פלוני נ' שחר שאול תכנון ובנייה בע"מ

 

תובע יליד X.X.81 שטוען כי נפגע בתאונה ביום 3.11.20 במסגרת עבודתו אצל הנתבעת.

 

1.לטענת התובע הוא נדרש, במסגרת עבודתו, "לבצע לבדו וללא ציוד עזר, העמסה של ציוד ו/או חומרי בנייה רבים וכבדים בתוך אתר הבנייה".

 

2.הנתבעת מכחישה את התאונה, את הנזק ואת הקשר הסיבתי בין טענותיו של התובע לנזקיו הנטענים. לטענתה, התובע כלל לא נפגע בתאונה במסגרת עבודתו אצלה ומכל מקום, אין להטיל עליה כל אחריות שעה שנקטה בכל אמצעי הבטיחות הנדרשים, והתאונה ארעה - אם בכלל - באשמתו הבלעדית של התובע.

 

סוף דבר בתחילתו

 

3.לאחר שעיינתי בחווה"ד הרפואיות ובמסמכי ההליך, לאחר שבחנתי את הראיות והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדות המומחה הרפואי ומכלל עדויות הצדדים, ולאחר שקראתי בעיון את סיכום טענות הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה ולפסוק לתובע פיצוי בסך כולל של 435,319 ₪ בצירוף הוצאות משפט כפי ששולמו וכמפורט להלן.

 

התאונה

 

4.לטענת התובע, ביום 3.11.20, במסגרת עבודתו, "נדרש לשאת לבדו פרופילי אלומיניום באורך של כ-3 מ' ובמשקל של כ-2-3 ק"ג כל אחד המשמשים להתקנת לוחות הגבס (מסלולים וניצבים) לקומה השישית, ללא שימוש במעלית ו/או מבלי שסופקה לו עגלה ו/או מתקן עזר אחר, כאשר המסלולים מועמסים על גבו וצווארו באופן לא בטיחותי", הכל "בהוראת והדרכת מנהלו".

 

על פי התובע (סעיפים ה ג-י לכתב התביעה, 16-19 לתצהיר העדות הראשית), תחילה העלה את הפרופילים אחד אחד, אך מנהלו (להלן: "מר שאול"), אשר ראה אותו מבצע עבודתו לאט העמיס על גבו חבילה שלמה ואותה סחב עד לקומה השישית על גבו. כשהגיע, חש כאב עז בגבו, ונשכב על ספה שהייתה במקום.

 

5.הנתבעת מכחישה את עצם התרחשות התאונה ואת מכלול טענותיו של התובע.

 

בסעיף 10 לתצהירו, מעיד מנהל הנתבעת (מר שאול) כי "ביום התאונה הנטענת 3.11.20 לא הגיעו לאתר פרופילי פח המיועדים להתקנת לוחות הגבס כך שהתובע לא נדרש כלל להרימם ביום האירוע, כפי שטוען".

 

מכאן, כך הנתבעת, כי כל טענות התובע הן בגדר עורבא פרח.

 

6.מוסיפה הנתבעת וטוענת כי משקלם של פרופילי האלומיניום נמוך (סעיף 18 לתצהיר עדותו של מר שאול), כי היה בידי התובע להיעזר בעובדים אחרים שנכחו באתר (סעיפים 19-21 לתצהיר), כי התובע לא התלונן על כאבי גב ביום בו הוא טוען כי נפגע ואף לא עדכן את הנתבעת בפגיעה הנטענת, כי "לפני האירוע הנטען" נטל התובע חופשה על מנת לבצע "העברת דירה פרטית שלו" וכי כששב לעבודה "היה נראה לא במיטבו, כאוב ועייף ומאוד התקשה פיזית וכל זה כנראה מהעברת הדירה שלו בעצמו" (סעיפים 22-30 לתצהיר העדות הראשית).

 

7.סיכום ביניים של טענות הצדדים:

 

-התובע טוען כי התבקש להעלות חבילה של פרופילי אלומיניום שמשקלם כבד, וכיוון שלא ניתן היה להיכנס עמם למעלית, נדרש להעלותם במעלה שש קומות של מדרגות.

 

הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי כל עבודות האלומיניום הסתיימו ביום 1.11.20 וכי כלל לא הובאו פרופילי אלומיניום לאתר עבודה ביום בו טוען התובע כי נפגע.

 

-התובע טוען כי העלה את הפרופילים שניים שניים, אך מר שאול העמיס על גבו חבילה שלמה ובה עשרה פרופילים; כשהתלונן התובע על משקלה הכבד של החבילה, דחף מר שאול את החבילה במעלה גבו של התובע כך שנשענה גם על עמוד השדרה הצווארי שלו.

 

מר שאול טוען כי לו סיפר לו התובע כי הוא מתקשה בביצוע כל עבודה שהיא, היה מאפשר לו לנוח וכי התובע ידע כי הוא יכול להיעזר בעובדים אחרים באתר.

 

-התובע טוען כי כשסיים את העלאת הפרופילים לאתר העבודה קרס בשל כאבים. בשל הפגיעה היה זה יומו האחרון לעבודה אצל הנתבעת והוא הודיע לנתבעת שאינו מסוגל לשוב לעבודה.

 

הנתבעת טוענת כי התובע כלל לא עדכן אותה בפגיעתו, כי ככל שסבל מכאבים היו אלה תוצאה של ענייניו הפרטיים וכי התובע נהג להיעדר בשל קשיים בריאותיים חדשות לבקרים.

 

הכרעה

 

8.לאחר בחינת מכלול הראיות, קריאה מדוקדקת של תצהירי העדים, התרשמות מכלל עדי הצדדים ועיון בסיכומי הצדדים, אני מקבלת את טענותיו של התובע באשר לעצם התרחשות התאונה ולאופן התרחשותה.

 

העמסת פרופילי אלומיניום

 

9.בתצהיר עדותו הראשית, העיד התובע כי בעת פגיעתו נכח באתר הבנייה קבלן גבס עצמאי, שלא היה עד לפגיעה אך ראה את התובע נושא את הציוד והתובע התלונן בפניו על כאבי גב.

 

ואולם, רק לאחר שהוגשו ראיות הנתבעת, ביקש התובע לזמן את העד למתן עדות (אז גם נקב לראשונה בשמו) ולצרף תמלול של שתי שיחות שנערכו ביניהם.

 

10.בהחלטה מיום 2.12.24 נעתרתי לבקשתו של התובע להעיד את מר מליחי, כפוף לתשלום הוצאות הנתבעת ותוך מתן היתר לנתבעת להגיש ראיות נוספות, הנובעות מעדותו של העד הנוסף (להלן: "מר מליחי").

 

טענותיה של הנתבעת בכל הנוגע לתמלילי השיחות יידונו להלן.

 

11.וכך העיד מר מליחי:

 

"אני עבדתי כבר לפני שראיתי אותו 3 ימים הייתי שם ביום האחרון ראיתי אותו שהוא בא הכניס איזה חבילת פרופילים וזה מה שראיתי אותו ואני המשכתי עם העיסוקים שלי" (עמ' 1 שורה 37 עד עמ' 2 שורה 3).

 

ובשורות 17-18: "...מהיום האחרון שראיתי אותו ביום האחרון עם הפרופילים וזהו זה מה שראיתי". וכן, בשורות 26-27: "...אני שבאתי לשם כבר את כל רוב הציוד הזה מה שנשאר זה הפרופילים שהוא הביא חבילה של 10". ועוד, בעמ' 6: "... ראיתי שהוא בא ב-14:00 עם הפרופילים" (שורה 25).

 

א.הנה כי העד מר מליחי מאשר בעדותו את בסיס גרסתו של התובע בדבר נשיאת פרופילים אל אתר העבודה וסותר מניה וביה את גרסת הנתבעת ולפיה כלל לא הובאו פרופילים לאתר העבודה ביום 3.11.20.

 

ב.כל זאת, חרף העובדה כי עדותו של מר מליחי לא היתה מופת של עקביות ובהינתן כי ניכר מתשובותיו בחקירה הראשית כי לא שש לסייע לתובע והסתמן מתשובותיו בחקירה הנגדית כי לא חש בנוח להעיד כנגד הנתבעת.

 

12.עוד העיד מר מליחי כי הפרופילים שנשא התובע עשויים פח (לא אלומיניום) ומשמשים לביצוע מחיצות גבס (עמ' 4 שורה 18).

 

מר מליחי אכן ראה את התובע נושא חבילה שלמה של פרופילים ולא שניים שניים כנטען (עמ' 4 שורה 35).

 

13.אכן, עולה מעדותו של מר מליחי כי - כטענת הנתבעת - ביום בו טוען התובע כי נפגע כבר בוצעו עבודות שפכטל ואולם – בניגוד לטענת הנתבעת - עדיין היו חסרים פרופילים ואת החסר השלים התובע, אשר נשא את החבילה האחרונה של הפרופילים אל אתר העבודה (עמ' 7 שורות 1-9).

 

14.ומכאן, כי בפועל אין סתירה בין טענות הנתבעת ביחס לשלב בו היו מצויות העבודות באתר בעת פגיעתו של התובע לבין טענותיו של התובע ולפיהן נשא פרופילים ביום 3.9.20.

 

15.על כך יש להוסיף את העובדה כי עדותו של מר שאול, מנהל הנתבעת, ולפיה לא הובאו פרופילים לאתר העבודה ביום 3.11.20 היא להלכה ולמעשה עדות סברה.

 

מר שאול אינו מעיד מידיעה אישית או מזיכרון ביחס לטענותיו של התובע. עדותו – הן בתצהיר עדות ראשית והן בחקירה נגדית (ר' לדוג' עמ' 64 לפרוטוקול, משורה 20) מתבססת על מסמכים ועל מסקנות שהוא מסיק ממסמכים אלה. הדבר נכון גם ביחס להכחשתו את עצם האפשרות כי ביום 3.9.20 נשא התובע על גבו פרופילים, לדרישת הנתבעת.

 

16.מתשובותיו של מר שאול לשאלות בחקירה נגדית עולה כי היו בידיו ראיות שיוכיחו את טענת הנתבעת (ר' למשל, עמ' 66 שורה 8), אך אלה לא צורפו.

 

על כן, אין אלא להסיק – בהתאם לכלל הידוע – כי לו היו מצורפות הראיות היו פועלות לחובת הנתבעת.

 

17.עוד עולה כי בניגוד למשתמע מתצהיר עדותו הראשית של מר שאול, הרי שביום 3.11.20 לא היה אתר הבניה בשלב סופי של עבודות (שפכטל וניקיון בלבד) אלא עדיין בוצעו בו עבודות נוספות (גבס ומלאכתו של מר מליחי); לעניין זה ר' למשל, עמ' 67 משורה 38).

 

18.סתירות נוספות שנמצאו בעדותו של מר שאול מעיבות על גרסתו בכללותה ובכך נותנות משנה תוקף לגרסתו של התובע ביחס לעצם התרחשות התאונה ולאופן בו נפגע.

 

19.כך, בעוד שמר שאול מעיד "שמואל עשה לי עבודות שפכטל גם בדירה הזאת ... שמואל חלק מהעבודות שלו היו גם לעזור לי עם עבודות השפכטל" (עמ' 68 שורות 6-8); כפי שבעצם העיד בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 9), העיד מר מליחי כי נשכר על ידי הנתבעת לבצע "תקרות אקוסטית, מחיצות גבס להרכיב דלתות" (עמ' 1 שורה 34);

 

ואכן, בתשובותיו לשאלות בחקירה נגדית חזר בו מר שאול מעדותו וביקש לתקן הצהרתו זו (עמ' 69 משורה 11 עד שורה 30).

 

ובעמ' 71 לפרוטוקול אישר כי יכול ובוצעו גם עבודות גבס בימים הרלבנטיים לפגיעתו של התובע (שורות 2-8); אף זאת בניגוד לעדותו בתצהיר העדות הראשית.

 

20.סתירות אלה, כאמור, יש בהן לחזק את גרסתו של התובע ולפגוע בהכחשתה של הנתבעת.

 

21.על כך יש להוסיף את האפשרות כי – חרף הכחשת הנתבעת – הפרופילים אכן לא הובאו לאתר העבודה ביום 1.11.20. כלומר, גם אם נרכשו הפרופילים ביום 1.11.20, אוחסנו במחסן של הנתבעת עד ליום 3.11.20 אז הובאו לאתר העבודה באחד מרכביו של מר שאול (טרנזיט או נגרר) (עמ' 72-73 לפרוטוקול).

 

כאמור, הנתבעת, באמצעות המנהל מר שאול, מכחישה אפשרות זו. אלא שמדובר בהכחשות מפיו של עד שנמצאו לא סתירה אחת ולא שתיים בעדותו; מאידך, על פי עדותו של עד הנתבעת מר משה נוי, הדבר בהחלט אפשרי (מעמ' 84 שורה 35 עד עמ' 85 שורה 6) וכך גם על פי עדותו של עד הנתבעת, מר אוהד שאול (עמ' 92 שורה 38 עד עמ' 93 שורה 14).

 

22.בשל כל אלה, אני מקבלת את גרסתו של התובע וקובעת כי אכן ביום 3.11.20 נשא על גבו פרופילים במעלה המדרגות אל אתר העבודה המצוי בקומה החמישית של בניין דירות.

 

23.על כך יש להוסיף כי מר מליחי אישר כי ראה את התובע נושא את חבילת הפרופילים ולא ראה אותו באתר העבודה לאחר מכן, למרות שהוא עצמו הגיע לאתר העבודה יום אחד נוסף (עמ' 2 שורה 23-24).

 

הנתבעת טוענת כי למרות עדותו זו של מר מליחי, הרי שלא ניתן לקבוע כי המועד בו אירע הדבר הוא יום 3.11.20 ואין כל ראיה לטענת התובע כי היום אליו מתייחסים שניהם הוא יום 3.11.20.

 

24.גם בסוגיה זו מצאתי לקבל את גרסת התובע ולדחות את טענות הנתבעת.

 

25.ראשית, הנתבעת לא טענה כי התובע נשא פרופילים בתאריך אחר – לרבות יום 1.11.20 בו לטענתה הובאו הפרופילים לאתר העבודה. היא אף אינה טוענת כי עובדים אחרים הם אלה שהעלו את הפרופילים לאתר העבודה או כי התובע כלל לא עסק בכך.

 

26.מאידך, אין חולק על כי יום 3.11.20 היה היום האחרון לעבודתו של התובע אצל הנתבעת.

 

27.ודוקו, אין בידי הנתבעת כל ראיה על כי התובע המשיך בעבודתו אצלה לאחר יום 3.11.20. להיפך, תכתובות וואטסאפ שצירף התובע תומכות בטענה כי לא שב לעבודה לאחר יום 3.11.20. למרות שבידי הנתבעת מלוא המידע ביחס לימי העבודה המדוייקים של התובע ומועדי התייצבותו – בהיותה מעסיקתו - לא צורפה בדל ראיה שתלמד כי התובע המשיך בעבודתו לאחר יום זה.

 

28.כאמור, הכלל בדבר אי צירוף ראיה ידוע. מכאן כי הראיות שצורפו תומכות – בוודאי באופן עקיף – בטענותיו של התובע בדבר פגיעה שספג ביום 3.11.20 בגינה הפסיק עבודתו.

 

29.לסיכום פרק זה: אני קובעת – ולו במאזן ההסתברויות - כי ביום 3.11.20 סחב התובע על גבו חבילת פרופילים אותה נשא במעלה המדרגות עד לאתר העבודה המצוי בקומה החמישית של בניין הדירות בו עבד.

 

הפגיעה

 

30.לטענת התובע, בגין נשיאת הפרופילים במעלה המדרגות, כשהם מונחים על גבו וצווארו, חש "כאב חד בגב, צוואר ושכמות".

 

31.לאורך מספר ימים לא חלפו הכאבים והתובע הודיע למנהלו, מר שאול, כי לא יתייצב לעבודה בימים שלאחר הפגיעה.

 

כאמור, הוכח כי מאז יום 3.11.20 לא שב התובע לעבודה אצל הנתבעת.

 

32.לטענת הנתבעת, התובע כלל לא עדכן על האירוע, לא את מנהלו ולא אף אחד מן העובדים. העובדה כי לא פנה לטיפול רפואי מיד לאחר התאונה מלמדת כי אירוע לא התרחש. עוד טוענת הנתבעת כי התובע סבל גם לפני התאונה מכאבי גב – ללא קשר לעבודתו אצלה - ונעדר בגינם, וכי גם פגיעתו של התובע נשוא התביעה היא תוצאה של ענייניו הפרטיים וללא קשר לנתבעת.

 

33.לאחר עיון, ולמרות שגרסת התובע אינה חפה מכשלים וסתירות, על אף שניכרות סתירות גם בין עדותו של התובע לבין עדותו של מר מליחי העד מטעמו, מצאתי לקבל את טענת התובע – ולו בשל מאזן ההסתברויות – ולקבוע כי נגרמה לו פגיעה בעמוד השדרה הצווארי ביום 3.11.20 כתוצאה מסחיבת הפרופילים וכי הנכויות שנקבעו לו על ידי המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט הן תוצאה של סחיבת הפרופילים ביום 3.11.20.

 

34.שעה שקיבלתי את גרסתו של התובע ולפיה נשא פרופילים על גבו ביום 3.11.20, נותר רק לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין נשיאת המשקל על גבו של התובע לבין הנכויות שנקבעו לו על ידי המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט.

 

35.ראשית, מכלול הראיות מלמד על קשר בין תלונותיו הרפואיות של התובע לבין האירועים נשוא התביעה.

 

א.כך, בערבו של יום העבודה (3.11.20), הודיע התובע למנהלו (שעה 23:12): "ערב טוב בספק לגבי מחר תפוס לי הגב" (עמ' 16 לראיות התובע).

 

ב-4.11.20 מודיע התובע כי ספק אם יגיע למחרת, בשל אותם כאבי גב. כך גם ב-7.11.20 וב-8.11.20 (בו הוא מפרט: "עדיין כואב עושה טיפולים"). ביום 10.11.20 מעדכן התובע: "עדיין כואב בגב הייתי אצל הרופא הביא לי כדורים".

 

ב.המסמך הרפואי הראשון מלאחר האירוע הוא מיום 9.11.20, בו נכתב: "עובד בשיפוצים. ביום שלישי הרים משאות כבדים. ללא חבלה. בבוקר רביעי החל לסבול מכאבי צוואר וכאבי כתפיים. יותר מצד שמאל. ניסה עיסוי - ללא הטבה" (עמ' 23 לראיות התובע על גבי מסמך מיום 26.3.21 בו מופיעה היסטוריית התלונות של התובע בגין האירוע).

 

36.והנה מתחברת שרשרת ראייתית: תחילתה ביום 3.11.20 עת סחב התובע פרופילים על גבו וצווארו (כפי שנקבע לעיל), המשכה בתכתובות ווטסאפ בין התובע למעסיקו (מתחילה בערבו של יום 3.11.20) בה הוא מפרט על אודות הפעולות אותן הוא נוקט לשם החלמה (לרבות נטילת משככי כאבים וביצוע טיפולים/עיסויים) וסיומה במסמך הרפואי הראשון מיום 9.11.20 בה מייחס התובע (לראשונה) את כאבי הגב לעבודה שביצע ביום 3.11.20.

 

37.לשון אחרת, הגם שהתובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי ביום התאונה ולמרות שהמסמך הרפואי הראשון שהציג נערך שישה ימים לאחר שנפגע בגבו, מלמדות תכתובות הוואטספ מזמן אמת (אלה לא הוכחשו על ידי הנתבעת) כי לאורך כל הימים שבין מועד הפגיעה למועד קבלת הטיפול הרפואי המתועד הראשון, דיווח התובע למעסיקו על חוסר יכולת לתפקד בשל כאבי גב. תחילתם של הדיווחים בתאריך 3.11.20 והם מתעדכנים מדי יום כמעט, זאת עד לעריכתו של המסמך הרפואי הראשון ביום 9.11.20, בו מייחס התובע את כאביו לתאונה נשוא התביעה.

 

קרי, הגם שהמסמך הרפואי הראשון לא נערך ביום התאונה, אלא רחוק (יחסית) ממנה, קיימת השתלשלות עובדתית מזמן אמת התומכת בטענות התובע בדבר פגיעה שסבל בגב ביום 3.11.20.

 

38.על כן, אני קובעת כי הפגיעה שסבל התובע בעמוד השדרה הצווארי, בגינה נקבעה לו נכות, היא תוצאה של סחיבת פרופילים בעבודה ביום 3.11.20.

 

39.זאת ועוד, אין כל בסיס ראייתי (או אחר) לטענת הנתבעת כאילו כאביו ופגיעתו של התובע הם תוצאה של עיסוקים פרטיים או של מצב רפואי קודם שאינו קשור לעבודתו אצלה בכלל או לעבודה שביצע ביום 3.11.20 בפרט.

 

א.עיון בכלל המסמכים הרפואיים שצורפו לתיקי הראיות של הצדדים, מלמד כי אין כל רישום בדבר כאבים בצוואר עובר לאירועים נשוא התביעה.

 

1.גם המומחה הרפואי מטעם בית המשפט מציין חוות דעתו: "ללא תלונות נוספות על כאבים באזור גבי וללא תלונות כלל על כאבים באזור צווארי בתקופה שקדמה לתאונה הנידונה. לפיכך על פי הערכתי לא סבל המטופל מבעיות עמוד שדרה צווארי או גבי טרם לתאונה הנידונה" (עמ' 6 לחווה"ד פרק הדיון).

 

2.תלונותיו של התובע נרשמו בגין הגב התחתון בלבד וגם אלה, נרשמו למעלה מ-3 שנים (חודש יולי 2017) עובר לתאונה (עמ' 127 לראיות הנתבעת).

 

ב.מכאן, כי אין לטענת הנתבעת על מצבו הרפואי הכללי של התובע או על עברו הרפואי על מה שתסמוך.

 

ג.תכתובות הוואטסאפ שצורפו אף הן שוללות טענות אלה של הנתבעת.

 

1.שכן, בעוד שהראיות מלמדות על כי התובע אינו חושש לשלוח – בפרק הזמן שבין פגיעתו ביום 3.11.20 ועד לביקור הרפואי הראשון ביום 9.11.20 - הודעה אחר הודעה בדבר כאבים מהם הוא סובל ומצבו הרפואי שאינו מאפשר לו לעבוד, אין כל תיעוד על הודעות ששלח התובע בדבר מצב רפואי קודם ממנו סבל ושאליו ניתן לקשר את הנכויות שנקבעו לו עקב ובגין התאונה נשוא התביעה.

 

2.תכתובות קודמות שצירפה הנתבעת לראיותיה מלמדות על דיווחים של התובע על מכאובים וליקויים שאין ביניהם לבין פגיעותיו בתאונה דבר וחצי דבר (עמ' 13 לראיות התביעה).

 

ד.על כן, ובהיעדר כל ראיה לכאב או ליקוי שסבל התובע בצווארו עובר לתאונה, אני קובעת כי הוכח כי התובע נפגע בצוואר עקב ובגין נשיאת פרופילים על גבו ביום 3.11.20.

 

40.ודוקו, הגם שמר שאול טוען בתצהירו (סעיפים 30-31) כי מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה היה לא תקין, לא נתמכה הטענה בראיות (שלא היה קושי בהבאתן ומכל מקום לא ניתן טעם מדוע לא הובאו); תכתובות הוואסטאפ שצירף התובע לראיותיו שוללות את טענתו זו של מר שאול.

 

יתר על כן, תכתובות הוואטסאפ שצורפו מלמדות כי התובע עבר דירה בשלהי חודש אוגוסט 2019, ראשית חודש ספטמבר 2020. מאז ועד לבוקר התאונה לא נרשמה כל תלונה של התובע לא על הצוואר אף לא על הגב.

 

זאת, בניגוד לתצהירו של מר שאול ולעדותו בפניי (עמ' 77 לפרוטוקול הדיון, שורות 11-33).

 

41.גם מטעם זה אני קובעת כי התובע נפגע בצווארו עקב ובגין התאונה נשוא התביעה וכי כלל הנכויות מהן הוא סובל, על פי קביעות המומחים, הן תוצאה של עבודתו אצל הנתבעת ביום 3.11.20.

 

א.ויודגש, קביעה זו היא למרות שהתובע עצמו מאשר כי סבל מכאבי גב עובר לתאונה (עמ' 21 משורה 26) ועל אף שהעד מטעמו, מר מליחי, אינו מאשר בעדותו לפניי כי התובע התלונן בפניו על כאבים כתוצאה מסחיבת הפרופילים ואף לא אישר את תיאורו של התובע על אודות ההתרחשויות מיד לאחר סחיבת הפרופילים.

 

ב.אלא שעדותו של התובע ולפיה סבל עובר לתאונה מכאבי גב עולה בקנה אחד עם תיקו הרפואי ועם קביעותיו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. מנגד, לא הוגשו ראיות המלמדות על כאבי צוואר מהם סבל התובע סמוך לפני התאונה (או בכלל);

 

לפיכך, אין בעדות זו של התובע לפגום במסקנה ולפיה אירעה פגיעה בצווארו עקב ובגין התאונה מיום 3.11.20.

 

42.אני מקבלת את טענות התובע על פגיעה בצווארו כתוצאה מנשיאת הפרופילים חרף העובדה כי עדותו בדבר התנהלותו לאחר הפגיעה אינה עקבית ולמרות שאין לה תמיכה מן העד מר מליחי.

 

זאת משום שתמיכה זו אינה נדרשת שכן בהינתן כלל הראיות המצויות, מאזן ההסתברויות והצטברות הנסיבות.

 

43.לשון אחר, עדותו של מר מליחי יכולה היתה לאשש או לפגום בטענות התובע בדבר נשיאת פרופילים ביום 3.11.20.

 

אלא שמר מליחי לא נשאל בעניין זה, לא בחקירה ראשית ולא בחקירה נגדית.

 

מיוזמתו, העיד מר מליחי כי אינו זוכר כי התובע סיפר לו שהוא סובל מכאבי גב (עמ' 2 שורה 12). ואולם, עדות זו אינה יכולה לעמוד וכפי שיפורט להלן.

 

44.התובע לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם מר מליחי (בחקירתו הנגדית של מר מליחי הבהיר כי כלל לא נתבקש לכך) אך הוגשו תמלולים של שתי שיחות שערך עמו התובע (אינן נושאות תאריכים) ומר מליחי זומן והתייצב למתן עדות.

 

א.התובע מבקש להסתמך על שיחות אלה בתמיכה לטענותיו.

 

ב.הגם שבהחלטה מיום 10.12.24 נעתרתי לבקשתו של התובע לצירוף ראיה ולזימון עד, טוענת הנתבעת (סעיף 26 לסיכומיה) כי אין להתייחס לתכנם של התמלילים שעה שלא הובא "האדם שתמלל לחקירה ולא הועברה כל קלטת של השיחה ולא ברור כלל אם התמליל משקף נאמנה את ההקלטה מאחר ולא הובאו הקלטות המקוריות ולא הובא האדם אשר תימלל".

 

התובע אינו מתייחס בסיכומיו לטענה זו של הנתבעת (שעלתה גם לאורך הדיון).

 

ג.לאחר עיון אני דוחה את טענותיה של הנתבעת, אשר אינן עולות עם נתוני התיק ומבוססים על תשתית עובדתית שגויה.

 

1.ראשית, במסגרת הבקשה שהגיש התובע לצירוף ראיה, צורף תצהיר התובע (נחתם ביום 25.9.24, הוגש ביום 26.9.24) בו הוא מעיד כי הוא זה ששוחח עם העד מר מליחי. צורף גם תצהירו של מי שתמלל את השיחות ובו הוא מצהיר על פרטי נסיונו ומקצועיותו ומעיד כי השיחות תומללו מתחילתן ועד סופן.

 

2.הנתבעת לא ביקשה לזמן את מתמלל השיחות לחקירה על התמלול שערך ואף לא התרעמה על כי לא צורפו הקלטות השיחות עצמן. היא גם לא חקרה את התובע על אודות תצהירו האמור.

 

ד.לפיכך, מתקבלים תמלולי השיחות לתיק כראיה חרף אי צירופן של ההקלטות עצמן.

 

45.ואכן, תמלילי השיחות מגבשים תמיכה בטענות התובע בדבר כאבים שתקפו אותו עם נשיאת הפרופילים.

 

כך, בעמ' 4 לתמלול שורה 15 מאשר מר מליחי כי התובע התלונן בפניו על כאבי גב; כך גם בעמ' 5 שורה 5 ובשורה 8; בעמ' 6 שורות 6-7 ושורות 11-12.

 

ובעמ' 8, מאשר את מלוא גרסתו של התובע: "אני אגיד כן, אני יודע שהוא הרים מסלולים, ניצבים... סך הכל אומר לי תשמע כואב לי הגב..." (שורות 18-19).

 

ובשיחה נוספת מאשר – מיוזמתו – כי התובע נשא פרופילים על גבו (עמ' 11 לתמלול שורות 7-8).

 

46.מכאן כי על אף שבידינו גרסה משתנה של התובע באשר למעמדו של מר מליחי כעד למכאוביו ולפגיעתו, קיימת תמיכה ברורה לטענות התובע הן ביחס לעצם נשיאת פרופילים ביום 3.11.20 והן ביחס לכאבי גב שתקפו אותו מיד עם נשיאת המשקל האמור.

 

47.לפיכך, וכמפורט לעיל, אני מקבלת את טענות התובע על כי נשא פרופילים על גבו ביום 3.11.20 ומקבל את טענותיו כי נשיאתו של משא זה הביא לפגיעתו בעמוד השדרה הצווארי.

 

48.א.נכון כי לא ניתן להתעלם מכך שגרסתו של התובע ביחס להתרחשויות המדוייקות ביום התאונה אינה עקבית ויש בה סתירות לא מעטות.

 

ב.כך, לא ברור אם חש כאב מיד כשהועמסו הפרופילים על גבו או רק במעלה המדרגות, אם הגיע לדירה והשתטח בשל כאבים אם לאו. אם נשכב על הספה או על הרצפה אם סיפר למר מליחי את אשר אירע או שמר מליחי ראה את סבלו של התובע ועוד ועוד.

 

49.ואולם, לא ניתן לצפות כי אדם אשר נחבל במהלך ביצוע עבודתו יזכור בדיוק את סדר ההתרחשויות ואת האופן בו נפגע דקה אחר דקה ורגע אחר רגע.

 

50.לעומת זאת, בגרסתו הבסיסית של התובע אין סתירה והיא עקבית לכל אורך הדרך: הוא נתבקש לשאת פרופילים על גבו. הפרופילים היו כבדים. על אף זאת נדרש לשאתם במעלה חמש או שש קומות ללא סיוע או עזרה, חש כאבים ומאז לא שב לעבודתו אצל הנתבעת.

 

51.כאמור, בכך תומכות הראיות והכחשות הנתבעת אינן מבוססות.

 

52.על כן, על כן, אני קובעת כי התובע נחבל בצווארו ביום 3.11.20 עת נשא פרופילים בעבודתו אצל הנתבעת.

 

האחריות

 

53.ברי כי לנתבעת אחריות מושגית וקונקרטית כלפי התובע, בהיותה מעסיקתו ומעבידתו ביום התאונה ועל כך אין חולק.

 

54.ואולם, האם הפרה הנתבעת אחריותה זו כלפי התובע?

 

55.באלה יכולה להתבטא הפרת אחריותה של הנתבעת: בהנחיותיה לתובע לשאת משקל כבד על גבו, באי מתן עזרה או סיוע (בין על ידי עובד אחר בין בהענקת אמצעים לנשיאת המשא הכבד) ובאי מתן הדרכות כדין.

 

כל זאת, בהנחה שהפרופילים אותם נשא התובע אכן בגדר משא כבד, הדורש הדרכה באופן בו יש לשאת אותו או סיוע בנשיאתו.

 

56.בתצהיר עדותו הראשית מעיד התובע כי לאחר שהעמיס על עגלות שקי מלט, שקי חול, דליי חומר ולוחות גבס על עגלה, אותה הוביל למעלית ולאחר מכן פרק באתר העבודה, נדרש לשאת פרופילי אלומיניום "באורך של כ-3 מ' ובמשקל של כ-2-3 ק"ג כל אחד". על פי עדותו, תחילה נשא את המסלולים שניים שניים אך בהמשך, דרש ממנו מר שאול "לזרז את קצב ביצוע העבודה ולשאת מס' יחידות רב יותר, ואף העמיס בעצמו את כל המסלולים שנותרו (כ-10 יחד) על גבי".

 

לטענת הנתבעת, "התובע לא הביא כל חוות דעת בטיחות שתבוא ותגיד כי מה שנדרש לעשות הצריך הנחיה או הדרכה מיוחדת או כי הרים דבר מה כבד מעבר למותר או כי את עבודתו יש דרך אחרת לבצע. אין כל מומחה בטיחות שיעיד על כך".

וכן, "לא הובאה כל חוות דעת שתלמד מה משקל אותו פרופיל והעידו כולם כי מדובר במשקל נמוך ממילא ולא כל חוות דעת שתלמד כי השיטה בה התבקש להרים הפרופילים הינה לא בטיחותית".

 

57.א.ראשית ייאמר כי אני מקבלת את גרסתו של התובע על כי נדרש להעלות חבילה של פרופילים, כנראה 10 במספר במעלה המדרגות לקומה השישית כשהוא נושאם על גבו (וצווארו). גרסה זו של התובע נתמכת בעדותו של מר מליחי, שאין לו עניין בתוצאות ההליך (ר' עמ' 2 לפרוטוקול משורה 26, עמ' 4 משורה 14 וכן בתמלילי השיחות).

 

זאת ועוד, התובע לא שינה מגרסתו זו בעדותו בפניי, חרף שאלות בחקירה נגדית אגרסיבית (עמ' 10, משורה 11).

 

ב.זאת לעומת עדויותיהם של עדי הנתבעת, שאותות האמת כלל לא ניכרו בהם, עדויותיהם לא הצטיינו בעקביות ותשובותיהם ניתנו לעיתים ללא קשר לשאלות ולעיתים השתנו בהתאם לתמה שהם חשבו כי התובע מנסה להציג.

 

58.בידוע, ההלכה הפסוקה קובעת כי נשיאת משאות כבדים באופן ידני וללא אמצעי עזר במעלה מדרגות רבות יוצרת כשלעצמה סיכון בלתי סביר. זאת למרות שפעמים נקבע כי משקל של 25 ק"ג אינו בגדר משקל קיצוני. ואולם, נשיאתו במעלה 6 קומות אינה סבירה גם אם המשקל עצמו אינו בגדר בלתי סביר.

 

בגין כך אני מקבלת את טענות התובע וקובעת כי הנתבעת אכן הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע.

 

זאת גם משום שעדי הנתבעת עצמם – לרבות מנהלו של התובע, מר שחר - סבורים כי משקלם של עשרה פרופילים אותם נשא התובע (כפי שנקבע לעיל) הוא כזה המצריך עזרה.

 

59.א.כך מר משה נוי, עד מטעם הנתבעת, העיד כי "זה מוגזם ולא מעלים" 10 פרופילים ביחד (עמ' 86 שורה 25-26)... "זה לא אפשרי ולא יתנו לך את האפשרות להרים את זה גם" (שם בשורה 36) והעיד כי הוא עצמו העלה 2 או 3 פרופילים יחדיו ולא יותר. ועוד מוסיף (עמ' 87 שורה 27): "אין סיכוי שהוא הרים 10 מוטות".

 

ב.מר שאול עצמו העיד כי על פי הנחיותיו, יש להרים משקל כפי משקלה של חבילת פרופילים, בצוותא ובוודאי לא לבד.

 

60.א.על כך יש להוסיף כי לפי גרסת התובע, (בתצהיר עדותו הראשית), מלבדו היו באתר העבודה שני עובדים נוספים, משה ואוהד (שניהם הגיעו להעיד מטעם הנתבעת), אך אלה סייעו רק בסחיבת משאות בקומות התחתונות ולא עלו עמו לאתר העבודה בקומה השישית, לא כשהעלה את העגלה ועליה הציוד במעלית ולא כשעלה עם הפרופילים.

 

ב.גרסתו של התובע ולפיה הועסקו באתר שני עובדים נוספים (מר אוהד שאול ומר משה נוי) אושרה על ידי מנהל הנתבעת מר שחר שאול; אך הוא – כזכור – מכחיש כי הובאו פרופילים לאתר.

 

העד מר מליחי מאשר כי מלבד התובע לא נכח איש מטעם הנתבעת באתר העבודה בקומה השישית (עמ' 2 שורות 5-9).

 

ג.מן המצורף עולה כי גרסתו של התובע נתמכת – הלכה למעשה – בעדויותיהם של כלל העדים:

 

-התובע מעיד כי ביום 3.11.20 התחיל את יום העבודה כשהוא מעמיס שקי מלט וחול (ועוד) על עגלה אותה הוא מוביל אל המעלית ופורק באתר העבודה בקומה 6 בבניין.

 

-התובע מעיד – ועדותו נתמכת בעדותו של מר שאול – כי מר אוהד שאול ומר משה נוי נמצאים באתר העבודה ומסייעים לו בהעמסת הציוד על העגלה.

 

-הוכח כי התובע נדרש להעלות פרופילים לאתר העבודה וכי לא ניתן להעלותם במעלית מפאת אורכם; כך מעיד גם עד הנתבעת מר משה נוי (עמ' 86, שורות 12-15).

 

-התובע מעיד כי לאחר שהעלה שני פרופילים על גבו נדרש להגביר קצב. הנתבעת אינה מתייחסת כלל לטענה זו ומסתפקת בהכחשתה הכללית ולפיה כלל לא הובאו פרופילים לאתר העבודה באותו יום; כזכור, גרסה זו של הנתבעת נדחתה.

 

-בשלב זה, העובדים שהיו באתר העבודה וסייעו לתובע בתחילת יום העבודה אינם נמצאים שם יותר.

 

-התובע מעיד כי מנהלו, מר שחר שאול העמיס על גבו של התובע כ-10 פרופילים; גם לטענה זו לא התייחסה הנתבעת באופן ספציפי, לא ניסתה לאתגר את התובע והסתפקה בהכחשה הכללית על עצם הבאת פרופילים לאתר העבודה ביום 3.11.20.

 

- על פי התובע, כשהתלונן על משקל הפרופילים, סידר מר שאול את הפרופילים על גבו של התובע כך שעיקר משקלם היה על צווארו. האמור לעיל, רלבנטי גם כאן.

 

-שעה שגרסת התובע לגבי אופן הטלת המשימה וסידור המשא על גבו נותרה קוהרנטית, ומשנקבע כי הפרופילים אכן הועלו באותו יום, הוכח כי המשימה הוטלה עליו באופן רשלני.

-מר משה נוי מעיד כי את הפרופילים מעמיסים לא על הגב כי אם גבוה יותר (עמ' 86 שורה 19).

 

-מר מליחי מאשר כי ראה את התובע מגיע לאתר העבודה כשחבילת פרופילים על גבו (כפי שטוען התובע), ועומד על עדותו (עמ' 2 שורות 26-31, עמ' 4 שורות 14-15), למרות שמר נוי מעיד כי העלאתם של 10 פרופילים יחדיו "זה מוגזם ולא מעלים" ו"זה לא אפשרי" וכשלדעתו של מר מליחי משקלם של 10 פרופילים אינו גבוה ואין מניעה מנשיאתם על הגב.

 

ד.מקום בו מעיד התובע על כי נדרש להעלות עשרה פרופילים יחדיו, מקום בו מאשר מר מליחי כי אכן התובע הגיע לקומה השישית כשעשרה פרופילים על גבו, מקום בו אין חולק על כי את הפרופילים ניתן להעלות רגלית בלבד מפאת אורכם, שעה שעדי הנתבעת מעידים כי נשיאתם של עשרה פרופילים יחדיו אינה סבירה ואף בגדר בלתי אפשרית, וכיוון שעדות התובע על נסיבות נשיאתם של הפרופילים לקומה השישית לא הוכחשה על ידי הנתבעת ואף לא אותגרה על ידה, אני קובעת כי הנתבעת הורתה לתובע לבצע מלאכה שמסכנת אותו וכי סיכון זה התממש בגופו של התובע ולפיכך כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע ועל כן חבה בנזקיו.

 

61.את עדויותיהם של עדי הנתבעת לפיהן ניתנה הדרכה לעובדים, שעיקרה 'לבקש עזרה אם צריך' אינני מקבלת. קשה עוד יותר לקבל את עדותו של מר שחר שאול בדבר הנחיה שנתן לתובע לבקש עזרה (והוראה לעובדיו לסייע לתובע), שעה שהתובע מעיד כי מר שאול עצמו הוא זה שהאיץ בו להעלות מספר פרופילים על גבו ולא שעה לתלונותיו על קושי בביצוע המשימה.

 

זאת בין היתר משום שעלה – לא אחת ולא פעמיים – כי עדותו של מנהל הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם האמת; הן בעניין כאבי הגב מהם סבל התובע בעברו, הן ביחס לעובדים שהיו זמינים לסייע לתובע ביום 3.11.20, הן ביחס לעבודות שבוצעו באתר העבודה ביום 3.11.20, הן ביחס לאופן הבאת הציוד לאתר העבודה ועוד.

 

62.סיכומו של דבר, כאמור, מקום בו מודה הנתבעת עצמה כי הפרופילים אותם נשא התובע (על משקלם) הם כאלה שאין על אדם אחד לשאתם לבדו ומקום בו לא סיפקה הנתבעת לתובע עובד נוסף שיסייע בידו, כשעל פי עדותו של התובע הוא התריע בפני מר שאול כי מדובר במשקל כבד אך האחרון הורה לו לשאתו בכל מקרה, אני קובעת כי הנתבעת אחראית לפגיעתו של התובע בתאונה ולפיכך חבה בנזקיו.

 

63.הדברים אמורים ביתר שאת מקום בו הנתבעת היא מעבידתו של התובע, שהוא – על פי עדותו של מר שאול – עובד לא מקצועי שהועסק תקופה קצרה יחסית.

 

64.לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע והתרשלה כלפיו ולפיכך, חבה בנזקיו.

 

65.במאמר מוסגר יוער כי בעוד שניתן להבין את טענותיה של הנתבעת הנוגעות לספקות ביחס לעצם פגיעתו של התובע ביום 3.11.20 כתוצאה מביצוע עבודתו (שעה שדיווח על כאבי גב ולא על פגיעה ופנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי בחלוף שישה ימים ממועד פגיעתו), הרי שלא ניתן לקבל הכחשתה הגורפת לשאלת עצם ביצוע העבודה; התנהלותה של הנתבעת, בעיקר באמצעותו של מנהלה מר שחר שאול אינה ניתנת להסברים מלבד ניסיון להסיר ידיה מן התובע ופגיעותיו שאירעו לו במסגרת עבודתו אצלה.

 

אשם תורם

 

66.לאחר עיון במכלול הראיות, מצאתי להשית על התובע אשם תורם בשיעור מינימלי.

 

67.על פי גרסתו של התובע, אותה אני מקבלת, הורה לו מנהלו לשאת משקל כבד על גבו וכשהתלונן על כך, סידר המנהל את הפרופילים בצורה שונה על גבו והורה לו לשאתם.

 

68.התובע מעיד כי כבר במעלה המדרגות חש כאבים ועל אף זאת המשיך בנשיאת הפרופילים עד לקומה השישית.

 

בנסיבות בהן נדרש עובד פשוט לבצע הוראה ישירה של מעסיקו, בשים לב לפער הכוחות המובנה ורצונו לרצות את הממונה עליו, אין לזקוף לחובתו את ניסיונו להשלים את המשימה חרף הכאבים שהחלו לתקוף אותו במעלה המדרגות.

 

69.נוכח העובדה כי מנהלו של התובע לא שהה לצדו בגרם המדרגות וכיוון שסביר כי היה בידו להניח את המשא עת התחיל לחוש כאבים, מצאתי להעמיד את אשמו התורם של התובע על שיעור של 10% ולא יותר.

 

70.טענת הנתבעת כאילו היה בידי התובע לבקש עזרה ובכך להימנע מפגיעה נדחית, הן משום שהעדויות ביחס לאפשרות זו אינן מהימנות עלי, נוכח פרכות שנתגלו בחקירתם הנגדית של עדי הנתבעת ואשר פורטו לעיל והן משום שהתובע מעיד פוזיטיבית כי הלין על קושי אך מנהלו – חלף מתן סיוע – סידר את הפרופילים על גבו והורה לו להמשיך בעבודה.

 

הנכות הרפואית

 

הנכות הרפואית בתחום האורתופדיה

 

71.ד"ר אמיר אמיתי מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

 

א.בחוות דעתו קובע ד"ר אמיתי כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין פגיעה קלה בחלק מטווחי התנועה של עמוד השדרה הצווארי.

 

לא נקבעה נכות צמיתה "בגין פגיעה בגב עליון".

 

ב.נקבעה גם נכות זמנית בשיעור של 30% למשך שלושה חודשים.

 

72.הצדדים לא ביקשו לחקור את ד"ר אמיתי על חוות דעתו, ועל כן, עומדת הנכות הרפואית שקבע בעינה.

 

הנכות הרפואית בתחום הראומטולוגיה

 

73.ד"ר עומר גנדלמן מונה כמומחה רפואי בתחום הראומטולוגיה.

 

א.בחוות דעתו, קבע ד"ר גנדלמן כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20% בהתאם לסעיף 92 (3) לתקנות המל"ל, בשל מחלת פיברומיאלגיה ממנה סובל התובע עקב ובגין התאונה.

 

ב.על פי ד"ר גנדלמן, "קיים רצף ברור בין כאבי הצוואר לבין הופעת הכאבים המפושטים שהופיעו בשבועות ובחודשים שלאחר מכן ביחד עם שאר התלונות הנלוות, לרבות הפרעות השינה והעייפות".

 

74.הנתבעת ביקשה לחקור את ד"ר גנדלמן על חוות דעתו.

 

א.בחקירתו הנגדית של ד"ר גנדלמן עלה כי לתובע תלונות בעברו על עמוד השדרה המתני, הכתפיים והרגליים (תלונות על צוואר לא נרשמו).

 

ב.ראשית העיד ד"ר גנדלמן, כי חרף עברו הרפואי של התובע, מחלת הפיברומיאלגיה ממנה הוא סובל היא כולה תוצאת התאונה נשוא התביעה, שכן "... במשך עשור אם בן אדם יש לו פיברומיאלגיה גם אלה שמזניחים וגם מי שיש להם מחלה קלה וגם אלה שאין להם שום גישה לשירות רפואי, הייתי מצפה לראות איזושהי פניה לגורמי רפואי עם תלונות של פיברו וזה לא היה במקרה הזה..." (עמ' 38 שורה 38 עד עמ' 39 שורה 9).

 

ג.עם זאת, משהוצג למומחה מטעם בית המשפט תיעוד רפואי – שלא עמד בפניו בעת עריכתה של חווה"ד - המלמד כי התובע התלונן על כאבי גב גם כשנה עובר לתאונה, קבע כי יש להפחית מן הנכות שקבע 5% על חשבון עברו הרפואי (עמ' 43 שורה 33). על פי המומחה, "... כאב הגב הזה הוא נטמע בתוך הכאב המפושט ושאר התלונות שיש בפיברומיאלגיה אבל אני לא חושב שניתן להתעלם ממנו היה שם כאב". עמ' 56 שורות 23-25).

 

75.ומכאן, כי נוכח עברו הרפואי של התובע, נכותו בתחום הראומטולוגיה עומדת על 15% ולא 20% כפי שנקבע בחווה"ד.

 

76.לטענת הנתבעת, משיעור הנכות המתוקן יש להפחית עוד. זאת משום שלא רק שמצבו הרפואי עובר לתאונה לא היה שפיר כפי שהוצג, אלא גם שמצבו התפקודי לאחר התאונה אינו חמור כפי שטען התובע בפניי המומחה עת נבדק על ידו.

 

א.על אלה השיב המומחה: "... בהחלט יכול להיות שיש לו פגיעה תפקודית בהקשר התעסוקתי שהיא פחות ממה שאני חשבתי" (עמ' 47 שורה 23). ואישר כי יש להפעיל בעניינו של התובע את סעיף 92 (2) לתקנות המל"ל חלף סעיף 92 (3) לפיו נקבעה הנכות בחווה"ד (עמ' 47 שורות 37-38).

 

ב.המומחה לא שינה מקביעותיו המעודכנות גם כשנטען בפניו כי התובע מועסק בעבודה אחרת אותה הוא מבצע בישיבה ואינו נושא עוד משאות כבדים (עמ' 48 שורות 27-30 וכן עמ' 52 שורות 7-9); והבהיר: "אני חושב שההפרעה התפקודית שלו היא פחות מבינונית אם הוא עובד בצורה שלא מאוד שונה נגיד בהיקף שלה כמו שאתם מציגים את זה ממה שהיה לפני אז הפגיעה היא פחות דרמטית" (עמ' 53 שורות 1-3).

 

ג.זאת לאחר שהוצגו לתובע מסמכים המלמדים על תקופות העסקה לא רצופות של התובע עובר לתאונה כמו גם שינויים תכופים במקום העבודה, כעולה מדוח רציפות ביטוח שצירפה הנתבעת לראיותיה ואותו הציגה למומחה.

 

77.עולה אם כן, כי על פי ד"ר גנדלמן, לא נגרמה לתובע הפרעה בינונית כתוצאה מפגיעתו בתאונה ומכל מקום, יש להפחית מן הנכות בגין מצב רפואי קודם שהמומחה לא היה מודע אליו בעת עריכתה של חווה"ד.

 

78.בהתאם, כך על פי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, יש להעמיד את נכותו של התובע בתחום הראומטולוגיה על שיעור של 10% חלף 20% שקבע בחוות דעתו.

 

79.לכך מסכים גם התובע (סעיף 211 לסיכומים).

 

80.לפיכך, עומדת נכותו הרפואית של התובע על שיעור משוקלל של 19% (10% בגין הצוואר בצירוף 10% בשל פיברומיאלגיה).

 

הנזק

 

הפסדי השתכרות

 

בסיס השכר לחישוב והנכות התפקודית

 

81.התובע טוען כי פוטנציאל ההשתכרות שלו גבוה מכפי שהוא משתכר כיום והוא מבקש כי בסיס השכר לחישוב נזקיו יהיה שכר של 7,700 ₪ בקירוב בהתאם לשכרו בחודש יולי 2020.

 

א.על פי התובע, הועסק בעבודות פיזיות בחברת "אנג'ליקה לבל בע"מ" בשכר חודשי "של 6,500 ₪ ברוטו ורכב צמוד בשווי 2,700 ₪".

 

ב.לטענת התובע, הוא אינו מסוגל לעבוד כפי שעבד עובר לתאונה ואף לא בעיסוקים בהם הועסק קודם לתאונה וכל שהוא מסוגל לו הוא "עבודתו הנוכחית, ואף אותה הוא מבצע בעיקר בישיבה תוך שמתמודד עם כאבי צוואר קשים וכאבים ראומטולוגים במפרקי הגוף ולפיכך מוגבל עד ל-7 שעות עבודה" (סעיף 224 לסיכומים).

 

בעבודתו זו משתכר התובע כ-5,500 ₪ בממוצע לחודש.

 

82.התובע מבקש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 37% כגודל הפער בין שכרו הנוכחי לבין שכרו (הנטען) עובר לתאונה.

 

83.על פי הנתבעת, יש להתייחס לשכרו הממוצע של התובע אצל הנתבעת ולא לשכר חודש אחד בו אכן השתכר 7,700 ש"ח. לטענתה, לאחר התאונה החל התובע לעבוד באופן רציף "והעיד כי טוב לו שם ומצא את עצמו" (סעיף יט 7 לסיכומיה).

 

על כן, סבורה הנתבעת כי יש להעמיד את בסיס שכרו של התובע לחישוב על סך של 5,500 ₪ לחודש. "כמו כן", כך הנתבעת, "ככל שקיימת מגבלה תפקודית זו לא יותר מ-10%". על פי הנתבעת, גם הטענה כאילו התובע עובד 7 שעות ביום לכל היותר, אינה נכונה שכן תלושי השכר שצירף מלמדים כי "לעיתים עובד יותר מ-7 שעות ואף עושה שעות נוספות".

 

הכרעה

 

בסיס השכר לחישוב

 

84.לאחר עיון במכלול הראיות, לרבות תלושי שכר שצורפו ביום 2.3.25 ודו"ח רציפות ביטוח שצורף ביום 9.3.25, מצאתי להעמיד את בסיס שכרו של התובע לעבר על בסיס ממוצע שכרו אצל הנתבעת עד לתאונה נשוא התביעה (7,000 ₪ על יסוד תלושי שכר שצורפו). לעתיד, יעמוד בסיס השכר על סך של 7,500 ₪ לחודש, הן לעבר והן לעתיד, כפי שעותר לו התובע.

 

א.ביחס לעבר, הרי שהתובע הועסק על פי פרוייקטים וקיבל שכר בהתאם לימי העבודה. התלושים שצורפו על ידי התובע מלמדים כי שכרו היה לא קבוע וההפרשים בין חודש למשנהו מגיעים כדי אלפי שקלים.

 

1.דו"ח רציפות ביטוח (צורף ביום 9.3.25) מלמד כי שכרו הממוצע של התובע אצל הנתבעת עמד על סך של 7,000 ₪ לחודש (בהפחתת חודש נובמבר, בו קיבל התובע שכר על חשבון ימי מחלה ושולם לו פדיון חופשה) ובהתחשב בכך שהתחיל לעבוד במחצית חודש יוני.

 

2.על כן, בסיס השכר לחישוב הפסדיו של התובע בעבר יעמוד על סך של 7,000 ₪.

 

ב.באשר לעתיד, הרי שדו"ח רציפות ביטוח שצירפה הנתבעת מלמד כי פוטנציאל השתכרותו של התובע מגיע כדי 10,000 ₪ בקירוב לחודש. כיוון שהתובע עותר לפיצוי על בסיס שכר פוטנציאלי של 7,500 ₪, ייפסק פיצוי לעתיד על פי סכום זה.

 

הנכות התפקודית

 

85.אין בידי לקבל את טענות התובע, כאילו יש לחשב את נכותו התפקודית על בסיס הפער שבין שכרו היום לשכרו אצל הנתבעת (זה הנטען או השכר בפועל).

 

א.אמנם, התובע אוחז באישור של רופא תעסוקה על הצורך בהפחתת שעות עבודה, אך אישור זה המאפשר לתובע להקטין את היקף עבודתו לא אושר על ידי המומחים הרפואיים של בית המשפט, והם כלל לא נשאלו אם פגיעותיו בתאונה מצדיקות הפחתת היקף העבודה באופן קבוע.

 

ב.יתר על כן, מן האישורים עולה כי עת הופקו, הציג התובע עצמו כמי שמועסק בעבודה פיזית קשה הכוללת נשיאת משאות.

 

לא הוכח כי לו ידעו הרופאים התעסוקתיים אליהם פנה התובע כי התובע מועסק כמאבטח, עדיין היה מקבל אישור לצמצם את היקפי שעות העבודה שלו.

 

ג.1.על פי חוות דעתו של ד"ר אמיר אמיתי, קיימת פגיעה קלה בטווח התנועה של עמוד השדרה הצווארי אצל התובע.

 

2.הנכות הראומטולוגית ממנה סובל התובע מתבטאת – על פי חוות דעתו של ד"ר גנדלמן - ברגישות ב-14 מתוך 18 נקודות הדק, בעייפות, בלאות ובסרבול.

 

ד.אני מקבלת כי במצב זה יקשה על התובע להשתלב בסוג העבודות בהן עבד עובר לתאונה, אך אין כאמור, אין בסיס רפואי מוכח להפחתת שעות עבודה גם בעבודה בה הצליח להשתלב.

 

86.ממכלול הראיות (עיקרן תלושי השכר ודו"ח רציפות ביטוח, כמו גם חווה"ד הרפואיות ותשובותיו של ד"ר גנדלמן בחקירה נגדית, וכן עדותו של התובע) מצאתי לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע זהה לנכותו הרפואית.

 

זה יהיה הבסיס לעריכת חישובי הפיצוי לו הוא זכאי בגין פגיעותיו.

 

87.א.1.עברו התעסוקתי של התובע מלמד הוא אינו מצליח להחזיק במקומות עבודה לאורך זמן ועל כן קיים סיכון משמעותי שמא ייפלט לשוק העבודה. במצב דברים זה, יהיה על התובע לחפש עבודה בנכותו.

 

2.על כך יש להוסיף את העובדה כי שכרו היום נמוך משכרו עובר לתאונה ונמוך משמעותית מפוטנציאל השתכרותו (ר' למשל שיעורי השתכרותו בשנת 2019).

 

ב.בשקלול מלוא הנתונים, לרבות אי יציבותו התעסוקתית המוכחת של התובע, המגוון המצומצם של עיסוקים הפתוחים בפניו, שיעורי הנכות שנקבעו לו ואופיין, אני מוצאת כי יש לערוך חישוב אקטוארי מלא לצורך פסיקת הפיצוי המגיע לתובע בשל פגיעותיו.

 

הפיצוי

 

הפסד השתכרות בעבר

 

88.לטענת התובע, ממועד התאונה, ובעקבותיה, לא עבד כלל עד חודש 6.21. עבור תקופה זו עותר התובע לפיצוי בסך 52,500 ₪ (7,500 ₪ (בסיס שכרו טרם התאונה* 7 חודשים).

 

על כך הוא מבקש להוסיף פיצוי בסך של 21,000 ₪ בקירוב, ההפרשים בין שכרו לפני התאונה לבין השכר שהרוויח בחודשים יוני – ספטמבר 2021, עת ניסה להשתלב בעבודות שונות, אך כשל מפאת מגבלותיו.

 

89.הנתבעת מציעה פיצוי של 5,000 ₪ עבור התקופה בה לא עבד התובע לאחר התאונה, כשלטענתה הוא קיבל גם דמי אבטלה ולפיכך לא זכאי לפיצוי נוסף. מעבר לכך, כך הנתבעת, מששב התובע לעבוד הוא משתכר שכר דומה לזה שהרוויח עובר לתאונה ולפיכך אינו זכאי לפיצוי נוסף.

 

הכרעה

 

90.התובע הפסיק לעבוד מאז יום התאונה; תחילת השתלבותו מחדש בשוק העבודה – חודש יוני 2021.

 

א.1.על פי ד"ר אמיתי, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, סבל התובע מנכות זמנית בשיעור של 30% למשך שלושה חודשים; לא נקבעה לתובע תקופת אי כושר מלאה לאחר התאונה.

 

2.על אף זאת ובשים לב לאופי עבודתו של התובע ולשיעור הנכות האורתופדית הזמנית ממנה סבל, אני פוסקת לתובע פיצוי מלא עבור תקופה זו של נכות זמנית ממנה סבל. הפיצוי מסתכם בסך של 21,000 ₪ (7,000 ₪ X 3 חודשים) ובצירוף ריבית שקלית (מחצית התקופה) – 28,800 ₪.

 

ב.1.מחודש פברואר 2021 זה ועד תחילת עבודתו של התובע בחודש יוני 2021 יחושב פיצוי על בסיס שכרו של התובע אצל הנתבעת והפסד בשיעור של 50% משכרו. זאת תוך הבנה כי התובע – אשר מוכשר רק לעבודת כפיים – נאלץ לחפש עבודה בנכותו, כשהוא אף ניסה להשתלב במקומות עבודה שונים ללא הצלחה.

 

2.לפיכך, יעמוד הפיצוי עבור תקופה זו על סך של 14,000 ₪ (50% X 7,000 ₪ X 4 חודשים), ובצירוף ריבית שקלית – 19,100 ₪.

 

ג.עבור תקופה נוספת של שלושה חודשים (יוני עד ספטמבר 2021) אני פוסקת לתובע פיצוי על בסיס נכותו התפקודית (יפורט להלן) וכדלהלן: 20% X 7,000 X 3 חודשים = 4,200 ₪ ובצירוף ריבית שקלית = 5,600 ₪.

 

ד.התובע אינו עותר לפיצוי בגין התקופה שמחודש ספטמבר 2021 ועד היום, ובהתאם אינני פוסקת פיצוי כלשהו.

 

91.סך הפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר: 53,500 ₪.

 

הפסד השתכרות לעתיד

 

92.על בסיס המפורט לעיל, יעמוד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 288,000 ₪ (20% X 7,500 X מ.ה 192.053).

 

הפסד פנסיה (עבר ועתיד)

 

93.12.5% X 341,500 ₪ (סיכום ההפסדים לעבר ולעתיד) ובסה"כ 42,700 ₪.

 

כאב וסבל

 

94.לטענת התובע, עד היום סובל מכאבים משמעותיים, המגבילים אותו בעבודתו ובחיי היום יום, ובגינם הוא מטופל בתרופות, במרפאת כאב בזריקות ואף צורך קנאביס רפואי.

 

בגין כך, עותר התובע לפיצוי בסך 188,131 ₪.

 

95.הנתבעת מציעה פיצוי בסך 20,000 ₪.

הכרעה

 

96.נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 19% (משוקלל), כאמור.

 

לאחר התאונה נזקק התובע גם למגוון טיפולים לרבות הזרקות במסגרת מרפאת כאב.

 

התרשמתי כי התאונה אכן השפיעה על חיי היומיום של התובע. הוא העיד כי עד היום הוא סובל כאבים עד כדי קושי לצאת מן המיטה בבוקר ובגין כך נוטל תרופות מדי פעם (עמ' 17 שורות 1-3), ממשיך בטיפולי טווינא וריפוי בעיסוק (עמ' 28 שורה 25) ואף צורך קנאביס רפואי (שם, שורה 35).

 

97.במכלול הנסיבות, בהתחשב בפגיעתו של התובע, בתקופת ההחלמה הארוכה יחסית ובאורח חייו שהשתנה עקב ובגין התאונה ( אני מוצאת לפצותו בראש נזק זה בסך של 120,000 ש"ח.

 

הוצאות רפואיות וניידות:

 

98.התובע טוען כי לצורך טיפולים ובדיקות, נדרש לנסיעות למרפאות קופ"ח ומרפאת כאב בבלינסון, והוא עותר לפיצוי בסך 48,000 ₪ לעבר ולעתיד.

 

מלבד זאת עותר התובע לפיצוי בגין הוצאות רפואיות שנגרמות לו עקב ובגין התאונה, בהן עלויות של טיפול תרופתי נגד כאב, טיפולים אלטרנטיביים (דיקור, ריפוי בעיסוק, הידרותרפיה וטווינה) וטיפולים פולשניים (זריקות טריגר בין חוליות עמ"ש) וכן קנאביס רפואי (חידוש רישיון).

 

בגין כל אלה עותר התובע לפיצוי בסך של 48,000 ₪.

 

99.הנתבעת אינה מציעה כל פיצוי בראש נזק זה, הן משום שהתובע – לטענתה – לא צירף קבלות, הן משום שמדובר בתאונת עבודה והתובע זכאי להחזר הוצאות מן המל"ל והן משום שעל פי המומחים הרפואיים אין צורך בכל טיפול שהוא.

 

הכרעה

 

100.בניגוד לנטען על ידי הנתבעת, צירף התובע קבלות (ספורות) להוכחת הוצאות שנגרמו לו עקב ובגין התאונה, הן במסגרת ראיותיו והן בקובץ נוסף שהגיש ביום 2.3.25.

 

זאת ועוד, על פי תצהיר עדותו הראשית, התובע פנה לקבלת עיסויים מיד לאחר פגיעתו ועוד טרם פנה לטיפול רפואי.

 

101.מנגד, עיקר הקבלות שצירף הן בגין הוצאות בשנים 2024 ו-2025 והן אינן עולות כדי הסכומים המבוקשים ואינן מתעדות כל הוצאה בגין ניידות.

 

102.בראש נזק זה מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 12,000 ₪. זאת, בהתחשב בפגיעתו של התובע, בעדותו על אודות הטיפולים להם נזקק, על יסוד קבלות שצירף המלמדות על הוצאות הדרושות לו בגין פגיעתו והנכויות שנגרמו לו וההבנה כי לשם קבלת טיפולים רפואיים נדרשות הוצאות נסיעה כלשהן, ותוך התחשבות בכך שהתאונה היא תאונת עבודה והתובע זכאי להחזר על הוצאותיו (על ההחזר החלקי שמקבל התובע, ר' עדותו בעמ' 23-25 לפרוטוקול).

 

ניכויים

 

103.התאונה הוכרה כתאונת עבודה. ביום 23.7.25 הוגשו מסמכי מל"ל ולפיהם מסתכמים תגמולי המל"ל ששולמו לתובע בסך של 90,241 ₪ ובשערוך להיום: 112,400 ₪.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

104. סיכום הנזקים

 

הפסד השתכרות לעבר -53,500 ₪

 

הפסד השתכרות לעתיד -288,000 ₪

 

הפסד פנסיה (עבר ועתיד) -42,700 ₪

 

כאב וסבל -120,000 ₪

 

הוצאות וניידות - 12,000 ₪

------------

סה"כ516,200 ₪

-

אשם תורם10%

________

464,600 ₪

-

תגמולי מל"ל 112,400 ₪ (הפחתה)----------

סה"כ352,200 ₪

 

סוף דבר

 

105.הנתבעת תשלם לתובע סך של 352,200 בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 83,119 ש"ח.

 

כן תישא הנתבעת בהוצאות העדים, כפי שנפסקו, ותשיב לתובע את הוצאות המשפט (אגרת משפט, עלות חווה"ד הרפואיות שהגיש, חלקו בעלויות חווה"ד הרפואיות מטעם בית המשפט), כפי ששולמו, בצירוף ריבית שקלית מיום התשלום.

 

106.הסכומים כולם ישולמו לתובעת בתוך שלושים ימים מהיום אחרת יתווספו להם דמי פיגורים מהיום ועד התשלום בפועל.

 

ניתן היום, ה' חשוון תשפ"ז, 16 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.