החלטה בבקשה לאכיפת זמני שהות

מונחת לפניי בקשה לאכיפת זמני שהות.

רקע עובדתי ודיוני נדרש לעניין

1. הרקע העובדתי והדיוני בעניין הצדדים פורט בהרחבה בהחלטות קודמות ולא מצאתי לשוב ולפרטו (ר' למשל החלטה מיום 3.9.2026).

    

2. בתמצית ייאמר כי שני הצדדים הם מוסלמים; משתייכים לקהילת הלהט"ב; נישאו זל"ז באופן פורמלי לצורך כינון הורות משותפת; מנישואיהם נולד בן יליד 21.1.2023 (להלן גם – הקטין).

    

3. בין הצדדים ננקטו מספר הליכים משפטיים, אחד מהם הוא תביעה לקביעת אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות אותה הגיש המבקש.

    

4. נקבעו זמני שהות זמניים הכוללים לינה אחת באמצע השבוע (ימי ב') וכן סופ"ש לסירוגין (לא כולל לינה במוצ"ש), כאשר בשבוע שבו לא מתקיימת לינה בסופ"ש רשאי האב לפגוש את הקטין ביום שישי למשך שעתיים (החלטות מהימים 13.3.2024, 11.9.2025, 30.4.2026). מעבר הקטין בין ההורים מתבצע מהמסגרת החינוכית או במרכז המסחרי (החלטות מהימים 10.7.2024, 2.9.2026). כמו כן נקבעו הסדרי קשר טלפוני לפיהם הורה רשאי לקיים שיחת וידאו עם ילדו, אחת ליום, למשך חמש דקות (סעיף 2 החלטה מיום 13.3.2024).

    

5. ביום 6.9.2026 נדחתה בקשה ליתן סעד דחוף בהתאם לנוהל נשיאת בית המשפט העליון (נוהל 2-20).

    

6. ביום 7.9.2026 הוגשה הבקשה. נטען, כי האב לא פוגש את בנו וזאת מיום 4.8.2026 לנוכח סירוב המשיבה ללא סיבה מוצדקת; המשיבה פועלת לניכור הקטין מאביו, תוך שהיא פוגעת בקשר שבין האב לבנו, והיא אף אינה מאפשרת למבקש לשוחח עם הקטין בשיחות וידאו; יש להורות למשיבה לקיים את זמני השהות אחרת המשך ההתנהלות עלול להוביל לנתק בלתי הפיך אין הקטין למבקש. לפיכך, עתר המבקש להורות למשיבה לקיים את זמני השהות כסדרם ולמסור את הקטין לידיו במקום ציבורי שייקבע מראש; להורות למשטרה ולשירותי הרווחה לסייע באכיפת זמני השהות אצל המבקש; להטיל על המשיבה סנקציה בגין כל הפרה של זמני השהות.

    

7. ביום 22.9.2026 הוגשה תשובה. נטען כי המשיבה מכירה בחשיבות קיומו של קשר בין האב לבנו, והיא פעלה ופועלת לקיומו התקין; הקשיים בקיום השיחות נובעים מבחירתו של האב להתקשר במועדים נוחים לו ובהתאם לזמינותו האישית, ולא בהתאם למועדים ולשעות שנקבעו בהחלטה; הקטין מביע מצוקה וסירוב נחרץ. יש לבחון את מצבו הרגשי של הקטין ואת הסיבות העומדות בבסיס סירובו. לפיכך, עתרה המשיבה להורות לגורמי מקצוע לפגוש את הקטין על מנת שיביע בפניהם את רצונו ותחושותיו, ולבחון את הסיבות לסירובו לפגוש את אביו, וכן להורות על קבלת תסקיר משלים ועדכני.

    

   דיון והכרעה

8. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה; להלן אנמק.

    

9. ככלל טובתו של קטין לקיים קשר רציף ומשמעותי עם שני הוריו [עמ"ש (חי') 44351-10-17 א' נ' א', פיסקה 42 וההפניות שם (7.4.2018)]. הפסיקה גם עמדה על כך שהאחריות על קשר תקין, קבוע ויציב עם ההורה השני מוטלת על כתפי ההורה המשמורן שהקטין שוהה בביתו את עיקר זמנו. וכפי שנקבע בתה"ס (רשל"צ) 63501-03-18 ש' נ' ש' (5.4.2022): "אל מול כל זכות עומדת חובה, ואל מול זכותו של הורה לקיים קשר עם ילדו, עומדת חובתו של ההורה האחר לאפשר ולהבטיח את הקשר בין הילד לבין ההורה הנוסף, ולמצער שלא לסכל את קיומו".

    

10. כידוע, טובת הילד הספציפי היא זו שניצבת בראש מערך השיקולים [בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית (1.5.2006)].

     

11. במקרה זה, ההתרשמות היא כי הקשר בין האב לבנו הוא קשר מיטיב, וכי המשיבה מתקשה להכיר בחשיבות מקומו ונוכחותו של האב בחיי בנו. עניין זה בא לידי ביטוי בדוחות שהגישו גורמי המקצוע והטיפול הנמצאים בתמונה. לעניין זה ראו תסקיר מיום 29.2.2024 שם תואר הקשר בין האב לבנו כקשר "נפלא" ונכתב כי המשיבה: "אינה מכירה בחשיבות הקשר בין האב לבנו ורוצה לצמצם אותו (גם בפנייתה למשטרה בהוצאת צו הרחקה" (עמ' 15). עוד ראו ממצאי אבחון המסוגלות ההורית שם נכתב כי הצדדים הם הורים: "מיטיבים, שמעוניינים בטובתו של בנם, ואשר מסוגלותם ההורית טובה דיה, ומנגד ישנם סימנים מעוררי דאגה בתפקוד של שניהם. ... ללא סיוע לשני ההורים ישנו סיכוי סביר שX יתחיל להפגין סממני ניכור מאביו, וישנו צורך בהליך טיפולי הולם, שיוכל לעצור תהליך מדאיג זה" (שם, עמ' 36). ראו גם דוח של ד"ר נחום זק"ש אשר התרשמה כי הקשר בין האב לבנו הוא: "קשר יציב, רגוע, חם ומאוזן. ... לא התרשמתי מממצאים התומכים בטענות האם בדבר פגיעה מצד האב בקטין. מנגד, קיים בעייני חשש כי מסרים המועברים לקטין ביחס לאב עלולים להשפיע על תפיסתו את אביו ועל נכונותו של הקטין לקיים עימו קשר" (עמ' 2 דוח מיום 9.9.2026).

     

12. בראי האמור לעיל, טענתה של המשיבה כי הקטין, ילד צעיר שטרם מלאו לו 4 שנים, מביע עמדה ברורה, עקבית ונחרצת ביחס לקשר עם אביו, אותה אף הביע: "בפני אביו באופן ישיר וברור כי אינו מעוניין לדבר עמו וכי אינו מעוניין לראותו. מדובר בעמדה שהקטין מביע בעצמו, ולא בהנחיה או במסר שהאם מוסרת לו" (סעיף 7 לתשובה), מוטלת בספק.

     

    הדברים נכונים ביתר שאת כאשר עמדתו של הקטין ניתנת לשינוי כשהמשיבה נותנת לגיטימציה לקיום הקשר בין המבקש לקטין ומפעילה את סמכותה ההורית. לעניין זה אפנה להודעתה של המשיבה מיום 5.10.2026 שלפיה מפגש בין האב לקטין התקיים כסדרו. עוד אפנה לטענתה של המשיבה לפיה שיחות בין האב לבנו מתקיימות כסדרן (סעיף 6 לתשובה).

     

13. נוכח האמור לעיל, אין מקום לערוך שינוי כלשהו בזמני השהות הזמניים בטרם הוגש תסקיר משלים (החלטה מיום 6.9.2026), ולהימנע מאכיפתם ו/או כפייתם במידת הצורך.

     

14. הפסיקה עמדה על כך שהורה הפוגם באיכות הקשר, פוגע למעשה בהתפתחות הקטין עליו הוא מופקד [תמ"ש (קריות) 3589-02-11 פלוני נ' פלונית (20.12.2011)].

     

15. סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 מעניק לבית המשפט סמכות נרחבת "לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של הקטין" [ר' גם תמ"ש (י-ם) 4287-07-15 פלונית נ' אלמוני (30.4.2017)].

     

16. במקרה זה, כיוצא מטענותיה המשיבה לא מקפידה לקיים את זמני השהות (סעיפים 18-16 לבקשה; סעיף 10 לתשובה). לכן, מצאתי להשתמש בסמכותי הנ"ל ולקבוע סנקציה על מנת לוודא שהקטין יוכל לממש את זכותו לקשר תקין עם שני הוריו.

     

    סוף דבר

17. לפיכך, אני קובעת כדלהלן:

     

    א.אני קובעת כי בגין כל מפגש בין הקטין למבקש, אשר לא יתקיים בהתאם להחלטות בית המשפט (סעיף 4 לעיל), מבלי שהמשיבה הציגה תעודת רופא ערוכה כדין המעידה על מצב בריאותו של הקטין ועל כך שמצבו הרפואי אינו מאפשר את קיום המפגש, תשלם המשיבה למבקש סך של 750 ₪. הליכי גבייה יתנהלו בלשכת הוצל"פ ללא צורך בפנייה מקדימה לבית המשפט.

     

    ב.מסירת הקטין לידי אביו תתקיים כאמור בהחלטה מיום 2.9.2026.

     

    ג.ככל שיתעורר, חלילה, צורך באכיפת זמני השהות הזמניים, יוכל המבקש לפנות למשטרה לקבלת סיוע נדרש.

     

    ד.ניתנות לעו"ס לסדרי דין סמכויות לפי הסעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962 לשנות את מקום ו/או אופן העברת הקטין לצורך קיום זמני השהות הזמניים אצל המבקש.

     

18. ההחלטה ניתנת לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.

     

19. המזכירות תשלח לצדדים ולשירותי הרווחה את ההחלטה.

     

    ניתן היום, ל' תשרי תשפ"ז, 11 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.