פלוני נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה

הרקע לעתירה

1.עניינה של העתירה שלפניי בהחלטת המשיבה לדחות את בקשת העותר למתן אזרחות לבנו מכוח סעיף 9(א)(1) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952.

2.העותר, יליד רוסיה, עלה לישראל ביום 24.10.2019 מכוח זכאותו כנכד ליהודי, בהתאם לסעיף 4א(א) לחוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). העותר הגיע לישראל יחד עם רעייתו ובנם, אזרח רוסיה יליד יוני 2007 (להלן: בנו של העותר או הקטין). בעת כניסתו לישראל קיבל בנו של העותר רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 כנין ליהודי. זאת, לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, ובהתאם לנוהל משרד הפנים שמספרו 5.2.0027 וכותרתו: "נוהל הטיפול במתן מעמד לנין של יהודי" (להלן: נוהל מעמד לקטין). רישיון הישיבה ניתן עד ליום 29.10.2020.

זמן קצר לאחר מכן, ביום 15.11.2019, המשפחה יצאה מישראל חזרה לרוסיה. העותר שב לישראל בחודש מרץ 2021, ורעייתו ובנם שבו לישראל ביום 9.7.2021, היינו בחלוף כשנה ושמונה חודשים מהמועד שבו יצאו מישראל. אין חולק כי במעמד כניסתם לישראל אישרה רשות ההגירה בביקורת הגבולות את כניסתו של הקטין באשרת א/5. זאת, על אף שתוקף האשרה המקורית שניתנה לו פג ביום 29.10.2020. מאז, המשפחה מתגוררת בישראל והקטין למד בבית ספר בישראל.

3.ביום 3.1.2022 הוגשה בקשה לחידוש הרישיון הארעי של הקטין. בקשה זו סורבה ביום 7.12.2022, כמעט שנה לאחר מכן, בטענה שלא הוכח כי מרכז חייהם של העותר ומשפחתו בישראל. ביום 18.1.2023 הוגש ערר פנימי על ההחלטה. החלטה בערר ניתנה ביום 23.4.2023. בהחלטה זו חוּדש הרישיון הארעי לתקופה של שנה, כלומר, עד ליום 23.4.2024. לטענת המשיבה, חידוש הרישיון בוצע בעקבות שינוי בהנחיות ובנהלים. ביום 7.4.2024 הוארך רישיונו של הקטין בשנה נוספת, עד ליום 7.4.2025 (ומאז הוארך פעם נוספת, עד ליום 8.4.2026).

4.ביני לביני, ביום 30.1.2025 הגיש העותר בקשה להעניק לקטין אזרחות ישראלית מכוח סעיף 9(א)(1) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות), המתייחס להענקת אזרחות לקטין תושב ישראל. בקשה זו נדחתה על ידי רשות האוכלוסין וההגירה ביום 21.4.2025. זאת, עקב אי עמידה בתנאי נוהל הטיפול בהענקת אזרחות לקטין לפי סעיף 9(א)(1) לחוק (נוהל מספר 4.5.0001)(להלן: נוהל הענקת אזרחות), המחייב את הקטין והוריו לשהות בישראל כתושבים בשלוש מתוך חמש השנים שקדמו להגשת הבקשה, ובתנאי שהקטין החזיק ברשותו רישיון ישיבה מסוג א/5 או רישיון לישיבת קבע בתקופה זו. העותר הגיש ערר פנימי על ההחלטה ביום 4.5.2025. הערר הפנימי נדחה אף הוא בהחלטת הרשות מיום 27.5.2025. שתי החלטות אלה עומדות במוקד העתירה שלפניי.

טענות העותר

5.טענתו המרכזית של העותר, שאינו מיוצג בהליך זה, היא כי החלטת המשיבה לדחות את הבקשה להעניק אזרחות לבנו מפירה את זכויותיו של הקטין. העותר טוען כי בהליך הסדרת מעמדו של בנו נפלו פגמים משמעותיים וישנן נסיבות מיוחדות אשר המשיבה אינה מתחשבת בהן בהחלטתה. כך, נטען כי בעקבות מגפת הקורונה, שלוותה בסגרים אשר הגבילו את האפשרות לבצע טיסות בין-לאומיות, העותר ובני משפחתו לא היו יכולים לחזור לישראל לאחר שהם נאלצו לשוב לרוסיה על מנת להסדיר את המעבר למגורי קבע בישראל. עוד נטען כי הקטין התגורר בישראל במשך שלוש שנים ו-10 חודשים מתוך חמש השנים שחלפו ממועד קבלת רישיון הישיבה הראשון ביום 29.10.2019. העותר הוסיף כי מחלקת האשרות שגתה בצורה גסה בהערכת העובדות, אשר הובילו לכך שרישומו של הקטין בביטוח הלאומי, בקופת החולים ובמשרד החינוך בוטל, כך שהוא לא היה יכול לקבל טיפול רפואי בעת הצורך או לנהל חיים חברתיים נורמליים של נער במסגרת לימודית וחברית.

לגוף הדברים נטען כי לבן יש זכות לקבל אזרחות ישראלית שכן הוא עומד במלוא התנאים הנדרשים לכך. העותר מדגיש כי מאז ששבו לישראל ביום 9.7.2021 מרכז חייו של בנו מצוי בישראל באופן רציף ומלא – המשפחה מתגוררת בארץ ברציפות, הוא לומד בבית ספר תיכון, מבוטח רפואית ומשולב בחברה הישראלית. העותר הוסיף כי חישוב תקופות המגורים שביצעה המשיבה הוא שגוי ומתעלם מתקופות שהייה חוקית במשך למעלה משלוש וחצי שנים רצופות. לשיטתו, אין לזקוף לחובתו של בנו את שהותו ברוסיה מיום 15.11.2019 ועד ליום 9.7.2021, שכן מדובר בתקופת מגפת הקורונה; וכי המשפחה שבה לישראל בהזדמנות הראשונה שהתאפשרה ביום 9.7.2021, ורשות ההגירה אף אישרה בנמל התעופה בן גוריון את תקפות האשרה של בנו והנפיקה לו אישור כניסה רשמי. בנוסף, נטען כי אין לזקוף לחובתו של הקטין את תקופות העיכוב והסירוב שנגרמו על ידי המשיבה עצמה. העותר מלין על העיכוב של 11 חודשים בטיפול בבקשה להארכת אשרה שהוגשה ביום 3.1.2022 (אך סורבה רק ביום 7.12.2022), וכן פרק זמן של למעלה משלושה חודשים בטיפול בערר שהוגש על החלטה זו ביום 18.1.2023, ואשר מענה לו ניתן רק ביום 23.4.2023. לטענת העותר, הואיל והעיכוב נגרם בשל מחדל הרשות, לא ניתן להתעלם מתקופת השהייה בישראל בין המועדים האמורים לצורך חישוב תקופת המגורים המזכה. לבסוף, העותר מעלה טענות להפרת זכויות יסוד ושימוש לרעה בסמכות, ובכלל זה רישום שגוי של הקטין במערכות הממשלתיות כ"נפטר" ביום 26.12.2022 (לאחר הסירוב להארכת האשרה).

טענות המשיבה

6.לטענת המשיבה לא נפל פגם בהחלטותיה הואיל ולא ניתן להעניק לבנו של העותר אזרחות לפי סעיף 9(א)(1) לחוק האזרחות, שכן הוא לא השלים שהות של שלוש שנים ברישיון מסוג א/5 טרם הגשת הבקשה, כנדרש בסעיף ה.10.ג(2) לנוהל מעמד לנין ובנוהל הענקת אזרחות. לטענת המשיבה, יש למנות את תקופת שלוש השנים ממועד הנפקת הרישיון הארעי ביום 23.4.2023, ולקבוע בהתאם כי במועד הגשת הבקשה (30.1.2025) והערר הפנימי (4.5.2025) לא התקיימו תנאי הסף המנויים בנהלי המשיבה.

7.המשיבה טוענת עוד כי יש לדחות את טענות העותר באשר למגפת הקורונה ככזו שמנעה מהעותר ומשפחתו לחזור לישראל. לטענתה, בני המשפחה יצאו מישראל בחודש נובמבר 2019, קרי כשלושה חודשים לפני התפשטות נגיף הקורונה בישראל, ושבו לישראל רק בחודשים מרץ ויולי 2021, כאשר היה באפשרותם לשוב לישראל מוקדם יותר בהתאם למדיניות משרד הבריאות באותה עת. על כן, נטען כי הטענה בדבר מניעה מוחלטת אינה מניחה את הדעת. זאת ועוד, כאשר בני המשפחה שבו לישראל, הוחלט לתת לבן רישיון מסוג א/5 מחדש, ולא ניתן להחשיב את התקופה הקודמת שבה החזיק ברישיון תקף.

8.המשיבה דחתה את הטענה כי כניסתו של בנו של העותר לארץ ביום 9.7.2021 מהווה הוכחה לסטטוס מוסדר. לטענתה, כניסתו השנייה של הקטין התאפשרה בשל שגגה בביקורת הגבולות בנמל התעופה בן גוריון. למעשה, כך נטען, תוקף הרישיון הראשון שניתן לבנו של העותר פקע ביום 29.10.2020 – בעת ששהה מחוץ לישראל – ועל כן היה עליו לפנות לנציגות הישראלית במקום הימצאו לשם הסדרת מעמדו טרם הגעתו ארצה. המשיבה דחתה גם את הטענה כי נפל דופי בהתנהלותה וטענה כי עניינו של הקטין נבחן בקפידה ובדקדקנות על ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים אצל המשיבה. המשיבה הסבירה כי העיכובים במענה מצידה נבעו ממורכבות המקרה ומכך שמשפחת העותר לא קיימה מרכז חיים משותף בישראל כנדרש בנוהל נין. לשיטתה, החלטת הסירוב מיום 7.12.2022 התקבלה כדין בהיעדר הוכחת מרכז חיים משותף בארץ בתקופה שמיום 15.11.2019 ועד ליום 9.7.2021, כאשר העותרים השתהו כחצי שנה בפנייה לרשות להסדרת המעמד לאחר שובם. בנסיבות אלה, ומשום שהקטין לא שהה בישראל מאז קבלת האשרה הראשונה, סורבה הארכת האשרה. המשיבה הדגישה כי הרישיון שאושר לבן ביום 23.4.2023 לא ניתן כהודאה בטעות או כביטול רטרואקטיבי של החלטת הסירוב, אלא לפנים משורת הדין ובהתאם להנחיות מטה חדשות מיום 2.4.2023 שהיטיבו עם העותר. הנחיות אלה אפשרו לאשר רישיון מחדש למשך שלוש שנים ככל שמשפחת הנין יצאה כתא משפחתי אחד וביקשה לשוב לישראל כשהנין עודנו קטין. משמעות הדבר, לפי הטענה, היא כי ספירת השנים החלה מחדש ללא כל רלוונטיות לשהות המקדימה והבלתי מוסדרת בשנים 2022-2021.

המשיבה דחתה גם את שיטת חישוב השנים של העותר והבהירה כי שהייה בישראל שלא מכוח רישיון א/5 תקף אינה יכולה להיספר לזכותו של המבקש לצורך קבלת אזרחות. בהתאם לנהלים, חישוב שהיית המבקש מותנה בכך שהחזיק בפועל ברישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 או ברישיון לישיבת קבע בתקופה הרלוונטית, ועל כן תקופות השהות הבלתי מוסדרות של הקטין אינן נספרות. עוד הבהירה המשיבה כי בפועל, מהמועד האחרון שבו הקטין נכנס לישראל (בחודש יולי 2021) הוא למעשה מחזיק ברישיון מסוג א/5 תקף מיום 23.4.2023, אז אושר חידוש רישיונו לשלוש שנים מחדש כאמור לעיל. המשמעות היא שתקופת השהייה ברישיון כדין בישראל עומדת על כשנתיים ושלושה חודשים עד מועד הגשת העתירה. המשיבה הרחיבה בטיעוניה על אודות הרציונל שבנוהל מעמד לנין, שהוא הרצון לשמור על מסגרת התא המשפחתי. ברוח זו נטען כי ההנחיות שונו כך שבמקרה שהורה זכאי שבות מגיע לישראל עם קטין שאינו זכאי שבות, תיבחן המסגרת המשפחתית על מנת להימנע מפיצולו. על כן, נקבע כי ככל שהמשפחה עזבה יחד וחזרה לישראל לאחר מכן, כיחידה משפחתית אחת, תיבחן שוב האפשרות למתן מעמד לקטין, לתקופה חדשה של שנה בכל פעם ולכל היותר שלוש שנים (שבסיומן ניתן להגיש בקשה לאזרחות – ככל שהמבקש עדיין קטין – או להתחיל הליך התאזרחות).

9.יצוין כי לאחר שהתקיים דיון מקדמי בעתירה הוצע כי המשיבה תבחן שוב את לוחות הזמנים, בין היתר על רקע האשרה שניתנה במועד הכניסה השנייה של הקטין לישראל ובשים לב לפרק הזמן הממושך שנדרש להחלטה בבקשת הארכה. המשיבה הגישה השלמה, ולאחריה התקיים דיון נוסף שבו, בין היתר, נבחנו הקשיים בעמדת המשיבה. בהמשך לכך, המשיבה הגישה הודעה משלימה ובה הציעה כי בנו של העותר יגיש בקשה להתאזרחות כבגיר ולא כקטין (כלומר, לא בהמשך לנוהל מעמד לנין) וזו תיבחן, בין היתר, בשים לב להערות בית המשפט. העותר דחה הצעה זו. על כן, המשיבה ביקשה שיינתן פסק דין בעתירה על יסוד החומר שהוגש, וכך גם העותר.

דיון והכרעה

10.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה במובן זה שיש שעניינו של הקטין יושב לדיון אצל המשיבה לצורך החלטה בבקשת האזרחות שהוגשה, ועל יסוד הקביעות שלהלן.

11.חוק השבות מעניק ליהודים ובני משפחותיהם זכאות לקבלת מעמד עולה. זכות זו מתפרשת גם לילדיו של יהודי ולנכדיו של יהודי. כך קיבל העותר את אזרחותו, כאמור בעתירה, בהיותו נכד של יהודי. בנו של העותר, אפוא, הוא נין של יהודי. חוק השבות אינו מעניק לנין זכות "אוטומטית" למעמד עולה. מעמדו של הנין מוסדר במסגרת נוהל מעמד לנין. לפי נוהל מעמד לנין, קטין שהגיע לישראל עם הוריו – אשר הוכרו כזכאי שבות וקיבלו מעמד כעולים – יוכל לקבל רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 למשך שנה. זאת, על מנת לאפשר שמירה על אחדות התא המשפחתי הקיים ערב עלייתם ארצה. בהתאם להוראות נוהל מעמד לנין, בתום שנה – ובהיעדר מניעה בהתאם להוראות הנוהל – תוקף הרישיון יוארך בשנה נוספת, ובסך הכול הרישיון יינתן לשלוש שנים. עוד נקבע בנוהל כי בכל שנה, טרם יוארך תוקף הרישיון, יש לבדוק כי הנין מקיים מרכז חיים משותף בישראל עם הוריו. זאת, בהתאם לנוהל "בדיקה וקביעת מרכז חיים" שמספרו 1.13.0001 (להלן: נוהל מרכז חיים).

בתום שלוש שנים שבהן מחזיק הקטין ברישיון ארעי מסוג א/5, ובהנחה שהוא עודנו קטין, באפשרות הוריו להגיש עבורו בקשה להענקת אזרחות ישראלית לפי סעיף 9(א)(1) לחוק האזרחות או בקשה לרישיון לישיבת קבע. כדי לקבל אזרחות על הקטין לעמוד במספר תנאים ודרישות, וביניהם, הוכחת קיום מרכז חיים משותף של הקטין עם הוריו בישראל, שהייה בישראל ברישיון בשלוש מתוך חמש השנים שקדמו להגשת הבקשה והעדר מניעה פלילית או ביטחונית. בהליך שלפניי המחלוקת התרכזה בשאלה אם התקיים התנאי שלפיו על הקטין לשהות בישראל כתושב (בעל אשרת א/5 או כתושב קבע) במשך שלוש מתוך חמש השנים שקדמו להגשת בקשה.

12.זה המקום לציין כי כפי שעלה בדיון בעתירה מסלול ההתאזרחות של נין של יהודי משתנה בין נין שהוא קטין לנין שהוא בגיר. אין חולק כי בנו של העותר – שהוא כיום בגיר – יכול להגיש בקשה לאזרחות במסלול הבגירים (וכיום גם אין חולק על כך שהוא מחזיק באשרת א/5 שלוש שנים גם על פי ספירת המשיבה). ואולם, העותר עמד על כך שיש לבחון את הבקשה במסלול הענקת האזרחות לקטינים, הואיל והבקשה הוגשה במועד שבנו של העותר היה קטין. המשיבה לא חלקה על כך, אלא שלשיטתה לא התקיימו התנאים להענקת האזרחות לנין קטין.

13.בהחלטות נושא ההליך הנוכחי (מהימים 21.4.2025 ו-27.5.2025) הנימוק שניתן לדחיית הבקשה למתן אזרחות הוא כי הקטין לא החזיק ברישיון ישיבה מסוג א/5 בתקופה של שלוש מתוך חמש השנים שקדמו לבקשה (ראו, בסעיף 11 להחלטה מיום 21.4.2025 ובסעיף 2(א) להחלטה בערר). מסקנה זו מבוססת על עמדת המשיבה לפיה יש למנות את התקופה שבה הקטין שוהה בישראל החל מיום 23.4.2023, אז ניתנה לקטין אשרת א/5 במסגרת הערר שהתקבל על ההחלטה לדחות את בקשת העותר להאריך את אשרת הקטין. לפיכך, השאלה העומדת להכרעה היא האם יש לקבל את עמדת המשיבה בעניין זה או את עמדת העותר, שלפיה יש למנות את מלוא התקופה ממועד הכניסה לישראל לראשונה.

14.עיון בהשתלשלות העניינים מעלה כי ניתן לחלק את שהותו של הקטין בישראל לשלוש תקופות. התקופה הראשונה החלה עם הכניסה לישראל לראשונה (ביום 24.10.2019). במועד זה קיבל הקטין אשרת רישיון א/5 לשנה. המשפחה שהתה בישראל כשלושה שבועות ועזבה כיחידה אחת. הקטין ואימו שבו לישראל בחלוף כשנה ושמונה חודשים, ביום 9.7.2021 (העותר שב לישראל מספר חודשים קודם לכן).

התקופה השנייה החלה ביום הכניסה השנייה לישראל (9.7.2021) והיא משתרעת עד המועד שבו התקבל הערר שהוגש על הבקשה להארכת הארכה, ביום 23.4.2023. שאלת מעמדו של הקטין בתקופה זו היא המצויה במחלוקת המרכזית בהליך. בתקופה זו אירעו מספר אירועים: הקטין נכנס לישראל וניתנה לו אשרת כניסה בביקורת הגבולות; הוגשה בקשה לחידוש האשרה ביום 3.1.2022; ניתנה החלטה שדוחה את הבקשה ביום 7.12.2022; ערר על החלטה זו הוגש ביום 16.1.2023, והחלטה בערר ניתנה ביום 23.4.2023, ובמסגרתה ניתן לקטין רישיון ישיבה א/5 לתקופה של שנה.

התקופה השלישית החלה ביום 23.4.2023 – אז ניתנה אשרת א/5 – ונמשכה עד המועד שבו הוגשה הבקשה למתן אזרחות (ביום 30.1.2025) וסורבה (ביום 21.4.2025). ערר הוגש ביום 4.5.2025 ונדחה ביום 27.5.2025. לכל אורך התקופה השלישית (ואף לאחר שהוגשה העתירה שלפניי) הייתה לקטין אשרת שהייה א/5.

15.הצדדים מסכימים שבתקופה השלישית העותר החזיק ברישיון כדין לתקופה של שנה ותשעה חודשים. הצדדים חלוקים בשאלה אם ניתן לחשב שהות בישראל גם בתקופות הראשונה והשנייה.

16.אפתח בתקופה הראשונה. לא מצאתי לקבל את טענות העותר ביחס לתקופה זו, שבה העותר ומשפחתו שהו בישראל במשך כשלושה שבועות בלבד. גם אם ניתן לקבל את הטענה שהעותר ומשפחתו שבו לרוסיה לצורך הסדרת עניינים שונים קודם החזרה הקבועה לישראל, אין בכך כדי להסביר מדוע הקטין שב לישראל רק בחלוף כשנה ושמונה חודשים. זאת במיוחד בשים לב לעובדה שהעותר שב לישראל בחודש מרץ 2021, ואילו הקטין ואימו שבו לישראל בחודש יולי 2021. הדבר מלמד על כך שלא הייתה מניעה לשוב לישראל בשל מגיפת הקורונה כפי שנטען (ולכל הפחות בחודש מרץ 2021). העותר טען כי בין חודש מרץ 2021 לחודש יוני 2021 הושהתה פעילות משרד הפנים בשל מגיפת הקורונה, אולם לא הובהר אם לא ניתן היה להגיש בקשות. זאת ועוד, כפי שהבהירה המשיבה, מגיפת הקורונה פרצה רק כשלושה חודשים לאחר עזיבת המשפחה את ישראל, ומבלי שהוכח שהמניעה לטוס לישראל (או לעזוב את רוסיה) חלה לכל אורך התקופה. בנסיבות אלה, אין לומר כי מרכז חייו של הקטין היה בישראל באותה תקופה. משכך, לא מצאתי להתערב בהחלטה המשיבה כי אין לחשב תקופה זו במניין שלוש השנים.

17.המחלוקת מתרכזת, אם כן, בתקופה השנייה. כאמור, ראשיתה של התקופה ביום שבו הקטין נכנס לישראל בשנית ביום 9.7.2021 וסיומה ביום 23.4.2023, אז אושר הרישיון. במועד שבו הקטין נכנס לישראל בפעם השנייה תוקף האשרה המקורית שניתנה לו פג. חרף האמור, במועד ההגעה של הקטין לישראל הונפק לו אישור כניסה שבו נכתב, כך נטען, כי ברשותו אשרת א/5 פעילה (ראו, בערר שהוגש ביום 4.5.2025; הערר צורף כנספח לעתירה וצורף לו גם אישור הכניסה. מדובר בצילום באיכות ירודה שלא מאפשר לראות בבירור את כל חלקיו).

18.המשיבה לא חלקה על כך שהקטין הורשה להיכנס לישראל על אף שלא החזיק ברישיון תקף באותה עת. למעשה, המשיבה ציינה בתגובה המקדמית כי בנו של העותר "נכנס לישראל ברישיון מסוג א/5 שניתן לו בביקורת הגבולות, ככל הנראה עקב טעות מאחר שתוקף רישיונו פג כבר ביום 29.10.2020 והיה עליו להגיש בקשה לחידוש רישיונו בנציגות הישראלית בחו"ל טרם הגעתו לישראל" (סעיף 6 לתגובה המקדמית). המשיבה לא הבהירה מה פשר הטעות הנטענת, או מדוע מדובר בטעות. בפרט – וגם בהנחה שמדובר בטעות – לא הובהרו תוצאות הטעות. יתרה מזו, המשיבה לא ביטלה את הרישיון באופן רטרואקטיבי, לא הודיעה לעותר שמדובר בטעות, ולא ביקשה שיסדיר את המעמד בהתאם (ראו בעמ' 2 לתמליל מיום 22.6.2026 בשורות 24-20). ממכלול החומר העובדתי שהוגש עולה כי אשרה זו עמדה בתוקף עד החלטת המשיבה מחודש דצמבר 2022, אז נדחתה בקשת העותר להארכת האשרה. בשלב זה, כך נראה, האשרה בוטלה, והעותר טען כי בוטל רישומו של הקטין בביטוח הלאומי.

19.בערר שהגיש העותר ביום 4.5.2025 (ערר המתייחס להחלטה לדחות את בקשת האזרחות) העותר טען כי נוכח העובדה שהונפקה לקטין אשרה עם כניסתו לישראל, הוא לא סבר שיש דחיפות בהארכת האשרה ופעל לקביעת מועד להארכתה בחודש אוקטובר 2021 (בפועל, נטען כי נקבע תור בלשכה אחרת, ועל כן, תואם מועד חדש לחודש ינואר 2022). העותר הוסיף כי סבר שאין כל קושי עם האשרה גם על רקע העובדה שהקטין קיבל שירותי רפואה באמצעות קופת החולים ונרשם ללימודים בתיכון בתנאי פנימייה במימון ממשלתי מלא.

20.המשיבה לא הבהירה מהו לשיטתה מעמדו של הקטין בתקופה שהחלה עם הכניסה השנייה לישראל (בחודש יולי 2021) ועד מועד הסירוב (בחודש דצמבר 2022). המשיבה לא הבהירה מדוע – בהינתן האשרה שניתנה במועד הכניסה לישראל ובהתחשב בכך שהיא עצמה לא הודיעה לעותר שהאשרה ניתנה בשוגג – העותר אמור היה להבין שיש בעיה עם האשרה שניתנה. מדובר בתקופה ממושכת של שנה וחצי, שככל שתצורף לתקופה השלישית, יהיה בכך די כדי לעמוד בתנאי של שהייה בישראל במשך שלוש שנים מתוך חמש.

21.אף בהחלטות נושא ההליך הנוכחי המשיבה לא התייחסה לתקופה זו. כך, למשל, בהחלטה בערר נכתב כי: "ג. הקטין יצא מישראל ביום 15.11.2019 וחזר לישראל ביום 09.07.2021, כעבור כשנה ושמונה חודשים. יצוין כי הקטין חזר לישראל ללא אשרה בתוקף וללא אשרת כניסה חוזרת. ד. ביום 03.01.2022 נכח הקטין בלשכת הרשות בנתניה, יחד עם הוריו, לצורך הגשת בקשה לחדש את אשרתו מסוג א/5 תושב ארעי". הגם שאכן, הקטין חזר לישראל ללא אשרה בתוקף וללא אשרת כניסה חוזרת, זו הונפקה עבורו עם כניסתו לישראל ולא בוטלה עד לחודש דצמבר 2022. על כן, לכל הפחות היה על המשיבה להתמודד עם פרק הזמן האמור ולהבהיר מדוע לשיטתה אין להביא אותו במניין השנים לצורך הגשת בקשת האזרחות. בדיון שהתקיים בעתירה הועלה עניין זה. עמדתה של המשיבה הייתה כי האשרה הונפקה בטעות, וכי הפסיקה מכירה בכך שאין להנציח טעות של הרשות (עמ' 2 לתמליל, הנושא תאריך 22.6.2026, בשורות 14-5). המשיבה אף אישרה בדיון שבשום שלב לא נמסר לעותר או לקטין שנעשתה לשיטת המשיבה טעות וכי עליו להסדיר את מעמדו.

22.עמדתה של המשיבה בעניין זה מעוררת קושי. תחילה, המשיבה לא הבהירה מדוע מדובר בטעות. כך, לא הובהר אם מדובר בטעות במובן של אי-חוקיות במתן האשרה, חריגה מסמכותו של פקיד ההגירה בביקורת הגבולות, או הפעלה שגויה של שיקול דעת בהתאם להנחיות ולנהלים באותה עת (לרבות בכל הנוגע לנוסח של נוהל מעמד לנין, כפי שהיה בתוקף במועד הגשת הבקשה). גם בהנחה שמדובר בטעות, המשיבה לא הבהירה מתי התגלתה הטעות הנטענת. בקשת העותר להארכת האשרה הוגשה בינואר 2022. החלטה הדוחה את הבקשה ניתנה כמעט שנה לאחר מכן – בדצמבר 2022. בפרק הזמן האמור המשיבה שקלה את בקשת העותר, בחנה את סוגיית קיומו של מרכז חיים, ואף נטען כי נוכח מורכבות העניין הוא הועבר לדיון בקרב גורמי המטה. יש להניח כי במהלך התקופה הזו התגלתה הטעות הנטענת, אולם לא הובהר באיזה שלב. זאת ועוד; המשיבה לא שיקפה כלפי חוץ את עמדתה כי מדובר בטעות, לא נתנה לעותר הזדמנות להתייחס לעניין, ולא ביטלה את האשרה עד לחודש דצמבר 2022. למרות זאת, המשיבה התעלמה מתקופה זו לצורך חישוב התקופות שבהן הקטין שהה בישראל כשהוא מחזיק באשרת א/5. התעלמות זו, שתוצאתה הייתה דחיית בקשתו לאזרחות, מהווה דה פקטו ביטול בדיעבד של האשרה.

23.כפי שנקבע לא אחת, לרשות המינהלית יש סמכות כללית לתקן החלטה שניתנה בטעות (מכוח סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981), וכפי שציינה המשיבה, אכן אין הצדקה בכל מקרה להנציח טעות קיימת. ואולם, ביטול או שינוי של החלטה קודמת בשל טעות כפופים לשיקולים שונים ולנסיבות מתאימות. זאת במיוחד במצבים שבהם הטעות נגרמה בשל התנהלות הרשות וכאשר הפרט הסתמך על ההחלטה המינהלית. במצבים כאלה אמנם:

"ניתן לתקן את הטעות או לבטל את ההחלטה, אולם זאת רק בנסיבות מיוחדות או אם קיים אינטרס ציבורי מיוחד בתיקון הטעות, כגון שכתוצאה מן הטעות עלול להיגרם לציבור נזק חמור. ההסבר לכך כפול. ראשית, האזרח רשאי להניח כי הרשות ערכה את הבדיקות הנדרשות, ואינו צריך לחשוש שהכל ייפתח מחדש בשל טעות גרידא. כמו כן הרשות המינהלית צריכה לקבוע לעצמה סדרי עבודה נאותים, המבטיחים שהבדיקות הנדרשות ייערכו לפני מתן ההחלטה ולא לאחר מכן" (יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב 1397-1396 (2011)).

האפשרות לבטל בדיעבד את ההחלטה קשורה למידת הפגיעה באזרח ובאינטרס ההסתמכות, ומנגד, למידת הפגיעה באינטרס הציבורי. כך, ככל שמדובר בפגיעה קשה יותר באינטרס ההסתמכות והציפייה, יידרשו טעמים משכנעים יותר לכך (ראו, בהקשר של שלילת תעודה עולה ואזרחות, בג"ץ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, פ"ד נח(1) 919 (2003)). בנוסף, בפסיקה נקשרה האפשרות לתקן בדיעבד החלטה שניתנה בשל טעות גם לטיבה של הטעות, ואם מדובר בטעות שמקורה בחריגה מסמכות, בטעות טכנית או בטעות בהפעלת שיקול דעת או יישום לא נכון של מדיניות (ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, תל-אביב, פ''ד לז(1) 337 (1983)).

24.תיקון החלטה שניתנה בטעות כפופה בנוסף גם לפרוצדורה מסוימת. כך, למשל, התיקון צריך להיעשות באותה דרך שבה ניתנה ההחלטה (ראו, דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 380 (2010)). אף נמצא כי אם רשות פרסמה החלטה שלא הייתה מחויבת לפרסמה, חלה עליה חובה לפרסם גם את תיקון ההחלטה (ראו, שם, בעמ' 382). זאת, בשל ההסתמכות האפשרית על המצג שהציגה הרשות. דומה כי הדברים יפים מקל וחומר ביידוע האזרח בנוגע לשינוי החלטה פרטנית הנוגעת אליו. לבסוף, בכל הנוגע לתחולה של התיקון – ובפרט, אם התיקון יחול באופן רטרואקטיבי – נמצא כי: "...בשל החסרונות הברורים של תחולה רטרואקטיבית, מן ההיבטים של הגנה על ההסתמכות ועל ציפיות סבירות, גם שינוין של החלטות בעייתיות (מוטעות או אף בלתי חוקיות) כפוף להגבלה הכללית על תחולה רטרואקטיבית. תיקון רטרואקטיבי הוא אפשרי רק אם החקיקה הרלוונטית כוללת הסמכה לקבלת החלטות רטרואקטיביות...". בהתאם, נקבע כי ההסמכה הכללית לתיקון החלטות, הקבועה בסעיף 15 לחוק הפרשנות, "אינה כוללת הסמכה לשינוי תוצאותיהן של ההחלטות לגבי העבר, בהיעדר התייחסות מפורשת לכך בחקיקה הנוגעת בדבר" (ראו, שם, בעמ' 384).

25.העתירה שלפניי אינה מתייחסת ישירות להחלטה לדחות את בקשת העותר להארכת האשרה. אולם, ההחלטה בערר בנוגע לבקשת ההתאזרחות – שהיא העומדת במוקד העתירה – התעלמה מהתקופה שבה הקטין החזיק באשרת א/5 לאחר כניסתו השנייה לישראל, וזאת, לפי עמדת המשיבה, הואיל ומדובר בהחלטה שניתנה בטעות. בכך, יש לראות את המשיבה כמי ש"תיקנה" את ההחלטה בדיעבד, ביטלה את האשרה, והחילה את התיקון באופן רטרואקטיבי. בנסיבות שבהן לא הובהר טיבה של הטעות, לא ניתנה לעותר אפשרות להתייחס לעניין, והמשיבה כלל לא יידעה את העותר על כך, מדובר בהתנהלות בעייתית שאין בה להצדיק החלה רטרואקטיבית של התיקון. גם אם הרשות רשאית הייתה לתקן את הטעות במובן זה שהאשרה לא תוארך, לא הונח טעם משכנע מדוע יש להתעלם מהתקופה שבה הקטין החזיק באשרה, שלכל הפחות מנקודת מבטו, ניתנה לו כדין. ההתעלמות מתקופה זו מעבירה את האחריות והתוצאה של הטעות לפתחו של העותר, שהסתמך על קיומה של אשרה כדין. מדובר בפגיעה משמעותית באינטרס ההסתמכות, במיוחד על רקע הזכות העומדת על הפרק.

26.נוכח מסקנה זו, לא מצאתי כי הייתה הצדקה להתעלם מהתקופה שבה הקטין החזיק באשרת א/5 לאחר כניסתו השנייה לישראל. מדובר בתקופה שמיום 9.7.2021 ועד ליום 7.12.2022 (אז התקבלה החלטה לדחות את הבקשה להאריך את האשרה).

27.המשיבה טענה כי הארכת אשרה א/5 ביום 23.4.2023 התאפשרה אך בשל קיומן של הנחיות חדשות, ואילו הייתה ניתנה החלטה בבקשה על אתר, הבקשה הייתה נדחית. לטענתה, בשים לב לעובדה שהעותר ומשפחתו עזבו את ישראל ושבו אליה, המשמעות היא שמתן האשרה מתחיל ספירה "מחדש" של מניין שלוש השנים. פרשנות זו מבוססת על האמור בסעיף ה.10.ג.(2) לנוהל מעמד לנין, אשר קובע כי: "במקרה בו נין קיבל בעבר רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 מכוח נוהל זה, המשפחה כולה יצאה מישראל ועתה כל המשפחה שבה ארצה כתא משפחתי אחד ומבקשים לחזור להתגורר בישראל והנין עדיין קטין – יגישו הורי הנין בקשה להסדרת מעמדו ובסמכות נציג שירות בלשכה לאשר מתן רישיון ארעי א/5 למשך 3 שנים מחדש ובכפוף לעמידה בשאר תנאי הנוהל" (ההדגשה הּוספה). עניין זה לא הובהר עד תומו בעתירה שלפניי, לרבות הפרשנות של המילה "מחדש" ואם הכוונה היא שמניין שלוש השנים מתאפס במועד האמור. מכל מקום, לא מצאתי להידרש לשאלה זו או להכריע בה. המשיבה טענה כי הנחיות אלה לא עמדו בתוקף במועד כניסת הקטין לישראל או במועד הגשת הבקשה להארכת האשרה (מהתגובה עולה כי ההנחיות התקבלו בחודש אפריל 2023). מקובלת עליי עמדת המשיבה כי העיכוב במתן החלטה בבקשת הארכה נבע מכך שהמשיבה ביקשה לסייע לקטין ולהמתין לכניסה לתוקף של ההנחיות החדשות, כך שיתאפשר ליתן לו אשרה. ואולם, בנסיבות העניין הנוכחי אין בכך כדי להעלות או להוריד. זאת, כיוון שבעת כניסתו של הקטין לישראל ניתנה לו אשרה (גם אם בטעות). בשל כך, מצבו של הקטין שונה ממי שבקשתו לאשרה סורבה בשל שהייתו מחוץ לישראל. בנוסף, העובדה שהמשיבה לא הודיעה לעותר את עמדתה בנוגע לטעות, בצירוף פרק הזמן הממושך שנדרש להחלטה בעניינו, יצרו אינטרס הסתמכות ממשי על קיומה של אשרה כדין, ופגעו באפשרות לתקוף את עמדתה של המשיבה (למשל, ביחס לשאלת פרק הזמן הנדרש להוכחת מרכז חיים בישראל). בנסיבות אלה, גם בהנחה שתתקבל הפרשנות של המשיבה (וכאמור, אינני נדרשת לעניין זה), צירוף הנסיבות במקרה זה – ובהן, העובדה שניתנה אשרה לקטין עם חזרתו לישראל, מועד כניסת ההנחיות החדשות לתוקף, ופרק הזמן שנדרש למשיבה להשיב לבקשה ולערר – אינם מצדיקים החלה רטרואקטיבית של ההחלטות, במובן זה שהתקופה שבה העותר החזיק באשרת א/5 לאחר כניסתו השנייה לישראל לא תיחשב כלל.

28.במכלול הנימוקים שלעיל, מצאתי לקבל את העתירה במובן זה שיש למנות במניין שלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה לאזרחות גם את התקופה שבה הקטין החזיק באשרת א/5 ממועד הכניסה השני לישראל (ביום 9.7.2021) ועד המועד שבו האשרה בוטלה בחודש דצמבר 2022. על כן, בקשת העותר למתן אזרחות לקטין תוחזר למשיבה לצורך השלמת ההחלטה על יסוד קביעה זו ובשים לב לכך שבנו של העותר היה קטין במועד הגשת הבקשה.

29.בהתחשב בפרק הזמן הממושך שנדרש לרשות לטיפול בבקשות שהגיש העותר ולרצונו של הקטין להתגייס לצבא, המשיבה תיתן את החלטתה בהקדם האפשרי. זאת, תוך שמירת האפשרות של העותר לעתור כנגד אי מתן החלטה במועד.

30.סוף דבר, העתירה מתקבלת כאמור בפסקה 28 לעיל. הואיל והעותר לא היה מיוצג בהליך, המשיבה תישא בהוצאות על הצד הנמוך, בסך כולל של 4,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ז, 04 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.