימוש בטוח בציוד הופרה, תקנה 4 המחייבת הכשרת נאמני בטיחות, תקנה 6 המחייבת את המעביד לנהל פנקס הדרכה עם נתוני ההדרכות שנמסרו, תקנה 7 המחייבת למסור לעובד בכתב את תמצית המידע על סיכונים במקום העבודה ותקנה 10 המחייבת להעסיק עובד רק לאחר מתן הדרכה ואספקת אמצעי מיגון נדרשים.

52. כמו כן הנתבעת 1 הפרה את הוראות תקנה 3 לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז-1997. על פי תקנה זו המפנה לתוספת ולטורים המופיעים בה, בכדי להגן על הידיים בעבודה עם עצמים חדים או מחוספסים ( סעיף 6.2 בטור ב' לתוספת) וגיזום עץ נכנס לקטגוריה זו יש לספק כפפות ( טור ג' לתוספת), ובעת עבודה בכריתת עצים וגיזום ענפים ( סעיף 7.19 לטור ב' לתוספת) לשם הגנה על הרגליים יש לספק נעלי בטיחות ומגיני ברכיים.

53. הנה כי כן, הנתבעת 1 הפרה חובות חקוקות שנועדו להגן על התובע.

     

     

     

     

    הפרת חובה חקוקה יכולה לבסס גם את חובת הזהירות של עוולת הרשלנות

     

54. על פי הפסיקה, הפרת חובות חקוקות יכולות להוות אינדיקציה להפרת חובת הזהירות של עוולת הרשלנות.

55. בפסיקה נקבע כי חובה סטטוטורית יכולה לשמש אינדיקציה לרמת הזהירות של עוולת הרשלנות, ואף כאשר חיקוק אינו חל על מזיק מסוים ( לא המצב שלנו) , ניתן לבחון אם אדם סביר היה צריך לנקוט את אמצעי הזהירות שנקבעו בו.

56. החובות החקוקות המוטלות על הנתבעת 1 בעניין חובת ההדרכה ואספקת ציוד מגן, יכולות לקבוע את סטנדרט ההתנהגות המוטל על הנתבעת 1 כבעלת המפעל. כאמור לעיל, הנתבעת 1 אחראית לשלומו ובטיחותו של התובע שהוא עובד שלה, תכלית התקנות הנ"ל היא להגן על התובע מפני סיכונים בעבודה מן הסוג שהתממש.עליה היה לדאוג למתן הדרכה ואמצעי מגן הולמים. הפרת חובות אלו מובילה מעבר להפרת חובה חקוקה גם להפרת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית של הנתבעת 1 כלפי התובע, במסגרת עוולת הרשלנות.

57. אכן, ייתכן שרמת האחריות בהתאם לעוולת הפרת חובה חקוקה עשויה להיות מוחלטת ולעומת זאת רמת האחריות ברשלנות לעולם היא יחסית ( למעט על פי חוק פלת"ד שלא מענייננו כאן). בפסיקה נקבע כי"האיסור החקוק עשוי לשמש נורמה או סטנדרט להתנהגות הסבירה, שסטייה מהם היא רשלנות. עשוי, אך לא חייב."(ע"פ 84/85ליכטנשטיין נ' מד"י, פד"י מ(3) 141).

    וכן:

    ..."סטאנדארט ההתנהגות, אשר נקבע על-ידי המחוקק בחיקוק, עשוי לשמש אינדיקאציה לרמת התנהגות, הנדרשת על-ידי האדם הסביר...ודוק: אינני סבור, כי כל הפרת חובה חקוקה מהווה ממילא התרשלות. כפי שראינו, ייתכן שהמחוקק קבע סטאנדארט מוחלט או תת-סטאנדארט, ובמקרים אלה אין זיהוי בין המידה החקיקתית לבין המידה הנדרשת ברשלנות. ההפריה ההדדית בין שני הסטאנדארטים יכולה להיות רק באותם מקרים, בהם רמת ההתנהגות הסטטוטורית מבוססת כשלעצמה על מבחנים גמישים של זהירות. אין הפריה כזאת קיימת, כאשר מראש ברור, כי המחוקק מטיל חובה מוחלטת"

    (ע"א 145/80ועקנין נ' מ.מ בית שמש( נבו 9.11.82 ))

    ואולם גם נקבע:

    "דווקא קיומה של חובה סטטוטורית יכולה ללמד על רמת הזהירות הנדרשת לצורך  עוולת הרשלנות" (ע"א 4597/91קיבוץ אפיקים נ' כהן( פד"י נ ( 2) 111 ))

58. ובענייננו, אני קובע כי הפרת חובת מתן ההדרכה ואספקת אמצעי הגנה הולמים בנסיבות, כמפורט לעיל, מהווה גם הפרת חובת הזהירות  של עוולת הרשלנות החלה על הנתבעת 1 בשמירה על בטחון התובע שהוא העובד שלה. מעביד סביר, לא היה נותן לתובע לבצע עבודה שאין הוא מכיר אותה ולהשתמש בדיסק חיתוך שאינו מוכר לו ואינו מתאים לנסיבות ביצוע העבודה ללא הדרכה על הסיכונים הכרוכים בכך ועל דרך העבודה הנכונה ועם אמצעי מגן הולמים. התנהלות זו מהווה התנהגות רשלנית.

59. סוף דבר, אני קובע כי הנתבעת 1 כמעבידתו של התובע וכמי שאחראית על בטחונו ובטיחותו במהלך העבודה אצלה, הפרה את חובות הזהירות כלפי התובע ומכאן היא התרשלה כלפיו מכח עוולת הרשלנות ( סעיפים 35-36 לפקנ"ז) ובנוסף אף עוולה מכח הפרת חובה חקוקה ( סעיף 64 לפקנ"ז) ולפיכך חייבת בפיצוי התובע בהתאם לנזקיו.

     

    אשם תורם של התובע 

     

60. האם בנסיבות אלו יש להטיל אשם תורם על התובע?

61. ללא כל ספק, עיקר האחריות למניעת תאונות עבודה היא על המעביד, שלו היכולת והמשאבים לפקח וליצור סביבת עבודה בטוחה, וכן לדאוג להדרכת העובדים לביצוע עבודה בטוחה ונכונה. התנהלות אחראית של המעביד, תוכל למזער סיכונים, ובעקבותיהם נזקים לעובדים. מכאן, שבעת נזק לעובד, עיקר האחריות (המוכחת), אם לא כולה, תופנה כנגד המעביד ולא כנגד העובד.

62. נקבע בפסיקה, כי לא בנקל יוטל אשם תורם על עובד:

    "מגמה, שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרהשמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו" (ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו פ"ד לו(2) 592, 603-604 (1982). ראו גם: ע"א 663/80 שריזאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 232 (1993); ע"א יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ פ"ד נט(3) 66, 81 (2004);ע"א 5435/07אבו ליל נ' א.ע. מהנדסים בע"מ, פס' י' לפסק הדין ([פורסם בנבו], 10.3.2009))" צוטט בעניין סופריור לעיל.

     

     

63. למרות האמור, אין כוונת הדברים, כי למעביד ישנה אחריות מוחלטת, ובוודאי שיש לבדוק את אחריותו של העובד, שמא יש מקום להטיל עליו אשם תורם כלשהוא  (ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם, פד"י נ"ט(3) 66 .

64. במקרה שבפנינו, הוכח כי פדלון המעסיק, ביקש מהתובע לבצע עבודת גיזום עצים החורגת מתפקידו הרגיל כמפעיל ומתחזק מכונות ייצור במפעל זכוכית, עבודה שבה לא הייתה לו מיומנות או הכשרה מקצועית. באשר לשאלת האשם התורם, הנתבעות טענו כי התובע בחר בעצמו את מסור הדיסק החשמלי ממחסן הכלים הפתוח, ואף העיד בחקירתו הנגדית כי סבר בזמן אמת שמדובר בכלי שיכול לחתוך עץ. מנגד, הוכח כי מרדכי הודה בחקירתו במשטרה שדיסק חיתוך חשמלי אינו כלי מתאים לגיזום עץ ("אתה צודק הוא יכול לקחת מסור קטן"), וחרף זאת המעביד ראה את התובע עובד עם כלי זה ואף ביקש ממנו להמשיך לעץ נוסף מבלי לספק לו הדרכה, פיקוח או ציוד מגן מתאים כמו כפפות, מגן לרגליים, משקפיים וקסדה.

65. יש לייחס משקל משמעותי לעדותו של התובע, לפיה חזקה עליו מצוות מעבידו והיה מוגבל ביכולתו לסרב לדרישה לבצע את הגיזום, שכן פחד מפיטורין מיידיים על ידי המעסיק. התובע תיאר בעדותו כי פדלון היה "בעל בית מאוד קשוח ואחד כזה שאתה, אין כזה דבר להגיד לו לא, או-קיי? לא, מחר אתה לא פה, בעוד דקה אתה לא כאן" ( עמוד 24 ש' 3-5 ). רצון זה לבצע את המלאכה לשם ריצוי המעביד והחשש הממשי לאבדן פרנסתו מפחיתים באופן ניכר את מידת האשם שניתן לייחס לו.

     

66. הפסיקה הכירה בכך שעובד חושש ממעבידו ולכן הוא יבצע את מה שהוא יטיל עליו גם אם יש בכך קושי, מה שעשוי להקשות את אפשרות הטלת אשם תורם על תובע.

    נעיין:

    " העובד מצידו פועל מתוך הגבולות שמציב המעביד לפעולתו באמצעות החלטותיו בעניינים שפורטו לעיל. דרגות החופש של העובד הן מצומצמות, וניתן להניח, וזאת אמנם ההנחה המשפטית המקובלת, כי סיטואציה מסוכנת, שגרמה לפגיעה בעובד, נוצרה על-ידי המעביד ללא תרומה אוטונומית של הניזוק. רק אם יצליח המעביד המזיק להראות, שהעובד הפעיל שיקול-דעת עצמאי באופןשהוא יצר את הסיכון כתוצאה מהחלטתו החופשית ולא רק פעל בתוך דל"ת אמות הסיכוןשיצר המעביד על-ידי הפרת חובתו החקוקה, עד שפגיעתו הייתה פועל יוצא מאותו סיכון, רק אז ייחס בית המשפט אשם תורם לעובד ויאמר, כי עליו לשאת בחלק מן הנזק."

    ) ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אסתר אטדגי (פרחן), פד"י מא(4) 524 , כן יעויין בע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פד"י לח (1) 72(.

67. לאור נסיבות אלו, ברור שעיקר האחריות המכרעת רובצת לפתחה של הנתבעת 1 אשר יצרה את הסיכון הממשי. העובדה שהתובע לקח את הדיסק החשמלי ממחסן הכלים הפתוח נבעה מחוסר הדרכה מקצועית ומהעדר פיקוח בזמן אמת, תחומים שהם באחריותו המלאה של המעסיק. על כן, עיקר האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעת.

68. מאידך, מצאתי להטיל אשם תורם מינימאלי גם על התובע.

69. התובע הוא איש מקצוע מנוסה בעל רקע טכני רחב, אשר הגדיר עצמו כ-"טכנאי קירור ומיזוג אויר" ( עמוד 7 ש' 13 ). התובע הועסק כאיש אחזקה, וככזה היה בעל הבנה בסיסית וניסיון בעבודה עם כלים מכניים וחשמליים שונים במפעל. בחירתו של עובד בעל הבנה טכנית לעשות שימוש בכלי כמו דיסק מסור מבלי לוודא באופן מוחלט את התאמתו למשימה הספציפית של חיתוך עץ חי יש בה בכדי להצדיק ייחוס מידה מסוימת של אשם עצמי.

70. מעבר לכך, הוכח כי לתובע הייתה גישה עצמאית ומלאה למחסן הכלים במפעל והוא זה שבחר בעצמו ובאופן בלעדי את מסור הדיסק על פי שיקול דעתו הבלעדי ("על פי שיקול דעתך לקחת את המסור הספציפי ? נכון"- עמוד 17 ש' 31-32 ). התובע אף אישר בעדותו כי סבר בזמן אמת שהכלי מתאים לביצוע המשימה ואמר כי "זה דיסק שיכול לחתוך עץ" ( שם ש' 17 ) . בחירה עצמאית זו של כלי עבודה מסוכן, מבלי לבדוק מראש אם קיימים במחסן כלים חלופיים ובטוחים יותר המיועדים ספציפית לגינון, מהווה התרשלות מסוימת מצידו של עובד סביר.

71. בנוסף, למרות החשש הנטען מפני פיטורין מצד המעסיק, התובע לא העלה כל הסתייגות, לא ביקש הנחיות בטיחות או אמצעי מגן, ולא התריע על כך שהוא אינו מיומן בביצוע העבודה ( עמוד 25 ש' 16-19 ). התאונה אירעה במהלך ניסור העץ השלישי שאז נתקע המסור בעצם קשיח וניתז חזרה, דבר המצביע על כך שלמרות מיומנותו הטכנית הכללית, התובע לא נקט במשנה זהירות הנדרש בעת הפעלת כלי המייצר התנגדות חזקה.

72. שילוב נסיבות אלו מאפשר להצדיק הטלת אשם תורם בשיעור מינימלי של % 10.

     

     

     

     

     

     

     

    נכות התובע

     

73. ד"ר משה לוינקופף אורטופד מטעם התובע קבע בחוות דעתו מיום 14.5.19 כי לתובע נותרה נכות משוקללת בשיעור 23.5% לפי הפירוט הבא: 15% נכות בגין פגיעה בשרירי ירך ימין לפי סעיף 51 (5) ( א-ב) וכן 10% נכות בגין צלקות לפי סעיף 75 (1) (ב).

74. פרופ' יעקב נרובאי מטעם הנתבעות קבע כי בחוות דעתו מיום 16.6.20 כי לתובע נותרה נכות משוקללת בשיעור של 9.5% לפי הפירוט הבא: 5% בגין פגיעה בשריר ארבע ראשי לפי סעיף 51 (5) ( א) ו- 5% בגין צלקות אסתטיות לפי סעיף 75 (1) (א-ב).

75. לאור פערים אלו בין המומחים מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר בוצר אשר קבע בחוות דעתו מיום 7.3.21 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 14.5% לפי הפירוט הבא:

    5% בגין פגיעה בינונית בשרירי הירך לפי סעיף 51(5)(א)

    10% בגין צלקות מכאיבות או מכערות לפי סעיף 75 (1) (ב).

76. בבדיקתו הפיזיקלית מצא ד"ר בוצר כי התובע מחזיק את ברך ימין בכיפוף קל וכי טווח התנועה ביישור עמד על 10 מעלות עקב כאב, והוא הלך במרפאה ללא יישור מלא של הברך הימנית. עם זאת, בחוות דעתו המקורית לא העניק ד"ר בוצר אחוזי נכות נפרדים בגין מגבלת יישור זו.

77. ד"ר בוצר ציין בחוות דעתו כי הוא התרשם שיש לתובע הגבלות תפקודיות, הוא מתקשה בהליכה עקב קושי ביישור הרגל, ויש לו כאב חזק במגע קל ומישוש סביב הצלקת. בעתיד העריך המומחה שיהיה צורך בטיפולי פיזיוטרפיה לשיפור טווח התנועה והורדת הכאב. ד"ר בוצר העריך כי טיפולים אלו מכוסים בסל הבריאות.

78. בתשובותיו לשאלות הבהרה מיום 24.4.22 (טרם דיון ההוכחות), הבהיר ד"ר בוצר כי החתך העמוק בירך פגע בשריר הקוואד ובפציה, עבר אקספלורציה ותפירה בחדר ניתוח, וצפוי לגרום לפגיעה קשה יותר מחתך שטחי. הוא הדגיש כי הרגישות העזה למגע והירידה בתחושה דיסטלית לצלקת מתאימות לפגיעה עצבית שנגרמה מהחתך העמוק. ד"ר בוצר הבהיר כי אין מדובר בנכות אסתטית אלא בנכות תפקודית, שכן הצלקת הפנימית מערבת את השריר שנפגע ואת העצב השטחי המעצבב את העור.

79. במהלך חקירתו בבית המשפט, ביקש המומחה לתקן את חוות דעתו ולהוסיף על הנכות אותה קבע בחוות דעתו (10% בגין צלקות ו- 5% בגין פגיעה בשריר הארבע ראשי) 10% נוספים בגין הגבלה ביישור וצליעה כפי שתיעד במרפאתו, לפי סע' 48(2)(ו)(2). המומחה טען במהלך עדותו כי על אף שהוא ציין בחוות הדעת חוסר ביישור של 10 מעלות וצליעה, הוא שגה בכך שהוא לא נתן על כך ביטוי בקביעת אחוזי הנכות (עמ' 33 ש' 22 ועמוד 36 ש' 36 עד עמוד 37 ש' 1). בנוסף, ציין המומחה כי הבחין בתובע הולך בצליעה מחוץ לאולם בית המשפט, ממצא שתמך במסקנתו הרפואית.

80. בכך העמיד ד"ר בוצר את נכותו הכוללת המשוקללת של התובע על שיעור של 23.05%.

81. בעקבות ישיבת ההוכחות ולאור התוספת בנכות שקבע ד"ר בוצר, ביקשו הנתבעות לפסול את המומחה או למנות מומחה חדש תחתיו.

82. בהחלטה מנומקת שנתתי ביום 16.1.24, דחיתי את הבקשה. כתבתי בהחלטה כי המומחה נימק כדבעי את החלטתו לתוספת הנכות.

83. כתבתי בהחלטה כי ד"ר בוצר הסביר את תיקון חוות הדעת בכך שעל אף שציין בחוות דעתו כי לתובע הגבלה ביישור ברך ימין, הוא שגה בכך שלא נתן לכך ביטוי בקביעת אחוזי הנכות. "אני רשמתי ואני לא יודע למה התעלמתי מזה, אני רשמתי שיש לו חסר יישור של 10 מעלות, שזה יכול לתת לו אחוז מסוים של נכות, והוא גם צולע אני גם רואה שזה עדיין כרגע" (עמ' 33, ש' 25-27) ובהמשך (שם, ש' 29): "כתבתי את זה בחוות הדעת לא נתתי לזה אחוזי נכות". וכן: "שיש לו חסר יישור של מעלות, רשמתי שהוא הולך במרפאה ללא יישור מלא של הברך, גם כרגע ראיתי שהוא הולך ככה, ורשמתי שהוא מחזיק את הברך בכיפוף בגלל כאב ביישור" (שם, ש' 36-38).

84. ציינתי בהחלטה כי עיון בחוות הדעת אכן מעלה כי המומחה כתב נתונים אלו בחוות דעתו תחת הכותרת "בדיקה פיזיקלית" "ברך ימין: הליכה בתבנית נורמלית. טווח תנועה יישור 10, עם כאב בישור הברך. כיפוף 120." וכן :"מחזיק את הברך בכיפוף קל עקב כאב ישור – לא מאפשר לישר את הברך עקב כאבים", ובנוסף ציין כך: "אינו צולע בהליכה אך הולך במרפאה ללא יישור מלא של הברך הימנית".

85. ואכן, עיון בסעיף הרלוונטי אליו התייחס המומחה בעת קביעת התוספת לחוות דעתו- סעיף 48(2)(ו)(2) לתקנות קובע הגבלה ביישור הברך עד 10 מעלות – כמזכה ב- 10% נכות צמיתה, מתאים לקביעות המומחה.

86. הנתבעות ביקשו להציג בפני המומחה עדויות הזמה, סרטונים, שעל פי טענתן התובע נראה הולך ללא צליעה, מבצע כיפוף של הברך ויושב בכריעה. הן טענו כי בבית המשפט, עת הבחין ד"ר בוצר בתובע כשהוא צולע הוא "עשה הצגה".

87. נעתרתי לבקשה זו, על אף שכבר נשמעו הראיות וקבעתי שמקרה זה הינו מקרה חריג בו אינטרס בירור האמת מצדיק זאת. קבעתי כי משעולה האפשרות כי לתובע אין צליעה, בהתאם לסרטונים שהוצגו, יש מקום להעביר סרטונים אלו לידי מומחה בית המשפט, שכן ישנה אפשרות כי אלו ישפיעו על קביעתו.

88. הסרטונים הועברו לד"ר בוצר והוא השיב בתשובת הבהרה מיום 12.5.24 כי התקבלו 10 סרטונים מחיי היום-יום של התובע שבהם הוא נראה מתהלך, נוהג, עובד ומתרועע עם חברים. ד"ר בוצר הסביר כי בחלק מהסרטונים (כגון סרטונים, 4 ו-8) נראית צליעה אנטלגית (צליעה הנובעת מכאב) על רגל ימין. בסרטון 1 התובע כורע ברך עם כיפוף מלא של הברך הימנית, אך באף אחד מהם לא ניתן לראות בוודאות יישור מלא של הברך. המומחה קבע כי לא ניתן לקבוע טווח תנועה מלא על סמך הסרטונים. ד"ר בוצר סיכם כי הוא מזהה אדם שלמרות הפציעה ברגלו מנסה לחיות חיים רגילים ולשמור על שגרה נורמאלית, לפיכך הוא אינו רואה סיבה מהותית לשינוי קביעת אחוזי הנכות המשוקללים על סמך סרטונים אלו, והותיר את קביעתו המעודכנת בעינה.

89. הנתבעות ביקשו לחקור את ד"ר בוצר על עמדתו בעקבות צפיה בסרטונים שהועברו אליו, אך בסופו של דבר ד"ר בוצר לא נחקר ( על השתלשלות העניינים שהביאה לכך שבסופו של דבר ד"ר בוצר לא נחקר, יעויין בהחלטתי מיום 26.10.25 ).

90. מצאתי לקבל את עמדתו המעודכנת של ד"ר בוצר המזכה ב-10% נכות נוספים בגין הגבלת היישור, שכן מדובר בתיקון עיוות דין על בסיס ממצא קליני אובייקטיבי שתועד בזמן אמת בבדיקתו מיום 7.1.21 ואף נצפה בבית המשפט ולא בטענה שנולדה בדיעבד.

91. הודאתו של המומחה בטעותו על דוכן העדים משקפת יושרה מקצועית, חתירה לחקר האמת ותאימות מלאה ללשון תקנה 48(2)(ו)(2) המעניקה 10% נכות לחסר יישור של עד 10 מעלות. יתרה מכך, עמדה זו התחזקה לאחר שהמומחה צפה בסרטוני המעקב מיום 23.4.23 ואישר בתשובת ההבהרה מיום 12.5.24 כי גם בהם נצפית צליעה אנטלגית ולא ניתן לזהות יישור מלא של הברך, דבר השולל את טענת "ההצגה" ומבסס את נכותו הרפואית המשוקללת של התובע על 23.05%.

92. לסיכום, מצאתי לקבל את ממצאיו המעודכנים של מומחה בית המשפט ד"ר בוצר.

    נזק התובע

93. נתוני עזר לחישוב הנזק:

    תאריך לידה: X.X.66

    תאריך תאונה: 8.5.18

    נכות משוקללת: 23.05% מתוכה 10% בגין צלקות.

     

    השתכרות התובע ונתונים מתיקו במל"ל 

     

94. בעקבות התאונה התובע התובע אושפז יומיים ( עמוד 52 לתיק המוצגים- מסמך מהמל"ל).

95. המל"ל אישר לתובע דמי פגיעה בין התאריכים 9.5.18 עד 7.8.18.

96. בין התאריכים 8.8.18 עד 28.2.19 נקבעו לתובע 20% נכות זמנית. לטענת התובע בתקופת הנכות הזמנית הופעלה תקנה 18 ו בעניין היות התובע נכה נזקק ( סעיף 13 לתצהיר).

97. החל מ- 1.3.19 נכותו הצמיתה של התובע במל"ל היא 19%, לפי הפירוט הבא:

    10% בגין פציעה בשירירים לפי סעיף 51 (5) ( א)

    10% בגין צלקות בגוף מכאיבות ומכערות לפי סעיף 75 (1) ( ב).

98. מבחינת נתוני ההכנסה הקיימים בתיק ( נספחים י"א-י"ב לראיות התובע):

    בשנת 2016 התובע עבד אצל הנתבעת 1 והכנסתו החודשית הממוצעת הייתה 11,326 ₪ ובשיערוך: 13,755 ₪.

    בשנת 2017 סך ההשתכרות המשוערך היה: 14,160 ₪.

    בחודשים 1-4/18 עד לתאונה סך ההשתכרות המשוערך היה:13,100 ₪.

    השכר הרבע שנתי על פי המל"ל עובר לתאונה היה: 30,647 ₪, לחודש 10,215 ₪ ובשיערוך: 12,390 ₪.

    לאחר התאונה בחודש 6/18 השתכר התובע סך משוערך של 7,000 ₪.

99. על פי תצהיר התובע ( סעיפים 13 ו- 15 ), בשלושת החודשים שלאחר התאונה הוא קיבל משכורת מלאה, מאחר והמל"ל העביר את דמי הפגיעה למעסיק כדמי פגיעה. עד 31.8.18 הוא מימש את ימי המחלה שהיו צבורים לו אצל מעסיקו ( סעיף 15 לתצהיר).

100. התובע פוטר מעבודה אצל הנתבעת 1 ביום 31.8.18 לאור העובדה שרופא תעסוקתי קבע כי הוא לא כשיר לעבוד בעבודות תחזוקה ( סעיף 16 לתצהיר ומסמך ט"ז לתיק מוצגי התובע וכן האמור בסעיף 18 לתצהיר פדלון בהליך בבית הדין לעבודה מסמך י"ט למוצגי התובע).

101. התובע לא עבד עד לסוף חודש 6/19 שאז החל ביום 25.6.26 לעבוד בחברת אורבן דיגיטל ( סעיף 18 לתצהיר), זוהי חברה שנותנת שירות לתחנות של משרד התחבורה. התובע טיפל שם בתקלות במחשב. הוא הוכשר לעבודה ע"י החברה עצמה ( עמוד 25 ש' 29-36).

102. על פי טופס 106 לשנת 2019 השתכר התובע באורבן בין החודשים 7-12/19 סך כולל של 94,397 ₪ בחודשים 1-2/20 השתכר התובע באותו מקום סך נוסף של 27,183 ₪. סך הכל השתכר בתקופה זו: 121,580 ₪. ממוצע ההשתכרות של התובע בעת עבודתו באורבן (7/19-2/20. 8 חודשים) היה 15,197 ₪ ובתוספת שיערוך: 18,100 ₪.

103. התובע העיד כי פוטר מחברת אורבן בחודש 7/20 בשל הקורונה ( בחודש 7/20 השתכר סך משוערך של 7,300 ₪ ).בעת החתימה על התצהיר בשנת 2021 התובע העיד שמאז התאונה הוא לא עובד וחותם על אבטלה ( סעיף 18 לתצהיר וכן עמוד 26 ש' 3 ).

104. בעדותו בבית המשפט העיד התובע כי ניסה לחפש עבודה בתחום האחזקה, אך לטענתו בשל מגבלתו לא עלה בידו למצוא עבודה אף שניסה בעזרת שרות התעסוקה למצוא עבודה ( שם ש' 6-10 ועמוד 27 ש' 22-24). התובע הודה כי הוא לא הציע עצמו למקומות עבודה באופן עצמאי (עמוד 26 ש' 25-27), ואולם התובע החל מחודש 2/22 לעבוד כעצמאי בתור מנהל אחזקה בבתים פרטיים ( עמוד 28 ש' 17-24). במסגרת עבודה זו התובע סיפר כי יש לו 6 בתים פרטיים שהוא עובד בהם ( שם ש' 39 ועמוד 29 ש' 4-6 ). עבודה זו היא מעין תיווך בין הלקוח לקבלן שמבצע את העבודה ( שם ש' 14-16 ).

105. התובע לא סיפק נתונים רשמיים להכנסה זו. הוא העריך את הכנסתו בגובה של כ- 15,000 ₪ ( שם ש' 23).

      

     הפסד השתכרות בעבר  

106. על מנת להעריך את בסיס השכר של התובע אקח את המשכורת הממוצעת לשנת 2017 ולתחילת שנת 2018, בכדי לקבל פרספקטיבה בעלת בסיס רחב (ולא מקרי וצר) של השתכרותו. בסיס השכר המתקבל הוא 13,600 ₪ ( הקרוב לשכר הממוצע בשנת 2016- 13,755 ₪).

107. מומחה בית המשפט ד"ר בוצר לא התייחס לנכויות זמניות, אך הוצגו בפניו אישורי אי כושר מקופ"ח מכבי של ד"ר קופפר מרגריטה, וכן תעודות רפואיות נוספות מקופ"ח של האורטופד ד"ר ברנס שי והמומחית ברפואה תעסוקתית מקופ"ח ד"ר קריסטל אלה שי, בנוסף הוצג בפניו תיק הוועדה הרפואית מהמל"ל. ד"ר בוצר לא שלל מסמכים אלו, כך שניתן להיעזר בממצאים השונים שעלו ממסמכים אלו לעניין תקופות אי הכושר של התובע ( כמובן רק לעניינים אלו ולא לעניין הנכות הצמיתה, שבעניינה אנו נלך בעקבות קביעות ד"ר בוצר).

108. הוצגו לתיק אישורי אי כושר עד ליום 19.7.18 ( מסמכים 19-22 לתיק מוצגי התובע). ביום 18.7.18 קבע ד"ר ברנס שי מומחה לכירורגיה אורטופדית כי התובע אינו מתאים לעבודה מאומצת על הרגל לפחות ל- 3 חודשים נוספים ( עמוד 23 למוצגי התובע). במסמך נוסף של ד"ר קריסטל אלה מיום 6.9.18 ( עמוד 25 לתיק מוצגי התובע) נכתב כי מצבה של רגל ימין אינו מאפשר את חזרת התובע לעבודה כאיש תחזוקה, לרבות להליכה בתוך המפעל בשל סיכון להחלקה, טיפוס על מכונה והרמת משאות. לאור מצב זה הומלצה תקופת אי כושר נוספת של 3 חודשים, כלומר עד 6.12.18.

109. מלאחר התאונה, התובע שהה 3 חודשים בתקופת אי כושר עד ליום 7.8.18 וקיבל דמי פגיעה מלאים עבור תקופה זו שהועברו דרך המעביד על פי הוראת תקנה 22 ( יעויין בנספח נ/2 לראיות הנתבעות).

110. השכר הרבע שנתי של התובע על פי המל"ל 30,647 ₪. בפועל קיבל התובע ממל"ל דרך הנתבעת 1 את הסכומים הבאים: 15,068 ₪ ביום 17.7.18, סכום זה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה נותן: 21,240 ₪. הסכום השני היה בשיעור 5,107 ₪ ושולם ביום 20.8.18. סכום זה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה נותן: 7,200 ₪. סך כל התשלומים ששילם מל"ל באמצעות המעביד עבור דמי פגיעה הם: 28,440 ₪.

111. הסכום המלא בהתאם לחישוב הנזיקי ( השונה מסכומי תגמולי המל"ל שמחושבים בהתאם לביטוח סוציאלי שמעניק המל"ל) שהתובע היה זכאי בתקופה זו הוא: 13,600 ₪ מוכפל ב- 3, סך הכל: 40,800 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה: 48,100 ₪. מכאן שנותר לפצות את התובע עבור תקופה זו בסך של 19,660 ₪. ואולם יש להתחשב בסכום נוסף. בחודש 6/18 הנמצא בתוך המתחם שבגינו כבר חושב עתה הפיצוי המלא לתובע, הוא קיבל את הסך של 5,816 ₪ עבור ימי מחלה סכום זה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה נותן 8,200 ₪ שאף אותו יש לקזז מהפיצוי עבור שלושת החודשים הראשונים, כך שעבור 3 החודשים הראשונים מאז התאונה זכאי התובע לפיצוי בשיעור של 11,460 ₪.

112. הערה: לתשלומים ששילם המל"ל כדמי פגיעה הוספו ריבית והפרשי הצמדה כדין. כך גם למשכורת מחודש 6/18. בסיס השכר על פי דיני הנזיקין כולל הצמדה ולכן שמחשבים את גובה הפיצוי מוסיפים רק ריבית מאמצע התקופה ( גם בעת ניכוי תגמולי המל"ל שייערך להלן יש להוסיף ריבית והפרשי הצמדה).

113. בין התאריכים 8.8.18 עד 28.2.19 קבעה וועדה רפואית של המל"ל לתובע נכות זמנית של 20%, אך בתקופה זו קיבל התובע תגמול מלא בתור נכה נזקק ( תקנה 18 ו), היינו הוא היה במצב של אי כושר מלא ( כפי שצויין לעיל, לרוב התקופה יש גיבוי גם ממומחית תעסוקתית ואורטןפד ).

114. בסיס השכר בתקופה זו יוסיף להיות 13,600 ₪ אורך התקופה הוא 6.5 חודשים כך שהסך של 13,600 ₪ יוכפל ב- 6.5 סך הפסד ההכנסה בתקופה זו הינו: 88,400 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה: 103,815 ₪.

115. החל משלב זה הנכות הצמיתה היא 23.05%. מתוך נכות זו, ישנה נכות הקשורה לצלקות בשיעור של 10%. ואולם כפי שקבע ד"ר בוצר, יש לתובע כאב חזק במגע קל ומישוש סביב הצלקת וכי אין מדובר בנכות אסתטית אלא בנכות תפקודית, שכן הצלקת הפנימית מערבת את השריר שנפגע ואת העצב השטחי המעצבב את העור. "במקרה זה מדובר בנכות תפקודית אשר נגרמה בעקבות החתך העמוק אשר נגרם מהפציעה", כך ד"ר בוצר בתשובות ההבהרה מיום 24.4.22.

116. עוד ציין המומחה כי הוא התרשם שיש לתובע הגבלות תפקודיות, הוא מתקשה בהליכה עקב קושי ביישור הרגל.

117. מכאן יש להסיק כי לכל מרכיבי הנכות של התובע, צלקות, פגיעה בקבוצת השרירים והגבלה ביישור הברך, ישנם מרכיבים תפקודיים. להלן אתייחס למידת ההשפעה של נכויות אלו על אפשרות השתכרותו ועל גובה החישוב האקטוארי מתוך החישוב האקטוארי המלא.

118. נחזור לחישוב.

119. החל מ- 3/19 עד לתחילת העבודה באורבן בסוף חודש יוני 2019 יחושב ההפסד לפי 23% מהסך של 13,600 ₪ למשך 4 חודשים, נותן סך של 12,512 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה: 14,630 ₪.

120. החל מסוף יוני 2019 החל התובע לעבוד באורבן. עיון בפרופיל ההשתכרות של התובע בין החודשים 7/19 עד 2/20 מראה כי בתקופה זו משכורתו הגיע לסך ממוצע של 18,100 ₪. משכורת זו גבוהה מהמשכורת אותה השתכר התובע עובר לתאונה, מה שמוכיח שהתובע הסתגל למצבו הרפואי בעקבות הפגיעה והנכות שנגרמה בעטיה ושיפר את יכולת ההשתכרות שלו. לפיכך, בתקופה זו אין מקום לפסוק הפסד השתכרות.

121. בשל הקורונה התובע לא עבד בחודשים 4-6/20 ( התובע לא צירף תלוש משכורת לחודש 3/20. יעויין בתלוש לחודש 7/20 המסכם את חודשי העבודה בשנת 2020. עמוד 97 למוצגי התובע ), כך שעד חודש 6/20 אין מקום לפסוק כל פיצוי.

122. חודש 7/20 היה החודש האחרון בו עבד התובע באורבן, אך לטענתו הוא פוטר בחודש זה בשל וירוס הקורונה. בחודש זה השתכר סך משוערך של 7,300 ₪, אך היה זה השלמות הכנסה הקשורות לפיטוריו ( הודעה מוקדמת, הבראה), ולכן גם עבור חודש זה אין לפסוק פיצוי.

123. על פי עדות התובע, הוא חזר לעבוד רק בחודש 2/22 שאז החל להרוויח על פי עדותו סך של כ- 15,000 ₪ ( עמוד 29 ש' 23 ), בשיערוך 17,500 ₪ (התובע מסר את עדותו בחודש 4/23 ).

124. לאור ההשתכרות באורבן ולאחר מכן בעבודתו כעצמאי ניתן להבחין כי פוטנציאל השכר של התובע עלה על זה שהיה בטרם התאונה. אומנם אין בידינו תקופה ארוכה של השתכרות שממנה נוכל לגזור באופן ברור את פוטנציאל השכר של התובע. באורבן הוא עבד כ- 8 חודשים, ובתור עצמאי עם משכורת משוערכת של 17,500 ₪ עוד כשנה. מעבר לחודש 4/23 אין בידינו נתוני שכר מאומתים. נתון השכר כעצמאי מתבסס על טענת התובע בלבד.

125. בנסיבות אלו מצאתי לקבוע את בסיס השכר החל מ- חודש 8/20 והלאה על שיעור של 17,000 ₪. אומנם פסקתי לאור קביעותיו של ד"ר בוצר כי כל מרכיבי הנכות של התובע הם עם מרכיב תפקודי, אך הסתגלותו של התובע לעבודה במומו והשבחת שכרו, מובילה למסקנה כי התובע למד לחיות עם מגבלותיו ולהגיע להשתכרות הגבוהה יותר מזו שהשתכר עובר לתאונה, ומאידך לגבי העתיד? העתיד- מי ישורנו? יש לקחת בחשבון כי בעתיד עם התבגרותו של התובע, נכותו עלולה לפגוע באפשרות השתכרותו באופן משמעותי, אם בעבודה עצמאית ואם במציאת מקום עבודה חדש ו/או התמדה במקום זה. נתונים אלו וגם בהתחשב בגילו של התובע (גורם המפחית את גובה החישוב האקטוארי), מביאים למסקנה כי החישוב האקטוארי על פי נכות תפקודית שהיא בגובה הנכות הרפואית: 23% במעוגל, יבוצע לפי 50% מהחישוב האקטוארי המלא החל מחודש 8/20 וגם בחישוב העתידי.

126. לאור זאת, בין החודשים 8/20 עד 1/22 עת החל לעבוד כעצמאי ישנם 18 חודשים. בתקופה זו החישוב יבוצע לפי 17,000 ₪ מוכפל ב- 18 מוכפל ב- 23% נכות וב- 50% חישוב אקטוארי, הסך המתקבל הוא: 35,190 ₪, ובתוספת ריבית מאמצע התקופה: 40,300 ₪ ( במעוגל).

127. החל מחודש 2/22 התובע משתכר לפיו דבריו 15,000 ₪ המשוערכים ל- 17,500 ₪, סכום זה גבוה מסך ההשתכרות עובר לתאונה, כך שאין מקום לפסוק הפסד השתכרות החל מ- 2/22 עד היום.

128. סך הפסד ההשתכרות של התובע בעבר מסתכם בסך של: 170,200 ₪ ( במעוגל).

     הפסד כושר השתכרות לעתיד

129. על פי העקרונות שהותוו לעיל, בסיס שכר של 17,000 ₪, נכות בשיעור של 23% , חישוב אקטוארי של 50% ומקדם היוון עד לגיל 67 ( 86 חודשים) בשיעור של 78, הרי שגובה ההפסד הינו: 152,490 ₪.

     פנסיה

130. 12.5% מסך כלל ההפסד ( 322,690 ₪ ) נותן את הסך של: 40,340 ₪ (במעוגל).

     עזרת הזולת בעבר ובעתיד

131. התובע העיד בתצהירו ( סעיף 19 ) כי לאחר התאונה ובמשך 6 חודשים הוא נזקק לעזרה במקלחת, בהלבשה, בקניות ובכל פעולות היומיום. עזרה זו התקבלה אצלו ע"י בני משפחתו.

132. התובע עותר לקבלת פיצוי בגין פריט זה בשיעור של 15,000 ₪. הנתבעות סבורות כי נכותו הרפואית של התובע היא ללא כל משמעות תפקודית. התובע לא העסיק עזרה בשכר ולא נזקק לעזרה כלשהיא, לפיכך אין מקום לפסוק פיצוי כלשהוא בפריט זה.

133. לאחר עיון בטענות הצדדים, ובשים לב לגילו של התובע, למועד התאונה ולגובה נכותו של התובע ומאפייניה, מצאתי כי הסך שהציע התובע הולם את סך הפיצוי שיש לפסוק בגין פריט זה לעבר ולעתיד, ולפיכך אני פוסק בפריט זה את הסך של 15,000 ₪.

      

     הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד  

134. התובע עותר לפיצוי בפריט זה בסך של 15,000 ₪. אין אסמכתאות להוצאות עבור פריט זה בעבר. הנתבעות טוענות כי המדובר בתאונת עבודה שהוכרה ע"י המל"ל ולכן התובע זכאי לקבל את מלוא הטיפולים וכן החזר כל הוצאותיו מהמל"ל, ולכן אין מקום לפסוק פיצוי כלשהוא בגין פריט זה.

135. לאחר עיון בטענות הצדדים, ובשים לב לגילו ולנכותו של התובע ולאמור בחוות דעת ד"ר בוצר על הצורך בביצוע בעתיד של טיפולי פיזיוטרפיה לשיפור טווח התנועה והורדת הכאבים (הטיפולים מכוסים בסל הבריאות), לעובדה שהמדובר בתאונת עבודה שבמסגרתה המל"ל מכסה חלק מהטיפולים ואף קופת חולים במסגרת סל הבריאות, אך מאידך, יש מקום לפיצוי באופן גלובאלי של ההוצאות שהוצאו עבור נסיעות ורכישת תרופות ועזרים רפואיים בעבר ועבור הוצאות שונות שיוצאו בעתיד, לדוגמא לצורך טיפולי הפיזיוטרפיה וקניית תרופות, אשר לא כולם יכוסו באמצעות המוסדות הנ"ל. מצאתי לפסוק בפריט זה סך של 7,000 ₪ לעבר ולעתיד.

      

     נזק שאינו ממוני 

      

136. בהתחשב בכלל הנתונים בתיק לרבות גיל התובע וגובה נכותו, מצאתי לקבל את ההצעה שהציע התובע לפסיקת פיצוי בשיעור של 90,000 ₪ ( הנתבעות הציעו להסתפק בסך של 15,000 ₪), ולפסוק סכום זה.

      

137. להלן נזק התובע:

     הפסד השתכרות בעבר170,200 ₪

     הפסד כושר השתכרות לעתיד 152,490 ₪

     פנסיה40,340 ₪

     עזרת הזולת לעבר ולעתיד15,000 ₪

     הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד7,000 ₪

     נזק שאינו ממוני90,000 ₪

      

     סך הכל:475,030 ₪

     מסך זה יש להפחית 10% אשם תורם.

     סך כל הנזק הינו: 427,527 ₪

     ניכויי מל"ל

138. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתקבלו תגמולי מל"ל שיש לנכותם. אין מחלוקת בין הצדדים כי סך תשלומי המל"ל לתובע הם בשיעור 115,438 ₪ (נספח י לתיק מוצגי התובע וכן מסמך נ/2 למוצגי הנתבעות). סכום זה אינו כולל את דמי הפגיעה ששולמו ישירות למעביד- הנתבעת 1 שהעבירה זאת לתובע. לעניין ניכוי דמי הפגיעה שהועברו באמצעות המעביד התייחסנו לעיל במקומו.

     לסך ששולם ע"י המל"ל יש להוסיף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום כל תשלום, ואת הסך שיתקבל יש לנכות מסך פיצוי התובע, כאמור בסעיף הקודם (להלן: "סכום הניכוי").

      

     סוף דבר

      

139. על הנתבעות לשלם לתובע ביחד ולחוד את הסך של 427,527 ₪ בניכוי סכום הניכוי. להפרש שיתקבל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ וכן את סך עלויות חוות הדעת שנשא בהן התובע ואת אגרת פתיחת ההליך.

      

     זכות ערעור בהתאם לדין

      

      

     ניתן היום, י"ד חשוון תשפ"ז, 25 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.