פס"ד בתביעת אישה נגד הורי בעלה לשעבר, בעניין זכויות נטענות בבית מגורים

לפני תביעת התובעת נגד הנתבעים, הורי בעלה לשעבר בעניין זכויות נטענות בבית מגורים שנבנה לטענתה עבורה ועבור בנם והמגרש עליו בנוי, הידוע כ ... ב-ר. בשטח 250 מ"ר (להלן: "הנכס").

הסעד לו עותרת התובעת מתן פסק דין הצהרתי בדבר זכותה להירשם כבעלת זכות חכירה במחצית השטח 125 מ"ר, לחלופין זכותה להתגורר בבית בזכות בלתי הדירה, לחלופי חלופין לשלם לה את שווי הזכות אותו כימתה לסך 3 מיליון ₪.

עילת התביעה מדיני החוזים והמתנה, לטענתה התובעת הנתבעים הבטיחו לה כי הבית נבנה עבורה ועבור י. לבעלותם ומגוריהם שם ונתנו לה ול-י. את השטח והבית במתנה גמורה שהושלמה. עוד טוענת להשקעות כספיות שלה בבית ולתשלום החזרי משכנתא, כהוכחה לזכויות שהוענקו לה במתנה ולהסתמכות על אותה הבטחה למתנה שהושלמה.

הנתבעים מתנגדים לתביעה על כלל רכיביה. מכחישים מכל וכל את טענות התובעת, טוענים כי הבית נבנה על ידם ועל חשבונם, לא הובטח לתובעת ולא ניתן לתובעת במתנה, התובעת לא השקיעה בבניית הבית, לא שילמה החזרי משכנתא . הזכויות במגרש ובבית שייכות להם בלבד.

רקע עובדתי רלוונטי, הפלוגתאות וטענות הצדדים בתמצית

1. התובעת ובנם של הנתבעים (לעיל ולהלן: "י") נישאו בשנת 2002 והתגרשו ביום 26.8.21.

          מועד הקרע ביניהם הוגדר 27.9.2020.

          בחודש 12/2014 עברו התובעת ו-י. להתגורר בבית, התגוררו בו כ- 6 שנים עד מועד הקרע.

          התובעת ו-י. התגוררו בפועל במחצית הבית, ובמחציתו התגוררו בן נוסף של הנתבעים (להלן: "ג.") ואשתו.

          לאחר גירושי התובעת ו-י. התובעת עזבה את הבית תוך שמירת טענותיה בהליך זה.

2. הנתבעים חוכרים בחכירה ראשית נחלה בכפר ... מהקרן הקיימת לישראל באמצעות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) הידועה כ... משנת 1991.

          חלקה א' של הנחלה נמצאת בכפר... , ובה מתגוררים התובעים.

          חלקה ב' של הנחלה נמצאת ב- ר. הסמוך.

          ביום 29.7.98 הגישו הנתבעים בקשה למנהל לאשר להם הקמת יחידת מגורים שניה בחלקה ב', המנהל סרב לבקשתם למתן היתר לבנית הבית.

          משנת 2001 ניהלו הנתבעים הליך משפטי ארוך נגד רמ"י בביהמ"ש המחוזי יחד עם חוכרים נוספים מכפר... (ת"א 1986/01).

          בפסק דין מיום 22.7.07 נדחתה תביעת הנתבעים, והם הגישו ערעור לביהמ"ש העליון ביום 21.10.07 אשר הסתיים לאחר שלוש שנים בהסכם פשרה (ע"א 8818/07).

          במסגרת הסכם הפשרה שנחתם, ביום 3.6.10, הוקצה לנתבעים מגרש אחד בשטח 500 מ"ר תמורת תשלום דמי חכירה בחלקה ב', המגרש ייגרע מהסכם החכירה המקורי.

3. הסכסוך בין הצדדים עניינו שאלת הבעלות והזכויות בבית המגורים שנבנה על אותו מגרש בחלקה ב' ב-ר..

המחלוקת המרכזית הנה בשאלה אם הנתבעים התחייבו להעניק לתובעת זכויות בנכס, האם ניתן לה במתנה והאם השקעותיה הנטענות בנכס מצדיקות מתן סעד, חרף היעדר מסמך בכתב כנדרש בעסקאות מקרקעין.

4. טענות התובעת, בתמצית –

הבטחה לזכויות בנכס והענקת הזכויות במתנה –  הנתבעים הבטיחו לה ולבנם י. זכויות קנייניות בבית ובחלקה. הבית יועד עבורם ונבנה עבורם. הנתבעים הצהירו בהליכים בביהמ"ש המחוזי והעליון וכלפי הסביבה (שכנים וחברים) כי הבית מיועד לבנם ולבת זוגו וכי חתמו על חוזה מול רמ"י המאשר זאת. התובעת לא היתה משנה את כל תכניותיה ומשקיעה את כל כספיה ללא סיכום ברור שהבית שלה.

השקעותיה בבית והחזר תשלומי משכנתא –  התובעת השקיעה מאות אלפי שקלים מכספיה בבית, כולל כספים שקיבלה בגין מחלת הסרטן בה לקתה. היא ו-י. שילמו משך שנים את מלוא  תשלום החזרי המשכנתא הרובצת על הבית באמצעות חשבון בנק משותף. חשבון זה, מספר ... בבנק הבינלאומי, היה רשום על שמה ו-י. נכון ליום 12-02-2013 (להלן: "חשבון הבנק). תשלומים אלו, שכונו על ידי הנתבעים "דמי שכירות", היו בפועל מימון של משכנתא עבור הבית שיועד להם.

שיקולי צדק והגינות גוברים על דרישת הכתב – הגם שלא נחתם מסמך בכתב בין הצדדים, במקרה זה שיקולי צדק והגינות גוברים על דרישת הכתב בעסקאות מקרקעין, ובמיוחד בחוזים משפחתיים שהם פחות פורמליים. "זעקת ההגינות" זועקת מתוך התנהגות הצדדים.

התנהלות הנתבעים בהליך  - הנתבעים הערימו קשיים על גילוי מסמכים וצילום תיקים מבתי המשפט הקודמים, בניסיון להסתיר מידע; הנתבעים חזרו בהם מהסכמות שניתנו בדיון קדם משפט, דבר שעיכב את ההליכים וניסו "לתקוע מקלות בגלגלים".

5. טענות הנתבעים, בתמצית -

היעדר זכויות קנייניות לתובעת והעדר כל הבטחה – הזכויות בבית היו מאז ומעולם ונותרו שייכות להם בלבד. הם מעולם לא נתנו או הבטיחו זכויות אלו לאף אחד מילדיהם, לא ברמז ולא במפורש, לא בעל פה ולא בכתב. זכויות החכירה רשומות על שמם ברישומי מנהל מקרקעי ישראל ובלשכת רישום המקרקעין, וחוזי הפיתוח והיתרי הבנייה ניתנו להם בלבד. בהתאם לסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, הרישום מהווה "ראיה חותכת לתוכנו".

היעדר השקעות כספיות מצד התובעת – מכחישים שהתובעת השקיעה כספים בבניית הבית ולטענתם הכספים הרבים שהושקעו בתכנון ובבניית הבית, החל מסוף שנות ה-90, היו שלהם בלבד.   לתובעת לא היו כספים להשקיע, והכספים שהיו לה ול-י. בוזבזו על ידם.

דרישת הכתב בעסקאות מקרקעין – כל התחייבות לעסקה או מתנה במקרקעין מחייבת מסמך בכתב, בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין, אין בידי התובעת הסכם בכתב. דוקטרינת "זעקת ההגינות" אינה חלה במקרה זה. היא שמורה למקרים חריגים ביותר בהם קיימת תשתית ראייתית משמעותית ושיקולי צדק מחייבים זאת, מה שלא כבעניינינו. אין בכוחה להרים את נטל הראיה לקיומו של מפגש רצונות.

התנהלות התובעת בהליך וחוסר תום לב – תביעת התובעת חסרת כל בסיס ועילה, ומהווה ניסיון לניצול הנתבעים. התובעת התנהלה בחוסר תום לב מוחלט בכך שלא צירפה את כל המסמכים מתיקי בתי המשפט הקודמים, אלא רק את אלו שבחרה, ובמיוחד את הסכם הפשרה מבית המשפט העליון. התובעת הפרה את הפסיקתא שניתנה המחייבת אותה לצלם את כל החומר.

דיון והכרעה

6. אני מוצאת להתחיל מהסוף ולומר כבר כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח גרסתה, לא הוכיחה טענותיה בדבר התחייבות והענקת מתנה, לא הוכיחה כי השקיעה כספים בבניית הבית, לא הוכיחה כי שילמה החזרי המשכנתא ומתוך כך לא מצאתי להיעתר לסעד המבוקש בתביעה, ולדחותה.

7. הנתבעים בעלי זכויות החכירה בנחלה הכוללת את שתי החלקות, לרבות המגרש עליו נבנה הבית. הם החתומים על חוזי הפיתוח, והיתרי הבניה הוענקו להם.

          בקשת הנתבעים לקבלת היתר בניה לבית נוסף בנחלה הוגשה כבר בשנת 1998, כארבע שנים לפני נישואי התובעת ובנם י. ואף קודם שעברו להתגורר יחד, כך שלא ניתן לקבל הטענה כי מלכתחילה הבית יועד לתובעת.

          הקרקע עליה נבנה הבית הוקצה לנתבעים לאחר תום הליכים משפטיים ארוכים, במימונם, בסוף שנת 2012. חוזה פיתוח נחתם ביום 23.1.13 במסגרתו הוקצה להם מגרש של 500 מ"ר לבניית בית אחד, אשר נגרע משטח הנחלה שלהם בכפר ...על פי חוזה החכירה המקורי.

          הזכות שהוענקה להם, על פי חוזה הפיתוח, הנה זכות אישית אשר העברתה לאחר כפופה לאישור המנהל. הגם שניתנה להם אפשרות הקצאת המגרש לאחר, בחרו כי ההקצאה תהא על שמם בלבד ולא פנו ולא הגישו כל בקשה להעברת הזכויות.

8. טענת התובעת כי חלק המגרש והבית בו התגוררה עם י. ניתנו להם במתנה על ידי הנתבעים, אינה נתמכת במסמך בכתב ואף לא הונחה לפני ולו ראשית ראיה כתובה או בעל פה להבטחה או התחייבות מצד הנתבעים כלפי התובעת.

9. התובעת נסמכת בין היתר על הצהרות הנתבעים בהליכים המשפטיים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי והעליון וצורפו התיקים שצולמו באישור בימ"ש.

          נדרשתי לעשרות רבות של מסמכי בית משפט ולא מצאתי בהם דבר עליו יכולה להתבסס התובעת להוכחת התביעה.

          כך למשל, בתצהיר הנתבע שהוגש בביהמ"ש המחוזי נרשם כי הנתבעים שוקלים את האפשרות לממש הזכות בדרך של בניית יחידת מגורים. במקום נוסף נרשם כי המגרש מיועד לבני.

          התצהיר הוגש בשנת 2005, לאחר נישואי התובעת ו-י. אין בתצהיר כל אזכור של התובעת, הגם שבמסגרת כתב התביעה הצהירה כי במסגרת אותם הליכים ביקשו הנתבעים לבנות בית נוסף "לתובעת  ו-י.", בציון מפורש (סע' 6 בכתב התביעה).

          בחקירת הנתבע בהליך בביהמ"ש המחוזי, מיום 20.2.06, ארבע שנים לאחר נישואי התובעת ו-י., הצהיר לגבי הייעוד של המגרש "יש לי שלושה בנים, אני לא רוצה שאני אשתי והילדים יגורו יחד באותה חלקה" גם כאן ללא כל אזכור של התובעת, ללא כל אמירה לגבי זכויות חכירה או רשות בלתי הדירה כנטען על ידי התובעת.

10. התובעת כלל לא חקרה את הנתבעים בעניין הבטחה, התחייבות או מתן מתנה בשלב החקירות.

          התובעת נמנעה מלזמן עדים מהותיים אשר יכלו לתמוך בגרסתה –

          התובעת נמנעה מלזמן את י'. לעדות הגם שכל גרסתה מבוססת על דברים שנאמרו לשניהם יחד, ועל פעולות של שניהם יחד;

          התובעת נמנעה מלזמן את ג' ואשתו לעדות – הגם שגרסתה מבוססת בין היתר על פעולות והתנהלות שלהם, מול הנתבעים, כספים ומול האדריכל;

          התובעת נמנעה מלזמן לעדות את האדריכל, הגם שלגרסתה, היא זו שבעיקר היתה מעורבת בתכנון הבית, באמצעותו;

          התובעת, אשר טוענת כי הנתבעים הצהירו בפי שכנים וחברים על רצונם להעניק לתובעת ו-י את הזכויות במגרש – בחרה שלא לזמן לחקירה אף שכן או חבר של הנתבעים.          

          בעדותה של התובעת עצמה בחקירה התגלו סתירות, ולא היתה מהימנה עלי.

11. התובעת לא הוכיחה ולו בראשית ראיה מעורבותה בבנייה של הבית והשקעות כספיות שלה בבניית הבית, ודאי לא "מעל מליון ₪" כפי שהצהירה. התובעת לא הציגה כל אסמכתא להשקעות כספיות שלה בבית או בחצר הבית, ולו בראשית ראיה כתובה. מנגד, הנתבעים הוכיחו כי הם אלו שהיו מעורבים בבניית הבית וכל הכספים שהושקעו בבנייתו – מכיסם.

12. יודגש, לא מדובר בבית בו התגוררו התובעת ו-י. יחד וניהלו בו חיים משותפים במשך תקופה ארוכה, יותר ממקומות אחרים בהם התגוררו מאז שנישאו ועד לכניסתם למגורים בבית, למשל מגוריהם בדירה השייכת לאם התובעת משך 5 שנים בתקופה 2004-2009, שם נולדו להם שני ילדים; לאחר מכן שכרו דירה למגוריהם ב... למשך כשלוש שנים. בחודש דצמבר 2014 עברו להתגורר יחד בבית עד למועד הקרע ביניהם בחודש ספטמבר 2020, כ-5.5-6 שנים.

13. ועוד יודגש, גרסת התובעת בהליך הנה גרסה "מתפתחת" ומשתנה. טענות מהותיות שהועלו במסגרת הסיכומים לא עלו בכתב התביעה, והגרסה העובדתית של התובעת בסיכומים לא נטענה בתביעה. כך למשל -

• בכתב התביעה התובעת הצהירה כי הנתבעים הבטיחו לה את הזכויות בבית עוד קודם נישואיה ל-י., בהמשך ההליך הצהירה כי הבטחה ראשונה ניתנה לה בשנת 2006 או 2007, מספר שנים לאחר הנישואים.
• במהלך ניהול ההליך טענה כי פנתה לנתבעים בדרישה לרשום את הזכויות על שמה סמוך לאחר כניסתה עם י. להתגורר בבית, בנוכחות בני משפחה נוספים. מעבר לכך שגרסה זו אינה מפורטת בכתב התביעה, בחרה שלא לזמן לעדות את אותם בני משפחה נטענים.
• בכתב התביעה הצהירה כי היא ו-י. לקחו משכנתא על סך 1,000,000 ₪ והוסיפו הון עצמי של 690,000 ₪ לצורך בניית הבית וכי המשכנתא נרשמה על שם י. ואחיו ג. (סע' 16); בסיכומים טענה כי הנתבעים לקחו את המשכנתא ונרשמה על שמם והעבירו את כל כספי המשכנתא במתנה לחשבון האחים (כאמור, נמנעה מלזמן את שני האחים לחקירה).
• בכתב התביעה הצהירה כי היא ו-י. משלמים את חלקם בהחזרי המשכנתא 7,500 ₪ מדי חודש מחשבון הבנק המשותף שלהם (סע' 16); בסיכומים טענה כי שילמו סכומים משתנים בין 2,200 ₪ עד 7,500 ₪ לחודש.

          מעבר לכך התובעת סתרה עצמה ושינתה גרסאות בדיוני קדם, בדיוני ההוכחות, כפי שלהלן.

האם הנתבעים הבטיחו לתובעת ול-י. זכויות קנייניות בבית, האם נתנו להם הזכויות במתנה?

14. עילת התביעה של התובעת – חוק החוזים ודיני המתנה. לגרסתה נכרת הסכם בעל פה בין הנתבעים לבינה, במסגרתו הנתבעים התחייבו והבטיחו ליתן לה ול-י. במתנה את החלקה והבית הבנוי עליה, המתנה הושלמה.

15. עדות התובעת

בדיון קדם משפט ראשון מיום 6.2.22 התובעת נשאלה מתי ניתנה הבטחת הנתבעים והשיבה כי הבטחה ראשונה ניתנה על ידי הנתבע בשנים 2006-2007 (פרוט' שם עמ' 3, הדגשות לא במקור):

"י. ואני גרנו 6.5 במושב של ההורים שלי ואז היינו אמורים לקנות חצי משק מאח שלי  ואז האבא הנתבע הלך איתנו בחוץ זה היה לדעתי ב-2007 או 2006 לא זוכרת להגיד בדיוק. אמר לנו אל תבנו פה יש לכם את השטח שלי שהוא רצה שנבנה לידו ולא נגור רחוק ממנו. לאורך כל הדרך הוא אמר שזה שלנו. באותו יום הוא הבטיח לנו שזה יהיה בית שלנו בבעלותנו. בהתחלה דובר שיהיה רק שלי ושל י. ובכלל לא יבנה דו. בפגישה הזו נכחה י. אני ו(הנתבע). לאורך כל החיים חיכינו שהמנהל יאשר לנו לבנות, שזה קרה (הנתבע) התחיל את התביעות שלו הייתי רק נשואה לי. בלי ילדים, שהוא זכה בבית המשפט שם (הנתבע) אמר אני ניסיתי לתת לילד שלי לבנות עוד מהתחלה לפני שהם היו נשואים ועכשיו הוא כבר נשוי עם 3 ילדים ועדיין אני לא יכול לתת לו את האפשרות הזו".

גרסה זו שונה מהמוצהר על ידי התובעת בכתב התביעה ובתצהירה, כי הבטחה ניתנה עוד בשנת 2002.

בשנת 2007 הנתבעים הפסידו בתביעתם בביהמ"ש המחוזי, כך שעל פניו תמוהה שהנתבעים התחייבו כלפיה בזכות שלא ניתנה להם.

במועד זה אף הצהירה כי מיד לאחר שנכנסו להתגורר בבית בחודש 12/14 התקיימה פגישה במסגרתה התובעת עצמה פנתה אל הנתבע בבקשה שהבית ירשם על שמה ועל שם י. הצהירה כי במעמד זה נכחו כל המשפחה:

"... אני פניתי ל(נתבע) שאנחנו רוצים לרשום על זה על שמנו, פניתי מיד שסיימנו ב-2014 נכנסנו לבית 12/14 ואז יש פניתי אליו וביקשתי שנרשם על שמנו. נפגשנו כל המשפחה בקידוש ודברנו על זה. היו שם כולם גם ג. וש., גם (הנתבעת), ד. אח שלו הקטן, הילדים שלי כולם. אני ו-י. ביקשנו לרשום על שמנו וגם ג. ו-ש. היה צריך פרצלציה, 5 שנים לוקח עד שאפשר לרשום על שם או על שם ג. ו-ש. או על שמנו בגלל שאנחנו שני זוגות שגרים הבנו שיהיה צריך לרשום רק על אחד מאתנו ולעשות הסכם בין שני הזוגות , דיברנו הזה במהלך השנים . אני דיברתי על זה".

מעבר לכך שגרסה זו עלתה לראשונה בדיון הראשון ולא במסגרת התביעה (גם לא בסיכומים), התובעת לא ביקשה לזמן לעדות אף אחד מהנוכחים באותו מפגש נטען.

16. התובעת ביקשה לבסס טענתה בדבר הבטחה והתחייבות, מהצהרות הנתבעים במסגרת ההליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי והעליון בעניין המגרש, שם הודיעו כי מייעדים את המגרש לבנם ולבת זוגו, התובעת ו-י. הנתבעים הכחישו.

          כאמור במסמכים שצורפו אין מסמך כתוב ישיר מהנתבעים המעניק זכויות קנייניות או אף אחרות לתובעת. ככל שנרשמה כוונתם היתה זו בהקשר "בנם".

          הנתבעים בחקירתם לא הכחישו כי רצו לבנות בית למגורי בנם, ואישרו כי מדובר ב-י.

          לא מצאתי בכך משום הבטחה, התחייבות ודאי לא מתנה לתובעת.

17. לגרסת התובעת בחודש 9/2007 ביקשו היא ו-י. לרכוש חלק מנחלת אמה, במסגרת פיצול החלקה ולאחר שאחיה הבכור אר. רכש את הנחלה. לטענתה נערכה טיוטה בין התובעת ו-י. לבין אחיה הבכור ואשתו אשר לבסוף לא יצאה אל הפועל שכן היא ו-י. חזרו בהם לאור הבטחת הנתבעים אשר הניעו אותם מהמהלך.

לטענת הנתבעים – מי שחזר בו היה אחיה של התובעת. הם לא הבטיחו דבר לתובעת שכן באותה עת נדחתה תביעתם בביהמ"ש המחוזי לבניית בית נוסף בנחלה.

התובעת לא הגישה תצהיר מטעם אחיה הבכור לגבי הנסיבות, ולא זימנה אותו לחקירה. הימנעותה פועלת לחובתה ולא הוכיחה גרסה זו.

מעבר לכך, התובעת בחקירתה נשאלה לגבי הנסיבות ודחיית התביעה של הנתבעים והשיבה כי אמרו לה שיערערו לביהמ"ש העליון, יש אפשרות סבירה שיקרה, רצינו להישאר באזור גם אם יקח יותר זמן...

מתשובתה עולה כי הסיבה שלא רכשה חלק בנחלת אמה מאחיה היה רצונה לשאר באזור ולהמתין ולא כי הנתבעים הניעו אותה מכך.

          התובעת הגישה תצהיר מטעם אח נוסף שלה א. שנחקר ולא ידע להעיד על אותן הנסיבות.

          אי זימונו של האח אר. לעדות מטעם התובעת מוחזקת לחובתה ומחזק את טענות הנתבעים.

מעבר לכך יצויין כי בתצהיר האח א. שהוגש נרשם בסעיף 3 "במשק שלי ושל אשתי", ללא הסבר לכך שהמשק אינו שלו כי אם של אחיו הבכור אר. לטענת הנתבעים התצהיר מלכתחילה נוסח עבור האח אר. שסרב לחתום, ובשגגה לא הוסר טרם חתימת האח א.

האח א. ניסה להסביר כי הכוונה שאז אחיו הבכור עוד לא שילם לו על חלקו, אך אין בכך להסביר הרשום "ושל אשתי", העד הסביר שאשתו "חלק מקבלת ההחלטות" (פרוט' 17.3.25 עמ' 12). הסברו לא שכנע. לא ניתן שלא לסבור כי התצהיר מלכתחילה נוסח עבור האח אר. שלא חתם מסיבה כלשהי.

18. בחקירתה העלתה התובעת גרסה חדשה, לפיה היתה אמורה לקבל את הנכס לבעלותה בתום 5 שנים משנת 2015, היינו בשנת 2020, וכי הכל ידעו שבשנת 2020 הזכויות צריכות להיות מועברות לה ול-י. (פרוט' עמ' 103). אינני מקבלת גרסה זו, והיא אינה מהימנה עלי כלל ועיקר.

          ראשית – חמש השנים, לפי גרסת התובעת, צריכים להימנות ממועד החתימה על הסכם הפיתוח. הסכם הפיתוח נחתם בשנת 2013, כך שגם לפי גרסתה על הנתבעים היה להעביר הזכויות על שמה ו-י. בשנת 2018.

תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם הצהרתה כי כבר בשנת 2014 עם הכניסה לבית פנתה לנתבע בבקשה להעברת הזכויות בבית על שמה.

          תוצאה זו אינה עולה עם גרסתה כי המועד הקובע בשנת 2020.

          ויתרה מכך לא הסבירה מדוע לא פנתה לנתבעים בשנת 2018.

19. העד מר א.פ., אחיה של התובעת –

בתצהירו הצהיר כי "לא פעם ולא פעמיים שמע מהנתבע על ההליך המשפטי המתמשך לצורך בניית הבית נושא התביעה המיועד לתובעת וי. בעדותו כאשר נשאל על ההבטחות, מתי ניתנו העיד "כמה וכמה פעמים" (פרוט' 17.3.25 עמ' 13).

כאשר נשאל מה בדיוק הבטיח הנתבע לתובעת לגרסתו השיב (שם, עמ' 17): "מה שהוא  הבטיח זה שיהיה קרקע או אצלו בנחלה או במקום אחר...וששם הם יבנו את ביתם והוא מייעד את זה לילדים שלו לג. ול-י.". היינו גם לעדותו לא ניתנה הבטחה מפורשת של הנתבע לתובעת לגבי הבית נושא המחלוקת. מעבר לכך לא ידע להעיד (עמ' 19,24)

20. עדות הנתבע

בתצהירו הצהיר כי "הזכויות בבית ... היו מאז ומעולם ונותרו במלואן בידי הנתבעים ומעולם לא ניתנו ו/או הובטחו למי מילדיהם, לא ברמז ולא במפורש, לא בע"פ ולא בכתב."

בחקירתו אישר כי דיווח לילדיו על ההליך המשפטי, התובעת ו-י. הגיעו ל-ר. לאחר שברחו מהטילים בשנים 2008,2009, לכל היותר נתן להם רשות מגורים.

21      התובעת הציגה מכתב  מהועד המקומי ר. המופנה למשרד הפנים ובו נרשם כי התובעת ו-י. בונים את ביתם ב-ר. ועל כן ילדיהם זכאים ללמוד בגנים באזור.

          הנתבע אישר כי עזר לתובעת להוציא המכתב ולשם כך הלך לוועד ר. (פרוט' 147)

          לא מצאתי בכך ראיה להתחייבות הנתבעים כלפי התובעת או הענקת מתנה. התרשמתי כי מטרת המכתב לאפשר לילדי התובעת נכדיהם של הנתבעים ללמוד בסמיכות למקום מגוריהם בראי טובתם וכי לצורך כך בלבד נעשתה אותה פניה.

          יוער כי בפועל אכן התובעת ו-י. שכרו באותו מועד בית ב-ר. (סע' 38 לכתב התביעה).

22. עדות הנתבעת

בתצהירה אישרה את האמור בתצהיר הנתבע לפיו הבית נבנה עבור הנתבעים ולמען ביטחונם, וכי לתובעת ניתנה רק זכות מגורים ולא זכות קניינית.

בחקירתה (פרוט' 3.6.25 עמ' 112, 119, 124): העידה כי נתנו להם זכות מגורים ולא מעבר, כל עוד היא ובעלה בחיים לא נותנים רכוש לאף אחד.

23. התובעת נמנעה מלחקור את הנתבעים ובעיקר הנתבע על דבר שנוגע להבטחות כלפיה.

הנתבע כלל לא נשאל בחקירתו הנגדית על הבטחות נטענות לתובעת, לא כל שכן כל מתן מתנה לתובעת.

24. התובעת לא הוכיחה התחייבות מצד הנתבעים או מי מהם כלפיה להענקת הזכויות במגרש ובבית במתנה או זכות מגורים בלתי הדירה. לכל היותר נתנו לה הנתבעים, זכות מגורים בבית יחד עם בנם י. כל עוד נשואים וחיים תחת קורת גג אחת בשיתוף.

          גם לו הייתי מגיעה למסקנה כי ניתנה התחייבות ליתן לה זכויות במתנה, אני מקבלת את טענת הנתבעים כי רצונם היה ליתן לבנם וכלתם רשות מגורים בבית מתוך רצון לסייע להם ומשפחתם, רשות הניתנת לביטול בכל עת. לנוכח התנהלותה מול בנם י. ופרידתם אני מקבלת את טענתם כי היו רשאים לחזור בהם מהתחייבותם, והתובעת לא הוכיחה הסתמכות.

האם התובעת השקיעה כספים בבית, בבניית הבית ובתשלומי המשכנתא?

25. התובעת - טוענת כי במהלך חייה המשותפים עם י. טיפלה בגידול ילדיהם ובבית, וכל המסמכים המעידים על התנהלות כלכלית וההשקעות נמצאים בידי י. אשר מסתיר אותם.

לטענתה בשנת 2012 עם הגעת הנתבעים ורמ"י להסדר, היא ו-י. פתחו חשבון משכנתא ...  בבנק הבינלאומי סניף 037 כדי לממן את רכישת הקרקע. לאחר שהתברר כי יש לקחת משכנתא על שם הנתבעים, הנתבעים נטלו משכנתא והחשבון הוסב על שם י. ואחיו ג.;

לטענתה הנתבעים העבירו את כספי המשכנתא שקיבלו לחשבון זה כמתנה לתובעת ו-י.;

עוד טוענת כי י. ואחיו ג. פתחו חשבון משותף אליו הועברו כספי המשכנתא וממנו שולמו כל התשלומים לרכישת הקרקע ובניית הבית.

לחשבון זה הפקידו התובעת ו-י. כספים מחשבון הבנק המשותף מדי חודש לכיסוי המשכנתא.

התובעת הצהירה כי היא השקיעה בבית סך כולל של 1,160,000 ₪ ועוד 100 אלף ₪ בגינת הבית ובניית "דק" אך ציינה כי "אין לה בידה אסמכתאות בגלל גירושיה". 

התובעת הצהירה כי שילמה היטל השבחה.

לגרסתה "לצורך ביצוע תשלומים פתחנו אני ו-י. חשבון לצורך רכישת המגרש והבנייה והתכוונו לשלם ממנו כל חודש.

למעשה טוענת התובעת כי הנתבעים היו "צינור פורמאלי" בלבד לרכישת המגרש ובניית הבית, וזאת רק מהטעם שיכלו להרשם כבעלי הזכויות במגרש.

הם לקחו משכנתא והעבירו את הכספים לחשבון שנפתח על שם י. ו-ג. ושימשו לבניית הבית, במתנה גמורה.

לצד זאת טוענת כי היא ו-י. העבירו מחשבון בנק משותף שלהם כספים לחשבון על שם י. ו-ג.

עוד טוענת כי היא ו-י. שילמו בפועל את התשלומים עבור רכישת המגרש ובניית הבית מתוך כספים שקיבלה כפיצויים לאחר שחלתה בסרטן, וכספי תמורת מכירת חנות.

לטענתה רישום המגרש על שם הנתבעים נעשה למראית עין בלבד.

התובעת לא הוכיחה דבר מגרסתה.

26. הנתבעים, מנגד - הוכיחו באסמכתאות כי שילמו מכספם בתמורה להקצאת המגרש ובניית הבית. לגרסתם -

          הנתבעים נטלו משכנתא על שמם בסך 2,879,000 ₪ (נספח ז); לצורך כך פתחו חשבון משכנתא בבנק הבינלאומי .... הכספים הועברו לחשבון בבנק לאומי ... אשר הוגדר כ"חשבון תשלומי הבית". חשבון תשלומי הבית נפתח ביום 10.1.13 על שם י. ו-ג, לטענת הנתבעים לבקשת הבנק לנוכח גילם של הנתבעים.

          התובעת העלתה גרסה כי חשבון זה מלכתחילה נפתח על שמה ו-י., אלא גרסה זו לא הוכחה ונסתרה. ממסמכי בקשה לפתיחת חשבון הבנק עולה כי מלכתחילה נפתח על שם י. ו-ג.

          גם לגרסת התובעת, כל הכספים ששימשו לבניית הבית נמשכו מחשבון תשלומי הבית. אלא שבעוד שהתובעת לא הוכיחה גרסתה כי לחשבון זה הופקדו כספים השייכים לה ול-י., ולו בראשית ראיה, הנתבעים הוכיחו כי לחשבון זה הוזרמו כספי המשכנתא שנטלו מהבנק.

עוד הוכיחו הנתבעים, במסמכים (נספח ט לתצהירם) כי שילמו מחשבונם הפרטי (מעבר לחשבון המשכנתא) חלק מהסכומים שנדרשו לצורך קבלת הזכויות בבית, תכנון ובנייה, בסכום כולל של מעל חצי מליון ₪.

מאותן אסמכתאות עולה כי הנתבעים שילמו את תשלומי הארנונה והמים בגין הבית, תיקונים נדרשים במהלך השנים. הנתבעים צרפו אסמכתאות בדבר תשלומים למנהל בסכום כולל של כ-2,000,000 ₪  (נספח ה לתצהיר). עוד צרפו אסמכתא על אישור תשלום היטל השבחה  בגין מימוש חלקי בסך כ-130,000 ₪  (נספח ו). הנתבעים אישרו כי סך 18,000 ₪ מתוך זה שולם על ידי התובעת ו-י. אך טוענים כי הסכום הוחזר ל-י. וגרסה זו מהימנה עלי בפרט בנסיבות בהן התובעת נמנעה מלזמן את י. לחקירה.

27. עדות התובעת

בחקירתה - כאשר נשאלה על חשבון התשלומים, הסבירה כי "ביום שהבנו לא יכולים שהמשכנתא תהיה על שמנו אנחנו ישר העברנו את זה ל-י. ו-ג."  (פרוט' 17.3.25 עמ' 78). העידה כי החלה לשלם משכנתא "בינואר 2013 שנתיים לפני שהתחלתי לגור בבית שנכנסנו לגור" (פרוט' שם עמ' 81). לגבי היטל השבחה, העידה: "שילמתי ארנונה, אני שילמתי חשמל על שנינו, ג. שילם ארנונה על שנינו והתקזזנו זה אומר חצי חצי" (פרוט' שם עמ' 84).

התובעת מתבססת על כך שמחשבון הבנק המשותף לה ול-י. שולמו סכומים משתנים, לטענתה עבור החזרי משכנתא (בשנת 2013 – 2,200 ₪ בחודש, בשנת 2020 – 8,000 ₪, בהתאם להתקדמות הבניה.

התובעת נסמכת על כך שהיא ו-י. שילמו כספים  עבור הבית מהחשבון המשותף כבר משנת 2013 (קודם כניסתם להתגורר בבית בשנת 2014), ובזיקה לגובה המשכנתא, כדי להראות שמדובר בהחזרי משכנתא ולא בדמי שכירות כנטען על ידי הנתבעים.

התובעת מבקשת להראות כי כספי המשכנתא שנטלו הנתבעים הופקדו על ידם לחשבון הבנים כמתנה, בעוד שהבנים ובנות זוגם שילמו את תשלומי המשכנתא השוטפים כל השנים.

מעבר לכך שלא הוכיחה כי היא ו-י. שילמו את החזרי המשכנתא, עצם טענתה ששילמו את החזרי המשכנתא לא עולה בקנה אחד עם טענתה כי כספי המשכנתא שנטלו הנתבעים הועברו להם במתנה לצורך בניית הבית.

28. התובעת טוענת ומבססת תביעתה בין היתר על כך ששילמה 1,160,000 ₪ עבור הבית, אך לא צרפה כל אסמכתא לכך.

בדיון קדם המשפט הראשון שהתקיים ביום 6.2.22, הצהירה התובעת לעניין תשלום מכספים שלה בגין הבית – "הכספים של החנות ושל הפיצויים נכנסו לחשבון הבנק המשותף שלי ושל י. משם שולמו לחשבון בבנק הבינלאומי. לא כל כספי הפיצויים. חלקם שולמו לגינה".

התובעת לא ביססה גרסה זו בשום אסמכתא, הגם שבנקל יכלה לצרף מסמכים.

התובעת לא הוכיחה ולא הראתה כי כספי החנות (690,000 ₪) והפיצויים שקיבלה בשנת 2018 (470,000 ₪), אשר הופקדו בחשבון משותף שלה ושל י. הועברו לחשבון ההוצאות. לא הראתה העברת הסכומים, ולא הראתה משיכתם לצורך תשלום כלשהו בגין הבית.

בחקירתה הנגדית כאשר נדרשה להראות אסמכתא לכך שכספי החנות נכנסו לחשבון שלה ושל י. לא ידעה להשיב ואז העלתה כי נכנסו לחשבון על שם י. בלבד. אלא שלא ביקשה להציג תדפיסי החשבון שלו ולא ידעה להסביר מדוע.

בנוסף, כשהתבקשה לאשר כי מתוך כספי התמורה רכשו רכב, אלפא רומאו, אישרה את קניית הרכב אך טענה שנרכש מ"כספים בשחור" של י.

את י. בחרה שלא לזמן לעדות.

(פרוט' 17.3.25, עמ' 50-54).

29. התובעת התעקשה כי 690,000 ₪ מכספי תמורת מכירת החנות שימשו עבור הבית, אך לא הציגה כל אסמכתא. כשהתבקשה בחקירתה הנגדית להראות את תזוזת הכסף – לא השיבה לעניין (פרוט' עמ' 58-59).

          אישרה  "אין לי דרך להראות" (פרוט' שם עמ' 59 שורה 7), לטענתה כי י. לא הראה לה את החשבונות שלו, "אין לי איך להוכיח".

          אחזור ואדגיש, כי התובעת בחרה שלא לזמן לחקירה את י.

30. לגבי הצהרתה כי כספי הפיצויים בגין מחלת הסרטן שימשו לבניית הבית – גרסה זו נסתרה בחקירתה לאחר שאישרה כי נכנסו להתגורר בשנת 2014 וכספי הפיצויים התקבלו בשנת 2018 (פרוט' עמ' 60). אז טענה כי הכספים שימשו למטבח ולגינה (פרוט' שם).

          הוצגו לתובעת סכומי הוצאות המשפחה באשראי בשנים 2018,2019, בשנה 600,000 ₪, 700,000 ₪, הכנסות שניהם 250,000 ₪, 300,000 ₪. כספי הפיצויים נכנסו לחשבון המשותף, נשאלה כיצד זה מסתדר עם העובדה שלטענתה הכספים שולמו לרכישת מטבח (4 שנים לאחר הכניסה לבית) ולא לכיסוי ההוצאות. התבקשה להציג קבלות על רכישת המטבח, ולא השיבה עניינית (פרוט' עמ' 64-67).

          הצהירה כי בנוסף שילמו עבור הגינה 100,000 ₪ במזומן, כשהתבקשה לפרט הצהירה כי י. הביא שקית עם כסף והיא הכניסה לבנק (פרוט' שם עמ' 68 שורה 1-2), מכסף "שחור" של י..

          בהמשך שינתה שלא שילמו במזומן עבור הגינה אלא בצ'קים (פרוט' שם עמ' 69) וכשנדרשה להציג השיבה שאין לה (שם, עמ' 70).

          את תדפיסי חשבון הבנק המשותף שלה ושל י. התובעת לא צרפה לתצהירה, הגם שבימ"ש אישר לה להמציא. בחקירתה הסתכלה בנספחים שצרפו הנתבעים, לא ידעה להשיב מדוע לא צרפה את כלל תדפיסי החשבון המשותף (פרוט' עמ' 71).

31. הנתבעים מנגד הפנו מתוך תדפיסי חשבון הבנק המשותף לתובעת ול-י. כי הכספים שימשו להחזר הלוואות וכיסוי יתרת חובה בחשבון בסכום 130,000 ₪, רכישת רכב 104,000 ₪, חיובי אשראי במאות אלפי ₪ בשנים 2018 ו-2019, רכישת מגרש בעיר אחרת, רכישת רכב (נספח י"ז)

          התובעת טוענת כי השקיעה 100,000 ₪ בגינת הבית, אך לא צרפה כל אסמכתא לכך.

אין בידי לקבל את גרסתה שלא מבוססת בדבר מלבד עדותה, בה התגלו סתירות וחוסר קוהרנטיות. מעבר לכך, לא צרפה תדפיסי חשבון הבנק המשותף הגם שאושרה בקשתה למתן צו. גם זאת מוחזק לחובתה.

32. התובעת בחקירתה טענה כי שילמה חשמל עבור הבתים שלה ו-י. ושל ג. ואשתו. ג. שילם ארנונה על שני הבתים והתקזזו (פרוט' עמ' 84). בתביעתה ובתצהיר הצהירה כי שילמה את כל המיסים, ארנונה וחשמל. כאשר נשאלה על הסתירה השיבה כי התקזזו עם ג. על התשלומים חצי-חצי. כאמור לא זימנה את ג. ואשתו לעדות.

33. בכתב התביעה ובתצהיר הצהירה התובעת כי היא זו שהיתה מעורבת בכל הליכי תכנון הבית. בחקירתה, לאחר שהוצגו לה כל הקבלות מהם עולה כי הנתבע היה מעורב בהליכי התכנון ושילם, שינתה כי היא היתה מעורבת בתכנון הפנימי (פרוט' עמ' 85), היא לא שילמה עבור תכנון הבית (עמ' 86) אישרה כי לא שילמה לאדריכל שקל (עמ' 87). טענה כי כל התכניות נעשו אתה אך אין לה מסמכים להציג.

34. התובעת חזרה על גרסתה כי היא ו-י. שילמו החזרי משכנתא מחשבון משותף, לא הציגה אסמכתא למעט מספר תשלומים, לא באופן חודשי שוטף ולא הוכח כי מדובר בסכומי החזרי המשכנתא. עוד טענה כי שילמו כספים לנתבע במזומן אך אין לה אסמכתאות.

35. עדות אחי התובעת א.

בתצהירו הצהיר כי עזר לתובעת ו-י. לעשות 'שופינג" (כלשונו) לצורך נטילת משכנתא עבור רכישת הבית.

בחקירתו הוסיף  "התחלתי לרוץ מול הבנקים, עשיתי שופינג עבורם ואז כשהתחלנו להגיש מסמכים לבנקים פתאום קיבלנו ברקס והודיעו לנו שהקרקע רשומה על שם (הנתבעים), להערכתי גם הם הופתעו שהם לא יכולים בעצם כבר לקחת את המשכנתא על שמם..." (פרוט' שם עמ' 18), העיד כי לאחר מכן הסכימו שהתובעת ו-י. יעמדו מול המשכנתא ויעשו ביטוח משכנתא ולאחר 5 שנים בערך יעבירו את הקרקע על שמם (פרוט' שם עמ' 19).

בהמשך כשנשאל האם פנה לאחר 5 שנים ושאל מה עם המשכנתא, מה עם העברת הזכויות, והאם בארוחות המשפחתיות (שם העיד כי שמע על הבטחות הנתבעים כלפי התובעת ו-י.) דיברו על העברת הזכויות השיב שאחרי 2012 לא דובר, "אחר כך זהו" (פרוט' שם עמ' 21).

          לגרסתו, לא שמע מהנתבעים בארוחות אחרי 2012 דבר לעניין הזכויות.

יוער, כמובא לעיל, כי לגרסת התובעת היא פנתה בשנת 2014 לנתבע לצורך העברת הזכויות בבית על שמה ולא נענתה. יש יסוד סביר להניח כי לו גרסתה אכן נכונה, היתה משתפת בכך את אחיה א. אשר לטענתו פעל עבורם לנטילת המשכנתא והיה מעורב בשיחות לגבי המשכנתא והעברת הזכויות לאחר 5 שנים. אלא שלעדותו לא היה שיח בעניין שיודע עליו לאחר 2012.

לגבי השקעת כספים בבית מתוך פיצויים שקיבלה התובעת לנוכח מחלת הסרטן – העיד כי ראה את רמת ההשקעה בבית, אך לא שמע מהתובעת על השקעת הכספים בפועל (פרוט' עמ' 22 שורות 12-13).

כשנשאל מי שילם על הבניה, השיב "אני לא יודע, אני באמת שלא יודע" (פרוט' עמ' 27).

לא מצאתי בעדותו חיזוק לגרסת התובעת בכל הנוגע לתשלומים שהשקיעה בבניית הבית.

36. התרשמתי מחקירתו כי חיזקה דווקא את גרסת הנתבעים בדבר, כי התובעת ו-י. חיו באופן פזרני והיו במינוסים, ולוו מהם כספים. העיד כי הציע להם מספר פעמים לעשות תקציב מסודר לכלכלת המשפחה.

          כן העיד: "היה להם נטייה להגיע למינוסים וכאילו לקצה..." (פרוט' עמ' 22), "אימא שלי זכרונה לברכה כל פעם היתה מזרימה להם אלפי שקלים כי כל פעם הם היו מגיעים למינוסים שהם לא יכלו לעמוד בזה וכעסתי עליה על זה ואמרתי לה תעצרי..." (פרוט' עמ' 23).

          כשנשאל במה השקיעו התובעת ו-י. בבית השיב: "המון קשקושים, גם הם קנו תמיד הבית שלהם הילדים תמיד היה להם את כל הדברים הכי שאני לא מרשה לילדים שלי למרות שמצבי הכלכלי הרבה יותר גבוה משלהם קנו את סוני כזה, אופניים חשמליות, בגינה בחוץ הם עשו שם מגרש כדורגל כילדים שחקני כדורגל, הביאו סלים וקיצור השקיעו טונות של שטויות"..."קנו לפרגולה שולחן כזה גדול וספסלים כאלו גדולים, השקיעו" (פרוט' עמ' 24).

37. עדות ע. גיס של התובעת

בתצהירו הצהיר כי "נפגש עם י. שהראה לו בגאווה את שטח הפרדס ממנו יוקצה המגרש לבניית הבית לו ולתובעת." הצהיר כי הנתבע ביקש ממנו עזרה ב"העתקת כבל עמוד חשמל שהיה סמוך למקום -מ "הבית של הילדים".

בחקירתו לא ידע להשיב מתי היתה אותה פעם שהתבקש לטענתו לעזור עם העתקת כבל עמוד החשמל והשיב שאין לו מושג מתי היה (פרוט' 17.3.25 עמ' 35-36).

העד השיב כי אין לו מושג מי שילם על המגרש, על בניית הבית, דמי היוון (פרוט' שם).

יודע שחמותו ז"ל אמה של התובעת, סייעה להם עם כספים (שם).

לא מצאתי בעדותו סיוע לגרסת התובעת.

38. עדות הנתבעים

הנתבע –

בתצהירו הצהיר כי "הכספים הרבים שהושקעו ... בתכנונו של הבית שהחל עוד בסוף שנות ה-90 ... בהסדרת הזכויות המשפטיות שאפשרו את בנייתו ובבנייתו של הבית, היו של הנתבעים".

בחקירתו לא ידע להגיד על שם מי ביטוח החיים של המשכנתא (פרוט' 3.6.25 עמ' 134). הוא אישר כי לא היה לו כסף לשלם חלק מהיטל השבחה ולכן ביקש מי. שישלם, אך טען כי החזיר ל-י. את הסכום. הוא לא ידע להסביר מתי ואיך החזיר לו ולא הציג שום אסמכתא לעניין זה. לצד זאת מאסמכתאות שצרף עולה בבירור כי חלק הארי של היטל ההשבחה שולם על ידו וכי הסכום שביקש מ-י. לשלם והוחזר לו עמד על 18,000 ₪.

עדותו מחזקת את גרסתו, בצירוף האסמכתאות המרובות שצרף, אודות מעורבותו בתכנון הבית והכספים שהשקיע.

הנתבעת - בתצהירה חזרה על תצהיר הנתבע. בחקירתה אין התייחסות ספציפית שלה להשקעות כספיות, מעבר לכך שהבית נבנה עבור ביטחונם הכלכלי של הנתבעים.

39. לאחר תום הליך ההוכחות ומתוך מאות עמודי נספחים שצורפו על ידי הצדדים, התובעת לא הוכיחה שום תשלום מחשבון הבנק המשותף לה ול-י. לצורך תשלומים לבניית הבית.

תשלום דמי שימוש, החזר הלוואות או החזרי משכנתא על ידי התובעת ו-י.?

40. אין מחלוקת עובדתית כי החל מחודש 12/2014 (כניסת התובעת ו-י. להתגורר בבית) ועד חודש 6/2021 (מועד עזיבת הבית על ידי התובעת) התגוררו התובעת ו-י. בבית ושילמו לחשבון תשלומי הבית מדי חודש סכומים משתנים בין 2,200 ₪ לחודש ל-7,500 ₪ לחודש.

לטענת התובעת – מדובר בתשלומים עבור החזרי המשכנתא שנטלו הנתבעים, לטענת הנתבעים עבור דמי שימוש בבית.

עוד חלוקים הצדדים לגבי סכומים ששילמו התובעת ו-י. קודם כניסתם לבית בתקופה 1/2013-12/2014 בסכום כולל של 72,550 ₪.

          לטענת התובעת – מדובר בסכומים ששילמו להחזרי המשכנתא.

לטענת הנתבעים מדובר בהחזר של סכומים שהלוו להם הנתבעים בסכום כולל של 138,400 ₪ עבור הלוואה לרכישת החנות בסך 76,000 ₪ וסיוע בשכ"ד כשגרו בשכירות עד הכניסה לבית.

41. לגרסתה של התובעת, היא ו-י. שילמו החזרי משכנתא כמו גם אחיו של י. - ג. ואשתו, וזאת כפי שסוכם בין הנתבעים לשני הזוגות.

          התובעת לא הציגה אסמכתאות על תשלום חודשי קבוע של החזרי המשכנתא וגרסתה בתצהיר ובחקירתה נסתרה, ואינה מהימנה עלי.

          התובעת לא זימנה לעדות את ג. או אשתו.

גרסת הנתבעים לעניין מהות התשלומים של התובעת ו-י. לחשבון ההוצאות מהימנה עלי יותר מגרסתה של התובעת בנסיבות שפורטו.

42. מהראיות שצרפו הנתבעים ומעדותם, בעיקר עדות הנתבע, אשר מהימנה עלי ולא נסתרה, עולה כי הכספים שהעבירו התובעת ו-י. לחשבון תשלומי הבית היו החזר עבור חלק מהכספים שנתנו להם הנתבעים, ולא שוכנעתי כי מדובר בהחזר תשלומי המשכנתא אשר נלקחה על ידי הנתבעים.

          הנתבע בחקירתו הנגדית הסביר כי יכול היה להשכיר את הבית והיה מקבל עבור עשרות אלפי ₪ בחודש. תחת זאת  על חשבון מגורי י. וג. בבית עם משפחותיהם ביקש שיחזירו תשלומים עבור המגורים, 2,000 ₪, 5,000 ₪, 6,000 ₪ (פרוט' 3.6.26 עמ' 135).

          לגבי הסכומים ששילמו התובעת ו-י. טרם כניסתם לגור בבית הסביר כי אכן שילמו כ-2,200 ₪ בחודש, אך קיבלו ממנו יותר, כ-4,000 ₪ לחודש והחזירו תשלומים (פרוט' שם עמ' 140). הנתבע היה משלם עבורם לאחיו כ-1,700 ₪ בחודש עבור מגוריהם אז בדירתו של אחיו כדי לעזור להם.

          כאשר הוצגה לו אסמכתא על תשלום 6,600 ₪ הסביר כי עבור 3 חודשים (פרוט' שם עמ' 150)

          עדותו של הנתבע מהימנה עלי במלואה.

43. הנתבע הציג שיק ע"ס 76,000 ₪ מיום 7.1.08 שנתן ל-י. כהלוואה לצורך רכישת החנות והעיד כי העביר כספים לאחיו עבור שכר דירה של התובעת ו-י אשר התגוררו בדירתו.

          עדות שלא נסתרה.

מעבר לכך העידו הנתבעים כי נתנו לתובעת ול-י. כספים מדי שבוע 500 ₪-700 ₪, וכן שילמו עבורם את הארנונה והמים עבור הבית.

44. התובעת טוענת בסיכומי התשובה כי הביאה ראיות למכביר, אך לא כך פני הדברים:

מגורים בפועל בבית משך שנים – בפועל התגוררו התובעת ו-י. יחד בבית משך 5.5 -6 שנים;

          פתיחת חשבון משכנתא על שמה ו-י. – חשבון המשכנתא נפתח על שם הנתבעים;

תשלום לחשבון הבית עוד בטרם השלמת בנייתו – לא הוכיחה סכומי תשלומים ולא הוכיחה כי שימשו עבור בניית הבית;

תשלום היטל השבחה – הוכח כי התובעת ו-י. שילמו סך 18,000 ₪ מתוך 78,000 ₪ עבור היטל השבחה, היתרה שולמה על ידי הנתבע ועדותו כי הסך 18,000 ₪ הוחזר ל-י. מהימנה עלי, בנסיבות בהן התובעת נמנעה מלזמן את י. לחקירה;

תשלום חודשי משתנה בהתאם לגובה המשכנתא – לא הוכח "משתנה בהתאם לגובה המשכנתא", הוכח ולא נסתר על ידי הנתבעים כי התובעת ו-י העבירו כספים לחשבון הבית בסכומים נמוכים מהסכומים ששילמו הנתבעים לתובעת ו-י. כהלוואה לרכישת החנות, החזר שכירות בה התגוררו טרם כניסתם לבית, כיסוי תשלומים עבור הוצאות החזקת הבית. התובעת לא הוכיחה כי שילמה עבור החזרי המשכנתא;

מכתב היישוב למועצה כי התובעת ו-י. בונים את ביתם – שוכנעתי כי המכתב נועד לאפשר רישום ילדיהם של התובעת ו-י. למסגרות ביישוב לאחר שעברו להתגורר שם.

כוונת הצדדים (התובעת, הנתבעים ו-י.) ביחס לבית

45. שוכנעתי כי הבית נבנה על ידי הנתבעים מכספם, מימוש זכות שהוקנתה להם לבנות בחלקה ב' בנחלה. שוכנעתי כי הנתבעים ייעדו את הבית למגורי בנם י. ובהמשך למגוריו עם אשתו אז, התובעת, אשר חיו חיים משותפים וגידלו שם את ילדיהם בתקופת המגורים.

          לא שוכנעתי כי הנתבעים העניקו לתובעת ו-י. את זכויות החכירה בבית ולא שוכנעתי כי זו היתה כוונתם. לא שוכנעתי כי הנתבעים העניקו לתובעת אף זכות מגורים בלתי הדירה בבית עד 120 ללא תלות בחייה המשותפים עם י.

          אני מאמינה כי ככל שהיו ממשיכים בחיים משותפים, הנתבעים לא היו עומדים על הוצאתם מהבית. משנפרדה דרכם וכאשר הזכויות בבית שייכות לנתבעים, לא הובטח לתובעת זכות מגורים עד 120 או כל זכות אחרת – אין לתובעת עילת תביעה נגד הנתבעים.

46. התובעת בסיכומיה מאשרת כי המשכנתא היתה מיועדת להיות משולמת לעתיד במשך עשרות בשנים על ידי התובעת ו-י. ככל שהיתה התובעת ממשיכה להתגורר עם י. בבית (סע' 17-18 לסיכומי תשובה).

בפועל, הייעוד לא התקיים, התובעת ו-י. נפרדו ולא המשיכו להתגורר בבית, התובעת עזבה את הבית (תוך שמירת טענותיה), התובעת לא שילמה דבר עבור החזרי המשכנתא ממועד עזיבתה, ולא הוכיחה כי שילמה עבור החזרי המשכנתא עוד קודם לכן.

47. אשר למאות המסמכים אשר צורפו מתוך ההליכים המשפטיים שניהלו הנתבעים נגד רמ"י בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון –

הנתבעים בכתבי הטענות שם, בתצהירים, בדיונים, טענו לכל אורך הדרך כי הבית מיועד לבנם י. ואיני מוצאת בכך משום התחייבות כלפי הנתבעת למתן זכויות חכירה במגרש ובבית, ואף לא התחייבות לזכות מגורים עד 120 שלה ללא תלות בחיי נישואים משותפים עם י.

תביעת הנתבעים בביהמ"ש המחוזי משנת 1998, החלה שנים מספר קודם נישואי התובעת ו-י..

העובדה כי טענו בתביעתם שמבקשים היתר לבניית בית שמיועד לבנם וזוגתו אינה מבססת מתנה אף לא התחייבות ליתן מתנה לתובעת.

48. הנתבעת

אישרה בחקירתה הנגדית כי חתמה על החוזה מול המנהל שיחידת המגורים הנוספת תהיה מיועדת למגורי בן משפחה של המתיישב בלבד ולא למטרה אחרת (פרוט' מיום 3.6.25 עמ' 115).

עזרה ל-י. והתובעת, בישלה, נתנה להם כספים כל שבוע 500-700 ₪ מהנתבע (פרוט' עמ' 117).

לא ניהלה בפועל את ההליכים בביהמ"ש המחוזי ובעליון, הנתבע ניהל גם בשמה.

הנתבעת הצהירה כי לא מתעסקת עם המשכנתא והפנתה לשאול את הנתבע

אני מאמינה לדבריה בעדותה כי אינה ולא היתה מעורבת בבניית הבית, בכספים, בהליכים המשפטיים והכל ניהל הנתבע לרבות בשמה.

דרישת הכתב ו"זעקת ההגינות"

49. אין חולק כי לא נערך הסכם מתנה בכתב וכי לא מתקיימת דרישת הכתב במקרקעין.

אמנם, בהלכה הפסוקה נקבע כי במקרים מסוימים ניתן להתגבר על דרישת הכתב, אך מדובר במקרים מיוחדים וחריגים בהם קיימת תשתית ראייתית מבוססת בדבר הסכם בעל פה.

עוד הכירה הפסיקה במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם "זעקת ההגינות" תאפשר התגברות על דרישת הכתב כאשר שיקולי הצדק באותן הנסיבות גוברים.

          לא כך בעניינינו.

50. התובעת לא הרימה את נטל הראיה אף לא בחצי הדרך, לא הניחה כל תשתית עובדתית מבוססת לקיום הבטחה בעל פה של הנתבעים כלפיה, לא כל שכן מתן זכויות במקרקעין במתנה.

          התובעת אף לא הרימה את הנטל להראות תקבולים שהוציאה לצורך בניית הבית.

51. עדותה של התובעת היתה רצופה בסתירות, גמגומים, לא היתה קוהרנטית ואינני מקבלת אותה. התובעת לא חקרה את הנתבע בעניין התחייבות, הבטחה, מתנה.

          התובעת נמנעה מלזמן לעדות עדים רלוונטיים כגון י., ג. ואשתו.

          העדים שזימנה – לא תמכו בגרסתה.

52. התובעת לא הוכיח כי הסתמכה על הבטחה נטענת של הנתבעים או כי שינתה מצבה לרעה.

התובעת טוענת כי ויתרה על רכישת נכס מגורים – ויתרה על רכישת זכויות אחיה בנחלה של אמה לאחר שהנתבעים הניעו אותה ואת י. לרכוש הנחלה.

          הנסיבות שהוכחו לפני סותרות את גרסתה, כמפורט לעיל.

53. באותו חודש רכשו התובעת ו-י. חנות בהוד השרון בסך 676,000 ₪ אשר נרשמה על שם שניהם, לטענת התובעת מכספי מכירת החנות שילמו היא ו-י. עבור בניית הבית.

התובעת כאמור לא הוכיחה כי כספי תמורת מכירת החנות אשר הופקדו לחשבון הבנק המשותף לה ול-י. שימשו לבניית הבית. התובעת לא הוכיחה בשום מסמך מקורות רכישת החנות ואופן השימוש בתמורת המכר.

הנתבעים הוכיחו מנגד כי לצורך רכישת החנות נטלו התובעת ו-י. הלוואה מבנק פועלים בסך 300,000 ₪ (נספח יב לתצהיר) הנתבעים הלוו לתובעת ו-י. הלוואה לצורך רכישת החנות בסך 76,000 ₪ (נספח ט לתצהיר הנתבע), התובעת ו-י. פדו כספי תכנית חסכון בסך 36,000 ₪ והיתרה ניתנה להם על ידי אחי התובעת אר.

לטענתה של התובעת היא רכשה את החנות גם באמצעות המחאה מאמה בסך 245,000 ₪. מהמסמכים שצורפו עולה כי מלוא תמורת רכישת החנות שולמה עד יום 1.11.07, בעוד השיק מאימה נושא תאריך 24.9.08.

          התובעת לא ידעה להסביר הסתירה.

          גרסת התובעת לא מהימנה עלי ואיני מקבלת אותה.

54. החנות נמכרה בחודש 12/2012. הוכח לפני כי כספי התמורה שמשו להחזר הלוואה בסך 170,000 ₪ ומס שבח כ-140,000 ₪. באותה שנה רכוש התובעת ו-י. זכויות בקרקע בעיר אחרת בסכום 695,000 ₪, התובעת אישרה זאת בחקירתה (עמ' 56-57)

          שנה לאחר מכן רכשו התובעת ו-י. רכב בסך 91,500 ₪.

          התובעת לא הוכיחה כי נותרה יתרת זכות מתוך מכירת החנות אשר שימשה לבנית הבית.

התובעת לא הוכיחה גרסתה כי סך 690,000 ₪ מכספי תמורת מכירת החנות שימשו לבניית הבית. מעבר לכך שמחצית כספי התמורה שייכת ל-י.

55. אשר לכספי פיצויים שקיבלה התובעת מחברת הביטוח בגין מחלת סרטן –

          התובעת לא הוכיחה מתי קיבלה הסכומים לחשבון הבנק המשותף, ומה השימוש שנעשה בהם בשום מסמך או אסמכתא. לטענת הנתבעים אשר לא נסתרה כספי הפיצויים התקבלו בשנת 2018, כאשר בניית הבית הושלמה בשנת 2014. התובעת לא הוכיחה גרסתה כי כספי הפיצויים בסך 470,000 ₪ שימשו כהשקעה בבניית הבית.

אחיה של התובעת, א., העיד לגבי כספי הפיצויים מידיעתו כי שימשו ל"הרבה קשקושים".

56. התובעת הצהירה כי היא זו שהיתה מעורבת בכל הליכי תכנון הבית ולנתבעים לא היתה נגיעה לכך. הנתבע הצהיר כי טיפל לבדו בכל מה שקשור לתכנון ובניית הבית, וצרף עשרות עמודי נספחים התומכים בכך. התובעת מנגד לא צרפה דבר.

          אני דוחה את גרסתה ומקבלת את גרסת הנתבע.

57. מהמקובץ עולה כי התובעת לא הניחה כל תשתית ראייתית בדבר התחייבות של הנתבעים כלפיה למתן זכות כלשהי בבית. מסקנתי כי ניתנה לה רשות מגורים הדירה בבית יחד עם י., כל עוד נשואים ומנהלים חיים משותפים בבית

          התובעת לא הוכיחה הסתמכות על הבטחה נטענת (שלא הוכחה).

          התובעת לא הוכיחה כי השקיעה סכומים בבניית הבית וסביבתו.

          בנסיבות שלפני אני מוצאת כי זעקת ההגינות מטה את הכף לזכות הנתבעים.

סוף דבר

58. על יסוד כל האמור תביעת התובעת נדחית.

          התובעת תשלם לנתבעים הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 65,000 ₪.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק.

פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים

ניתן היום,  ל' תשרי תשפ"ז, 11 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.