הכרעה בהליכים רכושיים בין אשל"א לבן זוגה

 לפניי הכרעה בהליכים רכושיים המתנהלים בין הגב' ר' י' שהוכרזה כאשל"א (להלן: "ר'") לבין מר ח' ב' שהיה בן זוגה (להלן: "ח'").

רקע עובדתי 

1. הגב' ר' ילידת 1952 היא רווקה ללא ילדים, ומר ח' הוא גרוש עם שלושה ילדים מקשרים קודמים. הצדדים הכירו בשנת 2009 בעת שח' היה נשוי, והוא עבר להתגורר עם ר' בבית הרשום על שמה ברחוב ______ ב-X (להלן: "הבית").

    

   ביום 26.10.22 אושפזה ר' במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים _______, כשהיא סובלת מחבלה קשה בארובת העין מימין ודימום תוך גולגולתי (להלן: "האשפוז").

   ממועד האשפוז ר' לא חזרה להתגורר בבית, והחל מיום 16.04.2023 היא שוהה במחלקה הסיעודית בדיור מוגן *** ב-Y.

   ח' המשיך להתגורר ב-X, בטענה שהוא זכאי למחצית הזכויות בבית מכוח חזקת השיתוף, וזאת עד לפינויו הזמני מהבית בהחלטה שיפוטית, כפי שיפורט בהמשך.

   בעקבות האשפוז האמור, עמותת גג לנזקק ולחוסה (להלן: "העמותה") מונתה כאפוטרופוס לגופה ולרכושה של ר', תחילה באופן זמני ולבסוף במינוי של קבע.

    

   2.בין הצדדים התנהלו כ-15 הליכים (!) בבית המשפט לענייני משפחה ובכלל זה בקשות לצווי הגנה, לא כולל בקשות רשות ערעור שהגיש ח' לכב' בית המשפט המחוזי, וערעור על החלטה בבקשה לפסילת מותב שהגיש ח' לכב' בית המשפט העליון, ולא נידון לגופו מאחר וח' לא הפקיד את הערובה הנדרשת (ראה: החלטה מיום 12.11.25 במסגרת עפ"ס 53402-06-25).

    

   בתחילה ח' ייצג את עצמו, בהמשך החליף מספר עורכי דין שסיימו את הייצוג בטענות שונות (עו"ד זהר פשה אלון, עו"ד דוד פולק, עו"ד רן רייכמן שהתפטר פעמיים מייצוג ואף הביע תרעומת על התנהלותו של ח' ועו"ד אבי גפן), ולבסוף חזר ח' לייצג את עצמו.

    

   נכון להיום תלויים ועומדים להכרעה לפניי ההליכים הבאים:

    

   א.בקשה למתן הוראות שהגישה העמותה לצורך סילוק ידו של ח' מהבית ופסיקת דמי שימוש ראויים נגדו (תיק א"פ 35823-04-23).

    

   ב.בקשה למתן הוראות שהגישה העמותה להשבת הרכב של ר' מסוג ____מספר רישוי ______ שנת ייצור 2008 (להלן: "הרכב"), המוחזק ע"י ח' (תיק א"פ 35863-04-23). יצוין כי תיק זה נסגר פורמלית בלבד, ונקבע כי נושא הרכב יידון יחד עם שאר ענייני הרכוש.

    

   ג.תביעה שהגיש ח' למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא ור' ידועים בציבור וכפועל יוצא מכך להצהיר שהוא זכאי למחצית הנכסים הרשומים ע"ש ר' מכוח חזקת השיתוף (תמ"ש 39974-06-24).

   יצוין, כי תביעה קודמת שהגיש ח' באותו עניין נמחקה בעקבות חוסר מעש מצד התובע ואי ביצוע מסירות כדין (תמ"ש 58616-09-23).

    

   ד.תביעה כספית בסך 43,332 ₪ שהגישה העמותה כנגד ח' בגין התשלומים בהם נשאה ר' לצורך אחסון תכולת הבית (תיק א"פ 34158-01-26).

    

   בטרם אדרש להכרעה בענייני הרכוש, אני מוצאת לנכון לפרט את הליכי האפוטרופסות שהתנהלו בעניינה של ר', מאחר ויש להם חשיבות להבנת התמונה בכללותה ורלוונטיות לענייני הרכוש.

    

   הליכי האפוטרופוסות בעניינה של ר'

    

   3.ראשיתם של ההליכים בבקשה למינוי אפוטרופוס להתערבות רפואית דחופה שהגיש אחיה של ר' מר נ' י' (להלן: "נ'"), בתיק א"פ 55183-11-22, בעקבות אשפוזה של ר' ב-____.

   לבקשה צורפה תעודה רפואית מיום 23.11.22 המעידה על שיתוק קשה בצד ימין של הגוף, חוסר יכולת דיבור, חוסר יכולת לקבל החלטות או להביע עמדה בשאלת מינוי אפוטרופוס.

   לבקשה צורף גם כתב הסכמה מצד אחיה הנוסף של ר', מר א' י' (להלן: "א'"). בבקשה לא הוזכר קיומו של בן זוג.

   
   על יסוד הבקשה ניתן צו זמני הממנה את נ' כאפוטרופוס לענייניה הרפואיים והאישיים

   למשך שלושה חודשים, והתיק הועבר לבית המשפט בפתח תקווה.

    

   ביום 28.11.22 עתר ח' לביטול הצו, בטענה שהוא בן זוגה של ר' מזה כ-13 שנה, כי האחים נ' וא' הסתירו זאת, וכי נ' מנסה להשתלט על רכושה.

   
   ביום 01.12.22 הגיש נ' בקשה למינוי קבוע בתיק 676-12-22, וטען כי ח' פינה את ר' לבית החולים רק כעבור 24 שעות מחבלתה, והוגשה תלונה למשטרה לבחינת נסיבות האירוע.

    

   בתאריך 05.12.22 המינוי הזמני של נ' הוקפא, ובד בבד מונתה לר' אפוטרופוס לדין.

    

   בעמדתה הראשונית של האפוטרופוס לדין מיום 18.12.22 צוין כי ר' נראתה מוחלשת מאוד וחששה לשוחח. יחד עם זאת, האפוטרופא לדין התרשמה, כי ר' אוהבת את ח' וסומכת עליו.

   בשיחה עם האחים נ' וא' נטען, כי ח' הוא זה שיצר את ניתוק הקשר בינם לבין ר' והם תיארו את ח' כאלים ומהלך אימים, אשר חי על חשבונה של ר'.

   מנגד, ח' טען כי הוא עבד שנים בעסקים, כי הוא מסודר כלכלית ואינו תלוי כלכלית בר'.

    

   האפוטרופא לדין המליצה כי ח' ימונה כאפוטרופוס לגוף באופן זמני, ואילו בעניין הרכוש יתקיים דיון דחוף.

    

    

    

   4.בתאריך 02.01.23, התקיים דיון בנוכחות ח', האפוטרופא לדין של ר', אחיה של ר' וב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה.

   בדיון הציג ח' סרטון של ר' המבקשת כי הוא יטפל בענייניה, אך נראה היה כי היא מעבירה "דף מסרים".

   בעקבות זאת, האפוטרופוס לדין שינתה את דעתה, ציינה כי ר' נראית מוחלשת ולא ניתן לדעת האם דבריה נובעים מרצון חופשי והמליצה על מינוי חיצוני זמני לגוף ולרכוש כאחד.

   בסיומו של דיון ממושך החלטתי, כי ימונה אפוטרופוס חיצוני זמני לגופה ולרכושה של ר' לאחר הצעת גורם מתאים ע"י שירותי הרווחה, בד בבד עם הזמנת תסקיר.

   כמו כן, נקבעה "חלוקת זמני שהות" ביחס לביקורים של ר' בבית החולים, לאור המתחים הקשים שניכרו בין אחיה של ר' לח'.

    

   ח' הגיש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ההחלטה בדבר מינוי חיצוני, אשר נדחתה ביום 22.01.23 תוך מינוי עמותת גג לנזקק ולחוסה כאפוטרופוס זמני לכלל ענייניה של ר'.

   בקשת רשות ערעור שהגיש ח' במסגרת רמ"ש 9820-02-23 נדחתה אף היא ללא צורך בתגובה.
   בהחלטה מיום 13.02.23 קבעה כב' סגנית הנשיאה השופטת ורדה פלאוט כי טענת ח' שר' אינה זקוקה לאפוטרופוס סותרת את טענתו כי היא מעוניינת שח' יהיה אחראי עליה או ימונה כאפוטרופוס לגופה.

   עוד צוין כי ר' לא צורפה כצד לדיון וח' מתיימר לדבר בשמה, אולם נשאלת השאלה: מדוע ר' אינה מעלה את הטענות בעצמה אם היא אינה זקוקה לאפוטרופוס כנטען?

    

   5.ביום 07.02.23 הגיש ח' בקשה להעברת הטיפול בעניינה של ר' מעיריית X לעירייה אחרת, בטענה לניגוד עניינים מובנה עקב הליך משפטי שר' ניהלה נגד העירייה.

   העו"ס לחוק החוסים התנגדה לבקשה, וציינה כי ח' אינו משתף פעולה עם הכנת התסקיר, והעברת התיק לעירייה אחרת תגרום לעיכוב בהגשת התסקיר. כתוצאה מכך קיים חשש לפגיעה בר', גופה, רכושה, זכויותיה והטיפול בה.

   עוד צוין, כי בתביעה המתנהלת נגד גזברית העירייה הוגשו מסמכים חתומים ע"י ר' בתאריכים בהם ר' הייתה מאושפזת ובלתי כשירה לקבל החלטות, כאשר ח' ממשיך לנהל את ענייניה מבלי שהציג ייפוי כוח לפעול בשמה.

    

   בתסקיר מיום 14.02.23 (להלן: "התסקיר") נקבע כי ר' זקוקה לאפוטרופוס קבוע וכי התנהגותו של ח' מסכנת אותה.

   
   בהחלטה מיום 16.02.23 נקבע שאין מקום להעביר את הטיפול לעירייה אחרת.

   בהמשך הוגש עדכון בהול לפיו ח' הוציא את ר' מבית החולים ביום 02.03.23 בין השעות 15:00-09:30 ללא אישור ומבלי שר' קיבלה את הטיפולים הנחוצים לה בגין כך.

    

   בדיון מיום 06.03.23 טענה נציגת העמותה העו"ס גב' גל זליגר (להלן: "העו"ס זליגר"), כי ח' אינו משתף פעולה וביצע האזנת סתר בחדר של ר' בבית החולים. העמותה ביקשה לקבל את הרכב למכירה ולהשכיר את הבית ב-X למימון צרכיה של ר'.

   
   מנגד, ח' טען כי ר' אינה דמנטית ואינה סיעודית אלא זקוקה לשיקום בבית לוינשטיין בהסתמך על חוות דעת פרטית. ח' טען לניגוד עניינים של העירייה ושל העמותה שסגרה תביעה נגד העירייה, והסביר כי מכשיר ההקלטה היה עט מקליט שנשכח שם.
   
   העו"ס לחוק החוסים הבהירה כי בהתאם לגורמים הרפואיים ב-____ ר' אינה כשירה, והמליצה על מינוי קבוע של העמותה ומיצוי זכויותיה ברכוש לרבות באמצעות סיוע משטרתי.
   האפוטרופא לדין תמכה בבקשות הפינוי ומכירת הרכב והמליצה לצמצם את ביקוריו של ח' אצל ר'.

   יצוין, כי במהלך הדיון ח' חויב בהוצאות משפט בסך 700 ₪ בגין הפרעה למהלך הדיון.

    

   6.ביום 09.03.23 ניתנה החלטה המאריכה את מינוי העמותה כאפוטרופוסית של ר' בשנה, תוך דחיית טענת ח' לכשירותה של ר' שלא נתמכה בחומר הרפואי.

   נקבע כי ח' עשה דין לעצמו כשהוציא את ר' ללא אישור, הציג חוות דעת פרטית, הפר את זמני השהות, לא שיתף פעולה עם הגורמים המטפלים בר' והותיר מכשיר הקלטה בחדרה.

   בנוסף, סירובו לחשוף את מצבו הכלכלי בעודו מתגורר בנכס של ר', משתמש ברכבה ומתנהל מחשבונה יצר ניגוד עניינים מובהק עם המשך ניהול עניניה הרכושיים על ידו.

   לח' ניתנה אפשרות לשלוח לעו"ס שאלות הבהרה בתוך 14 ימים, ונקבע כי העמותה תבחן אפשרות לשיקומה של ר' בבית לוינשטיין.

   הבקשות לפינויו מהנכס ב-X ולהשבת הרכב לא נדונו בתיק האפוטרופסות, והעמותה הופנתה לנקוט בהליכים נפרדים מתאימים ככל שתמצא לנכון.

    

   בהמשך המינוי הזמני של העמותה הוארך בהחלטות מיום 17.03.24, 29.07.24 ו-31.10.24, עד למתן החלטה על מינוי של קבע ביום 10.03.25

   התנהלותו של ח' בנוגע לשיקומה הנטען של ר'

    

   7.לאחר שהעמותה דיווחה כי בית לוינשטיין סירב לקבל את ר' בשל מיצוי הליך השיקום שלה, והמליצה להעבירה לדיור מוגן ב-Y סמוך לאחיה, הודיע ח' כי הוא יעבירה לבית לוינשטיין בעצמו.

   בהחלטתי מיום 29.03.23 הובהר כי ח' אינו האפוטרופוס של ר' ולכן אינו רשאי "להודיע" שהוא מעביר אותה לבית לוינשטיין.

   ביום 04.04.23 ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת מירב אליהו (בשל היעדרותי דאז), כי יש להעביר את ר' לדיור מוגן ב-Y בהתאם להמלצת העמותה ובהתאם לרצונה.

   
   ביום 13.04.23 הוגשה בקשה בשם ר' לתיקון החלטתה של כב' השופטת אליהו, לביטול מינוי האפוטרופא לדין ולהעברתה של ר' לשיקום בבית לוינשטיין. הבקשה נחתמה לכאורה ע"י ר', אולם לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין ואישור הגשת הבקשה בנט המשפט נשלח לח'.

   מאחר ולא נחה דעתי כי הבקשה הוגשה בידי ר' עצמה, לא מצאתי לנכון לשנות את החלטתה של כב' השופטת אליהו, והתבקש בירור מצד העמותה והאפוטרופא לדין לפשר הגשת הבקשה בשמה של ר'.

    

   ר' נקלטה במחלקה הסיעודית ב-*** ב-Y ביום 16.04.23.

   בהמשך דיווחו העמותה והאפוטרופא לדין כי ח' החתים אותה על המסמכים בכפייה ובניגוד לרצונה. לפיכך, בהחלטה מיום 25.04.23 נדחתה הבקשה שהוגשה בשמה של ר' לאחר שנקבע כי היא משקפת את רצונו של ח' בלבד, והוא חויב בהוצאות משפט.

    

   8.ביום 21.07.24 הגיש ח' תובענה שכותרתה "תביעה לשיקום ר' י' לאחר שבץ מוחי" במסגרת תמ"ש 52023-07-24. בתובענה התבקש סעד של העברת ר' מהמוסד בו היא שוהה ב-Y לבית לוינשטיין על מנת שתעבור שיקום ותחזור לחיי שגרה. התובענה הוגשה כנגד ארבעה נתבעים: משרד הבריאות – שר הבריאות; משרד היועצת המשפטית לממשלה עו"ד בהרב מיארה; העמותה, ור' באמצעות האפוטרופא לדין.

    

   בהחלטתי 25.07.24 הובהר כי הנתבעים מס' 2-1 אינם בגדר "בן משפחה" כהגדרתו בחוק בית המשפט לענייני משפחה ולא ניתן לצרפם כצד להליך ללא היתר. עוד התבקש ח' להבהיר את המקור החוקי להגשת התביעה בשמה של ר' או עבורה, לאור העובדה שהוא לא מונה כאפוטרופוס לניהול ענייניה ור' אינה מעוניינת בהמשך הקשר עמו לאור הדיווחים בתיק.

    

   ח' לא הצביע על הוראת דין המסמיכה אותו להגיש את התובענה עבור ר' וטען כי הגיש את התובענה כבן זוגה של ר' וכן לאור "האינטרס הציבורי" בשיקומה.

    

   ביום 17.09.24 הוגשה עמדת ב"כ היועמ"ר לפיה אין להקנות לח' כל מעמד בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, במיוחד לאור ההליכים המתנהלים בין הצדדים, עמדת האפוטרופא לדין לעניין אופן הטיפול בר' והחשש העולה לכאורה לניגוד עניינים בין ח' לר'. צוין כי ר' הביעה את עמדתה באמצעות האפוטרופא לדין, במסגרת ההליך הקשור, כי היא מעוניינת לעבור מבית החולים ____ ישירות לדיור המוגן ב-Y. עוד צוין, כי הנתבע מס' 1 אינו צד להליכים המתנהלים לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, והנתבעת מס' 2 מיוצגת ע"י ב"כ במשרד הרווחה ויש להורות על מחיקתה כנתבעת אישית.

    

   על אף האמור בעמדת ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה, עמד ח' על המשך ניהול התביעה כפי שהוגשה, אולם לא הצביע על המקור החוקי לצירוף שר הבריאות והיועצת המשפטית לממשלה כנתבעת אישית.

    

   נוסף על כך, ביום 07.10.24 התקיימה פגישה בין מותב זה לבין ר' במוסד בו היא שוהה ב-Y.

   ר' הביעה רצון חד משמעי לנתק כל קשר עם ח', וסירבה בתוקף שהוא יתערב בהליך שיקומה.

   לפיכך בהחלטתי מיום 07.10.24 הובהר כי לאור העדר מעמד חוקי של ח' להתערב בהליך שיקומה של ר', ככל שלא יוגש דבר בתוך 7 ימים, תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

   משלא הוגש דבר בתום המועד, הוריתי ביום 02.11.24 על מחיקת התביעה וסגירת התיק.

    

   ביום 27.11.24 הגיש ח' בקשה לחדש את התביעה בטענה שהחלטות בית המשפט לשקם את ר' סוכלו, ולא ברור מדוע יש למחוק תביעה שמטרתה לאפשר לר' להשתקם.

   לפנים משורת הדין נקבע שהבקשה תידון במועד הקבוע לדיון, מבלי שהדבר יתפרש כקבלת הבקשה.

    

   בדיון מיום 01.12.24 לאחר שמיעת טענות הצדדים החלטתי שאין מקום לחדש את התביעה של ח' לשיקומה של ר', מהנימוקים המפורטים שם.

    

    

    

   הבקשות למתן צווי הגנה

    

   9.ביום 25.04.23 הגישה העו"ס זליגר בקשה לצו הגנה בשמה של ר' במסגרתה ביקשה למנוע מח' להגיע למוסד הסיעודי בו שוהה ר', בטענה שהוא גורם לר' למתח ולחצים ומחתים אותה בכפייה על מסמכים.

   ניתן צו הגנה במעמד צד אחד ע"י כב' השופטת שירלי שי, וביום 27.04.23 התקיים דיון במעמד שני הצדדים, אליו ח' לא התייצב על אף שהיה מודע לקיומו של הדיון.

    לאור החומר המצוי בתיק ובהעדרו של ח', הצו הוארך למשך שלושה חודשים.

    

   ביום 27.07.23 הוגשה בקשה נוספת לצו הגנה בטענה שח' התייצב במוסד בו שוהה ר' עם פקיעת הצו הקודם ומסרב להתפנות, על אף שר' אינה מעוניינת לפגוש אותו.

   ניתן צו הגנה במעמד צד אחד ע"י כב' השופטת הילה מלר-שלו, ונקבע דיון במעמד שני הצדדים ליום 02.08.23.

   בדיון מיום 02.08.23 הגיעו הצדדים להסכמה, כי יינתן צו מניעה כנגד ח' האוסר עליו להתקרב למוסד בו שוהה ר' או להטריד אותה / ליצור עמה קשר, כאשר צו זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת ע"י המותב המטפל.

    

   10.ביום 19.06.24 הגיש ח' תביעה לקביעת זמני שהות עם ר' וביטול צו המניעה שניתן נגדו במסגרת תמ"ש 40550-06-24, לרבות בקשה לקביעת זמני שהות זמניים.

   ח' טען כי על אף שצו המניעה נגדו ניתן בהסכמה, לא מדובר בצו ללא הגבלת זמן ויש לו זכות לראות את ר'. לדבריו הוא אוהב את ר' ובטוח שגם היא עדיין אוהבת אותו, על אף הניסיונות "לשטוף את מוחה נגדו". עוד נטען, כי עד היום ר' לא נשמעה באופן בלתי אמצעי ורצונה האמיתי לא עמד לנגד עיני בית המשפט.

    

   העמותה והאפוטרופא לדין הביעו התנגדות לחידוש הקשר בין ח' לר', בנימוקים לפיהם ר' מסרבת לכל קשר עם ח' שניצל אותה ופגע בה.

    

   בהחלטתי מיום 23.09.24 נקבע כי טוב היה עושה ח' אילו היה מכבד את רצונה של ר' ומניח לה. יחד עם זאת, לאור טענתו של ח' כי בית המשפט לא התרשם מרצונה של ר' באופן ישיר, מאחר ומצבה לא אפשר את התייצבותה בבית המשפט, החלטתי לקיים פגישה עם ר' ללא נוכחות מי מהצדדים תוך תיעוד השיחה באופן חסוי.

    

   ביום 07.10.24 נפגשתי עם ר' במוסד בו היא שוהה ב-Y.

   בהחלטה מאותו יום הובהר כי ר' נחרצת לגבי אי רצונה בחידוש הקשר עם ח'.

   לפיכך הומלץ לח' למשוך את תביעתו לקביעת זמני שהות עמו, אף מבלי להודות בטענות המועלות נגדו, שכן לכל אדם יש זכות בסיסית לסיים קשר בו היה נתון מבלי שייכפה עליו המשך הקשר בניגוד לרצונו. נקבע כי ככל שלא יוגש דבר בתוך 7 ימים, ייסגר התיק ללא התראה נוספת.

    

   משלא הוגש דבר ע"י ח', ביום 04.11.24 הוריתי על סגירת התיק בעניין זמני השהות.

    

   השתלשלות ההליכים הרכושיים

    

   11.בחודש אפריל 2023 הגישה העמותה בקשות למתן הוראות בעניין סילוק ידו של ח' מהבית, פסיקת דמי שימוש והשבת הרכב לידי ר'.

   ח' עיכב את הגשת כתבי ההגנה מטעמו וטען כי לעמותה אין סמכות לנהל הליכים משפטיים בשם ר', טענה שנדחתה בהחלטה מיום 07.07.23.

   בכתבי ההגנה טען ח' לשיתוף בנכסים ובכספיה של ר', אך לא צירף ראיות לכך.

    

   ביום 18.07.23 עתרה העמותה למתן צו מניעה קבוע וזמני שימנע מח' להתערב בכל פעולה ברכושה של ר', לרבות ביחס לדירה של ר' ברחוב... דירה... ב-Z (להלן: "הדירה ב-Z"), וזאת לאחר שלפי הנטען ח' התפרע ודרש מהשוכר לפנות את הדירה (תיק א"פ 44732-07-23).

    

   ביום 27.08.23 ניתן צו מניעה זמני, תוך שנקבע כי ח' לא מונה כאפוטרופוס לניהול ענייניה של ר' וטרם הוכיח שיתוף בדירה ב-Z.

    

   בפתח הדיון מיום 26.09.23 הגיש ח' בקשת פסלות שופט שנדחתה, ואף נטש את האולם ללא רשות במהלך הדיון.

    

   לפנים משורת הדין ניתנה לח' ארכה בת 14 ימים להגשת ראיותיו, אך הוא נמנע מלעשות כן גם לאחר ארכות נוספות.

    

    

    

   תביעה שהגיש ח' ביום 28.09.23 להצהרה על הצדדים כידועים בציבור נמחקה בשל אי ביצוע המצאה לצד שכנגד (ראה: החלטותיי מיום 14.02.24, 17.02.24 ו-17.06.24 בתמ"ש 58616-09-23).

    

   ביום 13.12.23 ניתן פסק דין בהעדר הגנה המורה על צו מניעה קבוע ביחס לדירה ב-Z.
   בקשתו של ח' לביטול פסק הדין נדחתה בהחלטה מיום 01.08.24, מבלי לפגוע באפשרותו של ח' להוכיח את טענותיו הרכושיות בתביעה מטעמו.

    

   12.ביום 18.02.24 ניתן פסק דין המורה לח' לפנות את הבית בתוך 60 ימים, לאחר שנקבע כי הוא יוצר סחבת מכוונת ואין לו זכות לשימוש בלעדי בבית בזמן שר' שוהה במוסד סיעודי שעלותו גבוהה. הובהר כי פסק הדין אינו מונע מח' להוכיח את טענת השיתוף בהליך נפרד.

   עוד נקבע, כי התביעה לדמי שימוש לא פורטה כראוי, ולפיכך העמותה רשאית לתבוע דמי שימוש ראויים בהליך נפרד ומפורט כנדרש.

   
   ח' הגיש ערעור על פסק הדין מיום 18.02.24 במסגרת עמ"ש 44975-04-24.

   ביום 04.08.24 ביטל בית המשפט המחוזי את פסק הדין אך הורה על פינויו של ח' כסעד זמני עד ליום 15.09.24, תוך החזרת התיק לבירור וציון כי טענות השיתוף שלו נראות קלושות.

    

   בקשת רשות ערעור שהגיש ח' לבית המשפט העליון נדחתה ללא צורך בתגובה ראה: בע"מ 17390-09-24.

    

   פינויו של ח' מהבית בוצע ביום 16.09.24 באמצעות לשכת ההוצאה לפועל לאחר שכל בקשותיו לעיכוב הפינוי נדחו.

    

   כלל תכולת הבית הועברה לאחסון בעלות של 2,300 ₪ + מע"מ, ונקבע כי ח' רשאי לבקש את חפציו האישיים בכפוף להחלטת כב' ראש ההוצל"פ.

    

   בעקבות פסק הדין של כב' בית המשפט המחוזי נפתחה מחדש תביעת הפינוי, ונקבע כי היא תידון יחד עם שאר ההליכים הרכושיים התלויים ועומדים.

    

    

    

   בדיון מיום 01.12.24 עתרה העמותה להכרעה מיידית בעניין השבת הרכב ודמי השימוש הראויים, בעוד ח' חזר על טענתו לחוסר סמכות העמותה והאשים אותה בגניבת מיליוני ₪ מחשבונות הבנק שלטענתו משותפים לו ולר'.

   בסיום הדיון נקבע כי העניינים יוכרעו במאוחד עם תביעתו הרכושית של ח', ניתנו הנחיות להגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע דיון הוכחות ליום 28.04.25.

    

   יצוין, כי ח' סירב למסור כתובת מגורים עדכנית על אף שהוא פונה מהבית ברחוב _________

   ב-X, ועמד על המשך משלוח כתבי בי דין לכתובת זו. לפיכך נקבע כי כתבי בי דין שישלחו עבור ח' לכתובת הבית בדואר רשום ייחשבו כמסירה כדין גם אם לא ייאספו ע"י ח'.

    

   13.ביום 29.01.25 הוגשה הודעה על הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם העמותה. בהודעה נרשם, כי לאור העובדה שר' מוגדרת כאשל"א ומצבה הרפואי אינו מאפשר לה להעיד, בית המשפט מתבקש לראות בכתב התביעה לפינוי ודמי שימוש ולהשבת הרכב כתצהירי עדות ראשית מטעם ר', וצורף תצהיר של העו"ס זליגר, רכזת הטיפול של ר' בעמותה.

    

   ח' לא הגיש תצהירים באף אחד מההליכים התלויים ועומדים, וביום 30.03.25 נקבע כי משמעות מחדלו תידון בדיון.

    

   לאור אי הגשת תצהיר מטעמו, הודיע ב"כ העמותה הוא מוותר על חקירתו של ח' ומבקש לקבוע את התיק להגשת סיכומים.

    

   בפתח דיון ההוכחות מיום 28.04.25 הגיש ח' "תגובה" לא נתמכת בתצהיר בה האשים את בית המשפט והעמותה בשוחד, שחיתות וגניבת שישה מיליון ₪ מחשבונות הבנק.

    

   בדיון עצמו טען ח' כי לא הגיש תצהירים מאחר שאינו בקיא בהליכים ועורכי דינו התפטרו בשל "משוא הפנים והמגמה העוינת", האשים את ב"כ העמותה בזיוף ייפוי כוח ובמתן שוחד לשוטרים, וסירב לקבל חפצים מתכולת הבית.

    

   בנוסף, ח' סירב לחקור את העו"ס זליגר על תצהירה, שאל אותה שאלות לא רלוונטיות, ודרש לעכב את הדיון עד להתייצבותה של ר' שלטענתו היא צלולה.

    

    

   האפוטרופא לדין הציגה שני סרטונים בהם צילמה את ר' לפני הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, על מנת להוכיח שר' פורצת בבכי כשהיא שומעת על קיומו של דיון בבית המשפט ומביעה סלידה מח' ואי רצון להתקרב אליו.

    

   בשלהי הדיון כאשר ח' שב והתבקש למסור את כתובתו העדכנית, הוא העלה שוב טענת

   פסלות והטיח האשמות קשות בבית המשפט ("שופטת מושחתת").

   בקשת הפסלות נדחתה בהחלטה מנומקת בסוף הדיון, תוך חיובו של ח' בהוצאות בסך 2,000 ₪ לעמותה ובסך 2,000 ₪ לאוצר המדינה, שאף הן נפסקו על הצד הנמוך לאור השתלחותו הבוטה בבית המשפט.

   
   בהחלטה מיום 21.05.25 נדחתה בקשתו של ח' לקבל את הסרטונים עצמם והותר לו לקבל תמלול שלהם. בתמלול שהוגש ביום 03.06.25 ר' מצהירה כי ח' מעורר בה גועל ואינה מעוניינת לחלוק עמו את רכושה.

   
   ערעור הפסלות שהגיש ח' לבית המשפט העליון נמחק בשל אי הפקדת ערובה (ראה: החלטה מיום 12.11.25 בעפ"ס 53402-06-25).

    

   בהמשך הגיש ח' גם בקשה "למחיקת ייפוי כוח מזויף שהוגש לתיק ע"י עו"ד טל זלץ", וזו נדחתה בהחלטתי מיום 29.11.25, מהנימוקים המפורטים שם.

    

   14.ביום 20.12.25 ניתנה החלטתי לקידום ההליך, במסגרתה הוסבר מדוע אין מקום לחייב את ר' להתייצב בבית המשפט לאור מצבה ונסיבות המיוחדות של התיק, וניתנו הנחיות בדבר הגשת סיכומים בכלל ההליכים התלויים ועומדים.

   ביום 08.02.26 הוגשו סיכומים מטעם העמותה, וביום 18.02.26 הוגשו סיכומים מטעם האפוטרופא לדין.

    

   ביום 26.05.26 עתרה העמותה למתן פסק דין בהליכים התלויים ועומדים בהעדר הגשת סיכומים מטעמו של ח'.

   ביום 22.06.26 הגיש ח' תגובה מטעמו במסגרתה טען, כי לא התקיימו ההליכים המחויבים בחוק בתביעה הרכושית שהגיש, שכן ר' לא זומנה לעדות, לא התקיים דיון הוכחות ולדבריו: "המרוץ לחסל את תביעת הרכוש ללא דיון משפטי נועד לכסות על שוד הנכסים בכסות של תיק אפוטרופוסות".

   ביום 22.07.26 נדחתה בקשתו של ח' לנהל את ההליך מראשיתו "ורצוי בפני בית משפט אחר" כדבריו, ונקבע כי פסק הדין יינתן לפי סדר התיקים בלשכתי.

   מכאן ההכרעה שלפניי.

    

   דיון והכרעה

    

   15.לאחר עיון בכלל החומר שלפניי, מצאתי לנכון לדחות את תביעתו של ח' לשיתוף בנכסיה של ר', וכפועל יוצא מכך לקבל את תביעותיה של העמותה לסילוק ידו מהבית, להשבת הרכב המוחזק על ידו ולהשבת עלויות האחסון שנגרמו בשל התנהלותו, מהנימוקים שיפורטו להלן.

    

   המסגרת הנורמטיבית להכרה בידועים בציבור ולהחלת חזקת השיתוף

    

   16.על פי הפסיקה, הכרה בבני זוג כידועים בציבור כוללת שני יסודות המהווים תנאי סף: חיי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מח' אינטימיים כמו בין בעל ואשתו, המושתתים על יחס של אהבה, מסירות, נאמנות וקשירת גורלות. היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף לא מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים. ראה: ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד(1) 617.

   המבחנים של חיי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף הם מבחנים עובדתיים, ולכן גם השאלה אם פלונית היא ידועתו בציבור של אלמוני היא שאלה עובדתית.

   ראה: ע"א 1966/07 אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (פורסם בנבו, 09.08.10).

    

   בפסיקה נקבע, כי "חיי משפחה במשק בית משותף" אינם רק מגורים משותפים, ואינם רק טיפול פיזי או סיפוק מיני, אלא ח' של אחדות ושיתוף מתוך צורך אישי פנימי המאחד את בני הזוג ואת גורלם. ראה: ע"א 1751/90 לוינסון נ' האפוטרופוס הכללי (פורסם, 24.08.93).

   עם השנים, פרשנות בתי המשפט לקיומם של המבחנים התגמשה ונקבע ששאלת קיומם של תנאים אלה מן הראוי שתיבחן על פי קריטריונים סובייקטיביים. כלומר, כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם ראה: בע"מ 3497/09 פלוני נ' פלונית (פורסם, 4.5.2010).

    

   בניסיון לבחון אם אכן מערכת היחסים בין הצדדים מדמה מערכת יחסים של זוג נשוי יש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים לעניין קביעות הקשר ומיסודו.

   כך גם בבחינת קיומו של 'משק בית משותף', יש להתחקות אחר מאפיינים הקיימים בניהול משק בית על-ידי בני זוג נשואים, כמו מגורים תחת קורת גג אחת, ניהול חשבון בנק משותף וכיו"ב. ראה: ע"מ (חיפה) 264/05 פלונית נ' אלמוני (פורסם, 04.05.06).

    

   17.זאת ועוד, גם אם יוכח שהצדדים היו ידועים בציבור לא די בכך, אלא קיים נטל מוגבר על הטוען לשיתוף להוכיח את כוונת השיתוף. ראה: ע"מ (חיפה) 264/05 פלונית נ' אלמוני (פורסם, 04.05.06).

   בבג"צ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים פ"ד סב (1) 235 נקבע, כי יש להיזהר שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור.

   גם בפסק דין שניתן בתמ"ש (ק"ג) 65209-12-15 פלוני נ' אלמונית נקבע כי על אף שהצדדים היו ידועים בציבור, לא הוכחה כוונת שיתוף קנייני ביניהם. עוד נקבע כי יחסיהם של בני הזוג הידועים בציבור חוסים בצלו של עקרון תום הלב והתנהגותם האחד כלפי השני צריכה להיעשות ביושר ובהגינות.

    

   מן הכלל אל הפרט

    

   18.טענותיו של ח' לפיהן הצדדים ניהלו חיי זוגיות ומשק בית משותף במשך כ-13 שנים תוך שיתוף מלא ברכוש ובחשבונות בנק לא הוכחו.

    

   ח' בחר שלא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

   
   בהתאם לתקנה 67(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט–2018, כאשר בית המשפט מורה על הגשת עדות ראשית בכתב ובעל הדין אינו מגיש תצהיר כאמור, רשאי בית המשפט להורות שבעל הדין לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם שוכנע שהתצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות.

    

   ח' לא הציג שום סיבה מוצדקת לאי הגשת התצהיר מטעמו.

   ח' נכח בדיון מיום 01.12.24 במסגרתו ניתנו הנחיות בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית.

    

    

   באותו דיון הובהר לח' בצורה מפורשת, כי תשובותיו לשאלות בית המשפט בענייני הרכוש לא היו מלאות, וכי במסגרת תצהירי עדות ראשית יהא עליו לפרוס תמונה עובדתית מלאה ולצרף את הראיות התומכות בטענותיו, ולא תישמע טענה כי לא היה בידו לעשות כן בהעדר ייצוג. ראה: עמ' 45 לפרוטוקול מיום 01.12.24 ש' 14-8.

    

   בהקשר זה יוזכר, כי לא זו בלבד שח' היה מיוצג ע"י מספר עורכי דין שונים במסגרת ניהול ההליכים, אלא שח' הפגין בקיאות משפטית, הגיש כתבי טענות רבים מטעמו תוך הפנייה להוראות הדין ואף יזם תביעות שונות בשמה של ר' בעבר. לפיכך אין מדובר בבעל דין שאינו מבין כיצד לנהל הליך משפטי.

    

   יתרה מכך, ח' לא הגיש תצהירים של עדים נוספים ולא ביקש לזמן למתן עדות ולו עד אחד מתוך שלל חברים / שכנים / בני משפחה נטענים, שכביכול היו עדים למערכת היחסים הזוגית בינו לבין ר'.

   גם החברה א' ל', שלכאורה סיפרה לאפוטרופא לדין כי היא התפעלה מהמסירות שבה ח' טיפל בר', לא הוזמנה לעדות ע"י ח'.

    

   הלכה מושרשת היא כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב וכי הסיבה לאי הבאתו הינה החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. ראה: ע"פ 728/84חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 617, 625 .(19.07.87)

    

   מחדל זה משמעותי במיוחד לאור העובדה שכב' בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו על פסק הדין מיום 18.02.24 והפך את הפינוי לסעד זמני בלבד, במטרה לאפשר לח' להמציא ראיות ולחקור עדים.

   ח' בחר שלא לנצל את ההזדמנות הנוספת שניתנה לו בערעור, ולא הגיש תצהיר עדות ראשית, מוצגים או בקשה לזימון עדים מטעמו, כך שלמעשה עיכוב ההליך על ידו היה לחינם.

    

   19.אף ללא קשר למחדל הבוטה באי הגשת תצהירים, המסמכים שצורפו לכתב התביעה אינם מבססים את התביעה.

   
   טענותיו של ח' כי ליווה את ר' באשפוזה וכי היא סעדה אותו בעת שעבר ניתוח מורכב לא נתמכו באישורים רפואיים כלשהם.

   
   המכתבים שצורפו אינם מעידים על יחסי ידועים בציבור. במכתב הראשון צוין כי המגורים המשותפים נועדו לבדיקה בלבד, ור' מציינת שח' "נשוי על הנייר" והיא תשמח שבהמשך הוא יחתום על כתובה והם ינשאו כדת ומשה וישראל.

   אולם, אין מחלוקת שהצדדים לא נישאו זה לזו במשך 13 שנות הזוגיות הנטענות, על אף שהדבר היה חשוב לר' ובפרט שלא חוותה נישואין מימיה.

   ח' טען בכתב התביעה כי לאחר שהצליח לקבל גט, הוא ור' החלו בהליך של בירור נישואין מול רבנות X אולם לא צורפה אסמכתה לטענה זו.

    

   יצוין, כי ח' לא גילה לבית המשפט מיוזמתו כי היה נשוי לאישה אחרת עד לשנת 2022.

   רק לאחר שהדבר הועלה ביוזמת העמותה, טען ח' כי הוא נפרד מאשתו כבר בשנת 1985, אולם "הצליח לקבל את גטו רק בחודש 03/22".

   יחד עם זאת, ח' לא ציין מה מנע ממנו למסור את הגט במשך עשרות שנים, ולא הציג ראשית ראיה להיותו "מסורב גט". ח' אף סירב לחשוף את מסמכי הגירושין שלו (כפוף להסכמת גרושתו) בטענה שעליו להתייעץ עם עו"ד.

    

   גם המכתב השני שצורף כנספח 2 לכתב התביעה חסר תאריך ומהווה איחול כללי ליום האהבה בו ר' חתמה כ"מישהי שמתקשקשת ואומרת שטויות".

    

   שאר הנספחים, ובהם תפריט ארוחה במסעדה לרגל יום הולדת 60 של ר' משנת 2012, מכתבי תודה שכתב ח' שלא הוכח שנשלחו בזמן אמת, וחמש תמונות בלבד (מתוך מאות תמונות נטענות), אינם מהווים ראיה ממשית.

   לא למותר לציין, כי איש מן האורחים או האנשים המופיעים בתמונות לא זומן על ידי ח' למתן עדות.

    

   20.אל מול העדר ראיות מצד ח', החומר המצוי בתיק מציג תמונה עגומה של יחסי הצדדים.

    

   מהתסקיר עלה כי ר' לא יכלה לתאר את מערכת היחסים עם ח', למעט יציאות משותפות להצגות והעובדה שהוא ניהל את ענייניה, וכי הם התגוררו בקומות נפרדות.

   עוד עלה כי הקשר בין ר' לאחיה היה קרוב, והצטמצם מאוד לאחר ההיכרות עם ח'.

   בנוסף, חברותיה של ר' הביעו חשש עמוק מפני ח'.

   
   אחת מהן אמרה לעו"ס: "אם ח' ידע שדיברתי אתך הוא יירה בי". עוד נמסר, כי ח' אסר על ר' לשוחח ברומנית.

    

   דיווחים שונים מהמוסד הסיעודי, מהעמותה ומהאפוטרופוס לדין לימדו כי ר' מסרבת לכל קשר עם ח'. ביום 14.09.23 הוגש לתיק סיכום רפואי מהמוסד בו שוהה ר' שם נרשם, כי ר' במצב סיעודי ובמצב נפשי עדין, וכל סיטואציה הקשורה בח' מלחיצה אותה וגורמת לה לרגרסיה. צוין, כי ר' מסרבת בתוקף לפגוש את ח' בבית המשפט, ואפילו הזכרת שמו גורמת לה לאי שקט, בכי וצעקות.

    

   בדיון מיום 26.09.23 דיווח ב"כ העמותה כי ר' כינתה את ח' "בהמה טורפת".

   האפוטרופוס לדין העריכה כי ר' סובלת מפוסט-טראומה בעקבות שנים קשות במחיצתו.
   
   בפגישה חסויה שקיים בית המשפט עם ר' ביום 07.10.24, היא העלתה זיכרונות קשים והביעה רצון עז להתנתק מח'.

   כמו כן, מנהלת השירות הסוציאלי ב-*** דיווחה ביום 05.05.25, כי ר' עברה התעללות נפשית ורגשית ע"י ח', ומצבה השתפר רק לאחר הרחקתו ממנה ובסיוע של אנשי מקצוע.

   
   לקראת הגשת הסיכומים, בפגישה מיום 12.02.26, סיפרה ר' לאפוטרופוס לדין כי ח' לא היה באמת בן זוגה אלא התגורר בקומה העליונה בעוד שהיא התגוררה בקומה התחתונה, ללא יחסים אינטימיים וללא השתתפות מצדו בהוצאות החזקת הבית.

   גם אם אקח בחשבון שמדובר בטענות שהועלו בשלב הסיכומים, יש די והותר חומר נוסף בתיק התומך במסקנה כי לא מדובר במערכת זוגית המבוססת על שיתוף הדדי ותמיכה הדדית, אלא מערכת יחסים חד צדדית שבה ח' חי על חשבונה של ר' מבלי לשתף אותה בהכנסותיו ובנכסיו הנטענים.

    

   21.גם התנהלותו של ח' לאחר פרוץ ההליכים אינה מעידה על מסירות לר', שכן הוא פינה אותה לבית החולים רק כעבור 24 שעות מחבלתה, חרף תסמינים קשים ועבר רפואי של שבץ. במהלך האשפוז התנהג באגרסיביות, הורחק מבית החולים, ואף סיכן את בריאותה של ר' כפי שעלה מהתסקיר.

   בנוסף, הוא סירב להעביר לה חפצים אלמנטריים כמו משקפיים (ראה: ההתכתבות בין ח' לנ' שצורפה לתגובתו של נ' מיום 27.12.22 בתיק האפוטרופסות).

    

   לחובתו של ח' ניתנו שני צווי הגנה לאחר שניסה להחתים את ר' בכפייה על מסמכים, כאשר בהליך הראשון ח' לא התייצב לדיון במעמד שני הצדדים ובהליך השני הסכים להרחקתו. העובדה שחיכה כמעט שנה עד שביקש לבטל את הצו ולקבוע זמני שהות, מחזקת את המסקנה כי עניין אותו בעיקר המשך המגורים בביתה של ר' ולא הקרבה לר' עצמה.

   
   כמו כן, ח' סירב לשתף פעולה עם העברת חפציה האישיים של ר' והתבצר בבית, דבר שהצריך פריצה וניסור סורגים בליווי משטרתי וגרר את חיובו בהוצאות הפריצה לבית בסך 2,000 ₪ (ראה: החלטותיי מיום 01.07.23, 04.07.23, 09.07.23 ו-06.08.23).

    

   לא למוצר לציין, כי לא התרשמתי כי כל הגורמים המטפלים מחפשים "לקבור" את ר' כנטען ע"י ח', ורק ח' מעוניין בשיקומה. להפך, התרשמתי כי רצונו העז של ח' "לשקם" את ר' נבע מרצונו להסיר מעליה כל פיקוח ולהביא לביטול האפוטרופסות, על מנת שהשליטה בענייניה הכספיים תחזור לידיו כבעבר.

    

   22.גם אילו הוכחה מערכת יחסים זוגית ואינטימית, הרי שלא הוצגו ראיות לניהול משק בית משותף או שיתוף רכושי.

   הצדדים לא הצהירו על עצמם כידועים בציבור בפני המוסד לביטוח הלאומי או גוף אחר כלשהו, ח' לא הוכיח כי שינה את כתובתו הרשומה, ולא הציג ראיות להשתתפות בהוצאות הבית.

   כמו כן, השניים לא ניהלו חשבון בנק משותף ולא רשמו נכס כלשהו במשותף.

    

   ח' הרבה לטעון כי הוא איש אמיד בעל נכסים וכי הוא אינו תלוי כלכלית בר', אך התחמק בעקביות מלפרט אודות נכסיו.

   כך, בדיון מיום 02.01.23 טען ח', כי במשך כעשרים שנה הוא ניהל עסקים בארץ ובחו"ל וקיימים נכסים על שמו, אולם לא פירט אילו עסקים ניהל ובאילו נכסים מדובר.

   ראה: עמ' 7 לפרוטוקול מיום 02.01.23 ש' 9-2 וכן סעיף 13 להחלטתי מפרוטוקול הדיון.

    

   בדיון מיום 06.03.23 טען ח', כי בעבר הוא הפקיד לחשבון הבנק של ר' כספים רבים וכיום אין לו צורך בהכנסות והוא מתקיים מנכסים בבעלותו.

    

   אולם, כאשר ח' התבקש לפרט באילו נכסים מדובר, הוא סירב ליתן פרטים אודות נכסיו הנטענים בטענה "הפרטיות שלי זה הסוד שלי ואף אחד לא יפלוש לפרטיות שלי".

   ראה: עמ' 19 לפרוטוקול מיום 06.03.23 ש' 31-26.

    

   בדיון מיום 01.12.24 טען ח', כי יש לו ייפוי כוח לפעול בשמה של ר', אולם נמנע מלהציגו. ח' הודה כי הוא ור' לא ניהלו חשבון משותף. לטענתו, הוא היה נשוי וחשש מעיקול הכספים, ולכן הוא החזיק את כספו במזומן והפקיד כספים לחשבונות הבנק ע"ש ר'. עוד טען ח' כי יש לו חלקי דירות שירש מהוריו בשנת 2020 וכספים שקיבל בשנים 2019-2018, אולם ביקש שבית המשפט לא יפנה אליו שאלות כל עוד אינו מיוצג.

    

   גם העו"ס לחוק החוסים ציינה, כי ח' סירב להעביר לידיה מסמכים כגון: הסכם ממון, הסכם ח' משותפים או דפי בנק, על אף שמדובר במסמכים שהיא מבקשת לקבל בכל תסקיר.

    

   סירובו של ח' לחשוף את נכסיו שומט את הקרקע תחת טענת השיתוף, שכן הוא עותר לקבלת זכויות בנכסיה של ר' בלבד ואינו מציע לשתף אותה ברכושו שלו.

   על פי הפסיקה, שיתוף כלכלי הוא שיתוף הדדי, באופן שצד אינו רשאי לטעון כי רעהו התכוון לשתף אותו בנכסיו, אולם הוא לא התכוון לשתף את רעהו בנכסים שלו. ראה למשל לעניין זה: תלה"מ (חד') 51908-11-21 פלונית נ' פלוני.

    

   23.גם הראיות שצירף ח' לכתב התביעה מטעמו אינן מלמדות של יחסי שיתוף, אלא על שליטה חד צדדית של ח' בנכסיה ובהכנסותיה של ר' וניהול הליכים משפטיים בשמה של ר'. ראה לעניין זה: פנייה של ח' לחברת ביטוח על מנת לקבל תגמולים נוספים עבור ר' (נספח 3 לכתב התביעה); צילום כרטיסי האשראי ע"ש ר' לרבות הקודים לכרטיסי האשראי, מבלי שהוצג ולו כרטיס אשראי אחד ע"ש ח' (נספח 11 לכתב התביעה), פרוטוקול דיון בתביעה שהגישה ר' כנגד בנקים, במסגרתו ר' לא רצתה לדבר בעצמה, אלא הציגה את ח' כבעלה וביקשה שידבר במקומה ופסק הדין שניתן בתביעה זו (נספח 13 לכתב התביעה).

    

   המסמך היחיד שממנו ניתן ללמוד על העברת כספים של ח' לחשבון הבנק של ר' הוא אישור העברת כספי ירושה של ח' בסך 74,798 יורו לחשבון הבנק של ר' בשנת 2019 ואישור בגין משיכת הכספים לחשבון האפוטרופסות של ר'.

   אולם, ח' לא פירט מהן הנסיבות בהן הופקדו כספי הירושה בחשבון הבנק של ר', ובפרט שבאותה עת הוא היה נשוי לאישה אחרת ואף העיד כי הוא חשש מעיקולים.

   יתרה מכך, ח' לא הציג דפי בנק להוכחת ההתנהלות הכלכלית של הצדדים במהלך חיי הזוגיות, שלטענתו נמשכו 13 שנים.

   האח נ' העיד בדיון מיום 01.12.24, כי ח' אמנם הפקיד כספי ירושה בחשבון של ר', אולם במהלך כל השנים עשה שימוש בכרטיסי האשראי של ר' ובחשבונות הבנק שלה כבתוך שלו. לפיכך לא מן הנמנע כי השימוש של ח' בכספיה של ר' במהלך שנים ארוכות עולה בהרבה על גובה כספי הירושה שהפקיד לחשבונה של ר', ובפרט שח' לא הגיש דפי בנק ולא הציג כל אסמכתה לשימוש במקורותיו למימון הוצאות הבית השוטפות או לשיתוף של ר' בהכנסותיו / ברכושו.

    

   באשר לנכסי המקרקעין של ר'

    

   24.אין מחלוקת, כי הבית ב-X והדירה ב-Z היו בבעלותה של ר' טרם ההיכרות בין הצדדים.

    

   בדיון מיום 01.12.24 העיד האח נ', כי הדירה ב-Z ניתנה לר' בירושה מהוריה ובהסכמת אחיה כשהיא נקייה ממשכנתה, וכי הבית ב-X נרכש בסיוע כספי ההורים ובצירוף משכנתה אשר סולקה בשנת 2013.

   באותו דיון הצהיר ח' כי ברצונו לחקור את נ' בחקירה נגדית, אולם בדיון ההוכחות מיום 28.04.25 דרש ח' כי האחים יצאו מהאולם בטענה שהם לא בעלי דין ולא ביקש לחקור אותם בהליכים התלויים ועומדים ראה: מעמ' 101 לפרוטוקול מיום 28.04.25 ש' 1 ועד עמ' 102 ש' 4.

    

   בעוד שאצל בני זוג נשואים, בהיעדר ראיה לסתור, די בהתקיימות התנאים להקמתה של חזקת השיתוף (קרי: אורח ח' תקין ומאמץ משותף) כדי להחיל עליהם דין שיתוף ביחס לכלל נכסיהם, הרי שאצל בני זוג ידועים בציבור, הקמתה של חזקת שיתוף, שלא הובאו ראיות לסתירתה, עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחייהם היום-יום, או בכאלה שנרכשו על ידיהם במשותף.

   להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, ולו גם כאלה שנצברו על ידיו בתקופת הח' המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד על כוונת שיתוף בנכס המסוים ראה: ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי פ"ד נא (1) 337 (להלן: "פרשת סלם") בעמ' 348.

    

   במקרה דנן, ח' לא הביא ראיות להוכחת כוונת שיתוף בנכסי המקרקעין של ר'.

    

    

    

    

    

   לעניין הבית ב-X

    

   25.אמנם, ח' התגורר עם ר' בבית ב-X אולם הצדדים הכירו בעת שר' הייתה רווקה ללא ילדים בעשור השישי לחייה, בעוד ח' הספיק להביא לעולם שלושה ילדים משתי נשים שונות והמשיך להיות נשוי עד לשנת 2022 מסיבה שלא הובהרה.

   ח' לא הביא ראיות לטיב הח' המשותפים תחת קורת גג אחת, כגון: ראיות לקיום משק בית משותף, אסמכתאות בדבר תרומתו הכספית לבית, עדויות של בני משפחה / חברים שיכלו להעיד על כך שהצדדים ראו בבית נכס משותף לשניהם וכו'.

   אפילו ילדיו של ח' לא זומנו על ידו למתן עדות, על אף שח' טען בכתב התביעה כי בתו ת' ניהלה יחסים חמים עם ר'.

    

   ח' טען בכתב התביעה, כי בשנת 2012 הוא מימן שיפוץ בבית ב-X, אולם לא הציג ראשית ראיה לא לעצם השיפוץ ובוודאי שלא למימון השיפוץ מכיסו.

   גם טענתו של ח', כי הוא סייע בפירעון מוקדם של המשכנתה שרבצה על הבית ב-X, נטענה בעלמא.

   ח' הוסיף וטען כי הוא השקיע את מיטב זמנו בהליך משפטי נגד בנק לאומי למשכנתאות וצירף כנספחים 13-12 לכתב התביעה את פרוטוקול הדיון ואת פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות. אולם, עיון במסמכים אלו מעלה כי המשכנתה נלקחה ע"י ר' עוד בשנת 1998, וכי פסק הדין בתביעות קטנות עמד על 5,000 ₪ בלבד בצירוף 1,000 ₪ הוצאות משפט.

    

   גם במסגרת הדיון מיום 01.12.24 נשאל ח' לגבי שיפוץ הבית ופירעון המשכנתה וטען, כי המסמכים מצויים במקום לא ידוע, וכי בית המשפט מציג לו שאלות שמקומן במועד הגשת התצהירים תוך ניסיון להכשילו. ראה: עמ' 39 לפרוטוקול מיום 01.12.24 ש' 15-8.

    

   באשר לדירה ב-Z

    

   26.מדובר בדירה שהתקבלה בירושה והושכרה לצד ג', כך שח' ור' לא התגוררו בה, ומכאן שנטל ההוכחה המוטל על ח' כבד עוד יותר, והוא לא הרים אותו.

    

    

    

    

   הראיה היחידה שצירף ח' כנספח 14 לכתב התביעה מטעמו היא מסמך המופנה לעיריית Z ומלמד לכאורה על התנגדות דיירי הבניין להפעלת מועדון לילה, בית אוכל ובר משקאות בחזית הבניין. המסמך נרשם לכאורה בשם דיירי הבניין והוא "נערך ע"י ח' ור' דירה 8", אלא שהמכתב אינו חתום ע"י ר' או מי מבעלי הדירות ואף לא הוכח כי נשלח בפועל.

    

   27.יצוין, כי במסגרת הערעור שהגיש ח' על פסק הדין לפינויו מהבית, התייחס כב' בית המשפט המחוזי לדלות ראיותיו של ח' בעניין השיתוף בנכסיה של ר'.

    

   בסעיף 19 לפסק הדין מיום 04.08.24 נקבע כדלקמן (הדגשות שלי – מ"ו):

    

   "אומנם אין להתעלם ממחדליו הדיוניים הרבים של המערער והתנהלותו אשר על פניו נראית כחסרת תום לב, אשר כל מטרתה הינה הארכת הדיון תוך שהוא ממשיך להתגורר בבית הרשום ע"ש האשל"א בגפו, ואולם כתרופה לכך ניתן להעזר בארגז כלים מגוון העומד לפני בית המשפט ובכלל זה מתן סעד זמני טרם מתן פסק דין סופי, וזאת גם אם נראה כי בשלב זה ראיותיו הממוסמכות דלות בעיקרן. לסברתנו הוצאת המערער מן הבית, כסעד זמני, עד לבירור טענות הצדדים הינו מאוזן וראוי יותר בנסיבות העניין, מאשר מתן פסק דין סופי בעניינו וזאת על אף שהסיכוי להצלחת טענותיו נראה קלוש לכאורה, והכל כמובן מבלי לקבוע מסמרות בדבר."

    

   בסעיף 21 לפסק הדין, קובע כב' בית המשפט המחוזי:

    

   "אכן יש בידי האשל"א נכסים אחרים מהם ניתן לספק את שהותה במוסד הסיעודי היקר בו היא מטופלת ובו היא מתגוררת בשלב זה (אשר עלותו כ-40,000 ₪ לחודש), ואולם אין כל סיבה למנוע ממנה להנות ולנצל את רכושה כרצונה כבר בשלב זה אך ורק בשל טענות וסברות רחוקות שמעלה המערער."

    

   וכן בסעיף 23 לפסק הדין:

    

   "יש להביא במסגרת כלל השיקולים את העובדה, עליה אין חולק, כי הבית הרשום על שם האשל"א נרכש על ידה שנים קודם שהכירה את המערער. בנוסף, המערער היה במערכת יחסים זוגית עם הגב' ב.ב. (על כך ניתן ללמוד מפסקי הדין בין המערער לגב' ב.ב. והדבר יובהר בהמשך) וזאת לאורך רוב התקופה לגביה הוא טוען כי היה בקשר של ידב"צ (גם) עם האשל"א, ואף היה נשוי לאחרת ממנה התגרש בפועל אך ורק בשנת 2022. "

    

   גם בסעיף 27 לפסק הדין מתייחס כב' בית המשפט המחוזי למשוכות הגבוהות שעל ח' לעבור על מנת להוכיח את כוונת השיתוף בבית.

   כב' בית המשפט המחוזי אף מפנה להליך אחר שניהל ח' כנגד בת זוג קודמת, כאשר גם שם טענותיו לשיתוף בנכסים נדחו ונמתחה ביקורת על התנהלותו, כדלקמן:

    

   "בנדון, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, וכפי שציינו לעיל, סיכויי תביעת האשל"א גבוהים ועל פניו, מנגד סיכויי טענות ההגנה של המערער קלושים באשר המשוכות שעליו לעבור לצורך הוכחת טענותיו נחזות להראות גבוהות במיוחד. מתוך העובדות שהונחו לפני בית המשפט הבית נרכש על ידי האשל"א קודם להיכרותה את המערער ונרשם על שמה בלבד, לא נערך כל הסכם ממון בין הצדדים, ולא הוצגו עד כה ראיות ברורות המלמדות על כוונת שיתוף ספציפי בבית שהוא נכס חיצוני לקשר הזוגי, כאמור. כך גם קשה להתעלם מהעולה מהתרשמות הערכאות בהליכים אחרים שניהל המערער עם בנות זוג אחרות, בהיותו נשוי לאחרת בפועל עד לשנת 2022, כך בעניין רע"א 5369/09 ח. ב. (המערער דכאן) נ. ב.ב (2009) דן בית המשפט בסירובו של המערער להתפנות מדירה בה התגורר בטענות שונות תוך התנהלותו הדיונית מזכירה את התנהלותו אף בנדון, וכך כותב כב' הש' דנציגר ביחס למערער באותו עניין –

    

   "השופטת לבהר-שרון ציינה כי מנסח הטאבו עולה כי המשיבה היא בעלת הזכויות הבלעדית בדירה ובין הצדדים נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת שלא הוכחש על ידי המבקש. המבקש טען בעלמא כי הוא בעל זכויות בדירה מכוח הלכת השיתוף אולם בית משפט השלום לא התיר למבקש להוסיף טענה זו לכתב הגנתו, הן נוכח התנהלותו עד אותו מועד (אי עמידה במועדים, הגשת בקשות סרק רבות, זלזול כלפי בית המשפט, אי קיום צווי בית משפט, אי תשלום הוצאות וכדומה), הן בשל היות הטענה משום שינוי חזית והן נוכח קיומו של הסכם שכירות הסותר אותה לגופה. נוכח דברים אלה, נמוכים סיכויי הערעור. באשר לטענת המבקש כי פינויו מהדירה יביא לכך שלא יהיה לו מקום מגורים חלופי, דחה בית המשפט טענה זאת, נוכח טענת המשיבה שלפיה המבקש הוא בעל זכויות במחצית דירה אחרת, עובדה שלא הוכחשה על ידו. בנסיבות אלה, קבע, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, שהמשך שהיית המבקש בדירה מונע ממנה את מימוש זכויותיה הקנייניות....

   ...התנהלותו של המבקש בערכאות דלמטה, כפי שעולה מהחלטותיהן, מלמדת כי המבקש מתחמק מתשלום הוצאות ומציות לצווים ופסקי דין של בית המשפט, ומכאן החשש שדווקא המשיבה היא שתצא וידיה על ראשה. למבקש היה די זמן על מנת לדאוג לעצמו לדיור חלוף... (הדגשה שלנו).  

    

   ודומה כי הדברים מדברים בעד עצמם".

    

   דווקא לאור התרשמותו הלכאורית של כב' בית המשפט המחוזי בדבר דלות ראיותיו הממוסמכות של ח', מצופה היה כי ח' יקפיד על הגשת מלוא ראיותיו בהליך שלפניי, על מנת להוכיח כי ראיותיו מוצקות. אולם, הדבר לא נעשה על ידי ח', והוא לא הרים את הנטל הכבד המוטל עליו כתובע המבקש להחיל שיתוף על נכסים חיצוניים.

    

   נושא אי התייצבותה של ר' לדיון בבית משפט

    

   28.בניסיון להצדיק את אי הגשת התצהירים והראיות טען ח', כי לא ניתן לקיים את הדיון ללא נוכחותה של ר'. אולם, טענה זו מתעלמת ממעמדה של ר' כאדם שמונה לו אפוטרופוס במינוי של קבע, לאחר שבית המשפט השתכנע כי היא אינה יכולה לנהל את ענייניה בעצמה.

   יצוין כי הצו למינוי של קבע ניתן לאחר קבלת המלצות העו"ס לסדרי דין, בתמיכת ב"כ

   היועמ"ש, בתמיכת האפוטרופא לדין ובהעדר התנגדות מצד אחיה של ר' (ראה: החלטתי

   מיום 10.03.25 בתיק מס' 676-12-22).

    

   תקנה 16(ג) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 קובעת כדלקמן:

    

   "אם בעל דין הוא פסול דין, ייתן אפוטרופוסו את התצהיר לאימות העובדות הידועות לו מידיעה אישית; אם בעל דין הוא אדם שמונה לו אפוטרופוס והוא מסוגל להבין את משמעות התצהיר ותוצאותיו, בעל הדין רשאי לתת את התצהיר בעצמו אף אם מונה לו אפוטרופוס, וכן רשאי אפוטרופסו לתת תצהיר לאימות עובדות הידועות לו כאפוטרופוס מידיעה אישית;"

    

   הווה אומר, כאשר מדובר באדם שמונה לו אפוטרופוס, הוא רשאי ליתן תצהיר בעצמו, אולם אינו חייב לעשות כן.

    

   29.ח' טען, כי אי התייצבותה של ר' בבית המשפט פוגעת בזכות הגישה שלה לערכאות. אולם מהחומר שלפניי עולה, כי ר' אינה רוצה ואינה יכולה לחתום על תצהיר ולהיחקר על תצהירה בבית המשפט. לפיכך הדרישה שר' תתייצב בבית המשפט אינה נובעת מרצונו של ח' להגן על זכויותיה של ר' אלא מרצונו להקשות עליה ולהשיג את מטרותיו הרכושיות, ובפרט שח' מודע לקיומם של צווי ההגנה שנועדו להרחיקו מר' ולמנוע כל מפגש ביניהם.

   יצוין, כי בדיון מיום 02.08.23, במקום להסכים למינוי מומחה לבחינת כשירותה של ר', עמד ח' על מתן צו מניעה בהסכמה האוסר עליו להתקרב אליה או להטרידה.

   
   ר' לא התייצבה לתשעה דיונים קודמים בתיק לרבות אי התייצבות לדיון בפני כב' בית המשפט המחוזי ולא הגישה תצהיר מטעמה באף הליך, כך שטענת ח' כי המתין לתצהירה או להתייצבותה לדיון ההוכחות היא טענה בעלמא שנועדה להצדיק את מחדלו באי הגשת תצהיר מטעמו.

   
   עוד ביום 12.09.23 הבהיר המוסד הסיעודי כי ר' מצויה במצב סיעודי ונפשי עדין וכי כל סיטואציה הקשורה בח' מלחיצה אותה וגורמת לה לרגרסיה, ולכן היא קיבלה פטור מהתייצבות לדיון מיום 26.09.23.

   
   גם מסמכים רפואיים וסוציאליים מיום 06.05.25 אישרו כי ר' אינה יכולה להעיד בנוכחות ח' על מנת שלא לסכן אותה מבחינה רפואית, שכן כל אזכור של שמו מכניס אותה ללחץ ועלול לערער את מצבה הנפשי השבריר

    

   יצוין, כי גם כב' בית המשפט המחוזי התייחס למצבה הרגיש של ר' במסגרת סעיף 20 לפסק דינו מיום 04.08.24 כדלקמן:

    

   "ודוק, בנדון עסקינן באשל"א הנמצאת במצב נפשי רגיש כעולה מתסקירי רשויות הרווחה, דיווחי עו"ס העמותה, ועמדות האפוטרופוס לדין. על פי התרשמותם של כל גורמי המקצוע כמו גם האפוטרופסא לדין ששוחחה עם האשל"א, עצם שהותו של המערער בביתה, כנגד רצונה, גורם לה לחץ נפשי הפוגע בתיפקודה ובשיקומה מאותו אירוע מוחי. נעיר כי לאחר הצפייה בסרטון שהוצג בפנינו, אשר צולם יומיים לפני הדיון, גם אנו התרשמנו כי אזכור שמו של המערער מביא את האשל"א לכדי לחץ נפשי. זה המקום לציין, כי על פי דברי האפוטרופוס לדין של האשל"א הסרטון הוקלט על ידה - לבקשתה של האשל"א עצמה על מנת להציגו לפני בית המשפט."

    

   בהמשך, בסעיף 22 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי צוין כי:

    

   " ... שוכנענו כי לעת הזו רצונה של האשל"א מובאת במלואה על ידי האפוטרופסא, ורצונה המלא של האשל"א הוא כי המערער יורחק ממנה ומרכושה."

    

   30.לר' מונתה אפוטרופא לדין שתפקידה להביא את קולה ואת טובתה לפניי.

   האפוטרופא לדין תמכה באי הבאתה של ר' לדיון בבית המשפט מחשש לפגיעה בשלומה.

    

   בפסיקה נקבע, כי כאשר מצבה הקוגניטיבי של האשל"א אינו מאפשר לשמוע את קולה ואת רצונה באופן ישיר, בדיוק לשם כך נועד מינוי של האפוטרופוסית לדין על מנת לסייע ולהציג בפני בית המשפט את טובתה ולייצג את האשל"א במנותק מהסכסוך במשפחה.

   ראה למשל: תיק א"פ (ירושלים) 64801-11-22 המבקשים נ' היועץ המשפטי לממשלה באפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים (פורסם בנבו, 01.05.25).

    

   יצוין, כי ח' עצמו ביקש בזמנו להסתמך על דברי האפוטרופא לדין בעמדתה הראשונית, כאשר אלו שירתו את האינטרסים שלו (ראה: דבריו של ח' בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 02.01.23 ש' 27-26 לפיהם: "בית המשפט בהחלטה שאני מעריך אותה מינה את קצינת בית המשפט שתראה מה ר' רוצה ומה טובתה").

   הטרוניה של ח' כנגד האפוטרופא לדין הועלתה רק לאחר שהאפוטרופא לדין שינתה את עמדתה לגביו ולגבי טיב מערכת היחסים שהתקיימה בינו לבין ר'.

    

   יתרה מכך, עמדתה של ר' הובאה לפניי באופן ישיר במסגרת ביקור שערכתי במוסד בו שוהה ר' ביום 07.10.24 ונערך פרוטוקול חסוי של השיחה עמה. גם אז הביעה ר' את רצונה הברור שהתובע יניח לה לנפשו ולא יתקרב אליה.

    

    

    

   כך גם במסגרת תמ"ש (חיפה) 3121-05-17 ס' נ' ב' (אדם שמונה לו אפוטרופוס) (פורסם בנבו, 03.07.19) החליטה כב' השופטת ענבל קצב קרן לשמוע את הנתבע מס' 1, שמונה לו אפוטרופוס, על ידה ללא נוכחות אחרים, ופרוטוקול חסוי של דבריו הופקד בכספת בית המשפט.

    

   31.ביום 20.12.25 ניתנה על ידי החלטה לקידום ההליך במסגרתה נקבע, כי אין מקום לחייב את ר' להתייצב לדיון בבית המשפט, מכל הנימוקים שפורטו לעיל, וניתנה החלטה על הגשת סיכומים. החלטתי מיום 20.12.25 הומצאה לח', והוא לא הגיש עליה בקשת רשות ערעור.

    

   ח' אף בחר שלא להגיש סיכומים מטעמו, בטענה שלא התקיימו ההליכים המחויבים בחוק במסגרת התביעה שהגיש, אלא שח' הוא זה שלא קיים את ההליכים המחויבים ולא הגיש את ראיותיו כנדרש, כך שאין לו להלין אלא על עצמו.

    

   על פי תקנה 74 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018, כאשר בית המשפט מורה על הגשת סיכומים בכתב, בעל דין שלא הגישם נחשב כמי שלא התייצב לדיון.

   על פי תקנה 75 כאשר התובע אינו מתייצב לדיון ולא נתן טעם סביר לאי ההתייצבות, ימחק בית המשפט את התביעה או יידחה את התביעה אם מצא טעמים מיוחדים לדחייה.

    

   אי הגשת הסיכומים ע"י ח' מצטרפת לשאר הנימוקים המצדיקים את דחיית תביעתו לפסק דין הצהרתי, כמפורט לעיל.

    

   משנדחתה התביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו ח' זכאי למחצית הנכסים של ר' לרבות מחצית הזכויות בבית ב-X, אזי כפועל יוצא מכך יש ליתן פסק דין קבוע לפינויו מהבית באופן שלא תתאפשר חזרתו לבית.

    

   לעניין הדרישה לתשלום דמי שימוש

    

   32.במסגרת פסק דיני מיום 18.02.24 נקבע, כי הדרישה לדמי שימוש לא פורטה כדבעי, לא צוינה התקופה המבוקשת וגובה דמי השימוש המבוקשים ואף לא התבקש מינוי שמאי להערכת דמי השימוש הראויים. לפיכך נקבע כי ככל שהעמותה עומדת על דרישתה לדמי שימוש ראויים, היא רשאית לעשות כן בהליך נפרד שבו תפורט התביעה כנדרש.

    

    

   העמותה לא ערערה על פסק הדין הנ"ל בכל הנוגע לאי פסיקת דמי שימוש.

   בפסק הדין של כב' בית המשפט המחוזי מיום 04.08.24 בוטל פסק הדין לעניין פינויו של ח' כסעד סופי, ללא התייחסות לנושא דמי השימוש (שכאמור לא עלה במסגרת הערעור).

   גם לאחר מתן החלטה זו, העמותה לא פעלה לתיקון כתב התביעה בדרך של הערכת דמי השימוש המבוקשים, כימות הסעד הכספי המבוקש, תשלום אגרה בהתאם והגשת בקשה נפרדת למינוי שמאי להערכת גובה דמי השימוש.

    

   אף במסגרת הגשת תצהירי עדות ראשית, ביקשה העמותה לאמץ את כתבי הטענות כפי שהוגשו בצירוף תצהיר של העו"ס זליגר, אולם מבלי לפרט כנדרש את התביעה לדמי שימוש.

    

   בדיון מיום 01.12.24 טען ב"כ העמותה כי מאז פינויו של ח' מהבית, הבית מושכר תמורת 6,500 ₪ לחודש ומבוקש לחייב את ח' בסכום האמור מחודש נובמבר 2022 ועד מועד הפינוי ביום 15.09.24. אולם, טענה זו נטענה בעלמא, ללא אסמכתאות לגובה דמי השכירות, ללא הוכחה כי דמי השכירות האמורים משקפים את שווי השוק בתקופה הרלוונטית ומבלי כאמור לתקן את כתב התביעה באמצעות כימות הסעד הכספי ותשלום אגרה בהתאם.

    

   לפיכך איני מוצאת לנכון לפסוק דמי שימוש במסגרת ההליך דנן.

   אין באמור כדי למנוע הגשת הליך נפרד לעניין זה כאמור בהחלטתי מיום 18.02.24.

    

   לעניין הרכב

    

   33.אין מחלוקת כי הרכב רשום ע"ש ר' בלבד, ונרכש על ידה בשנת 2008 טרם ההיכרות בין הצדדים.

    

   בדיון מיום 01.12.24 טען ח', כי הוא מימן תיקונים ברכב בעלות של עשרות אלפי ₪ ויש בידו קבלות לעניין זה , אולם אף קבלה לא הוגשה לתיק על ידו.

    

   עוד טען ח', כי הוא מבצע טסט לרכב מכוח ייפוי כוח שר' נתנה לו, אולם לא הוצג יפוי כוח כאמור.

    

    

    

   אין מחלוקת כי ח' השתמש ברכב בתקופת הזוגיות בין הצדדים, אלא שהשימוש נעשה כל עוד הצדדים חיו יחדיו ומכוח הרשות של ר'.

    

   משהסתיים הקשר בין הצדדים ומשנטען כי ר' מעוניינת בהשבת הרכב לידיה (ראה: הודעת העו"ס זליגר מיום 27.03.23 כפי שצורפה כנספח ג' לתביעה להשבת הרכב), אזי הסתיימה הרשות של ח' להחזיק ברכב ועליו להשיבו לידי העמותה לאלתר.

    

   לעניין תכולת הבית ועלויות האחסון

    

   34.תביעתה של העמותה למתן הוראות בעניין חלוקת תכולת הבית המאוחסנת במחסני ההוצאה לפועל הוגשה עוד ביום 30.12.24 (תיק מס' 78627-12-24).

   בכתב התביעה נרשם, כי במועד הפינוי התאפשר לח' ליטול את חפציו האישיים וכן פריטי תכולה, אך הוא סירב לשתף פעולה. גם בהמשך הודיעה העמותה, כי ר' אינה מעוניינת בדבר מתוך תכולת הבית, וח' מוזמן ליטול את פריטי התכולה בהם הוא מעוניין, שכן המשך אחסנתם כרוכה בעלות גבוהה.

    

   ח' לא הגיש כתב הגנה או תגובה כלשהי לעניין התכולה.

    

   גם במסגרת הדיון מיום 28.04.25 ניתנה לח' האפשרות לומר באילו פריטי תכולה הוא מעוניין, אולם הוא סירב לומר, בטענה שיש להשיב את מלוא התכולה לבית.

    

   ביום 19.05.25 צירפה העמותה חוות דעת לעניין שווי התכולה ממנה עולה, כי שווי התכולה עומד על 12,000 ₪ לכל היותר. צוין כי עלות האחסון עומדת על 2,000 ₪ בחודש ולפיכך יש להקציב לח' זמן קצר להודיע האם הוא מעוניין בתכולה, שאם לא כן תוכל העמותה לתרום או להשמיד את פרטי התכולה.

   בהחלטתי מיום 21.05.25 נקבע כי לאור שווי התכולה אל מול עלות אחסנתה, ניתנת לח' אפשרות להודיע בתוך 7 ימים האם הוא מעוניין בתכולה, ובהעדר תגובה תוכל העמותה לפעול לפי שיקול דעתה.

   ח' שב על טענותיו כי יש להשיב את התכולה לבית, שכן לדבריו התכולה הוצאה שלא כדין ובניגוד לפסק הדין של כב' בית המשפט המחוזי שהורה רק על פינויו הזמני מהבית.

    

   בהחלטתי מיום 29.11.25 נקבע כי אין מקום להעמיס על ר' עלויות של אחסון תכולה בזמן שח' מסרב לומר באילו פריטי תכולה הוא מעוניין. לפיכך נקבע כי במידה וח' לא יודיע עד ליום 14.12.25 באילו פריטים הוא מעוניין, העמותה תהא רשאית לפעול בכל דרך שתמצא לנכון לרבות: ביעור, תרומה וכו'.

    

   עוד צוין כי טענות העמותה בדבר עלויות אחסון התכולה שמורות לה במסגרת פסק הדין.

   לאחר שבוצעה המצאה לח' והוא לא הגיב, ניתנה החלטה ביום 03.01.26 המאפשרת לעמותה לפעול בעניין התכולה לפי שיקול דעתה.

    

   35.ביום 12.01.26 הגישה העמותה תביעה כספית להשבת סך של 43,332 ₪ לר' בגין עלויות אחסון התכולה בהן נשאה (תיק מס' 34158-01-26).

    

   ח' לא הגיש כתב הגנה, על אף שהוגש לתיק אישור מסירה מיום 26.02.26.

    

   לפיכך ביום 17.05.25 עתרה העמותה למתן פסק דין בהעדר הגנה בעניין עלויות האחסון.

   ח' ביקש להגיב בתוך 5 ימים לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

   ביום 22.06.26 הגיש ח' תגובה לבקשה למתן פסק דין במסגרתה חזר על הטענות כי ההליך הרכושי התנהל בצורה לא תקינה ואין מקום להורות על הגשת סיכומים, אולם לא התייחס כלל לאי הגשת כתב הגנה בתביעה לעניין החזר עלויות אחסון התכולה.

    

   תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018 קובעת כי במידה ונתבע לא מגיש כתב הגנה, רשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה כולה או מקצתה או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד.

    

   העמותה צירפה לכתב התביעה אסמכתאות לתשלומים בהם נשאה ר' בגין אחסון התכולה מחודש ספטמבר 2024 ועד סוף שנת 2025.

   על סמך האסמכתאות שצורפו לכתב התביעה; משהשתכנעתי כי עלויות האחסון נבעו מסירובו של ח' להבהיר באילו פריטי תכולה הוא מעוניין ומסירובו לקבל את התכולה לידיו, ובהעדר כתב הגנה - אני מוצאת לנכון להיעתר לתביעה במלואה.

    

    

    

   לסיכום

    

   36.לאור כל האמור לעיל נקבע כדלקמן:

    

   א.תביעתו של ח' למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא ור' היו ידועים בציבור והוא זכאי למחצית מרכושה מכוח חזקת השיתוף - נדחית.

    

   ב.כפועל יוצא כך, ניתן פסק דין לפינויו של ח' מהבית ב-X, כך שהוא אינו רשאי לשוב ולהתגורר בו.

    

   ג.לא מצאתי לנכון לפסוק דמי שימוש במסגרת ההליך שלפניי, תוך שמירת זכותה של ר' (באמצעות העמותה) להגיש הליך נפרד בעניין זה בהתאם לסדרי הדין והתקנות.

    

   ד.על ח' להשיב את הרכב מסוג ________ מס' רישוי ________ שנת ייצור 2008 לידי העמותה בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.

    

   ה.התביעה להשבת סך של 43,332 ₪ מתקבלת, וח' מחויב להשיב את הסכום האמור לידי ר' (באמצעות העמותה), כשהסכום נושא ריבית שקלית ממועד הגשת התביעה ביום 12.01.26 ועד למועד התשלום שיבוצע בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.

    

   37.לעניין הוצאות המשפט

    

   על פי תקנה 151 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט- 2018, חיוב בעל דין בהוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.

   על פי תקנה 152 לתקנות אלו, בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור.

    

   במקרה דנן ההליכים הרכושיים התנהלו במשך כשלוש שנים וחצי, תוך יצירת סחבת מצד ח' בהגשת כתבי טענותיו, לרבות ניסיונות לעכב את ההליך באמצעות יציאה מהאולם בעיצומו של דיון, הגשת בקשות לפסילת מותב במהלך הדיונים ועוד.

   גם כב' בית המשפט המחוזי התייחס למחדליו הדיונים של ח' במסגרת פסק הדין מיום 04.08.24, תוך ציון העובדה שבית המשפט נאלץ "להתחנן" לפני ח' להגיש את ראיותיו.

    

   בשים לב לכך שר' נאלצה לממן הוצאות משפטיות לא מבוטלות לצורך ניהול ההליכים הללו, אני מוצאת לנכון לחייב את ח' בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד לטובת ר' בסך כולל של 70,000 ₪ כדלקמן:

   30,000 ₪ בגין דחיית תביעתו לפסק דין הצהרתי, 20,000 ₪ בגין תביעת הפינוי (בשים לב לכך שרכיב דמי השימוש לא התקבל בהליך דנן), 10,000 ₪ בגין ההליך להשבת הרכב, 10,000 ₪ בגין ההליכים בעניין תכולת הבית (תיק 78627-12-24 ותיק 34158-01-26).

    

   כמו כן, בגין ייצוגה של ר' ע"י האפורופא לדין מטעם הסיוע המשפטי אני מוצאת לנכון לחייב את ח' בסך כולל של 10,000 ₪ לטובת אוצר המדינה בגין כלל ההליכים.

   סכומים אלו יישאו ריבית שקלית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד הפירעון. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום. כל רכיבי פסק הדין ניתנים לאכיפה בהוצאה לפועל.

    

   תואיל המזכירות לסרוק את פסק הדין גם לתיקים התלויים ועומדים, להמציא לצדדים ולסגור את התיקים.

   המצאת החלטתי זו לח' באמצעות ב"כ העמותה, בנוסף להמצאה ע"י המזכירות.

    

   ניתן היום, כ' אלול תשפ"ו, 02 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.