פלונית נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

לפניי תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובעת ילידת X/X/1999 אשר נפגעה בשתי תאונות דרכים; האחת, מיום 4/1/21 והשניה מיום 29/5/2022. שתי התאונות אירעו עת התובעת רכבה על אופנוע אשר היה מבוטח בביטוח חובה במועדים הרלוונטיים ביחס לשתי התאונות גם יחד, על ידי הנתבעת.

על פי הנטען, בשני המקרים מדובר בתאונות עצמיות, עת התובעת איבדה שליטה על האופנוע עליו נהגה. אין חולק כי התאונה השניה הוכרה כתאונת עבודה עת התובעת עבדה בשליחויות (להלן: "תאונה ראשונה", "תאונה שניה").

התביעה הוגשה בעילה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובעת על פי החוק בגין שתי התאונות, ועל כן המחלוקת שנטשה בין הצדדים נסובה סביב סוגיית הנזק בלבד.

טיב הפגיעה, ושיעור הנכות הרפואית הצמיתה

בעקבות התאונה הראשונה פונתה התובעת לחדר מיון בית חולים הדסה הר הצופים שם אובחנה חבלה ביד וכף רגל שמאל אשר כללה: שבר גליל מקורב באצבע 3 יד שמאל ושבר בעצם המסרק הרביעית ובגליל המקורב אצבע חמישית של כף רגל ימין, בעוד שבתאונה השניה נגרם לתובעת שבר שורש כף יד שמאל. לאחר קיבוע כף יד שמאל וכף רגל ימין בגבס שוחררה התובעת לביתה.

לבדיקת התובעת בקשר לשתי התאונות, מונו שלושה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורטופדי, הפסיכיאטרי והראומטולוגי, אשר קבעו בחוות דעתם כדלקמן:

• המומחה בתחום האורטופדי-ד"ר שי טננבאום- המומחה מונה לבדיקת התובעת בגין התאונה הראשונה בלבד. בחוות דעתו מיום 22/8/2024 קבע: עמ"ש צווארי-עיקר ממצאי הבדיקה הגופנית כוללים הגבלה קלה בתנועות כיפוף ורוטציה לימין ללא גירושי שורשי או קיפוח עצבי. עמ"ש מתני/אגן- נמצא טווח תנועה מלא של עמ"ש מתני ומפרקי הירך ללא גירוי שורשי/ קיפוח עצבי או כל ממצא פתולוגי. קרסול/ כף רגל ימין-רגישות קלה במפרק בסיס אצבע חמישית ללא רגישות על פני עצם מסרק רביעית ללא הגבלה בתנועות הקרסול/כף רגל. בנוסף נותרה צלקת בתר חבלתית. כף יד שמאל- בבדיקה רגישות מינימאלית באזור גליל מקורב של אצבע שלישית ללא הגבלת תנועה, ללא פגיעה ביציבות. בצילום עדכני נראה כי השבר התחבר באופן מלא ונותרה אי סדירות במשטח המפרקי. נותרה הגבלה קלה ביכולתה לבצע פעולות הכרוכות בהנעת הצוואר ופעילות גופנית עצימה. נכות זמנית: אי כושר מלא חודש וחצי, 30% לחודש וחצי נוספים. נכות צמיתה: עמ"ש צווארי- 3.5% הגבלה קלה בתנועת כיפוף ורוטציה לימין, 2.5% תחלואת כף יד שמאל עם שבר תוך מפרקי בגליל מקורב אצבע שלישית, 2% תחלואה כוללת כף רגל ימין לאחר שבר תוך מפרקי בסיס אצבע חמישית, 5% מכלול צלקות בתר חבלתיות מכערות במידה קלה וללא רגישות למגע. נכות צמיתה משוקללת: 12.41% (לא כולל צלקת- 8% במעוגל). באשר להמשך הטיפול והמלצות עתידיות, קבע המומחה כי "לא צפוי שינוי משמעותי במצבה הרפואי" וכי ככל שתזדקק לטיפולים בעתיד, הם מצויים בסל הבריאות. בנוסף, המומחה ציין בהתבסס על התיעוד הרפואי ובדיקתו כי אינו סבור שיש צורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי.

• בקשר לתאונה השניה שהוכרה כאמור כתאונת עבודה, קבעה הועדה הרפואית של המל"ל כי לתובעת נותרה 5% נכות בגים שבר סגור בעצם הסירה שורש כף יד שמאל. נכות זו הוכרה כנכות על פי דין.

   

• המומחית בתחום הפסיכיאטרי-ד"ר לימור גורן- בחוות דעתה מיום 16/5/24 קבעה כי שתי התאונות הובילו לקשיים נפשיים שהתבטאו בתסמינים חלקיים של הפרעת דחק פוסט טראומטית. עוד ציינה המומחית כי התובעת סבלה מקשיים נפשיים עוד בגיל הנעורים, על רקע אלימות מצד אביה, פגיעה עצמית ומעבר למשפחת אומנה, אך בהמשך חזרה לתפקוד נורמטיבי הכולל סיום 12 שנ"ל ושירות צבאי מלא ללא בעיות משמעת. בהתאם לכך, העריכה המומחית את שיעור נכותה הנפשית קודם לתאונות הנדונות בשיעור של 2.5% בהתאם לסעיף 34(ב)(1-2) לתקנות המל"ל. בעקבות התאונה הראשונה החלה הנבדקת לסבול מתסמינים נפשיים שכללו הפרעות שינה, חרדות מתמשכות בנהיגה ומצב רוח ירוד, ונכותה הנפשית בגינה הוערכה בשיעור של % 12.5 למשך שנה, ולאחר מכן בשיעור של 7.5%. בעקבות התאונה השנייה חלה החמרה זמנית במצבה הנפשי לשיעור של 15% למשך חצי שנה. המומחית קבעה כי נכותה הצמיתה הכוללת של התובעת כיום היא בשיעור של 12.5% (הכוללת בתוכה את נכותה קודם לשתי התאונות), כאשר הנכות בגין שתי התאונות עצמן מוערכת בשיעור של 10% לצמיתות, 5% לכל תאונה. בתשובותיה לשאלות ההבהרה ובחקירתה בבית המשפט, הבהירה המומחית כי הנכות שקבעה בשיעור 5% ביחס לכל תאונה, נקבעה בגין תסמינים נפשיים חלקיים של PTSD הבאים לידי ביטוי בהפרעות שינה ובמצב רוח ירוד. עוד ציינה המומחית כי שיתוף הפעולה של התובעת היה חלקי, ואישרה כי רכישה של תרופות לזמן מוגבל אינה מעידה על דבקות בטיפול.

   

• המומחה בתחום הראטומטולוגי- ד"ר עומר גנדלמן- אשר מונה לבדיקת התובעת בקשר לתאונה הראשונה בלבד, קבע בחוות דעתו מיום 24/4/24 כי התובעת לוקה בתסמונת פיברומיאלגיה (דאבת השרירים) שהתפתחה בעקבות הטראומה הגופנית והשברים שנגרמו בתאונה הראשונה. המומחה מצא כי היא עונה לקריטריונים הבינלאומיים לאבחנה, עם מדד חומרה FSS של 18 ורגישות ב-12 מתוך 18 נקודות הדק (טריגר פוינט) האופייניות לפיברומיאלגיה. המומחה העריך את נכותה הצמיתה בשיעור של 20% לפי סעיף 92(א)(3) לתקנות הביטוח הלאומי. מתוך נכות זו, ניכה המומחה 5% בגין חפיפה עם מצבה הנפשי (תסמונת( PTSD) ועוד 2.5% בגין מיגרנות טורדניות שתועדו, אם כי בצורה משמעותית פחות, עוד לפני התאונה. בהתאם לכך, העמיד המומחה את נכותה הצמיתה בחוות דעתו על שיעור של 12.5% לצמיתות. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 28/8/2024, הבהיר המומחה כי "הטיפול בקנביס משמש עבור התובעת לטיפול בדאבת השרירים שנגרמה בשל תאונת הדרכים". המומחה הוסיף כי חלק ניכר מתלונותיה נובע מדאבת השרירים על שלל ביטוייה הקליניים והסומטיים, ולאוו דווקא בשל הנכות האורתופדית שנקבעה לה. לגבי הטענות על העדפת קנאביס על פני תרופות, הסביר המומחה כי הטיפול בקנאביס ניתן לתובעת לאחר ניסיונות טיפוליים קודמים בתרופות שונות שכשלו או גרמו לתופעות לוואי. במהלך חקירתו בבית המשפט, שינה המומחה את קביעותיו לגבי הניכויים שביצע על חשבון עברה הרפואי של התובעת, ולאחר שהובהר לו כי רכיב הפרעת השינה בפן הנפשי חלף על פי קביעת הפסיכיאטרית, אישר כי קיפח את התובעת וכי יש להפחית בגין החפיפה הנפשית הפחתה של 2.5% נכות בלבד (להבדיל מ- 5% כפי שקבע במקור). עוד אישר המומחה כי הניכוי שביצע בחוות דעתו בגין מיגרנות קודמות, אף הוא היה מופרז לאור העובדה שמדובר בתלונה יחידה בלבד משנת 2020, ואישר כי יש להפחית בגין בגינה 1.25% נכות בלבד (להבדיל מ- 2.5% כפי שקבע במקור). בסופו של יום ובעקבות התיקונים שביצע המומחה במהלך חקירתו הנגדית, עלה שיעור נכותה של התובעת בתחום הראומטולוגי מ- % 12.5 ל- % 16.25 לצמיתות.

   

   

   

  חקירת המומחים

הנתבעת, אשר לא השלימה עם קביעות המומחים בתחום הנפשי והראומטולוגי, כמו גם עם תשובותיהם לשאלות ההבהרה ששלחה אליהם, זימנה אותם לחקירה על חוות דעתם. אקדים את המאוחר ואומר כי ממצאיהם וקביעותיהם של שני המומחים גם יחד, לא נסתרו במאומה במהלך חקירתם ולמעשה המומחים חזרו ואף ביתר שאת ופירוט על קביעותיהם, כפי שיוצג להלן;

חקירתו של ד"ר גנדלמן- המומחה פירט את תסמיני הפיברומיאלגיה של התובעת, הכוללים כאב מפושט שהוא לב ליבה של התסמונת, כאבים במפרקים ולאורך עמוד השדרה, כאבי ראש שהתעצמו, הפרעות בשינה, תשישות והפרעה קוגניטיבית (עמ' 5 לפרוטוקול). עת נשאל כיצד הבר מתיישב עם העובדה כי התובעת ממשיכה לרכב על אופנוע 650 סמ"ק, השיב כי חולי פיברומיאלגיה "יכולים לעשות הכל במידה" לרבות נסיעה על אופנוע .בעניין הניכוי בגין מצב נפשי חופף אשר הוערך בחוות דעתו על 5%, לא זו בלבד שהמומחה לא הגדיל את שיעור הנכות שבחפיפה, אלא המומחה אף הודה כי בקביעתו זו הוא קיפח את התובעת, שכן לאחר שהובהר לו כי לפי קביעת המומחית הפסיכיאטרית הפרעות השינה בפן הנפשי חלפו, הוא הסכים כי בגין החפיפה החלקית מאד עם הנכות הנפשית, יש לנכות שיעור נכות נמוך יותר ממה שהעריך, ולהעמידו על "2.5% במקום 5%". (עמ' 3 ו- 9 לפרוטוקול). בנוסף, המומחה נשאל על הניכוי בגין מיגרנות עבר והסכים כי לאור קיומה של תלונה בודדת אחת בלבד משנת 2020, נכון לנכות שיעור נמוך יותר על חשבון העבר, אותו העריך בשיעור 1.25%. בעקבות שינויים אלו במהלך החקירה, אישר המומחה כי יש להעלות את הנכות הראומטולוגית המשוקללת של התובעת בקשר סיבתי לתאונה הראונה, מ- % 12.5 כפי שהוערך תחילה במסגרת חוות הדעת, ל-16.25%.

המומחה התייחס גם לטיפול בקנאביס רפואי והסביר כי מדובר בברירת מחדל הניתנת לאחר מיצוי של תרופות קונבנציונליות, אשר היעילות שלהן "מאוד דלה" ואחרי ניסיון טיפולי קודם שגרם לתופעות לוואי ואצל חולים מאד כאובים שהטיפול התרופתי הרגיל לא מסייע להם (עמ' 7 ו-10-11 לפרוטוקול). הוא הדגיש כי פיברומיאלגיה היא מחלה "חשוכת מרפא" המשפיעה קשות על התפקוד, השינה, הריכוז וגורמת לתשישות והדבר מוביל לירידה קוגניטיבית ולקשיי ריכוז בשל "ההתעסקות הקבועה עם הכאב". פגיעה זו משליכה באופן משמעותי על התפקוד הכללי, העבודה ומשלח היד של החולים, ביניהם התובעת דנן. המומחה הדגיש כי אף שהחולים מסוגלים לבצע משימות שונות, "הכל קשה" עבורם, שכן "יש איזה איבוד של הספונטניות" וכל פעולה, כגון ניקיון הבית, דורשת הפסקות מנוחה ומחשבה מראש. בסוף דבריו מסכם המומחה באומרו: "זה מחבל ביומיום" (עמ' 11-12 לפרוטוקול). על כן לשיטתו עבודה בהיקף של 4-5 שעות ליום 5 ימים בשבוע, כפי שגורסת התובעת להיקף עבודה לאחר התאונות ביחס להיקף משרתה עובר אליהן, אינו היקף סביר מה שמעיד על ירידה בתפקוד (עמ' 8 לפרוטוקול). לדברי המומחה, הטיפול המרכזי והיחיד שהוכח כמביא להטבה בתפקוד ובתלונות, הוא פעילות גופנית מתונה כגון הליכה ברגל.

חקירתה של ד"ר גורן- ד"ר גורן הסבירה כי הנכות הנפשית שקבעה לתובעת ניתנה בגין תסמינים חלקיים של PTSD, אשר כוללים בעיקר הפרעות בשינה, חשיבה קטסטרופלית ומצב רוח ירוד. המומחית הדגישה כי מדובר בנכות נפשית "לא מאוד מאוד גבוהה", המשקפת קשיים בביצוע פעולות מסוימות ובכל מקרה אין המדובר במצב של "שבר כלי". בתגובה לתמונות שהוצגו לה בהן נראית התובעת רוכבת על אופנוע כבד לאחר התאונות ומבלה באירועים חברתיים, אישרה המומחית כי "כנראה שבאמת אין לה הימנעות" מוחלטת מנהיגה או מאינטראקציה חברתית. עם זאת, היא הבהירה כי עובדות אלו אינן שוללות את קיומה של הנכות ואת העובדה שהתובעת עדיין יכולה לסבול מסיוטים ופחדים בכבישים. המומחית הוסיפה כי גם העובדה שהתובעת הקימה עסק עצמאי כמניקוריסטית, אינה שוללת את קיומה של הנכות הנפשית הצמיתה, שכן הדבר דורש ממנה מאמץ רב יותר המהווה בעצמו מגבלה תפקודית. לדברי המומחית "הקשיים הנפשיים יכלו איתה לצמיתות" (עמ' 21 לפרוטוקול), והעובדה כי עזבה את עבודתה בשב"ס ואת הלימודים האקדמאים לאחר התאונות וכיום עובדת בהיקף משרה נמוך מזה שעבדה בשב"ס, עשויה דווקא להצביע על כך שהתובעת סובלת מקשיים תפקודיים תוצאת התאונות (עמ' 24-25 לפרוטוקול). בכל הנוגע להתנהלותה הטיפולית של התובעת, ציינה המומחית כי שיתוף הפעולה שלה בבדיקה "היה חלקי" וכי רכישת תרופות לזמן מוגבל אינה מעידה על דבקות בטיפול. לגבי טענות הנתבעת בדבר נטייה להאדרת הנזק ורווח משני, אישרה המומחית כי במכלול שיקוליה, היא לקחה פרמטרים אלו בחשבון ובהתאם לכך קבעה "אחוזי נכות לא מאוד גבוהים". עת נשאלה לגבי הניכוי של 2.5% על חשבון עברה בתחום הנפשי, הסבירה המומחית כי חרף העובדה שהתובעת השלימה לימודים ושירתה שירות צבאי תקין, התיעוד על עברה מלמד על "מרכיבים אישיותיים" אימפולסיביים ומורכבים אשר היו קיימים עוד קודם לתאונות והצדיקו ניכוי זה.

כפי שציינתי בפתח דבריי לעיל, קביעות אלו של שני המומחים אשר לא נסתרו, מקובלות עליי. בעניין זה אפנה להלכה בעניין ע"א 293/88 יצחק ניימן בע"מ נ' מונטי רבי (פורסם בנבו) בנוגע למומחה בית משפט: "... משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת....לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (הדגשה אינה במקור-א.ב).

לאור המקובץ לעיל, הנכות הרפואית המשוקללת הינה כדלקמן: תאונה ראשונה- 12.41% (אורטופדי) + 5% (נפשי) + 16.25% (פיברומיאלגיה)= 30.3% (27% ללא צלקת אסתטית שאינה רגישה ומשכך אינה תפקודית). תאונה שניה- 5% אורטופדי+5% נפשי=9.75%. סה"כ נכותה הרפואית המשוקללת לצמיתות הינה 37.1% במעוגל, וללא צלקת אסתטית- 34%.

קורותיה ועיסוקיה של התובעת מאז התאונה ועד היום והנכות התפקודית

התובעת אישה צעירה בת 27 כיום, הייתה אך בת 22,23 במועד התאונות, עברה ילדות מורכבת אשר כללה אלימות מצד אביה, פגיעה עצמית, הוצאה למשפחת אומנה ומגורים בגפה בדירה שכורה כבר בשנת לימודיה האחרונה בתיכון. חרף נסיבות חייה הקשות, התובעת סיימה בהצלחה את לימודיה התיכוניים עם תעודת בגרות מלאה, התגייסה לצה"ל לשירות משמעותי במג"ב ובהמשך שרתה בשירות בתי הסוהר (שב"ס). בשב"ס בלטה כסוהרת חובה מצטיינת, זכתה להערכה רבה ממפקדיה וקודמה בדרגה, ועם שחרורה חתמה על שירות קבע ובמקביל החלה לימודים אקדמיים בתחום הקרימינולוגיה במכללת אשקלון במטרה להתפתח למסלול קצונה. בעקבות התאונה הראשונה הייתה התובעת באי כושר במשך כחודשיים, נאלצה להקפיא את לימודיה האקדמיים, ומשלא הצליחה להשתלב בתפקיד המתאים למגבלותיה החדשות בשב"ס, התפטרה מהשירות בפברואר 2022 בדרגת רס"ל. לאחר שחרורה מהשירות ניסתה לשקם את חייה, עברה להתגורר בחריש והחלה לעבוד כשליחה על קטנוע בחברת "וולט" ובמקביל למדה בניית ציפורניים. כשלושה חודשים לאחר שעזבה את עבודתה בשב"ס, עברה תאונת דרכים נוספת במהלך עבודתה כשליחה, ונחבלה בשורש כף יד שמאל. בשל מצוקה כלכלית קשה הסירה את הגבס על דעת עצמה לאחר עשרה ימים כדי לחזור לעבוד, דבר שהחמיר את מצבה והצריך בסופו של דבר ניתוח לשחזור וקיבוע השבר באמצעות בורג תחת הרדמה כללית.

באוגוסט 2022, כשלושה חודשים לאחר התאונה השניה, פתחה התובעת עסק עצמאי לבניית ציפורניים. על פי הנטען, מאחר ועבודת בניית הציפורניים דורשת ישיבה ממושכת וכיפוף הגב המעוררים בה כאבים עזים, היא שילבה בעסק טיפולים קצרים יותר של עיצוב גבות והסרת שיער בלייזר על מנת להתאים את עבודתה למגבלותיה הגופניות. כיום התובעת מעידה על עצמה כמי שהפכה ל"שבר כלי", סובלת מכאבים כרוניים קשים, מתקשה לבצע מטלות בית רצופות ותלויה בעזרתם של בני משפחה וחברים.

כתמיכה לגרסת התובעת לקיומו של קשר סיבתי בין תוצאות התאונה הראשונה והשלכותיה על עהחטלה לעזוב את עבודה בשב"ס, זימנה התובעת כעד מטעמה את מי שהיה המפקד שלה בעת עבודה בשב"ס, מר איהם דגש, קצין בשב"ס בדרגת מיש"ר, אשר סיפר בתצהירו כי הכיר את התובעת היכרות אישית ועבד עמה בבית הסוהר "שקמה", שם שימשה כפקודה תחתיו במועד התאונה הראשונה בשנת 2021. העד תיאר את התובעת כצעירה בעלת מוטיבציה גבוהה, משמעת עצמית וכושר גופני מצוין, אשר הייתה מיועדת לקריירה ארוכת טווח ואף החלה בלימודי קרימינולוגיה לצורך התקדמות בשירות. העד ציין כי סוהרת בדרגה של רס"ר דוגמת התובעת, מרוויחה כ-"13,000" ש"ח נטו בחודש בתפקידה הנוכחית ואילו הייתה ממשכיה למסלול קצונה כפי שיועדה לכך, שכרה אף היה עולה בהרבה (עמ' 31 לפרוטוקול). עוד ציין כי אלמלא התאונה להערכתו, הייתה התובעת מגיעה לתפקיד בכיר בשב"ס. עוד הדגיש העד בתצהירו כי מאז התאונה היה עד להידרדרות קשה במצבה הפיזי והנפשי של התובעת, אשר הפכה מאדם עצמאי למי שמתקשה במשימות פשוטות ונזקקת לעזרה בסיסית. הוא הצהיר כי למרות ניסיונות מצד הפיקוד למצוא עבורה תפקיד חלופי בשירות, לא היה מנוס מהפסקת שירותה של התובעת בשב"ס. בחקירתו הנגדית הסביר העד כי במסגרת תפקידו כמפקד משמרת, הכיר את התובעת היכרות אישית ומקצועית מעמיקה כחלק מתפקידו הפיקודי. הוא פירט כי התובעת התגייסה לשב"ס במסגרת שירות חובה (סדיר) והמשיכה באופן רציף לקבע כעובדת שב"ס מן המניין. בעניין השכר, הסביר כי סכום של "13,000" ש"ח נטו הוא שכר ריאלי לרס"ר, נתון שהתבסס על ידיעתו כמו גם גובה משכורתו שלו כשהיה בדרגה ז (עמ' 32 לפרוטוקול).

בכל הנוגע להשפעת התאונה הראשונה על כושרה ותפקודה של התובעת לבצע את תפקידה, סיפר מנהלה הישיר של התובעת, כי לאחר התאונה התובעת לא יכלה עוד לעבוד מול אסירים באגפים, עבודה הדורשת כשירות מבצעית, נשיאת ציוד הגנה וקסדה במשקל "5-6" קילו ומעבר מבחני כושר גופני שנתיים הכוללים: ריצה עם וסט קרמי, שכיבות שמיכה, אימוני ירי, מטווחים עם רובה ואקדח ותרגילי בר-אור, כשירות מבצעית שהינה תנאי לכל קורס פיקודי בשב"ס (עמ' 36-37 לפרוטוקול). לדברי העד, אשר יוזכר כי היה מפקדה הישיר של התובעת בשב"ס, בשל מגבלותיה תוצאת התאונה הראשונה, הועברה התובעת תחילה לתפקיד משרדי ביומן הממוחשב, ובסופו של דבר בחרה להתפטר מיוזמתה לאחר שהבינה כי נחסם בפניה המסלול לקידום מהיר לקצונה. המפקדים לא יכלו להמליץ עליה למסלול זה עקב מצבה הרפואי, ובמצב דברים זה לדברי העד, התובעת אמנם לא פוטרה אלא התפטרה מיזומתה, ברם זאת מאחר והבינה כי במצבה הרפואי תוצאת התאונה, אין לה עוד אופק קידום בשב"ס בתפקידי פיקוד מבצעיים. ראה דברי העד בעמ' 33-34 לפרוטוקול: " לא פשוט לעבוד בבית סוהרים עם אסירים, מול אסירים. עכשיו היא במצב של הבריאותי מה שהייתה לפני ומה שהייתה אחרי התאונה המצב הגופני שלה לא כל כך אפשר לה לעבוד מול האסירים, לא כזה אפשר לה... אנחנו ניסינו כמה שיותר להתחשב לא לתת לה משימות מורכבות, לא לתת לה משימות קשות, מצבי חירום תרגילים היא לא הייתה משתתפת בגלל המצב הבריאותי שלה, היא פשוט שמנו אותה ביומן ממוחשב שם עבדה ביומן...היא ראתה שאיפה שהיא הייתה הייתה במסלול קידום מסלול שהיה מסלול שחקים כוכבים שהיינו עושים לצעירים וזה מסלול מהיר למש"קים קצונה וכל הדברים האלה. אחרי התאונה וכל המוגבלות שהיה לה אז לא הצלחנו להוציא אותה לא היה לה את החוות דעת הזאת לא הצלחנו לעזור לה בזה גם כי היה לה באמת מצב. עכשיו בשב"ס מסתכלים על מחלות... כמשהו יותר חריג חריג מאוד גם אם זה בצדק מחלה בצדק עדיין זה פוגע. כאילו אז המחלות והמוגבלות שלה זה מנע מאיתנו להמליץ לה על הקידום הזה להוציא אותה למסלול הזה וזה גם מה שגרם למצב הנפשי שלה להתדרדר יותר ולקחת את זה מאוד קשה... היא הבינה שבאמת זה פגע בה ואין לה את האופציה להמשיך במסלול שהייתה אמורה לעשות... זה מסלול היה נקרא שחקים או כוכבים מה זה מסלול מהיר לקידום הצעירים, הצעירים שמתאימים ובאמת המקצוענים, אז היו עושים להם את המסלול הזה לקידום מהיר יוצאים לקורס מש"קים מפקד שאינו קצין... כשהיא הבינה שזה פגע לה במסלול הזה בגלל גם הנפשי גם הגופני שהיא הייתה מוגבלת בהרבה דברים אז אנחנו בתור מפקדים לא יכולים להמליץ... אז זה בגדול מה שפגע בה מה שבאמת הפריע לה יותר והחליטה לסיים את השירות"

בחקירתה העידה התובעת כי למעט קשר עם אחות ואח בגירים המתגוררים מחוץ לבית ההורים, היא מנותקת קשר משפחתי כלשהו עם הוריה וכפועל יוצא עם אחיותיה הקטנות והצעירות (עמ' 44 לפרוטוקול). בנוסף, התובעת מתגוררת בחריש בדירה שכורה בגפה, ומנהלת מביתה קליניקה לקוסמטיקה (בניית ציפורניים, גבות ולייזר). בעניין לימודי הקרימינולוגיה במכללת אשקלון, הסבירה כי החלה ללמוד באוקטובר 2020, אך לאחר התאונה הראשונה, נאלצה להקפיא את לימודיה בסמסטר השלישי של שנת הלימודים הראשונה. התובעת מימנה את הלימודים מכיסה באמצעות מענק השחרור מהצבא, והחליטה להפסיקם כשהבינה שלא תמשיך בשב"ס עקב מצבה הגופני והצורך להתמקד בשיקום וטיפול בכאבים (עמ' 46 לפרוטוקול). התובעת פירטה כי התגייסה תחילה לשרות סדיר במג"ב למשך שלושה חודשים, ומשם עברה לשב"ס במעמד של חיילת בודדת כדי שתוכל לעבוד במקביל בסופי שבוע במאפיות או המבורגריות. היא עזבה את השירות בשב"ס בפברואר 2022 מיוזמתה, לאחר שנחסם קידומה לתפקיד "רשמת משמרת" שבו חפצה, בשל אי-כשירות פיזית. התובעת הסבירה כי לא יכלה פיזית לבצע משימות באגפים, לנהל אירועי חירום, להיכנס לקטטות או לשאת וסט וקסדה בספירות אסירים (עמ' 49 לפרוטוקול). עת נשאלה מדוע לא המשיכה בתפקיד מנהלי, השיבה כי שאפה להגיע לתפקיד מבצעי פיקודי ולעבור קורס קצונה כגון קצין קמ"ן ובשל מגבלותיה תוצאת התאונה, אפשרות זו נחסמה וירדה מן הפרק (עמ' 46 לפרוטוקול). לגבי התאונה השנייה, שיתפה התובעת כי שברה את ידה והחליטה להסיר את הגבס על דעת עצמה לאחר 10 ימים בלבד בשל מצוקה כלכלית קשה וחובות. היא הגדירה החלטה זו כ"טעות מוחלטת" שנבעה מכך שלא היה לה מעטפת משפחתית או גב כלכלי או משפחתי לשלם חובות שהצטברו כגון שכירות וארנונה, דבר שהוביל לבסוף לצורך בניתוח קיבוע עם בורג של הסקפואיד ביד שמאל. (עמ' 47 לפרוטוקול).

לגבי הבחירה ללמוד בניית ציפורניים ולפתוח עסק בתחום הסבירה התובעת כי לא הצליחה למצוא אף עבודה משרדית או אחרת שאינה פיזית שתשלם לה שכר הדומה לזה שהרוויחה בשב"ס, שכן רוב המשרות הללו בחוץ מציעות שכר מינימום בלבד. לכן, היא בחרה ללמוד את מקצוע בניית הציפורניים עוד לפני שעזבה את השב"ס, במטרה לייצר לעצמה "קרקע בטוחה" לקראת יציאתה לשוק העבודה החופשי. היא הוסיפה כי בשל פגיעותיה, אין לה אופציה לעמוד זמן ממושך, לבצע עבודות פיזיות קשות, או לשבת רכונה מול שולחן עבודה יותר מדי זמן. לדבריה, בניית הציפורניים הייתה הדרך היחידה לנסות ולהרוויח סכומים אלו בחצי משרה, שכן במשרה חלקית רגילה בחוץ אין לה כל סיכוי להגיע להכנסה כזו. (עמ' 49-50 לפרוטוקול).

התובעת שללה את הטענה כי חייה החברתיים מלאים והסבירה שהם פחתו משמעותית מאז התאונות, וכי הרשתות החברתיות אינן משקפות את המאמץ הנדרש ממנה לצאת ואת ההתקפים הקשים שבאים בעקבותיהם. לגבי הניתוח לשיפור החזה, הבהירה כי עשתה אותו בניסיון להעלות את הביטחון העצמי שלה ש"ירד לרצפה" בעקבות הצלקות והשינויים בגופה שאינו כפי שהיה בעבר כשעסקה בספורט. היא הוסיפה כי מכרה את האופנוע שלה לפני שלוש שנים ורכשה רכב לצרכיה (עמ' 50-51 לפרוטוקול). עוד סיפרה כי היא מטופלת בקנאביס רפואי ברציפות מאז שנת 2023 ולשם כך מחדשת רשיון מטעם משרד הבריאות מידי שנה. לדבריה, השימוש בקנאביס נעשה לאחר שתרופות רגילות גרמו לה לתופעות לוואי קשות ולדבריה גם היא הייתה תחילה נגד שימוש בקנאביס רפואי ברם הבינה כי "אין משהו אחר שעוזר לי" (עמ' 52-53 לפרוטוקול). בסיום חקירתה, הצהירה התובעת בכאב כי היא "חד משמעית שבר כלי" בהשוואה לעברה כספורטאית עצמאית ופעילה. היא תיארה כי היא עובדת בקליניקה בקושי רב מאוד רק 4-5 שעות ביום מכיוון שאינה מסוגלת לשבת סביב שולחן או לעמוד זמן ממושך. התובעת הסבירה שהיא מתקשה בפעולות יומיומיות בסיסיות כגון קניות או ניקיון הבית ברציפות, מה שעשתה לפני התאונות באין מפריע מאחר ונאלצת לכלכל את עצמה ולהתגורר בגפה מחוץ לבית ההורים כבר מגיל צעיר, וכיום היא מבצעת מטלות אלו בקושי רב ועם התקפי כאב עזים המגיעים מיד לאחר מכן. (עמ' 53 לפרוטוקול).

כאן המקום לציין כי עדותה של התובעת הייתה מהימנה ואמינה בעיניי. מדובר באישה צעירה מרשימה שהגיעה מרקע סוציואקונומי מורכב, עומדת בזכות עצמה ומפרנסת את עצמה מגיל צעיר, הגיעה להישגים מרשימים בכוחות עצמה (סיום תיכון, בגרות, שרות צבאי מלא, תחילת ליודים אקדמאים) ללא כל מעטפת משפחתית תומכת וללא גב כלכלי וטרם התאונות הייתה בתחילתה של קריירה מבטיחה בשב"ס ושאפה להגיע לתפקידים מבצעיים ופיקודיים ואף יועדה לכך על ידי מפקדיה ברם התאונה הראשונה שהותירה את עיקר הנכות, גדעה תכנית זו. עם זאת, התובעת בתושיותה הרבה ובצר לה, ערכה הסבה מקצועית ופתחה עסק עצמאי בתחום הציפורנים והאסתטיקה, אשר מתרומם לאט לאט כפי שיודגם בטבלת השכר להלן. לאור המקובץ לעיל, באתי לכלל דעה כי יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת, בכל הנוגע לראש הנזק של פגיעה בכושר השתכרות לעתיד, על 25% (מתוך 34% רפואית משוקללת ללא צלקת אסתטית, דהיינו כ- 75% מהנכות הרפואית המשוקללת) וזאת בשים לב לגילה הצעיר, העובדה כי בעקבות התאונה הראשונה חלה תפנית משמעותית ואקוטית תוך הסטה מהמסלול התעסוקתי המבטיח בו החלה בשב"ס בשל עזיבת עבודתה בשב"ס וגדיעת הקריירה שעשויה הייתה להיות לה בתפקידה שם, בהצטרף לירידה המשמעותית בהיקף שעות העבודה והשכר כפי שיודגם בטבלה להלן;

נתוני השתכרותה של התובעת עובר לתאונה ועד היום

התובעת צירפה לראיותיה נתוני השתכרות (תלושי שכר/ דו"ח רציפות ביטוח). להלן תמונת השכר אודות נתוני הכנסותיה של התובעת כפי שעולים מדו"ח רציפות הביטוח בין השנים 2020-2024 . יצויין כי מנתוני המל"ל שצורפו עולה כי שכרה הרבע שנתי של התובעת עובר לתאונה השניה (לאחר עזיבתה את השב"ס), עמד על 7,041 ₪.

שכרה עובר לתאונה הראשונה בשנת 2021, הינו בסך נומינלי של 11,027 ₪, בשערוך להיום הינו בסך של 13,000 ₪ ברוטו בערכים ריאליים (שערוך מאמצע שנת 2021) שהינם בסך של 12,000 ₪ נטו בהתאם למדרגות המס העדכניות ונקודות הזיכוי להן זכאית התובעת. מחד גיסא, מאז התאונה הראשונה, אשר אין חולק כי הייתה האקוטית מבין השתיים והותירה את עיקר הנכות, ועד היום מזה 4 שנים, חלה ירידה משמעותית בנתוני השתכרותה. מאידך גיסא, העסק שנפתח ב- 8/22 מצביע על עליית שכר הדרגתית בשנים 2023-2024 ברם עדיין קיים פער משמעותי ביחס לשכרה עת עבדה בשב"ס. רק לשם ההמחשה, שכרה העדכני לשנת 2024 נמוך בכ -3,300 ₪ משכרה עובר לתאונה הראשונה, ירידה של כ- 25%, בהלימה לשיעור הנכות התפקודית כפי שקבעתי לעיל.

החלת החזקה של השכר הממוצע במשק ביחס לתובעת דנן 

בסיכומיה עורכת הנתבעת חישוב לפי שכר של כ- 8,000 ₪ נטו, תוך התעלמות מגילה הצעיר של התובעת במועד התאונות, ומן העובדה כי עובר לתאונות בעת שהייתה בת 23 בלבד בתחילת דרכה המקצועית בשב"ס, כבר הגיעה קרוב לשכר הממוצע במשק ולא מן הנמנע כי אילו הייתה ממשיכה ומפתחת קריירה בשב"ס, כור השתכרותה היה אף עולה על השכר הממוצע, כפי שהעיד מפקדה הישיר. במצב דברים זה, אין כל סיבה לקבע צעירה מבטיחה דוגמת התובעת דנן, על שכר הנופל מהשכר הממוצע במשק, לא כל שכן עת מדובר בתוחלת חיי עבודה של 43 שנים לעתיד לבוא. לא מצאתי סיבה לסטות מהחזקה שנקבעה בפסיקה בנוגע וצעירים במצבה, לפיה יש לקחת כבסיס לכל הפחות את השכר הממוצע במשק.

בעניין זה יפים דבריו של כב' השופט עמית גם לענייננו בע"א 3175/11 עוליאל דביר נ' כלל (פורסם בנבו)) בעמ' 5 לפסק הדין: " חזקת השכר הממוצע במשק היא מעין פיקציה שבתי המשפט עושים בה שימוש בתיקי נזיקין, שהרי גלוי וידוע כי פחות מ-50% מהמועסקים במשק מגיעים לשכר הממוצע במשק. למרות זאת, ולשם האחידות, בתביעות נזיקין של קטינים מקובל לחשב את הפיצוי בגין אובדן השתכרות על בסיס השכר הממוצע במשק. זאת ועוד, החישוב לפי שכר ממוצע במשק נעשה החל מיום היציאה לעבודה (בגיל 21 או 18 לפי העניין), למרות שברור כי מעטים המקרים בהם משתכרים שכר זה עם היציאה לשוק העבודה. כך, לדוגמה, סטודנטים המקדישים זמנם ללימודים ולטיול בחו"ל לאחר הצבא, אשר ברגיל משתכרים במהלך השנים הראשונות לאחר שחרורם מצה"ל פחות מהשכר הממוצע במשק. לכן, אני סבור כי היה על בית משפט קמא לחשב אובדן ההשתכרות על פי השכר הממוצע במשק (ולא על בסיס שכר סטודנט) החל מגיל 21..." (הדגשה שלי- א.ב.)

עוד בע"א 459/15 קרנית קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית ( 8/8/19) בהמ"ש העליון התייחס לכך באומרו: "לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא להעמיד את בסיס הפסד ההשתכרות לעתיד על השכר הממוצע במשק. זאת, על אף סימני השאלה לגבי כושר השתכרותה של המשיבה, שלאור נסיבות חייה הקשות והרקע הסוציאלי המורכב ממנו הגיעה לא התגייסה לצבא והחלה לעבוד בעבודות מזדמנות שלא התמידה בהן. מכאן שיכולה הייתה להישמע הטענה כי המשיבה כבר החלה לכתוב את סיפור חייה. למרות זאת, בהינתן כי בעת התאונה הייתה המשיבה כבת 21.5 בלבד; לאור חוות הדעת של המומחית בתחום הנפשי; ולנוכח המגמה שלא לסטות מהשכר הממוצע במשק לגבי קטינים וצעירים אלא במקרים חריגים ". ( ראו סעיף 7 לפסק הדין- הדגשה אינה במקור).

הוא הדין במקרה שלפנינו; לא הונחו בפניי כל ראיות יוצאות דופן, המצדיקות חריגה מהחזקה הנוהגת בפסיקה בנוגע לבסיס השכר עבור צעירים דוגמת התובעת. אשר על כן, הריני לקבוע כי בנתוני התובע דנן אין כל סיבה לחרוג מהחזקה המשפטית הנטועה עמוק ויציב בפסיקה הנוהגת, לפי יש לקבוע את בסיס ההשתכרות של ניזוק צעיר שנמצא בתחילת דרכו המקצועית בחיים על בסיס השכר הממוצע במשק, לא כל שכן במקרה שלפנינו, עת עובר לתאונות השתכרה התובעת שכר המגיע בקירוב לנתון זה. נכון להיום השכר הממוצע במשק הינו בסך 15,218 ₪ ברוטו נכון ל-6/2026 שהינם 13,724 ₪ נטו בהתחשב הנקודות זיכוי 2.75 לאישה תושבת= 242 ₪ לנקודת זיכוי). נתון זה ישמש רק לחישוב ראש הנזק של פגיעה בכושר השתכרות לעתיד.

הפסדי שכר לעבר

התובעת שירתה בשב"ס ונעדרה מעבודתה למשך כחודשיים. בתקופת היעדרות לא נגרם לתובעת הפסד שכר בפועל שכן המשיכה לקבל את שכרה המלא על חשבון ימי המחלה שצברה. התובעת אישרה מפורשות בעדותה כי קיבלה שכר מהשב"ס בתקופת אי-הכושר שלאחר התאונה הראשונה. כאשר נשאלה בחקירתה הנגדית: "אחרי התאונה הראשונה שילמו לך?", השיבה: "כן" (פרוטוקול, עמוד 48, שורות 9-10). בחקירה החוזרת הבהירה התובעת כי סיימה את ימי המחלה שלה וכי התשלום מהשב"ס כיסה רק את "אותו חודש וחצי ספציפי" שבו שהתה בבית (פרוטוקול, עמוד 54, שורות 15 ו-25-27)

הפסד שכר לעבר ממועד עזיבתה את השב"ס (3/22) ועד היום (55 חודשים) -בשנת 2022 עבדה חלקית בעבודה מזדמנת וספורדית בשליחיות במסגרתה נגרמה התאונה השניה. בתקופה זו ירד שכרה פלאים עד פתיחת העסק לקוסמטיקה ב-8/22. בשל השכר ההתחלתי המאפיין תחילת עסק בשנותיו הראשונות, מצאתי לנכון לערוך חישוב בראש נזק זה לכל תקופת העבר לפי חישוב אקטוארי בשיעור נכותה התפקודית (25%) ובהתאם לשכרה עובר לתאונה הראשונה בערכים ריאליים להיום ללא פנסיה בשים לב לעובדה כי הפכה עצמאית כבר ב- 8/22 כדלקמן: 12,000 X 25% X 55= 165,000 ₪. כאן המקום לציין כי בהתאם לחישובי התובעת בסיכומיה, סכום זה נמצא בהלימה לחישוב של הפרש שכר אריתמטי, קרי הפרשי שכר בין השכר השנתי ב- 2021 לשכר בשנים העוקבות לאחר התאונה הראשונה.

פגיעה בכושר השתכרות לעתיד 

כאמור לעיל, אופן חישוב ראש נזק זה יעשה על פי בסיס השכר הממוצע במשק בהתאם לחזקה שנקבעה בפסיקה על בסיס שכר של 13,724 ₪ נטו, 25% נכות תפקודית עד לגיל 70 (גיל תוחלת חיי עבודה לעצמאי) כדלקמן: 13,724 ₪ X 25% נכות תפקודית X 288.04 (מ.ה. 3% ריבית ל-510 חודשים)= 990,000 ₪ (במעוגל).

הוצאות עבור רכישת קנאביס רפואי

נבחן תחילה מה נקבע בפסיקה בכל הנוגע לראש הנזק הנ"ל, אשר פרץ לחיינו בשנים האחרונות העוסק בצריכת קנאביס רפואי, אשר כידוע אינו כלול בסל השירותים מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי; בת.א. (מחוזי ת"א) 58034-06-13 א.צ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (נבו 22/10/23), פסקה כב' השופטת וולצקי פיצוי בסך 100,000 ₪ בראש נזק של קנאביס רפואי לניזוק עם 25% נכות רפואית משוקללת, הגם שהמומחה הפסיכיאטרי לא המליץ עליו בשל היותו לא יעיל במקרה של PTSD לדידו של המומחה. וכך נימקה קביעתה: " בהינתן שהטיפול בקנאביס רפואי הפך מקובל בשנים האחרונות, הרי שמקום שגורמים מטפלים ברפואה הציבורית, ממליצים על שימוש כאמור, אני נוטה להביאו בחשבון, בפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות, גם אם לא באופן מלא" (הדגשה אינה במקור- א.ב)

בת.א. (מחוזי מרכז) 37445-06-18  פלוני נ' תאגיד הפול בע"מ (נבו 30/10/22), קבע בהמ"ש מפי כב' השופטת צנציפר, כי לנוכח קביעות המומחים אשר מחד גיסא, קבעו שיש צורך בטיפול רפואי מתמשך בשל הכאב המתמיד ומאידך גיסא, מומחה בתחום רפואת הכאב לא כלל בחוות הדעת המלצה לשימוש בקנאביס רפואי, כי: " נותרה עמימות הן לעניין עצם הצורך בשימוש בקנאביס והן לעניין המשך השימוש בעתיד. לצד האמור, ברי כי התובע עושה שימוש בקנאביס רפואי בהתאם לרישיון שניתן לו ומוארך מעת לעת ... לאחר שהבאתי בחשבון את כל האמור, לרבות הצורך המוכח של התובע בקבלת טיפולים נגד כאב, הוצאות העבר שהוצאו בפועל והוכחו ושאר ההוצאות שהתובע עשוי להידרש להן בעתיד, שאינן מכוסות, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסכום של 150,000 ₪ לעבר ולעתיד. סכום זה משקף ממוצע הוצאות חודשי בסך של כ-350 ₪ (בדומה לסכום שהוצא עד כה), ממועד התאונה ועד תום תוחלת החיים". (הדגשה אינה במקור- א.ב). על מנת לסבר את האוזן, יודגש כי במקרה זה, דובר על ניזוק שהוכרו לה נכות רפואית גבוהה במיוחד בשיעור 82% בשונה מאד מענייננו.

כאן המקום לציין כי רק לאחרונה, ניתן פסק דין בעניין ת.א (מרכז) 51839-05-21 פלוני נ' הפול (פורסם בנבו מיום 14/9/26) על ידי כב' השופטת צנציפר-הלמן, שם נפסק לצעיר בן 20 במועד התאונה שהותירה אותו עם נכות רפואית משוקללת בשיעור 59% (ללא צלקות) רובה ככולה בתחום האורטופדי וחלקה בתחום הנוירולוגי והנפשי, סך של 250,000 ₪ בראש נזק זה. (סעיפים 43-44 לפסק הדין)

בת.א. (מחוזי ת"א) 15222-04-20 פלוני נ'  המאגר לביטוח רכב  "הפול" התייחס בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מור-אל) אך לאחרונה (27/8/23), לסוגיה זו וכך קבע: "בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהתובע קיבל אישור מהרופאים המטפלים להשתמש בקנאביס ומשתמש בו בפועל וזאת לאחר התאונה ובעקבותיה ובשים לב לעדותו של המומחה בתחום הפסיכיאטריה שיש אינדיקציה לשימוש בקנביס רפואי גם בנוגע למצב הנפשי ומאידך בהיעדר חוות דעת רפואית התומכת בצורך בשימוש בקנביס ובהיקף השימוש הנדרש לאחר התאונה ובעתיד וכן בהינתן שהתובע לא הוכיח שניסה לקבל החזר מקופת החולים, יש לפסוק לתובע סכום גלובלי שישקף לפחות חלק מהוצאותיו (השוו: ת"א (מחוזי, מרכז) 2963-07-18 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (13/3/23) (סעיף 61 לפסק הדין; תא (מחוזי, חי') 2930-01-14 פלוני נ' גיא זגדון [פורסם בנבו] (23/11/22), סעיף 21 לפסק הדין; תא (מחוזי, מרכז) 37445-06-18 פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ [פורסם בנבו] (30/10/22), סעיף 27 לפסק הדין; תא (מחוזי, חי') 36785-10-16 פלוני נגד שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (3/01/22), סעיף 125 לפסק הדין). בהינתן הקבלות שהציג התובע, ובהנחה של הוצאות רפואיות עתידיות, הן באופן כללי והן בשל הצורך בשימוש בקנביס, באתי לידי מסקנה שסכום של 160,000 ₪ משקף אומדן סביר".

ומן הכלל אל הפרט; גורסת התובעת בראש נזק של הוצאה רפואית בגין הצורך לרכוש ולהשתמש בקנאביס רפואי מאז התאונות ובקשר סיבתי אליהן. כתימוכין לטענתה בראש נזק זה צירפה התובעת קבלות לרכישת קנאביס החל מ- 9/23 ועד 1/2026 בסך של 13,324 ₪ (סך כולל של הקבלות) אשר בחלוקה חודשית מגיע לסך ממוצע של כ- 460 ₪ לחודש. לתיק המוצגים אמנם לא צורפו רישיונות הקנאביס הרפואי ממשרד הבריאות, ברם אלו צורפו חלקית לכתב התביעה המתוקן ולהודעה על צירוף מסמכים מיום 25/9/24. (רישיון 27/4/23-23/10/23 20 ג"ר ו- 19/8/24-14/2/25 על 30 ג"ר). בנוסף, על הקבלות מבתי המרקחת השונים צויין תמיד "מספר רישיון מרשם" ומכאן ניתן להקיש כי הקנאביס נרכש במרשם רפואי מסודר שניתן לבעל רישיון כחוק. לשון אחר, נחה דעתי כי התובעת הינה בעלת רישיון לשימוש בקנאביס רפואי שמתחדש מדי שנה החל משנת 2023 (עדותה בעמ' 52 לפרוטוקול) ובפועל רוכשת קנאביס רפואי בצורה רצופה בשלוש השנים האחרונות (עד תחילת שנת 2026) בעלות ממוצעת של 460 ש"ח לחודש. אבל בכך אין סגי שכן יש צורך בהמלצה של מומחה בית המשפט לצורך בטיפול הנ"ל ובקשר סיבתי לתאונה.

בטרם נבחן את עדותו של המומחה בתחום הראומטולוגי בסוגיה זו, מצאתי לנכון לציין את קיומו של חוזר משרד הבריאות שכותרתו: "חוזר היחידה לקנביס רפואי (יק"ר), רשיונות ומרשמים לשימוש במוצרי קנביס" מספר נוהל: 106 עדכון 7 מיום 1/2024. ההתוויה הרלוונטית לעניינו בנוהל הנ"ל, מעוגנת בסעיף 4.2.3 העוסק בהתוויה לקנאביס רפואי בתחום הכאב, עבור: "מטופלים הסובלים מכאב נוריופאתי ממקור אורגני ברור, אשר טופלו במרפאת כאב מוכרת באופן סדיר, בתקופה של שנה לפחות לפני הגשת הבקשה, לאחר מיצוי אפשרויות טיפול מקובלות ובהמלצת מרפאת הכאב בה הם מטופלים". בעניין זה הסביר המומחה בתחום הראומטולוגי בחקירתו כי אמנם תסמונת הפיברומיאלגיה אינה נכללת בהתוויה זו של היק"ר, זאת מאחר והכאב הכרוך בתסמונת זו אינו כאב נוירופתי ממקור אורגני, אלא כאב מפושט שהינו אחר ושונה. ואולם, לדבריו הרגולטור ערך: "אקסטרפולציה שהיא נכונה בעיניי", כאשר ככל הנראה המומחה כוון דבריו לניסיונו המקצועי לפיו מתן קנאביס רפואי מאושר כדרך שגרה גם לחולי פיברומיאלגיה (עמ' 10-11 לפרוטוקול). כאמור, בתשובותיו לשאלות ההבהרה בכל הנוגע לקנאביס רפואי ביחס לתובעת דנן, אישר המומחה בקווים כלליים את הצורך עת השיב: "הטיפול בקנביס משמש עבור התובעת לטיפול בדאבת השרירים שנגרמה בשל תאונת הדרכים", כאשר הכוונה לתאונה הראשונה לשמה מונה. בחקירתו מאשר המומחה כי עבור חולים סובלים שלא מוצאים מזור בטיפול התרופתי הרגיל של משככי כאבים, מדובר במוצא מקובל ויעיל. (ראה דיון בסעיף 8 לעיל). עם זאת, דומני כי המלצת המומחה ניתנה בלשון כוללנית, בלתי מסויימת, ללא התעמקות ביחס למצבה המסויים של התובעת דנן, או מתן התייחסות לפרטים כגון: משך הטיפול, עד איזה גיל, התדירות והמינון הדרוש, האם נעשה מיצוי של קו הטיפול הראשון שהינו טיפול תרופתי לפי דרישת נוהל יק"ר, וכיצד זו מתיישבת המלצה זו עם עמדת הרגולטור: נוהל יק"ר שכפי שמצינו לעיל, אינו כולל התוויה לכאב שאינו נוירופתי ואשר מקורו במחלת הפיברומיאלגיה כמו במקרה דנן. על רקע האמור ובשים לב לפסיקה הנוהגת שצוטטה לעיל, מצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדנה בסכום גלובלי של 100,000 ₪. במאמר מוסגר אציין כי יש לדחות טענת הנתבעת לפיה המל"ל צפוי לכסות הוצאה זו אילו התובעת הייתה ממצה זכויותיה שם. טענה זו נטענת בעלמא מאחר וראש נזק זה מיוחס כל כולו לתאונה הראשונה, אשר לגביה אין חולק כי אינה מהווה תאונת עבודה ועל כן אין למל"ל כל קשר אליה.

עזרת הזולת

הלכה פסוקה, כי פיצויים בשל עזרה ייפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני בית המשפט, כאשר עזרה של בן משפחה אינה מזכה כדבר שבשגרה בפיצוי, ויש להוכיח כי חרגה מהעזרה המקובלת בין בני משפחה. עקרון זה נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין וביניהם בע"א 103/82, גדיר נ' מ"י, [פורסם בנבו] המאוזכר בספרו של המלומד קציר, "פיצויים בשל נזק גוף" (מהדורה שלישית הוצאת תמר), בע"מ 416 : "אמת נכון הוא, שכאשר בן משפחה נקלע למצוקה יש לצפות מבן זוגו, ואולי אף מבני משפחה אחרים, לעזור ולסייע לו ככל יכולתם. כאשר עזרה זו אינה חריגה מבחינת היקפה ומהותה מהעזרה המושטת על ידי בן זוג אחד לרעהו או בין בן משפחה אחד למשנהו במהלך חיים היום יום על תהפוכותיהם, ייתכן שאז אין לתרגם זאת למונחים כספיים". הלכה זו בה נדרש: 'מאמץ יוצא דופן וחריג מעבר למקובל בין בני משפחה' כדי לזכות בפיצוי חזרה על עצמה גם בענין פלונית" (רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (6.1.2015).

במקרה דנן, עותרת התובעת לפיצוי בסכום הקרוב לחצי מליון ₪. אין חולק כי עד היום התובעת לא העסיקה כל עזרה בשכר מחמת חיסרון כיס ולא בשל היעדר צורך. ראה עדותה בעמ' 53-54 לפרוטוקול. התובעת הסתייעה בבני המשפחה הבודדים עימה מצויה בקשר, ובעניין זה העיד מטעמה אחיה ובת זוגו לשעבר, אשר בביתה התגוררה התובעת לאחר התאונה והיא ואחיה של התובעת, סעדו אותה בכל צרכיה בתקופת ההחלמה (עמ' 38, 41 לפרוטוקול). עם זאת, דווקא בשל היעדר מעגלי תמיכה משפחתיים, בהצטרף לגילה הצעיר, עוד טרם הקימה משפחה, ילדה ילדים ונדרשה למאמצים פיזיים שעוד נכונים לה בהמשך חייה בכל הקשור לטיפול במשק בית, הקמת משפחה וגידול ילדים וכל הכרוך בזה, בשים לב לשיעור הנכות הרפואית והמשמעות התפקודית שלה לא רק על כושר השתכרותה אלא גם על תפקודה בבית ובסביבתה הקרובה, מצאתי לנכון לפסוק סכום גלובלי של 100,000 ₪ בראש נזק זה (כ- 350 ₪ לחודש לעתיד עד גיל 70 שאז יש להניח כי ממילא תזדקק לעזרה).

הוצאות נסיעה לטיפולים והוצאות רפואיות

לאור ההלכה שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 742, זכאית התובעת לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לה במסגרת קופת החולים בה היא חברה וזאת מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד-1984. הפן השני של הלכה זו מחייב את התובעת למצות זכאותה לקבלת טיפול רפואי, במסגרת הרפואה הציבורית, ראה לעניין זה; ע"א 10/89 שבו נ' אילוז, פ "ד מו (21) 456, 462.

ובענייננו- התובעת בסיכומיה העריכה ראש נזק זה במאה אלף ₪, הגם שצורפו קבלות על סך כמה אלפי שקלים בודדים בחלוף 6 שנים ממועד התאונה הראשונה, ללא כל תשתת ראייתית תומכת ובהתעלם מההלכה כמצוטט לעיל. עם זאת, מצאתי לפסוק לתובעת סכום גלובאלי בראש נזק זה הן לעבר והן לעתיד בסך של 20,000 ₪ עבור הוצאות עודפות שהוציאה או ייתכן ותיאלץ להוציא לצרכי טיפול עתידי, מלבד הקנאביס הרפואי, ואשר אינן מכוסות בסל הבריאות.

כאב וסבל

בראש נזק זה, ולנוכח הנכות הרפואית שהוכרה לתובעת בגין כל אחת מהתאונות, זכאית התובעת לפיצוי, הכולל הפרשי ריבית והצמדה לפי חישוב תוכנת המשערכת, סך כדלקמן: בגין התאונה הראשונה שהותירה 30.3% נכות רפואית משוקללת- סך של 73,000 ₪ ובנוסף בגין התאונה השניה שהותירה 9.75% נכות רפואית משוקללת סך של- 23,000 ₪. סך מצטבר בגין כאב וסבל לשתי התאונות: 96,000 ₪.

סיכום לפי ראשי הנזק:

• הפסד שכר לעבר 273,000 ₪.

• פגיעה בכושר השתכרות לעתיד990,000 ₪

• כאב וסבל- 96,000 ₪.

• עזרת הזולת100,000 ₪.

• רכישת קנאביס רפואי100,000 ₪.

• הוצאות רפואיות ונסיעות (מעבר לזכאות מקופ"ח)-20,000 ₪.

• סה"כ: 1,579,000 ₪.

   

   

   

  סוף דבר

לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,579,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואגרה.

סכום פסק הדין, ישולם לתובעת על ידי הנתבעת בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט תשרי תשפ"ז, 30 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.