תלה"מ 65764-02-23,תלה"מ 15130-03-23 תובעת נ' נתבע

פסק הדין מכריע בתביעת מזונות (תלה"מ 65764-02-23) ובתביעה רכושית (תלה"מ 15130-03-23), שהגישה התובעת (להלן: האם) כנגד הנתבע (להלן: האב).

לאחר בחינת התשתית הראייתית, הטענות העובדתיות והמשפטיות של הצדדים, נמצא לנכון לתת תוקף של פסק דין להחלטת המזונות הזמניים וכן לדחות את התביעה הרכושית בחלקה הארי.

הדיון בתובענות להלן הוא בהתאם לסדר הגשתן.

הערה מקדמית: דיוני ההוכחות התקיימו בשני מועדים. דיון ראשון ביום 29.10.2024 (עמודי הפרוטוקול 53-1), בדיון זה נחקרה האם וכל העדים זולת עד שלא התייצב והאם ביקשה לזמנו בצו הבאה. הדיון השני התקיים ביום 4.6.2025 (עמודי הפרוטוקול 43-1), בדיון זה נחקר האב והעד שלא התייצב לדיון הראשון. ההפניות בפסק הדין מציינות את מספר העמוד, ללא תאריך הדיון.

א.תביעת המזונות (תלה"מ 65764-02-23)

רקע

1.הצדדים נישאו בשנת 2009 ולהם ארבעה ילדים: הקטינה, ילידת 2012, בת 14; הקטין, יליד 2014, בן 12 והתאומים, ילידי 2017, בני 9 שנים בקרוב (להלן: הקטינים). בשנת 2022 עזבה האם את בית המגורים המשותף ועברה להתגורר בשכירות, השניים התגרשו בשנת 2024.

2.עם פרידתם הסכימו ההורים על חלוקת זמני שהות שווה של הקטינים עם כל אחד מהם. חרף הסכמה זו האם הגישה גם תביעה בעניינם של הקטינים (תלה"מ 69462-02-23).

בגדרי קדם המשפט, ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים בדבר אחריות הורית משותפת וזמני שהות שווים בשגרה. ביום 21.9.2023 ניתן תוקף של פסק דין לחלוקת הזמנים השווה בימי חול, בחופשות ובחגים.

3.בד בבד עם הגשת תביעת המזונות עתרה האם בבקשה לפסיקת מזונות זמניים.

ביום 7.4.2023 ניתנה החלטה בבקשתה (להלן: החלטת המזונות הזמניים), הקובעת בחלק האופרטיבי שבה, כך:

• האב יישא במזונות התאומים, אשר באותה עת היו בני כחמש שנים וחצי, בסך 1,000 ₪ בחודש לכל אחד, ולאחר שימלאו להם שש שנים לא ישולמו מזונות לנוכח זמני השהות השווים והנתונים הכלכליים שהוצגו.

• אשר לקטינה ולקטין לא נמצא לנכון לפסוק מזונות, מפאת גילם העולה על שש שנים, זמני השהות השווים ומעת שבחינת הנתונים הכלכליים לא הצדיקה זאת.

• נקבע כי מאחר שהאב מתגורר בבית המגורים המשותף, ישלם דמי שימוש חודשיים בסך 4,000 ₪ ושני הצדדים ימשיכו לשאת במחצית מתשלומי המשכנתה.

• נקבע שהצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך והרפואה החריגות של הקטינים.

  4. ליבת המחלוקת כפי שעלתה מכתבי הטענות, מהתצהירים, מדיון ההוכחות ומהסיכומים היא בנוגע לסוגיית הכנסות הצדדים ופערי ההשתכרות הנטענים.

  האם ייחסה לאב הכנסה מכלל מקורותיו בסך של 32,750 ₪ בעוד הכנסתה כ-12,000 ₪ ברוטו (סעיף 25 לסיכומיה). לטענתה, פער זה מצדיק פסיקת מזונות בסך חודשי של 3,180 ₪, לצד חיוב האב בהוצאות החינוך והרפואה החריגות בשיעור של 80% לעומת חיובה ב-20% מהן (סעיף 26 לסיכומיה). האם טענה לאורך ההליך, שהאב מכמין מידע ביחס למצבו הכלכלי ומצאה שהכנסתו כוללת גם הכנסה הונית קבועה ותמיכה כלכלית מבני משפחה (סעיפים 19,16,2 לסיכומיה).

  מנגד, האב הכחיש את טענות האם בציינו, שלא די שלא הוכחו פערי שכר ביניהם, אלא שהכנסותיה הפנויות של האם עולות על הכנסותיו הפנויות. לכן הוא עותר להותרת החלטת המזונות הזמניים על כנה, באופן שכל אחד מההורים יישא בהוצאות הקטינים תלויות השהות והוצאות המדור בעת שהם שוהים עמו, ללא חיוב מי מהם במזונות, לצד חיוב משותף של ההוצאות שאינן תלויות שהות מחצה על מחצה (סעיף 84 לסיכומיו). האב הטעים עוד, שניסיון האם להציג עצמה כמי שמצויה בגירעון מתמיד ומתמשך באופן שהוצאותיה עולות על הכנסותיה, אינו מבסס את עתירתה למזונות, משזו נבחנית על יסוד הדין והפסיקה ולא על סמך ההתנהלות הכלכלית של מי מהם (סעיף 30). כמו כן ציין, שהניתוח שבוצע על ידי האם ביחס להכנסותיו ומקורותיו הכספיים, נעשה אגב שימוש בנתונים לא נכונים ובסילופם (סעיף 60).

  דיון

  5.סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים בהתאם להוראות הדין האישי. בני הזוג יהודים ומשכך חל הדין העברי.

  בעת מתן פסק הדין ארבעת הקטינים בני למעלה משש שנים ולכן החבות במזונות היא שוויונית. במשמע, חלה על שני ההורים בהתאם לפרמטרים הנדרשים בבחינה כאמור בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017); להלן: בע"מ 919/15). בהתאם לזאת, הצדדים נושאים במזונותיהם באופן יחסי להכנסות הפנויות, "תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה".

  אם כן, בגדרי החיוב יש לבחון מה שיעור ההכנסות הפנויות של הצדדים, את חלוקת זמני השהות, יש לבחון את מכלול צרכי הקטינים ובהתאם לקבוע את שיעור נשיאת הצדדים בו.

  זמני שהות

  6.בהתאם לפסק הדין מיום 21.9.2023 ועל פי חלוקת זמני השהות הנוהגת, הקטינים מחלקים את חייהם וזמנם בין ההורים בחלקים שווים. כלומר יחס זמני השהות הוא 50% לאם ו-50% לאב.

  צרכי הקטינים

  7.בכתב התביעה העמידה האם את צרכי הקטינים, בתוספת מדור והוצאותיו עבור כל קטין בסך 2,400 ₪, וזאת על דרך האומדנה. האם לא פירטה את הרכיבים שמהם מורכבים הצרכים הנטענים ולכתב התביעה לא צורפו אסמכתאות תומכות. האם טענה, שיש לחייב את האב במזונות הקטינים ומדורם בשיעור של 80% ולכן עליו לשאת במזונותיהם ומדורם בסך של 1,920 ₪. בסיכומיה, העמידה האם את צרכי כל קטין בסך 2,250 ₪ (2,650 ₪ מוצמד) ונסמכה על רמ"ש (מחוזי מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ. (25.10.2018) (להלן: רמ"ש מחוזי מרכז 2018) ועתרה כי לא תתבצע הפחתה בהתאם לע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 599 (1988) (להלן: הלכת ורד).

  האם הפנתה לעמוד 80 להשלמת מסמכיה מיום 24.7.2025, לתדפיס פירוט האשראי 08/2024, ממנו עולות ההוצאות הבאות: מדור- 3,650 ₪, הוצאות רכב - 526 ₪, הוצאות דלק - 850 ₪, ועד בית - 325 ₪, ארנונה -550 ₪, חשמל - 350 ₪, מים - 100 ₪, בזק - 152 ₪, ביטוח חיים משכנתה - 57 ₪, פרטנר - 30 ₪, ערוצי דיסני - 45 ₪, מזון - 2,920 ₪ ובסך הכל 9,400 ₪, בתוספת עלויות למסגרות החינוך הפרטיות של הקטינים, עלות מחצית הוצאות, ביטוחי בריאות והוצאות אישיות.

  האב חלק על הסכומים הנתבעים על ידי האם וטען שמדובר בסכום מופרז והטעים שהאם לא תמכה את טענותיה באסמכתאות, וכי היא מסתמכת על צרכי הקטינים בדרך של אומדנה. משכך, לדידו, אין לקבוע את צרכי הקטינים על הרף הגבוה, כי אם יש לקבוע את צרכיהם בהתאם לפסיקת בתי המשפט בסכום שאינו טעון הוכחה בטווח שבין 1,350 ₪ לבין 1,900 ₪. לטענתו, לנוכח זמני השהות השווים, על כל הורה לשאת בצרכי הקטינים כאשר הם שוהים עמו וכן לשאת בחלוקה שווה בהוצאות החינוך והרפואה החריגות של הקטינים.

  האם צירפה לתצהיר עדות ראשית מטעמה, טבלה המעריכה את ההוצאות בגין הקטינים. עיון בטבלה מצביע על כך, שאין הפרדה בין הוצאות המדור, החזקת המדור וצרכי הקטינים הבסיסיים, כמפורט: משכנתה בסך 4,200 ₪, ארנונה בסך 600 ₪, ועד בית בסך 320 ₪, תקשורת בסך 120 ₪, חשמל בסך 360 ₪, מים בסך 150 ₪, גז מרכזי בסך 120 ₪, בזק בסך 119 ₪, מזון/ניקוי/היגיינה בסך 2,000 ₪, בילוי/ספרים/משחק/שונות בסך 500 ₪, מסגרות חינוכיות בסך 2,885 ₪, הוצאות רכב בסך 2,100 ₪ ביגוד והנעלה בסך 400 ₪ לכל קטין (נספח ת' 31, עמוד 503).

  בעת דיון ההוכחות, במענה לשאלת ב"כ האב השיבה, כי היא אינה יודעת מהי הטבלה המצורפת לתצהיר העדות הראשית וכי אינה יכולה לפרט לגביה (ראו עמוד 9 ש' 38-18 ועמוד 10 ש' 4-1). הן לתצהיר העדות הראשית והן למסמכים המשלימים מטעמה מיום 24.7.2025 צורפו תדפיסי כרטיס אשראי. פירוט כרטיסי האשראי שצורף במסמכים המשלימים מעלה כי לאם, בין היתר, ההוצאות הבאות (מובא באופן מדגמי בלבד): חודש 06/2024- הוצאות מזון בסך 1,711 ₪, הוצאות עבור דלק בסך 623 ₪. חודש 07/2024- מזון בסך 2,119 ₪, הוצאות עבור דלק בסך 872 ₪, הוצאות בגין ביגוד והנעלה בסך 420 ₪, חודש 04/2025 – מזון בסך 2,151 ₪, הוצאות בגין דלק בסך 595 ₪, הוצאות בגין ביגוד והנעלה בסך 402 ₪.

  מלבד פירוט כרטיסי אשראי לא צורפו אסמכתאות התומכות בטענות האם לצרכי הקטינים. משכך עולה קושי ממשי להעריך, מה מבין ההוצאות הן עבור הקטינים ומהן ההוצאות המשמשות את האם. כך גם לא ניתן למצוא את החפיפה בין הסכומים שהתבקשו על ידה כגון בגין בילוי, ספרים ומשחקים בסך חודשי של 500 ₪ לבין ההוצאות שהוצאו בפועל. כמו כן, בגדרי צרכי הקטינים מנתה האם אף את הוצאות החינוך וכן את הוצאות המדור והחזקתו, כאשר ביחס להוצאות הללו, נקבעים תשלומים נפרדים, שלא כחלק מהצרכים הבסיסיים.

  8.תביעת מזונות היא תביעה כספית, לכן מוטל על התובעת-האם, להוכיח את הסכום הנתבע ולגבותו בראיות ביחס לכל רכיביה (עמ"ש (מחוזי ת"א-יפו) 4385-01-23 פלונית נ' אלמוני (7.1.2024)). האם נקבה בסכומים כוללניים, ללא צירוף אסמכתאות לגיבוי ביחס לכל רכיב, כאמור הדבר מעורר קשיים. בהינתן שהפסיקה נוקטת בטווח סכומים ביחס לצרכים הנקבעים על יסוד נסיבות ייחודיות לכל משפחה, לצד קביעה, שניתן להסתמך על סכום שאינו טעון הוכחה.

  האם נסמכת בטיעוניה על הפסיקה ברמ"ש מחוזי מרכז 2018, שם כבוד השופט ויצמן ציין, באמרת אגב, כי לדידו צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים עולים על צרכי קטין המתגורר בבית אחד, לנוכח הכפילויות הנדרשות ולכן להערכתו "ומבלי לקבוע מסמרות", כלשונו, הוא סבור שניתן להעריך את ההוצאות בסך של 2,250 ₪. יודגש, גם שם כמו כאן, דובר במזונות ארבעה קטינים החולקים זמני שהות וחרף האמירה לעיל, כבוד השופט ויצמן קבע כך "לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא אשר עמד לעת עתה את צרכיו של הקטין בשיעור של 1,800 ₪" (פסקה 10), כלומר בסכום הפחות מכך.

  יתר על כן, הסתמכותה של האם כמו מתעלמת לחלוטין מפסיקה מאוחרת של אב בית הדין כבוד השופט ג'יוסי בעמ"ש (מחוזי חיפה) 59345-11-22 א. נ' ב. (13.2.2023), שם נקבע במפורש, כי הסכום הנכון למשפחות החיות במרכז הארץ אינו בהכרח נכון למשפחות המתגוררות באזורינו, כדלקמן:

  "ראשית, אדגיש, כי הפנייתו של בית משפט קמא אל פסק-דין בעניין מזונות מינימליים, שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז שגויה הואיל ודומה, כי אין צורך להכביר מילים על ההבדלים המשמעותיים שקיימים בעלויות המחייה באזור המרכז לבין אלו באזור חיפה והצפון, מה גם שקיים בנמצא מספר לא מבוטל של פסקי-דין, שניתנו בבית המשפט המחוזי בחיפה ושעליהם להנחות, מקל וחומר בסוגיות של דמי-מזונות, את בתי המשפט לענייני משפחה..." (פסקה 20, ההדגשה הוספה). ואמנם הפסיקה קבעה מנעד נרחב של סכומים בטווח הנע בין סך של 1,350 ₪ לסך של 1,900 ₪ (ראו למשל, עמ"ש (מחוזי חיפה) 44496-10-20 א. נ' ב. (11.8.2021); עמ"ש (מחוזי חיפה) 26409-10-18 מ.ש. נ' ק.ש. (25.7.2019); (עמ"ש (מחוזי חיפה) 32385-11-18 א.ג. נ' ר.ג. (22.5.2019)).

  בעניינו, עותרת האם לסכומים החוצים את הרף העליון, מבלי שהיא תומכת זאת כלל. מוטלת עליה החובה לשאת בנטל ההוכחה לעניין זה, אלא שהאם לא הציגה ראיות כדבעי, המצביעות על כך שהקטינים נדרשים לצרכים החורגים מהמקובל באופן המצדיק סטייה מהסכומים הרווחים בפסיקה. האם טרחה וצירפה מאות על מאות עמודי נספחים, כך לתצהיר עדות ראשית צורפו לא פחות מ- 590 עמודים, המסמכים המשלימים החזיקו 121 עמודים נוספים. הדעת נותנת שהאם כתובעת תצרף מסמכים כלשהם שיגבו את דרישתה להוצאות שונות של הקטינים, שלא לדבר על גובהם. שכן גם כאשר צד עותר כי בית המשפט יפסוק דמי מזונות על דרך של אומדנה, נדרש הסבר סביר מדוע לא צורפה תשתית עובדתית המעוגנת בראיות לעניין זה. מדרך קל וחומר, שלא ניתן לעתור לסכומים החוצים את הרף של הסכומים הנקבעים בפסיקה, משלא נטען וממילא לא הוכח שצרכי הקטינים חורגים מצרכים רגילים.

  בהקשר זה חשוב לציין, שבעמ"ש (מחוזי מרכז) 5121-05-20 י.ג. נ' נ.ג. (26.10.2020), נקבע שסכומי המזונות שאינם נדרשים בהוכחה, בין בהתייחס לשהות בבית אחד ובין בהתייחס לשהות בשני בתים, נוגעים "לכלל מזונות הקטין לרבות חלקו באחזקת המדור זאת להבדיל מחלקו בעלות דמי המדור או שכירת המדור עצמם". בית המשפט ציין באותו עניין, כי נקודה זו מודגשת מאחר שהחזקת המדור היא חלק מהמזונות (סעיף 25 לפסק הדין).

  9.הקטינים מחלקים את זמנם בין בתי הוריהם. כמו כן, יש לתת את הדעת לפסיקה שקובעת, כי מזונות שני ילדים ויותר אינם מהווים מכפלה של מזונות ילד אחד והם נמוכים מכך (הלכת ורד). האם ציינה בסעיף 26 בסיכומיה, על דרך הסתם, "ללא הפחתה לפי הלכת ורד", אולם לא טרחה לנמק את בקשתה וממילא מקרה זה אינו מצדיק סטייה מהכלל הפסיקתי של הלכת ורד.

  מהאמור לעיל עולה, שלא ניתן לאמוד את צרכי הקטינים בנסיבות הייחודיות למשפחה בוודאי לא ברף החוצה את הסכומים שנקבעו בפסיקה, משום שלא צורפו מסמכים תומכים בכך. לכן יש לאמוד את צרכי הקטינים בהתאם לטווח שנקבע בפסיקה ועל בסיס בחינה כוללנית של התנהלות חיי המשפחה עובר לסכסוך, ולקבוע כי סך צרכיו של כל אחד מהקטינים נאמד על 1,600 ₪ לחודש (900 ₪ בגין הוצאות תלויות שהות ו-700 ₪ בגין הוצאות שאין תלויות שהות).

  הכנסות הצדדים

  10.הכנסות האם: האם מטפלת ב***, היא בעלת תואר ראשון כללי מאוניברסיטה ותואר שני בטיפול ב*** ממכללה. עובדת כשכירה וכעצמאית.

  על פי הדוח השנתי לשנת 2023 שהוגש למס הכנסה, הכנסות האם הן כדלהלן:

  עצמאית
  הכנסה שנתית ברוטו שדווחה למס הכנסה				30,857	ברוטו
  הכנסה חודשית				2,571	ברוטו
  שכירה
  הכנסה שנתית ברוטו שדווחה למס הכנסה				106,230	ברוטו
  הכנסה חודשית				8,853	ברוטו
  סך הכל
  הכנסה שנתית ברוטו שדווחה למס הכנסה				137,087	ברוטו
  הכנסה חודשית				11,424	ברוטו

  בהשלמת המסמכים מיום 24.7.2025 צורפו תלושי שכר של האם עבור חודשים 03/2024 – 05/2025 מהם עלה כי שכרה עמד על ממוצע חודשי של 10,084 ₪ (נטו).

  חודש	ברוטו	נטו
  03/2024	11,124	9,274
  04/2024	10,844	8,997
  05/2024	11,415	9,530
  06/2024	11,761	10,687
  07/2024	13,505	11,278
  08/2024	16,171	13,314
  09/2024	11,265	9,334
  10/2024	11,410	9,479
  11/2024	11,323	9,416
  12/2024	11,683	9,733
  01/2025	12,587	10,462
  02/2025	11,301	9,332
  03/2025	13,222	10,851
  04/2025	11,894	9,778
  05/2025	11,860	9,799
  ממוצע:	12,091	10,084

  במסגרת חקירתה, טענה האם כי הכנסתה כשכירה נעה בין 9,500 ₪ ל-10,500 ₪. במענה לשאלת ב"כ האב, אישרה את העלייה בשכרה, בכך שהגדילה את אחוזי המשרה (עמוד 5 ש' 18-15).

  בעדותה ציינה שהכנסתה מ*** (כפרילנסרית) נעה בין 2,000 – 4,000 ₪ בחודש ומעבודתה כמטפלת פרטית בין 1,000 ל-1,500 ₪ בחודש. עוד ציינה כי יש לה 4 מטופלים באופן פרטני, כאשר עלות שעת טיפול היא 300 ₪ (עמוד 4 ש' 25-19 וש' 36-30). עלה מעדותה שיש לה יום נוסף שבו יכולה לשלב מטופלים וטרם עשתה כן:

  "ש.: כמה ימים בשבוע יש לך שהילדים לא נמצאים איתך?

  ת.: את יומיים ואת חמישי לסירוגין

  ש.: או-קיי ואלה הימים בעצם שאת מקבלת מטופלים בהם?

  ת.: בראשון, בשלישי ובשישי בבוקר

  ש.: ובשישי זאת אומרת שיש עוד יום שהילדים לא נמצאים איתך שאת לא מקבלת מטופלים

  ת.: כן

  ש.: ואת יכולה למעשה לקבל עוד מטופלים בימים האלה

  ת.: תיאורטית, לא ת, לא, תיאורטית כן, עד עד לא מזמן לא יכולתי" (עמוד 29 ש' 32-24).

  במסמך ההשלמות מיום 24.7.2025 צורף על ידי האם דו"ח רווח והפסד לשנת 2024 ממנו עלה כי הכנסה עמדה על 35,927 ₪ נטו (ללא תשלום לביטוח לאומי), קרי 2,993 ₪ בחודש, וכן דו"ח רווח והפסד לחודשים 01/2025 – 06/2025 ללא ניכוי הוצאות וביטוח לאומי, ממנו עולה כי מחזור הכנסותיה היה 15,600 ₪.

  11.בסעיף 9 לסיכומיה ניתחה את חשבון הבנק שלה לתקופה מיום 5/23 עד ליום 1/24 (חשבון הבנק צורף לבקשתה מיום 16.5.2024, עמודים 491-486). לטענתה, יתרת החשבון ביום 2.5.2023 הייתה מינוס 805 ₪, בעוד שביום 3.8.2023 עמד על מינוס 14,697 ₪ ("כמעט 15,000" כלשונה). עוד הוסיפה שנטלה הלוואה בסך 70,000 ₪ לכיסוי המינוס ולרכישת רכב ב-20,000 ₪.

  ביום 15.10.2023 נותר סך של 23,000 ₪ (יוער שיתרת חשבון הבנק למועד 15.10.2023 היא 31,153 ₪) ולכן נוצר לה גרעון של 18,000 ₪, קרי 4,500 ₪ לחודש.

  בחינת תביעת המזונות נעשית בהתאם לפרמטרים הנבחנים כגון, חלוקת זמני שהות, צרכי הקטינים הוצאות שונות, הכנסה פנויה ויחס הכנסות ולאו דווקא בחינת היתרות בחשבונות הבנק. ממילא ניתוח יתרת חשבון הבנק מצריכה בחינה של כל אחת מהתנועות בחשבון הבנק בכלל זה רכישות בכרטיס אשראי, טיבן של הרכישות ועוד. באופן דומה, טענתה בסעיף 10 לסיכומים, בדבר הפחתה הדרגתית בחשבון הבנק, אינה מהווה ראייה המצדיקה פסיקת מזונות בשיעור כזה או אחר, כל אימת שאין התייחסות לכל שורה בחשבון הבנק ובכרטיס האשראי. בהיעדר ניתוח מלא של ההכנסות וההוצאות, לא ניתן להסתפק בטענה הנטענת בעלמא, שלפיה הפחתת יתרות זכות מתמדת בחשבונה לא נגרמה "מהוצאה חריגה מקרית או בחירות אורח חיים בזבזניות".

  12.באשר להכנסות האם, טען האב, כי מאחר שהאם עובדת כשכירה ב*** ומשולמות לה הפרשות סוציאליות, בעוד הוא עובד כעצמאי ומעביר הפרשות סוציאליות נמוכות ביותר, יש מקום להוריד רק את תשלומי החובה, תוך גילום הזכויות הסוציאליות, על מנת שהכנסותיה כשכירה ישתוו לבחינת הכנסות של עצמאי. באשר להכנסתה כעצמאית, טען האב כי האם מכניסה יותר ממה שהצהירה, עת הודתה בחקירתה שבנוסף למטופלים מ*** יש לה 4 מטופלים בשבוע, כך שלכל הפחות הכנסתה ממטופלים אלו כ-4,800 ₪ בחודש, ומ*** אישרה בעדותה, שהכנסותיה עומדות על סך הנע בין 2,000 – 4,000 ₪. על כן, טען האב כי יש להעמיד את הכנסת האם כשכירה וכעצמאית על סך של 23,800 ₪ בחודש.

  טענת האב בעניין זה אינה מתקבלת, מדובר באומדנים שלא הוכחו. הכנסות האם יחושבו בהתאם לדוחות הכספיים שהמציאה ובהתאם לתלושי השכר. האם דיווחה על הכנסה חודשית כעצמאית בשנת 2023 בסך של 2,571 ₪ (ברוטו). על פי דוח רווח והפסד (בלתי מבוקר, לא חתום) לשנת 2024 הכנסתה החודשית כעצמאית הייתה בסך 2,993 ₪ (ברוטו). בהתחשב בגידול הטבעי ובאפשרות להגדיל את מצבת המטופלים ביום הנוסף הפנוי מצד אחד ובמס (הנמוך) מצד שני, תוערך הכנסת האם כעצמאית בסך של 3,000 ₪ נטו לחודש.

  הכנסת האם כשכירה תוערך בסך של 10,100 ₪ נטו לחודש, בתוספת הכנסתה כעצמאית 3,000 ₪ עולה שהכנסתה היא 13,100 ₪ נטו לחודש.

  13.האם רכשה דירה והיא נושאת במשכנתה חודשית. בעדותה אישרה כי נטלה סכום משכנתה גדול משנדרש לשם כך, 850,000 ₪ במקום כ-700,000 (עמוד 7 ש' 35).

  בנסיבות הליך זה, הוצאות המדור, קרי תשלומי המשכנתה החודשיים של כל אחד מההורים לא יהוו בסיס להפחתת ההכנסה בגין הוצאת המדור, הן משום הפן ההוני שבהם והן על יסוד הנסיבות האופפות, כפי שיפורט בהמשך בפרק העוסק במדור

  14.הכנסות האב: האב מטפל ב***, עובד כעצמאי. האב העמיד את הכנסותיו מעבודה על 7,800 ₪; הכנסותיו מהשכרת יחידת הדיור הן בסך 3,200 ₪ ומהשכרת הקליניקה בסך 1,500 ₪. לטענתו, בשל הוצאות-הקליניקה יש להעמיד את ההכנסה מהשכרתה על סך 1,000 ₪ בלבד.

  בסיכומיו טען האב, כי הכנסתו הממוצעת נעה בין 7,000 ל-8,500 ₪ בחודש. לטענתו, התמקדות האם בסיכומיה במסמכים שצורפו לאחר דיון ההוכחות, לחודשים 01/2025- 04/2025 אינה מציגה תמונה מהימנה של הכנסותיו והנתונים אף סולפו על ידה. עוד הוסיף, כי עתה, הכנסותיו מהשכרת הקליניקה עומדות על 3,000 ₪, אלא שהוא משלם בגין הכנסה זו מע"מ וביטוח לאומי כעוסק עצמאי, ויש לו הוצאות תחזוקה, ריהוט, חשמל, מים ועוד, מכאן שלטענתו, יש להכיר בהכנסה בפועל מהקליניקה בסך של 2,200 ₪ בלבד.

  האב הטעים כי טענות האם בדבר ניפוח הוצאות קרסו בחקירתה. הוא טען, שאין לראות בהכנסות מיחידת הדיור והקליניקה כהכנסה מעבודה, ועתר לחשב הכנסות אלה כסכום שאותו יש להפחית מהמשכנתה באופן שבו חישוב המדור יעמוד על 3,800 ₪ בלבד. בנוגע לכספי ההשקעות, טען בסיכומיו, שאין לייחס כספים אלה כהכנסה חודשית לצרכי מזונות, שכן הן אינן מניבות רווחי הון ומדובר בסכום חד פעמי, לבטח אם בהליך הרכושי ייקבע שיש לחלוק את הסכומים.

  האב שולל את דרישת האם להכיר בעזרה הכלכלית מהוריו ודודתו כהכנסה, בציינו שבכל רגע נתון סיוע זה עלול להיפסק, שכן אימו יוצאת לפנסיה ואחיו נזקק לסיוע כלכלי של הוריו. האב הוסיף וטען, שהעזרה הכלכלית מדודתו נועדה לתשלום גני הקטינים ועתה משהחלו ללמוד בבית הספר, עזרה זו הופסקה.

  15.במשך ההליך כולו, טענה האם, שהאב מנפח הוצאותיו, כך שהכנסתו גבוהה משמעותית מההכנסה המדווחת. כך, בסעיף 21 לכתב התביעה טענה, שהאב נהג ליטול חשבוניות מס שבפועל ניתנו עבור הוצאות פרטיות של המשפחה ועבור הוצאותיה של האם ולייחסן לתיק עוסק מורשה שלו. באופן דומה בסעיף 18 לתצהיר עדות ראשית, טענה כי לאחר בדיקת ההוצאות שהוגשו על ידי האב, מצאה כי הסתיר הכנסה של כ-100,000 ₪ בשנה. בסיכומיה טענה כי הכנסת האב מורכבת מעבודה, דמי שכירות יחידת הדיור ודמי שכירות הקליניקה, רווחי הון, הכנסה קבועה מבני משפחתו (הוריו ודודתו), כאשר חלקן מופקדות וחלקן מועברות ישירות לצדדים שלישיים.

  האם התייחסה בסיכומיה למסמכים שהוגשו לאחר דיון ההוכחות, ולטענתה עלה כי בין דוח רווח והפסד לבין התקבולים שהתקבלו בחשבון הבנק מסתמן פער ניכר. היא הצביעה על פער משמעותי שבין ההכנסות המוצהרות של האב בסך של 12,000 ₪ בחודש אל מול הוצאותיו, אשר סכומן גבוה יותר. בסיכומו של דבר, טענה שהכנסת האב מכלל המקורות היא בת 32,750 ₪ בחודש.

  16.להלן נתוני ההכנסה של האב, לפי חלוקה לשנים.

  שנת 2023 - ביום 19.11.2024 צירפה האם את דוח 2023 שהוגש למס הכנסה.

  עסקינן בדוח משותף, שהוגש לרשות המיסים ביום 4.7.2024. מנתוניו עולה, כי הכנסתו של האב בשנת 2023 הייתה בסך 92,808 ₪ (ברוטו), מחזור עסקאותיו היה בסך 197,873 ₪.

  טענת האב, כי הוא מוציא חשבוניות מס בגין השכרת הקליניקה ולכן הכנסה זו נכללת במחזור עסקאותיו וכפועל יוצא גם ברווחיו, מתקבלת. טענה זו גם מתיישבת עם הדוח הכספי שהוגש למס הכנסה בשנת 2023, שבה לא נכללו הכנסות מהשכרה עסקית.

  כמו כן נרשמה בדוח, הכנסה פטורה ממס בסך 38,400 ₪ משכר דירה למגורים. הכנסה זו בדוח לא יוחסה למי מהצדדים. כיום עם רכישת הבית המשותף על ידי האב ההשכרה מהווה חלק מהכנסתו. האב ציין כי הוא מקבל סך של 3,200 ₪ לחודש בגין השכרת יחידת הדיור, בסעיף 70 לסיכומיו.

  מתדפיס "תוצאות חישוב המס" עולה כי שני הצדדים לא חויבו במס הכנסה. מתדפיס חישוב ביטוח לאומי עולה כי האב חויב בדמי ביטוח לאומי (לרבות מס בריאות) בסך 4,699 ₪.

  לסיכום, הכנסת האב מהעסק, נטו, היא 88,109 ₪ (92,808 פחות 4,699). דהיינו, ממוצע חודשי של 7,342 ₪ נטו. בתוספת הכנסה פטורה ממס בסך 3,200 ₪. כלומר סך הכל - 10,542 ₪ נטו.

  שנת 2024 - ביום 26.6.2025 צירף האב דוח רווח והפסד (בלתי מבוקר, לא חתום) לפיו הכנסתו (ברוטו) לשנת 2024 הייתה בת 94,449 ₪. מחזור העסקאות היה 209,411 ₪. אמנם אין מדובר בדוח שהוגש למס הכנסה, אך דומה כי נתוני שנת 2024 דומים לנתוני שנת 2023. לצד עלייה של כ-1.8% ברווח ועלייה של כ-5.8% במחזור ההכנסות.

  ההכנסה החודשית הממוצעת היא כ-7,871 ₪ (ברוטו),בתוספת 3,200 ₪ (השכרת יחידת דיור). כלומר סך הכל 11,071 ₪ (ברוטו).

  שנת 2025 - ביום 26.6.2025 צירף האב דוח רווח והפסד (בלתי מבוקר, לא חתום). הדוח נכון לחודשים 4-1/2025. לפיו הכנסתו ל-4 חודשים הייתה 48,769 ₪. מחזור העסקאות היה 63,119 ₪.

  ההכנסה החודשית הממוצעת היא כ-12,192 ₪ (ברוטו).

  מטבע הדברים, דוח ל-4 חודשים אינו בהכרח משקף הכנסה שנתית. טענת האב, שטרם נרשמו ונלקחו בחשבון כל ההוצאות נחזית כסבירה.

  מחזור ההכנסות ל-4 חודשים היה 63,119 ₪ ובמונחים שנתיים ניתן לאמוד אותו ב-189,359 ₪ (63,119 חלקי 4 כפול 12). אומדן המחזור השנתי ב-2025 נמוך במעט ממחזור ההכנסות בשנים 2024,2023.

  מכלול הנתונים מצביע על כך שהכנסתו של האב מהעסק, כשהשכרת הקליניקה נכללת כהכנסה מעסק בדוחותיו הכספיים וכן הכנסתו מהשכרת יחידת הדיור היא יציבה ומוערכת בכ-10,500 ₪ נטו לחודש (7,300 ₪ מהעסק ומהקליניקה, 3,200 ₪ מהשכרת יחידת הדיור).

  הסתרת הכנסה תחת כסות הוצאות

  17.טענת האם בסיכומיה (סעיפים 15-12) שהכנסותיו השוטפות של האב הן מהעסק שהוא מנהל (לרבות השכרת הקליניקה) ומהשכרת יחידת דיור תואמת את הנסיבות. בנוסף לזאת היא טענה להכנסות מהשקעות המתקבלות מעת לעת לצד סיוע כלכלי ממשפחתו.

  לצד זאת הלינה האם, על כך שהאב מנהל את פעילותו העסקית בחשבון הבנק הפרטי שלו ולכן קיים קושי להתחקות אחר כל תנועה בחשבון, האם היא פרטית או עסקית כך עולה קושי להבחין בין הוצאה עסקית לפרטית. חרף זאת, האם ניתחה את הסכומים שבחשבון הבנק של האב ומסקנתה היא ש"קיים הפרש בקירוב 6,000 ₪ מדי חודש" וציינה שהאב הסתיר הכנסה בת 100,000 ₪.

  בעת עדותה התבקשה להבהיר את מסקנתה, שלפיה האב הסתיר הכנסה בת 100,000 ₪ כתוצאה "מניפוח ההוצאות" והתקשתה בכך. היא אף נדרשה להסברים בדבר טבלת ניתוח ההוצאות (ראו תשובותיה בחקירתה, עמוד 10 שורות 8 -28):

  "ש.: או-קיי, את כותבת שם, בסעיף 18, שהאב הסתיר הכנסה של 100,000 שקל... את יכולה בבקשה להגיד לי על מה ביססתם את הטענה הזו של העלמה של ה- 100,000 שקל?

  ת.: על דיווח מאוד מאוד מאוד מוגזם של הוצאות, בצורה לא פרופורציונלית... במהלך כל העניין הזה של הגילוי מסמכים הבנתי שהדיווח של ההוצאות של האב הוא המון, הוא הרבה הרבה הרבה יותר גדול מ, ממה שזה באמת אמור להיות...

  ש.: או-קיי, מאיפה גזרת את המספרים האלה? זו טבלה שאת הכנת נכון?

  ת.: יעל הכינה אותה

  ש.: העו"ד הכינה אבל טבלה שאתם יצרתם

  ת.: אממ

  ש.: וגזרתם את הנתונים מאיפשהו, שכתוב לי פה ***, מרכז לטיפול בילד טיפול רגשי לקטינה, לקחת את השורה הזאת מאיפשהו, את יכולה להראות לי מאיפה גזרת את זה?

  ת.: מקבלות

  ש.: תראי לי את הקבלה של טיפול רגשי של הקטינה שמופיעה

  ת.: אני לא יודעת איפה זה בדיוק נמצא, לא יודעת אם הכנסנו אותה לרשימה הזאת, לכל החוברת הזאת אבל זה כנראה משם...

  ש.: אני מסתכלת על טבלה שאת הכנת, כשאת מציינת שם שהאב הכניס פה קבלות של ***, טיפול רגשי של הקטינה שזאת הבת שלכם, שאין לנו מחלוקת שזה לא הוצאה עסקית

  ת.: אממ

  ש.: תראי לי בבקשה את הקבלה תראי לי בבקשה על סמך מה

  ת.: אני לא יודעת אם הן קיימות פה תראי... זה יש פה מיליון קבלות...אז אם התפלק אחד או שניים זה העניין? אבל בסדר אני יכולה לחפש את זה

  ש.: את יודעת מה אני אעזור לך את לא תמצאי

  ת.: או-קיי יופי

  ש.: או-קיי, זאת אומרת שמה שאת או עוה"ד שלך עשיתם, לקחתם את כל הקבלות שמופיעים בת/29, עברתם קבלה קבלה, החלטתם מה פרטי ומה עסקי ויצרתם את הרשימה עם ההבהרות שיש בה, את מאשרת לי את זה?

  ת.: אני לא יודעת בדיוק איך יעל גזרה אבל זה מבוסס על הקבלות שראינו

  ש.: או-קיי זאת אומרת שעוה"ד שלך, שהיא לא רואת חשבון בהכשרה שלה, לפחות לא מה שאני יודעת, ולא מגישה דוחות ולא עובדת על כרטסות ולא עושה דוח רווח הפסד, על סמך חוות דעתה הלא מקצועית עברה על כל הקבלות וקבעה מה פרטי מה לא פרטי והכניסה את זה לבפנים...

  ת.: אני אומרת שהיא מביאה את, היא הביאה את ה, את כל הקבלות האלה ועל סמך זה היא גיבשה את הטבלה הזאתי...

  ש.: חשבתם אולי לזמן את הרואה חשבון שהכין את הדוחות, את הקבלות, לחקירה? רואה חשבון מי שעשה לכם למעשה את הדוחות האלה? מי שאתם טוענים שקיבל לידיים שלו 100,000 שקל, שלא היה אמור לדווח אותם בתוך הכרטסת, חשבתם לזמן אותו לחקירה?

  ת.: אני לא זאתי שזימנתי את העדים...".

  יצוין שאין כל פסול בהתנהלות שלפיה, מאן דהוא מדווח על הוצאות והן מוכרות לו, בדוח הערוך בידי רואה חשבון. גם האם עצמה מאשרת בחקירתה שהיא מדווחת על הוצאות:

  "ש.: אז מי מדווח על כל ההוצאות שלך אם לא את לא מדווחת עליהם?

  ת.: אני מדווחת אבל, אבל אני לא יודעת לענות לך על השאלות האלה אני לא, אני לא יודעת, אין לי מושג

  ש.: אז בואי תספרי לי

  ת.: אני מגישה את מה שהיא מבקשת ממני וזהו

  ש.: ומה מבקשים ממך להגיש?

  ת.: פי מיליון יותר דברים ממה שהגשתי, או-קיי?" (עמוד 7 ש' 7-1).

  אלא שטענותיה, בדבר ניפוח הוצאות המוליד הכנסות גבוהות משמעותית לא עוגן. האם לא ביקשה לצרף או להעביר את הנתונים לבחינת מומחה, כגון רואה חשבון חוקר, אלא ביצעה בעצמה ניתוח שבעדותה התקשתה להסביר. יוער שעל פניו לו היו עוברים הנתונים לבחינת מומחה, סביר להניח שהטענות בדבר הוצאות מופרזות לא הייתה מתקבלות, שכן דוחות האב מוגשים על ידי גורם מקצועי וחזקה שהם מתבצעים בהתאם לכללי החשבונאות ודיני מס.

  יצוין, שהאם אף לא עתרה לזמן את רואה החשבון של האב על מנת לבסס את טענותיה, ממשרד רואי חשבון, שכפי שעלה מעדות האם בדיון, שימש גם אותה בעבר (עמוד 16 ש' 28-18). יוזכר, שמנגד האם לא ויתרה על עדות מר ***, דירקטור ובעל מניות בחברת *** בע"מ ומנהל שותף בחברה שעמה חתם האב על הסכם מסגרת להשקעה ב*** (להלן: העד ס), לרבות דרישה שיובא לדיון באמצעות צו הבאה. בהערת אגב יצוין כבר עתה, שההתעקשות על עדותו, התבררה כמיותרת כפי שמלמד פרוטוקול הדיון. ניתן היה להסתפק במסמכי ההשקעה ובטיעונים משפטיים (ראו דיון להלן בגדרי התביעה הרכושית).

  מכאן, שלא ניתן להסתמך על הניתוח שערכה האם בעצמה, שהוא לכל היותר בבחינת אומדן, ניתוח על יסוד הנחות ונתונים חלקיים, משלא נבחנה כל תנועה בחשבון ומבלי להבחין בין הוצאה פרטית לעסקית. כלומר, חרף ריבוי המסמכים שהתבקשו והוגשו, לא עלה בידי האם לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש. ניתוח הנתונים הפיננסיים שבוצע על ידי האם או באת כוחה, אינו מקעקע את הדוחות הכספיים שהוכנו על ידי גורם מקצועי שלא זומן לעדות. ניתוח זה אף אינו יכול להוסיף על הדוחות הכספיים. כפועל יוצא, לא ניתן לייחס לאב הכנסות נוספות מעבר למדווחות.

  תמיכה כלכלית של בני משפחה

  18.טענת האם שלפיה הוריו מסייעים לו בין היתר, ברכישת מזון ודלק בסך של 1,600 ₪ לחודש לפחות באופן שיש להוסיף סכום זה להכנסתו, איננה מתקבלת.

  כאמור, האם ביקשה לייחס לאב הכנסה נוספת הנעוצה בתמיכה כלכלית קבועה מבני משפחתו.

  אלא שכפי שעלה מעדות אמה, (להלן: גב' **), גם היא עצמה נעזרה ונעזרת כלכלית. גב' ** ציינה שהעבירה לבתה סך של 20,000 ₪ וכן 65,000 ₪. הסכומים אמנם כונו על ידה כהלוואה, אך השתיים לא חתמו על הסכם הלוואה (עמוד 38 ש' 34) ובכל אופן אושר שההלוואה לא הושבה, גב' ** ציינה שאינה יודעת אם יש לבתה אפשרות להשיבה והאם בעדותה אישרה שנטלה משכנתה גבוהה מהנדרש ויתרת התשלום לאחר רכישת הדירה נותר בבנק אך היא לא השיבה ממנו את ההלוואה הנטענת לאמה (שם, עמוד 32,30 והשוו לעדות האם, עמוד 8 ש' 25).

  אם כן, שני הצדדים נתמכו ונתמכים כלכלית על ידי בני המשפחה.

  מדיון ההוכחות אכן עלה לכאורה, שהתמיכה הכלכלית של בני משפחת האב משמעותית יותר.

  תמיכה זו ניתנה לאב עוד בטרם נישואיו, התמיכה הכלכלית נמשכה אף לאחר נישואי הצדדים וניתנה לשניים בנדיבות לאורך השנים, התמיכה הכלכלית ככל הנראה נמשכת עד היום.

  תמיכה כלכלית זו לבשה מספר צורות. כך הדודה (להלן: הדודה) העידה שהעבירה כספים לשני ההורים, עת סייעה במימון הגן של הקטינים התאומים (עמוד 44 ש' 27-26), בהמשך סייעה לאב ברכישת מחצית מהזכויות בבית המשותף (עמוד 45 ש' 8). בעדותה הבהירה, כי בעת הזו בכוונתה להפסיק את הסיוע הכלכלי הגם שיתכן שבעתיד הרחוק תשוב לתמוך בו (עמוד 45 ש' 12). היא הסבירה זאת בכך שהסיוע נועד בעיקר למימון הגן הפרטי וכיום הקטינים גדלו (עמוד 45 ש 32). על יסוד עדות הדודה, לא ניתן לקבוע ממצאים, שהסיוע הכלכלי יימשך לנצח, אף לא ניתן לקבוע מסמרות באשר לסכומים ולאופן התמיכה. מכל מקום וודאי שלא ניתן להתייחס לתמיכה כלכלית שניתנה בעת שבני הזוג חיו יחד משום הכנסה כספית, אלא כסיוע ששני הצדדים נהנו ממנו ולא ניתן לגזור ממנו תוספת הכנסה עתידית לאב.

  הוריו של האב אישרו בעדותם שהם סייעו ומסייעים כלכלית לבנם, הם העידו על סכומים עיתיים הנעים בין 2,000 ל- 3,000 ₪ (עדות אמו של האב בעמוד 49 ש' 18 ועדות אביו של האב בעמוד 50 ש' 7). שניהם ציינו שהם מסייעים כלכלית לבנם מזה שנים.

  עם זאת, אימו של האב ציינה שיתכן שרצף הסיוע לבנה ישתנה, שכן היא יוצאת לפנסיה מתפקידה כ*** והמשמעות היא "שיש לי פחות משכורת מ***" (עמוד 41 ש' 12-6 והשוו לדברי אביו של האב בעמוד 50 ש' 8). יוזכר, שמתמיכה כלכלית זו נהנתה גם האם.

  למורת רוחה של האם, אשר יצאה מאולם בית המשפט מבלי שביקשה רשות לעשות כן, אביו של האב, טען, שכספם ניתן, בין היתר, לממן לאם את לימודיה כדי שתקדם את הקריירה שלה ומתוך אמונה שאם הם יעזרו לבני הזוג להתבסס כלכלית ויסייעו לאם "למצוא את דרכה בחיים" יהיה לזוג טוב יחד (כך עלה מחקירתו בעמוד 49 ש' 9-8, 19-20).

  זה המקום להדגיש, כי עזרה מהורים ומבני משפחה הניתנת מנדיבות לב, בהתנדבות, ללא תמורה וללא חובה משפטית, אינה נחשבת ככלל הכנסה של הנתמך. ראו לעניין זה, עמ"ש (מחוזי ת"א-יפו) 59200-11-22 ש.ס.ד נ' ת.ד. (25.7.2023) פסקה 20, שם, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין להתערב בממצאים העובדתיים, ששימשו לפסיקת המזונות למעט בנושא משפטי אחד, בציינו כי לא היה מקום לכלול במסגרת הכנסות האב את התמיכה החודשית, שהתבטאה בהעברה חודשית בסך של 6,900 ₪ בגין שכר דירה ובתמיכה נוספת בת 4,000 ₪, הוסף שאין לראות בתמיכה כלכלית של ההורים חלק מהכנסה לשם קביעת היקף חיוב במזונות. באופן דומה, אב"ד כבוד השופט ג'יוסי, קבע בעמ"ש (מחוזי חיפה) 11101-12-17 ב. נ' ב. (20.11.2018), שאין לראות בכספים שאותם מקבלת האם ממשפחתה וכן כספי ירושה כהכנסה קבועה אלא כ"סיוע שיכול להיפסק בשלב מסוים. זאת בייחוד נוכח עדותה של האם, לפיה אביה עתיד לפרוש לגמלאות ועל כן הסיוע במתכונתו הנוכחית עתיד להיפסק..." (פסקה 22). יוזכר, שגם בענייננו עלו טענות דומות ביחס ליציאה לגמלאות.

  האם סבורה שמפאת העובדה שמדובר בעזרה רציפה, קבועה וארוכת שנים נכון להכיר בה כהכנסה (לשם חישוב הכנסה וכפועל יוצר פער ההכנסות בין הצדדים) ואמנם ישנה פסיקה (מועטה) בעיקר של הערכאה הדיונית המתחשבת בכך. בטיעוניה האם אינה נסמכת על פסיקה, ברם עיון בהחלטות הערכאות הדיוניות מלמד, שאין מכירים בסיוע כספי כמקור הכנסה, אם כי במקרים יוצאי דופן, שבהם הוכחה תמיכה כספית יציבה קבועה ומתמשכת או אז תמיכה זו נלקחת בחשבון לא כהכנסה של הצד הנתמך, אלא כחלק מחובת בית המשפט לבחון את מכלול נסיבות העניין שלפניו (תמ"ש (מחוזי ת"א-יפו) 57303-07-25 פלונית נ' אלמוני (26.7.2026)).

  בנסיבות העובדתיות של הליך זה, אף אם בעת הזו הסיוע הכלכלי נמשך, לא ניתן לקבוע בוודאות שהוא יוסיף ולכמה זמן, אף אם מדובר בהורים נדיבים ואמידים והיחסים טובים בעת הזו.

  כבר נפסק שזכותו של בן משפחה להעניק להורה תמיכה קבועה מרצונו ולא ממקור של חובה, ממילא הסיוע הכספי עלול להסתיים בכל עת. מה גם שהסיוע עשוי לאפשר להורה המקבל לממן באמצעות התמיכה הכספית צרכים שמעבר לאלה הבסיסיים וזאת "כאקט אנושי ומשפחתי של רצון להיטיב עם בני משפחה. אין מקום לפגוע באפשרות הענקה זו בכך שמתנה זו תיחשב כחלק מהכנסתו הקבועה של המקבל, אלא במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות..." (תלה"מ (י-ם) 56469-03-18 פלונית נ' אלמוני (7.3.2024), תלה"מ (אשדוד) 24988-03-20 האשה נ' האיש (17.2.2025)).

  מקרה זה על נסיבותיו, אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים זאת. אין מקום להוסיף להכנסה סיוע כספי שאינו קבוע או מובטח, אם כי יש לכך נפקות בפן של המדור, כמפורט להלן.

  השקעות כספיות והכנסות הוניות

  19.האב ביצע השקעות כספיות בחו"ל, ב*** וב***. לא הוכח כי צפוי זרם תקבולים מהשקעותיו, שעשוי להוות כתוספת הכנסה חודשית.

  האב טוען, שההשקעות הכספיות הן מכספי תמורת דירת השקעה שמכר בשנת 2018 (ראו סעיף 45 לכתב התשובה למזונות זמניים מיום 3.4.2023 וכן סעיף 55 לכתב ההגנה בתביעה הרכושית). כנטען ההשקעה הכספית ב*** בסך של 60,000 דולר בדמות הלוואה נושאת ריבית, נמשכו כספים שהועברו לחשבון המשותף ושימשו לצרכים המשותפים בכלל זה יתרות חובה בגין הוצאות המשפחה ונותר בה 35,000 דולר נכון לשנת 2023 (סעיף 45.2 לתשובה). השקעה נוספת ב*** ירדה לטמיון עם קריסת החברה *** למימון פרויקטים של נדל"ן ב*** (עדות האב, בעמוד 24 ש' 13 ואילך וכן עדות אביו בעניין זה, עמוד 50 ש' 27).

  השקעה נוספת בת 100,000 אירו בוצעה ב***, בהתאם לתכנית העסקית הובטחה תשואה של 40% (עדות העד ס', עמוד 7 ש' 8). השקעתו בוצעה באמצעות חברת יזמות נדל"ן בעניין זה צורפו מסמכים וכפי שעלה מדברי העד ס' (עמוד 7 ש' 32-29), תמורת המכר עודנה במשא ומתן, משמע טרם התקבל הרווח מהשקעה זו נכון לדיון ההוכחות מיום 4.6.2025. אף אם יצמח מההשקעה רווח, הרי שמדובר ברווח חד פעמי במישור ההוני ולא בהכנסה קבועה וממילא בהתאם לפסק הדין בתביעה הרכושית רווח זה יתחלק בין הצדדים בחלקים שווים (ראו דיון להלן).

  20.יוצא אפוא שמרבית טענות האם ביחס להכנסות האב אינן מתקבלות. כך, טענת האם שיש לגזור מתדפיסי חשבון הבנק פער בין ההכנסות להוצאות וללקט משם את הכנסותיו אינה מתקבלת, משום שחשבון הבנק משמש הן עבור עסקו של האב והן עבור שימושו הפרטי. משכך, לא ניתן לדעת מהן ההכנסות/הוצאות אשר קשורות לעסק ומה מהן פרטיות. עניין זה אין לזקוף לחובת האם כמובן, אך היא לא ביקשה למנות מומחה לבחינה דקדקנית אלא ביקשה לבדוק בעצמה ולייחס סכומים כאלה ואחרים כהוצאות וכפי שעלה מחקירתה לא ידעה להעניק הסבר לטבלאות שיצרה. היא גם לא ביקשה לזמן את רואה החשבון שערך את הדוחות הכספיים של האב כפי שהוסבר לעיל.

  אף ביחס לעזרה הכלכלית מבני המשפחה, לא ניתן להעריך מהי אותה עזרה כלכלית ומה תהיה צפויה בעתיד, מלבד סכום של 2,500 ₪ לטובת המשכנתה, סכום שיילקח בחשבון בעת בחינת הוצאות המדור של האב. לצד זאת יש לראות בהכנסות מהשכרת יחידת הדיור והשכרת הקליניקה שכבר כלולה בהכנסה מעסק, כהכנסות לצורך קביעת המזונות, אף אם אינן הכנסות מעבודה.

  לסיכום, הכנסת האב היא 10,500 ₪ נטו לחודש, כאמור בסעיף 16 לעיל.

  הוצאות מדור

  21.האם רכשה דירה ב-2.2 מיליון ₪ לאחר שהועבר לה חלקה בגין מכר בית הצדדים. לשם כך נטלה משכנתה בסך של 850,000 ₪, לטענתה הסכום שנדרש להשלמת התמורה היה 700,000 ₪.

  האב רכש את חלקה של האם בבית הצדדים. הוא קיבל מדודתו מתנה בסך של 400,000 ₪, הוריו הלוו לו 947,000 ₪, לטענתו יהיה עליו להשיבה כשיוכל. המשכנתה הועברה על שמו בסך של מיליון ו-200 אלף ₪ וזו הוגדלה ב-700,000 ₪ נוספים. בסיכומיו, ציין האב, שההחזר החודשי של המשכנתה הוא כ-11,700 ₪ בחודש, הוריו משלמים ישירות לבנק סך של 5,750 ₪ והוא משיב להם סך של 3,250 ₪, כלומר עזרתם החודשית בגין הוצאות המדור היא בסך של 2,500 ₪.

  בנוגע לתמיכה הכלכלית של הורי האב בגין המשכנתה, מחד גיסא, לכאורה מדובר בסכומים שניתנים ללא ערובה שיוסיפו להינתן, אך מאידך גיסא, אין להתעלם מכך שמדובר בסיוע חודשי מתמשך, בסכום קבוע המשולם בדרך של הוראת קבע. משכך, המוצע על ידי האב בסעיף 78 לסיכומיו, להכיר בסכום הסיוע החודשי מהוריו בסך של 2,500 ₪ כהפחתה של הוצאות המדור (באופן שההכנסה הפנויה תהיה גבוהה יותר), נחזית כסבירה. יובהר כי סך 2,500 ₪ מחושב כהפרש בין תשלום ההורים המבוצע ישירות לבנק למשכנתאות ובין הסכום שהוא משיב להם.

  טענת האם, בסעיף 17 לסיכומיה, שלפיה, הוצאות המשכנתה של האב, אינן צריכות להוות בסיס לחיוב הוצאות המדור שכן פריסת המשכנתה היא בחירה של הלווה, מתקבלת. יושת הלב לכך, שגם האב העלה טיעונים דומים ביחס לאם (ראו סעיפים 51-50 לסיכומיו).

  נוטל משכנתה עשוי לקבוע את סכום ההחזר החודשי באופן שייטול משכנתה בסכום אחר מהנדרש (כשם שעשתה האם) וכן לקבוע את תקופת ההחזר, באופן שככל שתקופת החזר המשכנתה ממושכת יותר כך החזר החודשי קטן יותר.

  לפיכך הוצאות המדור של הצדדים לצורך חישוב ההכנסה הפנויה, לא יהיו בהתאם להחזר המשכנתה של כל אחד מהם, אלא יהיו בסכומים זהים לפי אומדן של דמי שכירות סבירים: "התחשיב הראוי לעניין חיוב במדור הובהר בעניין עמ"ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ס. נ' ס. (2020) בו הודגש כי... יש לקבוע עלות מדור סבירה ולחלוק את אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס השהייה ויחס ההשתכרות ביניהם וזאת בהתעלם לעיתים מהסך אותו מוציא כל הורה בפועל בגין רכיב המדור" (עמ"ש (מחוזי מרכז) 36635-10-23 א.ל.ס. נ' ה.ס. (2.7.2024) פסקה 24). במקרה זה נכון להעמיד את העלות הסבירה על 4,500 ₪ לחודש.

  מהוצאות המדור של האיש, יופחת סך של 2,500 ₪ כאמור לעיל, באופן שיגדיל את הכנסתו הפנויה.

  יוער, לצורך חישוב ההכנסה הפנויה אין הבדל בין הגדלת הכנסת האיש ב-2,500 ₪ ומנגד הפחתת דמי שכירות סבירים בסך 4,500 ₪ לבין חישוב של הכנסת האיש ללא הגדלה ומנגד הפחתת הוצאות מדור במקום בסך 4,500 ₪ הפחתה בסך 2,000 ₪ (4,500 פחות 2,500).

  יודגש, הפחתת הוצאות המדור היא לצורך חישוב ההכנסה הפנויה בלבד ואין בכך כדי להקטין את הוצאות המדור בפועל.

  הכנסה פנויה

  22.קביעת יחס ההכנסות נעשית על יסוד ההכנסה הפנויה של כל צד. "שכן אך ורק בהכנסה פנויה זו הם יכולים לשרת את צרכי הקטין" (כבוד השופט ויצמן, עמ"ש (מחוזי מרכז) 51056-09-20 מ.א נ' י.מ (23.3.2021) פסקה 19, המפנה לפסק הדין של כבוד השופט פוגלמן בבע"מ 919/15 פסקה 28; להלן: עניין מ.א.).

  האם טענה שהאב כולל הוצאות פרטיות בדוח העסקי ולטענה זו שני היבטים. האחד, שהכנסותיו מהעסק למעשה גבוהות יותר מאלה שנרשמו והשני, שהכנסתו הפנויה גדולה יותר מכיוון שההוצאות הפרטיות שלו הן למעשה הוצאות כספיות שירדו מרווחיו.

  אשר לטענה הראשונה, אזי מהפן של העסק, התנהלות האב מעוגנת בדיני המס וכאמור לעיל טענתה אינה מתקבלת.

  אשר לטענה השנייה, לא נערך תחשיב מדויק של כל ההוצאות האישיות, גם האישה עצמה כאמור לעיל לא השכילה להבהיר את הוצאותיה ולתמוך אותן באופן נהיר.

  לצד זאת ובהתאם לקביעת כבוד השופט ויצמן בעניין מ.א., לצורך חישוב ההכנסה הפנויה יש להפחית מההשתכרות סך מינימלי ומצומצם של הוצאות שחייב אדם להוציא עבור עצמו שככלל ניתן להעריכם בסך של כ- 2,000 ₪ (שם, פסקה 19).

  23.מכאן לפסיקת המזונות על יסוד נתוני המשפחה.

  הכנסה פנויה - האם

  הכנסה 13,100 ₪ נטו

  מדור 4,500 ₪

  הוצאות קבועות 2,000 ₪

  הכנסה פנויה 6,600 ₪.

  הכנסה פנויה - האב

  הכנסה 10,500 ₪ נטו

  מדור 2,000 ₪ (4,500 פחות 2,500)

  הוצאות קבועות 2,000 ₪

  הכנסה פנויה 6,500 ₪.

  סך הכנסות הצדדים 13,100 ₪

  יחס הכנסות 49.6% האב, 50.4% האם ובמעוגל 50% לכל צד.

  לסיכום, משההכנסות הפנויות זהות וזמני השהות שווים, כל הורה יישא בהוצאות תלויות שהות של הקטינים בעת שהותם עמו, ללא חיוב מי מהם במזונות להורה האחר (כפועל יוצא האב אינו מחויב במה שכונה על ידי האם בסעיף 38 לסיכומיה, ב"מזונות עבר" בסכום שהתבקש).

  אשר להוצאות שאינן תלויות שהות ובגין הוצאות חינוך ורפואה חריגות, ההורים יישאו בהן בחלקים שווים.

  כלומר, החלטת המזונות הזמניים מיום 7.4.2023 נותרת על כנה, לרבות מנגנון התשלומים בגין ההוצאות שאינן תלויות שהות והתחשבנות ההורים בנדון, אלא אם כן ההורים מוצאים לנכון התנהל בחשבון הוצאות משותף כפי שנהגו עד כה.

  ב. התביעה הרכושית

  1.הצדדים נישאו בשנת 2009 ולכן על יחסיהם הרכושיים חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון). הצדדים לא חתמו על הסכם ממון ובהתאם לסעיף 5 לחוק יחסי ממון עם התרת הנישואין או פקיעתם, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל הנכסים, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין, נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה בעת הנישואין, גמלאות כמפורט בסעיף קטן (2) ונכסים שהסכימו עליהם בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם. בהתאם לסעיף 5א(א) לחוק יחסי ממון, הזכות לאיזון משאבים עומדת לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקעו הנישואין בנסיבות כמפורט בו ובכלל זה חלוף שנה מעם הגשת תביעה מתאימה כבענייננו (סעיף 5א(א)(1)(ב)).

  חוות דעת, איזון זכויות פנסיוניות וחשבון בנק

  2.לשם שומת נכסי הצדדים ובין היתר, זכויות סוציאליות ופנסיוניות, חשבונות בנק וחיובי הלוואות משכנתה מונה בהסכמה רואה חשבון ירון ואקנין, כמומחה מטעם בית המשפט והתבקש לערוך את האיזון מחצה על מחצה מיום נישואי הצדדים 2009 ועד למועד הקרע יום 2022. חוות דעתו הוגשה ביום 14.1.2024.

  בחוות דעתו הוצעו שתי חלופות ובשתיהן שורת הסיכום היא העברת סכומים נמוכים יחסית מעם האם לאב: חלופה א' היא איזון זכויות על בסיס ערכן הנוכחי לפי חלופה זו על האם להעביר לאב כיום 2,933 ₪ לאיזון כולל של עודף זכויותיה. ולפי חלופה ב' איזון הזכויות על בסיס מימושן בפועל בהתאם לה זכויות בני הזוג יאוזנו בעת מימושן, כלומר האם נדרשת להעביר לאב באופן מיידי סך של 3,696 ₪ ואילו האב יידרש להעביר ביום 31.1.2027 סך של 1,652 ₪.

  הצדדים לא חלקו על ממצאי חוות הדעת, המומחה לא נשאל שאלות הבהרה והם לא השיגו עליה, כפי שעלה מחקירת האם (עמוד 25 ש' 5).

  בסיכומיה עתרה האם להורות לאקטואר לעדכן את חוות דעתו על יסוד טענותיה, באופן שהאיזון יכלול את השקעות הצדדים וישקלל את האיזון הבלתי שוויוני שלו עותרת (סעיף 37 לסיכומיה).

  בפתח סיכומיו (סעיף 2) עתר האב לתת תוקף של פסק דין לחוות הדעת של האקטואר בהתאם לחלופה א' וכן להורות על חיוב האם בשכר טרחת האקטואר, אגב הפנייה לבקשה שהגיש בראשיתו של ההליך, שבה עתר להגביל את סמכויות המומחה לבחינת האיזון הפנסיוני על מנת ששכרו לא יאמיר בניגוד לעמדת האם.

  יצוין שמפאת הסכומים הזעומים ובנסיבות שבהן האם אינה מתייחסת בסיכומיה לחלופות המוצעות בחוות הדעת ועל מנת לחתום את הגולל על האיזון הרכושי נכון לתקף את חוות הדעת על חלופה א', המביאה לסיום סופי של האיזון הרכושי. אשר לבקשת האב כי שכר המומחה יושת על האם, ראשית הטענה כי שכרו עלה מפאת ההתייחסות ליתרות בבנק אינה כה מובהקת מה גם שהמומחה עצמו ביקש את המסמכים מהצדדים ושנית, אף אם לטעמו של האב משמדובר בחשבון בנק משותף וגלוי לצדדים ניתן היה לייתר את חוות הדעת אזי יש לזכור כי המומחה מונה על ידי בית המשפט שהורה לו על בדיקה מעין זו. לפיכך, חיוב הביניים בשכרו הוא גם החיוב הסופי.

  משהצדדים לא חלקו על ממצאי חוות הדעת ניתן תוקף של פסק דין לחוות הדעת לפי חלופה א'.

  3.יוסף שבסעיף 15 לכתב התביעה עתרה להורות על פירוק השיתוף בשני הרכבים ובמיטלטלין וכן ביחס להלוואה בחשבון הבנק. כעולה מעדות האם, הצדדים השכילו להסדיר נושאים אלה (ראו לעניין זה אישור האם בעדותה, עמוד 24 ש' 34-30) ולכן אין צורך להידרש לכך בפסק הדין.

  סעדי התביעה הרכושית

  4.כתב התביעה מונה את סעדי האם ובין היתר היא עתרה להורות על פירוק השיתוף ומכר הבית המשותף (סעיף 35.א). סוגייה זו קודמה ומוצתה בהליך, עת האב רכש זה מכבר את זכויות האם והעביר לה התמורה. האם עתרה לקבוע שאיזון המשאבים יחול באופן לא שוויוני ביחס של 60% לאם ו-40% לאב (סעיף 36.ג) וכן עתרה לקבל את חלקה בהשקעות הכספיות שביצע האב בחברות ייזום נדל"ן בחו"ל (סעיף 27).

  בסיכומיה (סעיף 37), הוסיפה האם על סעדי התביעה, סעד נוסף שלא נזכר בכתב התביעה והוא שאיזון המשאבים יכלול את הדירה ב*** (להלן: הדירה). לצד זאת דרשה איזון בהשקעות הצדדים שעל שם הנתבע על מלוא תשואותיהן וכן ביקשה שתתוקן חוות דעת האקטואר באופן שתכלול סעדים אלה על יסוד איזון בלתי שוויוני ולחלופין שייקבע תשלום חד פעמי.

  כפי שיפורט להלן, טענות האם וסעדיה נידחים, זולת בנוגע לפירות ההשקעות הפיננסיות בחו"ל ולשם כך אין צורך במתן הוראות נוספות לאקטואר.

  עתה ייבחנו הסעדים בזה אחר זה.

  הדירה

  5.כתב התביעה, מיום 6.3.2023 אינו מונה בין סעדיו את איזון מכר הדירה ודומה שלא בכדי. כשלושה חודשים לאחר הגשת כתב התביעה, ביום 5.6.2023, הגישה האישה בקשה דחופה לעיקול אצל צד שלישי משום שגילתה כנטען שהדירה נמכרה ביום 23.5.2023 תמורת 860,000 ₪, לדבריה המועד אינו מקרי והוא מבשר על "הברחת נכסים קלאסית" משום שהמכירה לא היתה על דעתה ולא הועבר לה כל סכום ממכירתה (סעיף 3 לבקשה). בבקשתה זו ציינה לראשונה, כי השניים רכשו את הדירה ביום 25.7.2011 בסך של 450,000 ₪ מכספים משותפים ללא משכנתה וזו נרשמה על שמם בחלקים שווים ונועדה להשקעה. לטענתה, בחודש יוני 2013 החליט האב להעביר את הזכויות בדירה ללא תמורה לאחיו משיקולי מס או שיקולים אחרים שאינם זכורים לה. בסעיף 5 לתצהיר עדות ראשית, שבה על הטענה שמדובר בדירה משותפת שהשניים רכשו ובסעיף 10 הדגישה כי בגדרי ההליך הרכושי התברר לה שהזכויות עברו ללא תמורה לאח ובד בבד מציינת כי לא זכרה זאת. עוד הוסיפה כי בחיים המשותפים ועד לשנת 2022 היו להם הוצאות בגין הדירה והם טיפלו בהשכרתה. עוד הוסיפה, "להערכתי, או שהאב גזל ממני חצי דירה או שהערבוב הקיצוני בינו ובין אבא שלו בכספים יצר בלגן לא מובן", עת החשבון המשותף כולל הוצאות מהוצאות שונות (סעיף 10 לתצהירה).

  6.בקשתה למתן צו עיקול אצל צד שלישי נדחתה על ידי כבוד הרשמת, כך בהחלטתה הראשונית מיום 5.6.2023, נקבע כי "משעה שהנתבע אינו בעליו של נכס המקרקעין, לאחר שהועבר ללא תמורה למשיב 2 שאינו צד להליך, לא ברור איזה זכויות יש לנתבע בכספים אצל המחזיקים וממילא לא יעוקלו במסגרת הליך זה שמשיב 2 אינו צד לו כספים שמשיב 2 זכאי להם. זאת ועוד, במסגרת לסעד זמני הנבחנת במעמד צד אחד על המבקשת להניח את התשתית המלאה לבקשתה ובהתאם, אין מקום להסתפק בטענת המבקשת כי אינה זוכרת את השיקולים להעברת הנכס ללא תמורה ובמסגרת בחינת תום הלב יש לבחון את הסיבה בגינה הועבר הנכס ללא תמורה וזכאות המבקשת לסעד כפועל יוצא מכך...".

  למעלה מן הנדרש יצוין, כי ההורים והאח הגישו התנגדות נחרצת לבקשת העיקול. הם הציגו חזית אחידה שלפיה הדירה מעולם לא הייתה שייכת לצדדים אלא נרכשה במלואה מכספי ההורים לצורך השקעה ולטובת סיוע לילדיהם. עמדותיהם מנומקות כדבעי ונתמכות במסמכים איתנים, אשר שללו על פניו, את הטענה שמדובר בכספים משותפים, כך נספח 1 לתשובה מיום 27.6.2023 מצביעה על העברות כספים מהורי האב לשם רכישתה, לצד תצהירים המאששים זאת. כמו כן צורף תצהיר העברת הדירה ללא תמורה לאח משנת 2013, שעל גביו חתומה האם, תצהיר שאומת על ידי עורך דין (נספח 4 לתשובה).

  בהחלטה נוספת של כבוד הרשמת, מיום 9.7.2023 נדחתה הבקשה לגופה, אגב פסיקת הוצאות לחובת האם. כבוד הרשמת קבעה כך: "הבקשה לצו עיקול זמני הוגשה במסגרת תביעה רכושית בין התובעת לנתבע בעוד שהזכויות שעיקולן מתבקש (כספי מכירת דירה) אינן של הנתבע אלא של בעל הנכס, מר ***, אליו הועבר הנכס ללא תמורה, כמצוין בבקשת התובעת. בנסיבות אלה (כפי שצוין גם בהחלטה מיום 5.6.23) ומשניתן להטיל עיקול זמני על זכויות המשיב שברשותו או ברשות מחזיק (תקנה 103 לתקסד"א) ככל שמתקיימים התנאים למתן צו עיקול זמני ומאחר והזכויות שעיקולן מתבקש אינן זכויות של הנתבע אלא של גורם שאינו צד להליך, אין מקום למתן הסעד המבוקש במסגרת הליך זה. משכך, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 750 ₪ לכל משיב".

  7.ב"כ האם שאלה את האב בחקירתו על אודות הדירה, העברתה לאחיו בשנת 2013 ובנוגע לניהול כספי השכירות והתיקונים מהחשבון המשותף (עמוד 29 ש' 10, 35 ובעמוד 30 לעדותו). אף אביו נשאל בנוגע לרכישת הדירה בשנת 2011 (עמוד 43 ש' 28,18). עדותם לא חיזקה את גרסת האם בנדון. בסיכומיה שבה והדגישה האם שהדירה נרכשה מכספיהם וכי עד לשנת 2022 נהגו בה מנהג בעלים, לטענתה האב מכר את הדירה במרץ 2023 כדי "להציל" אותה מאיזון משאבים ולכן היא עותרת לאיזון תמורתה בסך 860,000 ₪ בניכוי הוצאות המכירה ובתוספת הצמדה.

  8.זה המקום להדגיש, שהאם לא השיגה על החלטות כבוד הרשמת, המציינת בין היתר כי האב אינו בעלים של הנכס, ואילו האח שאליו הועברו הזכויות בדירה על ידי הצדדים אינו צד להליך, היא גם לא השיגה על יתר קביעות הרשמת המתייחסות לדירה.

  חשוב מכך, האם לא ביקשה לתקן את כתב התביעה באופן שיכלול סעד כלשהו בנוגע לדירה. כשיש להזכיר, שכתב התביעה הוא כתב הטענות העיקרי הגודר ככלל את המחלוקות בהליך. משכך העלאת דרישה לסעד בסיכומים הנפקד מכתב התביעה אינו עניין של מה בכך. ראו דברי כבוד השופטת ברון בע"א 8023/16 לילך נוזית ארביב אור נ' חנה מרגרט פנטופט ג'נאח (20.8.2019) בציינה: "כידוע, תפקידם של כתבי הטענות הוא לשמש מסגרת הגודרת את חזית המחלוקת בין הצדדים, וזאת בין היתר על מנת לקדם עקרונות של יעילות הדיון, ולאפשר לנתבע להתגונן כראוי אל מול טענות יריבו (ראו: יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 401 (2015)). על הצדדים בהליך האזרחי לבחור טענותיהם בקפידה, ולהציג את הפלוגתאות באופן ברור ומפורש. אי-הקפדה על כתיבה בהירה של כתבי הטענות מקשה על הבנת המחלוקת ומייצרת סרבול וחוסר יעילות של ההליך המשפטי. הדברים נכונים ביתר שאת לגבי התובע, אשר יוזם את ההליך וקובע את בסיס המחלוקת (ע"א 1653/08 ליפץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 5 (14.11.2011))" (פסקה 8).

  האם גם לא הגישה תביעה מתאימה כנגד הורי האב ואחיו, בשים לב לטיב הטענות בנדון.

  האב טען בסיכומיו, כי הדירה לא נזכרה בכתב התביעה, כי העלאת דרישה לאיזון תמורתה במסגרת הסיכומים מהווה "הרחבת חזית אסורה" וכי ממילא אין שום נפקות משפטית לעתירת האם ביחס לנכס שאינו בבעלות הצדדים משנת 2013.

  על יסוד הנכתב לעיל, טענות האב בנדון מתקבלות ואילו טענות האם נידחות.

  חלוקה בלתי שוויונית של האיזון הרכושי

  9.עתירת האם לחלוקה בלתי שוויונית של הרכוש נדחית.

  האם טענה כי מתקיים החריג הקבוע בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון). בכתב התביעה ציינה כי במהלך הנישואים נולדו הקטינים בין השנים 2017-2012 וכפועל יוצא היא מרוויחה פחות מהאב, האב התפתח מקצועית יותר ממנה ולכן הוא "עוסק מורשה" בעוד היא "עוסק פטור" והמוניטין שלה פחות משלו (סעיפים 20,10, 31-29). נסיבות אלה לדידה מצדיקות את החלת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

  בסעיפים 14-12 לתצהירה מדגישה האם, שההתפתחות המקצועית הייתה מוטה במובהק לטובת האב וכפועל יוצא הוא צבר וותק רב ממנה, קהל לקוחות רב יותר וניסיון מקצועי. לטענתה, השניים השקיעו בו מקצועית, מלבד תואר נוסף שהשלים הוא השקיע בהשתלמויות ובניית עסקו, רכש ציוד, מיתג עצמו בנה אתר ועוד. לטענתה, הוא עבד במשך היום לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה ותיעדף את עבודתו, כאשר הדרישה ממנה הייתה לטפל ולשמור על הקטינים ולוותר על עבודתה. בתוך כך היא מפנה להיסטוריה התעסוקתית שלהם ומציינת כי האב עבד במקצועו בעוד היא עסקה, מעת לעת, בעבודות קצרות טווח ולא מקצועיות. כנטען היא חפצה בעבודה ההולמת את כישוריה אך נתקלה באי שיתוף פעלה מצד האב, אשר לא אפשר זאת בטענה שהוא המפרנס ועליה להתמקד בעבודה המותאמת לצרכי הקטינים (סעיף 33 לסיכומיה). כתימוכין לטענותיה הפנתה האם לת/17, תמלול שיחות ביניהם וכן לת/18. לנוכח הנסיבות המתוארות, והגם שכיום האם עובדת בתחום עיסוקה, היא צברה ניסיון ומוניטין מועטים ומכאן שכושר השתכרותה ונכסי הקריירה עמם סיימה את הנישואין פחותים משמעותית מאלה של האב, אשר נבנו בין היתר בעזרתה (סעיף 36 לסיכומיה).

  לעומתה, האב טען, שהאם לא עמדה בנטל להוכיח חלוקה לא שוויונית בהתאם לפרמטרים הנדרשים, הוא הדגיש שמשך זמן הנישואים אינו ארוך שנים, אלא כ-13 שנים בלבד. הוסיף שהוא נטל חלק גדול ומשמעותי בניהול משק הבית, היה ועודנו שותף מלא בגידול הקטינים, תחזק את הבית, את החצר את הקליניקה ויחידת הדיור (סעיפים 25-24 לסיכומיו). לטענתו, האם לא הוכיחה תרומה או זיקה לכושר השתכרותו (סעיף 27). בפתח דיון ההוכחות וכן בשלהי סיכומיו, ציין האב שיש לפסול את התמלילים שהוגשו שעליהם נסמכת האם (ת/17, נספח 22 לתצהירה) משום שהם אינם עומדים בתנאי קבילות הגשת הראיות (סעיף 85 לסיכומיו), הן משום שהתמליל הוגש באופן חלקי וערוך באופן מגמתי כנטען, הן משום שחרף הסכמת האם להעביר בדיון את הדיסק און קי, בהמשך סירבה לעשות כן (ר' הודעתה מיום 11.11.2024). כך או כך גרסת האב היא שלא מדובר במקרה, שבו האם נותרה לתמוך בו בבית, בעוד הוא נעדר שעות ארוכות לשם פיתוח מקצועי.

  10.סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון מתיר לבית המשפט במקרים מתאימים לסטות מהכלל הקובע חלוקה שווה וזאת "בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". כך רשאי בית המשפט "לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג".

  המשנה לנשיאה, כבוד השופט הנדל עמד על כך, ש"ההסדר בחוק המחלק את כלל נכסי בני הזוג מחצה על מחצה למעט הנכסים שאינם מאוזנים, משקף הכרה בערך השווה של תרומת כל בן זוג לרווחת המשפחה; תהא זו תרומה כספית או על ידי קיומו וטיפוחו של בית. השיתוף בתוצר המאמץ המשותף של בני הזוג עם הפירוד נועד למנוע מצב בו אחד מבני הזוג יצא מקשר הנישואין כשידיו על ראשו... סעיף 8 ניצב ככביש עוקף שמאפשר לסטות מן המסלול הראשי בסעיף 5 לחוק. הוא מציג סמכות שבשיקול דעת ליצור חלוקת רכוש בין בני זוג אשר מתחשבת בשיקולים שונים של צדק ומדיניות שעד כה לא באו לידי ביטוי... שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף נועד לשימוש במקרים מיוחדים בהם ההסדר הכללי בחוק עשוי להוביל לתוצאות שאינן רצויות ולאי צדק ברור... הסעיף משמש פתח להעניק יותר מאשר שווי מחצית הרכוש לצד הנזקק תוך התחשבות בשיקולים כלכליים ואחרים...". (בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (7.1.2014), פסקה 2, להלן: עניין פלונית).

  כלל נקוט בפסיקה הוא כי השימוש בסמכות הנעוצה בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, בדבר חלוקה בלתי חציונית של הרכוש יינקט באופן חריג ובמשורה, על מנת שלא להפוך את היוצא מן הכלל לכלל (בע"מ 1955/17 פלונית נ' פלוני (18.4.2017); בע"מ 4699/08 פלונית נ' פלוני (8.7.2008), עמ"ש 34220-03-22 (מחוזי חיפה) א. נ' ב. (18.8.2022) פסקאות 21,19) להלן: עניין א.). בין היתר מפאת העובדה שסטייה מעיקרון החלוקה השוויונית עלול לפגוע בוודאות המשפטית, בציפיות הצדדים וכן בזכות הקניין (ע"מ 638/04 (מחוזי חיפה) ח.ר. נ' ר.ר. (23.1.2005)).

  11.סעיף 8 לחוק יחסי ממון מקנה לבית המשפט שיקול דעת נרחב לבחינת ההיבטים הכלכליים הרלוונטיים לאיזון משאבים (עניין פלונית, כבוד השופטת ברק-ארז, פסקה 46). סעיף זה, מפרט את סמכות בית המשפט, אך שותק בדבר אמות המידה להפעלתה. חסר זה קיבל תוכן על ידי בית המשפט העליון אשר פיתח אבני בוחן לאותן נסיבות מיוחדות.

  הפסיקה הבהירה כי הנסיבות המיוחדות המקימות את הסמכות הנעוצה בסעיף 8 לחוק יחסי ממון עשויות להיות קשורות ביכולות הכלכליות של כל אחד מהצדדים לאחר הפרידה וחוסר איזון בולט במיוחד מסיבה כלכלית, או בנסיבות מיוחדות הקשורות בצבירת נכסים חיצוניים כשאחד מבני הזוג הטמיע אותם בקופה המשותפת בעוד השני נמנע מלעשות כן או בנסיבות הקשורות בהתנהגות מי מהצדדים אשר גורמת לתחושת הצדק להתקומם אל מול יישום פשטני של האיזון הרכושי (כבוד השופט ויצמן, עמ"ש (מחוזי מרכז) 56634-06-20 פלוני נ' פלונית (15.2.2021) פסקה 50, להלן: פלוני 2021). עוד נקבע בפסיקה שבנסיבות מיוחדות יש לקדם חלוקה שוויונית מהותית של הנכסים המשותפים שנצברו במשך שנות הנישואין ובעיקר להקנות אפשרות ממשית ושוויון הזדמנויות לבן הזוג "הנזקק" (אב"ד כבוד השופט ג'יוסי, עניין א., פסקה 22).

  התנאים הנדרשים לשם מתן פיצוי בגין הפרשי כושר השתכרות שורטטו בפסיקת בתי המשפט (תמ"ש 52231-09 מ.ב. נ' ע.ב; עניין אלמוני, פסקה 7, תמ"ש (ת"א-יפו) 17359-01-10 פלוני נ' אלמונית (5.4.2012) פסקה 13, תמ"ש (ת"א-יפו) 35944-02-11 פלוני נ' אלמונית (14.3.2013) פסקה 4.2). תנאים אלה כוללים שלושה יסודות עיקריים והם:

  א. מציאות זוגית שבה ישנו בן זוג "ביתי" לעומת בין זוג "קרייריסטי".

  ב. פער דרמטי בכושר ההשתכרות של בני הזוג.

  ג. נישואים לאורך זמן.

  שלושת היסודות הללו בנפרד ולבטח במצטבר, אינם מתקיימים בעניין דנא.

  השניים נישאו בשנת 2009, נישואיהם נמשכו על פני 13 שנים ולא על פני עשורים. מבחינה מקצועית יש לשניהם הכשרה דומה והם עוסקים בטיפול, האם ב*** והאב ב***. כעולה מהניתוח לעיל, לא השכילה האם להוכיח פער השתכרות ממשי בין הצדדים, שמכוחו ניתן היה לבחון חלוקה בלתי שוויונית. לא עלה מהתשתית העובדתית כי האם היא בבחינת "בן זוג ביתי" בעוד האב הוא בעל הקריירה, באופן שיצר פער הנדרש באיזון.

  בהקשר זה, האם צירפה תמליל שממנו עולה לכאורה כי היא הוגבלה בשעות העבודה (ת/17). זה המקום לציין, כי טענות האב באשר לתמליל שצורף, אינן קלוטות מן האוויר.

  דרך המלך להגשת תמליל הקלטה הוא בהתאם לכללי הפסיקה ובהתאם להלכת שניר הוותיקה (ע"פ 869/81 שניר נ' מ"י, פ"ד לח(4) 169 (1984). בהתאם לזאת, היה על האם להגיש את אמצעי המדיה שבו בוצעה הקלטה בצירוף תצהיר מבצעה, לרבות סוג המכשיר, כמו כן התמליל אמור להיות מקצועי ואמין לשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. די בעיון בכותרות על גבי ת/17 המציינות כי מדובר ב"מקטעי הקלטת שיחה" ובהמשך "תומלל לבקשת הלקוח מדקה 2:09:08 עד דקה 2:10:27", כלומר התמליל משקף חלק מהשיח בלבד, חלקים שנבחרו "לבקשת הלקוח", הערה זו שבה וחוזרת בהמשך התמליל. כלומר המסמך שצורף אינו כולל את השיח כולו.

  האם ביקשה להכשיר את אופן הגשת התמליל, בציינה שצורפו מלוא קטעי השמע ובהסבירה כי מבחינת משאבים לא ניתן לתמלל את מלוא השיחה המוקלטת, ברם מדובר בחריגה מכללי ההתנהלות הדיונית הנוהגת. עם זאת, כפי שצוין גם בדיון ההוכחות, לבית המשפט מסור שיקול דעת באשר למשקל שיש להעניק לתמליל בהתחשב במכלול הנסיבות, כאשר מגמת הפסיקה בהליכים אזרחיים ופליליים כאחד, הוא ריכוך הכללים הראייתיים והגמשת כללי קבילות הראיות לשם ירידה לחקר האמת, אגב העברת מרכז הכובד לשאלת משקל הראייה (דנ"א 7818/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרוני, פ"ד נט(6) 653 (22.3.2005), ע"פ 4481/14 פלוני נ' מ"י (16.11.2016) פסקה 28).

  כך או כך, עיון בתמליל ובשיח שבין הצדדים, אינו מבסס נסיבות חריגות המצריכות להידרש לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

  למקרא השיח, שאינו מתומלל מתחילתו, מתקבל הרושם שהאם דרשה חלוקה שונה של זמנים עם הקטינים כדי ללכת לעבודתה ב*** ובמענה האב מתייחס למספר נושאים, בהם למשכורתה מה*** שאיננה גבוהה. בלהט הוויכוח, שב וחוזר על כך האב ש"זה פשוט לא נכון שאני לא סופר אותך ממטר כל החיים" (ככל הנראה במענה לאמירות האם כלפיו שלא תומללו) ומציין כדוגמה את העובדה שהשתמש בחסכונות של הוריו כדי לממן את לימודי התואר השני שלה. בשיח זה מאשרת האם את העובדה שהוריו שילמו עבורה באופן השומט על פניו את הטענות בדבר הגבלה מבחינה מקצועית, שכן הלכה ולמעשה נעשה שימוש במשאבי זמן וכסף של המשפחה כדי לקדמה מבחינה מקצועית. בהמשך אמנם האב מצביע על השיקול הכלכלי, ככזה שאינו מצדיק שיחסיר עבודה לעומתה, אך הקונטקסט לשיח אינו נהיר וממילא לא ניתן לגזור מוויכוח קונקרטי על רקע הסגרים בקורונה, כאשר האם מקליטה את האב ללא ידיעתו, על אודות מגבלות בלתי מוצדקות ביחס לעבודה ולבטח אין בכך לבסס את אחד מהשיקולים המצדיקים סטייה מכלל האיזון השוויוני.

  12.משכך, עתירת התובעת לחלוקה לא שוויונית לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, דינה להידחות, משהוכח כי לשני הצדדים פוטנציאל השתכרות דומה בתחומי הטיפול והאמנות, התובעת רכשה את השכלתה המקצועית (תואר שני) במהלך הנישואין במימון משותף, וכיום הכנסותיהם בפועל קרובות ביותר. בנסיבות אלה, לא מתקיימים התנאים המחמירים שנקבעו בפסיקה לסטייה מעיקרון החלוקה השוויונית של מחצה על מחצה.

  השקעות פיננסיות

  13.האם ציינה בכתב התביעה (סעיפים 26,13), שהצדדים השקיעו כספים משותפים בחו"ל, בהתאם לשיקול דעת האב. ההשקעות בוצעו בשנים 2017, 2018 בחברות שעוסקות בייזום נדל"ן האחת ב*** הנוספת עוסקת במימון פרויקטים בתחום הנדל"ן ב***, האב הוא זה שחתום על גבי ההסכמים בקשר להשקעות.

  האם ציינה שבגין השקעה זו שולמו להם מספר פעמים סכומים מהקרן בצירוף תשואות על פי ההסכם, הסכומים התקבלו לחשבון המשותף ושימשו את כלכלת הבית. אולם מאז הפרידה האב מסרב לפרט על אודות התשואות ולחלוק עמה סכומים. לטענתה, מדובר בזכויות משותפות בהשקעות לכן יש לאזנן וכי נטל הראייה להחרגתן מהאיזון הוא על האב (ראו למשל סעיף 4 לעמדתה מיום 6.12.2023). בתצהיר עדות ראשית שבה על הנטען (סעיף 9).

  עיקר טענתו של האב היא שהמקורות הכספיים להשקעות נעוצים במכר דירה שהייתה בבעלותו הבלעדית, הדירה ב***, שנרכשה טרם הנישואין בשנת 2008 דהיינו שמדובר בנכס חיצוני שאינו בר איזון לפי סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון.

  האיש אינו מכחיש את דבר קיומן של ההשקעות (ראו דיון לעיל בסעיף 19 לפסק הדין). בתמצית, שתי השקעות על הפרק: השקעה בסך של 100,000 אירו ב***, שבוצעה בתחום יזמות הנדל"ן, שבעת דיון ההוכחות נטען כי עתידה לשאת פירות בקרוב. וכן השקעה נוספת ב*** בסכום של 60,000 דולר כהלוואה הנושאת ריבית. השקעה נוספת באמצעות הלוואה לחברת *** בע"מ שהוזכרה גם כ-** איננה רלוונטית עוד מפאת קריסת החברה.

  האב מאשר כי ביחס להשקעה ב***, הועברו ממנה כספים ברבות השנים לחשבון הבנק המשותף והיחיד, כספים אלו שימשו לצרכים משותפים של בני המשפחה (סעיף 45.2 לעמדתו מיום 3.4.2023, הליך המזונות). עובדה זו מצביעה על עירוב הכספים באופן השולל את טענת החרגתן לבטח עת קבלת הכספים מההשקעות נעשו במהלך הנישואין.

  יוצא אפוא, שאף אם לשיטת האב מקור כספי ההשקעה בכספיו שלו עניין שנטען ולא גובה דיו ואף לא אושש כראוי בעדותו (ראו למשל עמוד 28 ש' 38-31 לחקירתו), אזי מאחר שהכספים שהתקבלו מהשקעות אלו לאורך השנים עורבבו באופן שוטף בחשבון המשותף לצורך הוצאות הבית, נוצרה כוונת שיתוף ספציפית לגבי פירות ההשקעה שטרם נצרכו, ולכן יתרת כספי ההשקעות שנותרו בפועל ופירות ההשקעות יאוזנו באופן שווה בין הצדדים.

  יוצא אפוא, שכל סכום כסף שהתקבל או יתקבל מההשקעות הללו יתחלק שווה בשווה בין הצדדים, לרבות כספים שהועברו, אם הועברו לידי האב לאחר מועד הקרע.

  לשם יישום פסק הדין, האב נדרש להעביר לידי האם תוך 20 ימים ממועד פסק הדין כל מידע עדכני שהתקבל ויתקבל אצלו בקשר עם ההשקעות ובהתאם מחצית מכל סכום שהתקבל או יתקבל בגינן.

  תוצאה והוצאות

  14.תביעת המזונות נדחית. התביעה הרכושית נדחית בחלקה הארי, זולת בנוגע להשקעות הפיננסיות כאמור בסעיף 13 לפסק הדין.

  פסיקת ההוצאות נקבעת על יסוד תוצאת פסק הדין, באיזון שבין הצדדים ובהתאם לשיקולי הפסיקה באשר לפסיקת שכר טרחה ריאלי וסבירות ההוצאות.

  פסיקת ההוצאות מתחשבת בכך, שהאב הניח במעלה הדרך הצעות לסיום המחלוקות הדומות בטיבן לתוצאות פסק הדין; פסיקת ההוצאות לוקחת בחשבון את ההתנהלות הדיונית המכבידה של האם, שכללה צירוף מסמכים מרובים בכלל זה טיוטת הסכם שלא כדין, יציאה הפגנתית של האם מאולם בית המשפט בעיצומו של דיון הוכחות ואי חזרה אליו מבלי שניתן לכך היתר ובאופן שסיכל את האפשרות למצות את הליך ההידברות, הימשכות ההליך בעטיה של האם, בשל בקשות חוזרות כמו גם התעקשות על זימון עד אף בצו הבאה, עד שלא תרם מאום להליך, החלטת האם שלא לצרף את הדיסק און קי שהסכימה לצרפו בדיון ההוכחות ובניגוד להחלטה מפורשת מיום 30.10.2024, לצד אופן הגשת תמליל שיחה מוקלטת מטעמה.

  התוצאה וכן ההתנהלות המתוארת שהובילה לבזבוז זמן ניכר ומשאבי הצד שכנגד הנדרש לייצוג משפטי, מצדיקים חיוב בהוצאות.

  לפיכך תישא האם בהוצאות האב בסך של 14,160 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום.

   

  הערה: פסק הדין ניתן ביום 30.8.2026, היום נחתם העתק מותמם ומותר בפרסום. 

   

  ניתן היום, י' חשוון תשפ"ז, 21 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.