פס"ד בתובענה למתן צו קיום לצוואה מאוחרת בזמן שנטען כי נערכה בעת שהמנוחה לא הייתה כשירה להבחין בטיבה של צוואה ובהשפעה בלתי הוגנת, וכאשר למנוחה צוואה הדדית מוקדמת בזמן

תובענה למתן צו קיום לצוואה מאוחרת בזמן שנטען כי נערכה בעת שהמנוחה לא הייתה כשירה להבחין בטיבה של צוואה ובהשפעה בלתי הוגנת, וכאשר למנוחה צוואה הדדית מוקדמת בזמן.

הצדדים וטענותיהם: 

1. התובעים אחים, ארבע מבין חמשת ילדי המנוחים ס' (ש') וס' ג' ז"ל.

    

2. הנתבע 1 הוא נכד המנוחים, בנו היחיד של האח החמישי א' (א') ג' ז"ל אשר הלך לעולמו ביום xx/xx/2023. נתבע 1 יורש כל עזבונו על פי צו ירושה מיום xx/xx/2023.

    

3. ביום 30/09/2013 חתמו המנוחים על צוואות אשר נוסח הוראותיהן זהה, ולפיהן לאחר פטירת האחד ייכתב ספר תורה אשר יוכנס לשימוש מתפללי בית הכנסת "-------" ברחוב ג' בעיר ח', ויתרת העִזבון תונחל לבן הזוג שנותר בחיים; לאחר פטירת בן הזוג השני, מחולק העִזבון בהוראות יורש אחר יורש: לתובע 2 חנות ב** חיפה (גוש ------ ); דירה ------------ (גוש --------); דירה ב--------; דירה -------- (גוש --------); לתובע 3 מחסן שמהווה דירת חדר ב-------- (גוש --------); הגג ב-------- (גוש --------); ולבן א' (א') ג' דירה ב-------- (קומה 3) ב--------. מעבר לכך, יתרת העִזבון, לרבות דירה ב-------- (גוש --------) ודירה ב-------- (גוש --------) תחולק בחלקים שווים בין 5 ילדי בני הזוג (צוואת המנוחה הנ"ל תכונה להלן "הצוואה המוקדמת").

    

4. האב המנוח הלך לעולמו ביוםxx/xx/2019 ואחר עִזבונו ניתן ביום xx/xx/2019 על ידי בית הדין הרבני האזורי צו קיום לצוואתו מיום 30/09/2013.

    

5. תחילתם של ההליכים בתביעת התובעים למתן צו קיום לצוואה בפני רשות של המנוחה, צוואה מיום 20/06/2023 שנערכה בפני הנוטריון עופר בן-עזרא (להלן "הצוואה המאוחרת"). על פי הוראות צוואה זו, המנוחה הנחילה לתובעים 2+3 את המקרקעין שיוחדו להם בצוואה המוקדמת והוסיפה עבור תובע 2 גם את הזכויות בדירה ברחוב -------- (גוש --------), לנתבע סך 10,000 ₪, ויתרת רכושה בחלקים שווים בין התובעים.

    

   עוד ציוותה המנוחה בסעיף 5 לצוואה המאוחרת כי : "בני ב' (א') ב' ז"ל שנשא בחייו...נפטר והותיר אחריו בן בשם ל.ג. שלאורך השנים לא היה בקשר איתי ועם בעלי ז"ל וגם לא עם ילדי, מעולם לא התעניין בשלומנו, וגם כיום אין לי איתו שום קשר. למרות זאת, ולזכרון טוב, אני מצווה שמתוך עזבוני יקבל ל.ג. סך של 10,000 ₪ (עשרת אלפים שקלים חדשים)".

    

   ובסעיף 8 לצוואה המאוחרת חזרה וצוותה: "אני מביעה בזאת את משאלתי המפורשת, כי יינתן תוקף מלא לצוואתי זו אף אם יתגלה בה בעתיד פגם פורמלי...ואני מבקשת לכבד רצוני כי רכושי שיוותר אחרי, למעט מה שציינתי במפורש בסעיף 2 לעיל, ולמעט הסכום שאני מבקשת להוריש לנכדי ל' כמפורט בסעיף 5 לעיל, יחולק בין ארבעת ילדיי החיים, ד', י', י', מ' וא' שווה בשווה והכל כמפורט בסעיף 3 לעיל".

    

6. הנתבע הגיש התנגדות למתן צו קיום לצוואה המאוחרת, ועתר למתן צו לקיום הצוואה המוקדמת. נטען על ידי הנתבע כי הצוואה המוקדמת בזמן היא צוואה הדדית של בני הזוג המנוחים ועל כן הצוואה המאוחרת, שסותרת את הוראות הצוואה ההדדית ושלא נערכה כפי הוראות סעיף 8א לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 - בטלה. עוד נטען כי הצוואה המאוחרת בזמן נערכה בעת שהמנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה או תחת השפעה בלתי הוגנת. בית המשפט התבקש לדחות את התובענה למתן צו קיום לצוואה המאוחרת וליתן צו קיום לצוואה המוקדמת בזמן. בהתאמה הגיש הנתבע תובענה למתן צו קיום לצוואה המוקדמת בזמן.

    

7. התובעים הגישו התנגדות לתובענה הנ"ל. נטען על ידי התובעים כי הצוואה המוקדמת בזמן אינה צוואה הדדית והמנוחה הייתה רשאית לבטלהּ או לשנותהּ בכל עת ועל פי רצונה – כפי שעשתה בצוואתהּ המאוחרת.

    

8. בהתאם להחלטות שניתנו, מונה כמומחה בית המשפט ד"ר איזדור ברטהולץ לשם מתן חוות דעת בדבר כשרות המנוחה לחתום על הצוואה המאוחרת. המומחה הגיש 3 חוות דעת ונשאל שאלות הבהרה על ידי הנתבע אך המומחה לא השיב להן. למרות זאת אף אחד מהצדדים לא הזמין את המומחה לחקירה. בסיכומיו טען הנתבע כי בשל דרישה לתשלום שכר עבור תשובות לשאלות הבהרה ואי־אמון במומחה, לא הזמינו לחקירה.

    

   דיון והכרעה:

    

   האם הצוואה המוקדמת היא צוואה הדדית?

    

9. המסגרת הנורמטיבית לעריכת צוואה הדדית והמגבלות החלות על שינויה או ביטולהּ מצויה בסעיף 8 א לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (ההדגשות לא במקור):

    

   "(א)בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות).

    

   (ב)לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:

   (1)בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;

   (2)לאחר מות אחד מבני הזוג –

   (א)כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת;

   (ב)לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש;

    

   (ג)הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה."

    

10. הרציונל לקיומם של מגבלות על לשינוי או על ביטול צוואה הדדית הוא כי צוואה הדדית נערכת על ידי בני הזוג מתוך הסתמכות הדדית; הסתמכות זו משמעה כי הוראות שנקבעו על ידי המצווה שהוא אחד מבני הזוג, מבוססות על ההוראות שנקבעו על־ידי המצווה הנוסף שהוא בן הזוג האחר, ואלמלא אותן הוראות היה מורה המצווה, אולי, הסְדר ירושתי אחר.

     

11. בהתאמה, הוראת סעיף 8א משמעהּ כי המחוקק העדיף את עִקרון ההסתמכות ותום הלב על פני עִקרון החופש לצוות, ולכן על שינוי או ביטול צוואה שהיא צוואה הדדית חלות מגבלות.

     

12. זה המקום לציין כי בסעיף 4 לצוואת המנוחה (והמנוח) נקבעה הוראה לפיה המצווה רשאית לשנות או לבטל צוואתה על ידי עריכת צוואה תקפה אחרת או העברת זכויות לפי רצונה. וזו לשון ההוראה:

     

    "כל ההקנאות וההתחייבויות המוזכרות בשטר זה נעשו בתנאי מפורש כתנאי ב"ג וב"ר אם לא אחזור בי עד רגע לפני מותי, ואם אחזור בי לא יחולו, החזרה תוכל להיות מכל סעיפי שטר זה או מחלקם, ע"י אחד משני האופנים הבאים: א. ע"י שטר צוואה אחר, חוקי ומחייב ב. ע"י שאמכור, אתן, אפקיר או אקדיש את רכושי או חלק ממנו, בעצמי או ע"י אפוטרופוס, ייחשב הדבר חזרה לגבי אותו חלק מרכושי."

     

13. לטענת הנתבע, הצוואה המוקדמת היא צוואה הדדית שערכה המנוחה עם בעלה ז"ל ומשזו לא בוטלה כפי הנדרש על פי דין, אין תוקף לצוואה המאוחרת. הנתבע טען כי הצוואה המוקדמת, יחד עם צוואת המנוח, הן צוואות הדדיות שכן נערכו באותו מועד והוראותיהן נוּסחו באופן זהה. נטען כי הוראות הצוואות מבטאות הסתמכות הדדית ותוכנית הוֹרשה משותפת, כך שעם פטירת האחד יעבור הרכוש לאחר, ולאחר פטירת האחר יונחל הרכוש ההורים לכל חמשת ילדיהם בחלקים שווים. נטען כי יש להעדיף את המבחן המהותי על פני המבחן הצורני ולכן העדר כותרת "צוואה הדדית" או ערכית הצוואות במסמכים נפרדים, אינה משנה מכך כי עסקינן בצוואות הדדיות.

     

14. אשר להוראת סעיף 4 כפי שהובאה לעיל, נטען כי ההוראה נועדה לפתור קושי הלכתי של ביטול הקנאה ("מתנה מהיום ולאחר מיתה") ואין לראות בהוראה הסכמה לביטול חד־צדדי לאחר פטירת אחד הצדדים.

     

15. לטענת התובעים, הצוואה המוקדמת אינה צוואה הדדית מאחר ונערכה במסמך נפרד מצוואת המנוח, מבלי שאוזכרו צוואות המנוח בצוואת המנוחה. עוד נטען כי הוראות סעיף 4 קובעת כי למנוחה זכות עצמאית בלתי תלויה לחזור בה מהוראות צוואתה ולשנותהּ עד רגע לפני פטירתהּ באמצעות "שטר צוואה אחר. חוקי ומחייב", וכך עשתה בצוואתהּ המאוחרת. עוד נטען כי בסעיף 7 לצוואה, הוראה הקובעת במפורש כי "אין הקניינים תלויים זה בזה" ובסעיף 8 לצוואה אוזכר גם כי המנוחה רשאית לשנות צוואתהּ – כך שהמנוח והמנוחה לא התכוונו לכבול איש את רעהו.

     

    עוד נטען כי גם אם הצוואה צוואה הדדית, הרי שסעיף 4 מהווה "הוראה אחרת" כפי הוראת סעיף 8א(ג) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 - כך שהמנוחה הייתה רשאית לשנות צוואתה.

     

16. לאחר שבחנתי עמדות וטענות הצדדים ונוסח הצוואות המוקדמות אני מקבלת את טענת הנתבע כי הצוואות המוקדמות הן צוואות הדדיות;

17. אכן כטענת הנתבע אין צורך שתהא כותרת "צוואה הדדית" ואין צורך שהצוואה תערך במסמך אחד, העיקרון הוא הסתמכות; במקרה כאן העובדה כי נוסח הצוואות זהה מלמדת על הסתמכות האחד על הוראות האחר. לטעמי זהות ההוראות מקימה חזקה כי הצוואות הן צוואות הדדיות ואין בהוראת סעיף 7, הוראה שעוסקת במערכת היחסים "הפנימית" שבין הזוכים בנכס/מנה ספציפית לשנות מכך; עם זאת לאור נוסח הוראת סעיף 4 לצוואה המוקדמת הרי שהמנוחה הייתה רשאית לשנותה, גם לאחר פטירת המנוח ללא כל מגבלה – כפי שעשתה בפועל.

     

18. הנתבע טען כי אין ליתן לסעיף 4 משמעות של "הוראה אחרת" במובן סעיף 8א(ג) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. נטען על ידו כי הצוואה, "צוואה דתית הדדית" שיש לפרש "באופן התואם את ההלכה היהודית בפרשנות המקובלת על בית הדין הרבני בחיפה..." (סעיף 43 לסיכומי הנתבע). נטען כי על פי ההלכה הצוואה הייתה הקנייה בחיים, כך שהרכוש עובר בעת עריכת הצוואה והפירות לאחר הפטירה. לא נמצא עיגון לטענה, לא בנוסח הצוואה ולא בראיות שהוגשו.

     

    יתר־על־כן, הוראת סעיף 8 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובעת הוראה קוגנטית לפיה "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים." וגם כי "מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה", כך שממילא לא ניתן לערוך הוראת הורשה "דתית" או אחרת בניגוד להוראת סעיף 8 הנ"ל. על כן אני דוחה טענות אלו של הנתבע.

     

19. לנתבע טענה נוספת כי הפניה לרשם לענייני ירושה ולבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית הדין הרבני, נועדה להחיל את הדין האזרחי ולעקוף את הדין הדתי בניגוד לרצון המנוחה. גם טענה זו דינה דחייה. כמפורט לעיל, הדין החל גם בבית הדין הרבני הוא חוק הירושה התשכ"ה-1965, ולא ניתן להתנות על הוראתו הקוגנטית שבסעיף 8 כפי שצוטט לעיל.

     

20. משמעות הדבר כי בהתאם לסעיף 4 בצוואה המוקדמת של המנוחה אשר מהווה "הוראה אחרת" כהגדרתה בסעיף 8א(ג) לחוק הירושה , תשכ"ה – 1965, המנוחה רשאית הייתה לבטל צוואתה המוקדמת בצוואתה המאוחרת.

     

    הטענה כי במועד עריכת הצוואה המאוחרת המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה;

     

21. סעיף 26 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כי: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".

     

22. על דרך הכלל, חזקה כי אדם כשר הוא לפעולות משפטיות ובהן גם עשיית צוואה, ועל כן חזקה כי בעת עריכת צוואתו המצווה ידע להבחין בטיבה של צוואה. על כן בעל דין הטוען כי המצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה בעת עריכתה – הנטל עליו להוכיח זאת. הוכחת הטענה תעשה על דרך הצגת ראיות ממשיות וברורות ואין די בספקות גרידא. ראו בע"מ 3539/17 פלונית נ' פלוני, עמוד 6 לפסה"ד מיום 11/06/2017; תע (חי') 65125-06-15 עמותת ישיבת נחלת יצחק נ' ז.כ. ואח', סעיף 36 לפסה"ד מיום 02/06/2022.

     

23. בפסקי הדין גובשו שלושה מבחני עזר לבחינת השאלה אם מצווה ידע "להבחין בטיבה של צוואה": האם המצווה היה מודע לכך שהוא עורך צוואה, האם המצווה ידע את היקף רכושו וזהות יורשיו על פי דין ומודעות המצווה לתוצאות הוראות צוואתו – כלפי יורשיו. ראו: ע"א 15/85 רחל מזרחי נ' מנשה רז, מא(4) 454, 458; ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' רינה מרום, מט(1) 318, 326 ואילך.

     

24. עוד נפסק כי פרשנות המילים "להבחין בטיבה של צוואה" כוללת את העובדה כי במועד עריכת הצוואה, על המצווה להיות בדעה צלולה, לפרש את המציאות נכונה, ללא לחצים תעתועי דִמיון או מחשבות שווא. ראו: עניין מרום לעיל, שאִזכר בהסכמה את ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, מח(3) 705, 715-716, 729 וגם דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, נב(2) 813.

     

25. דרך המלך להוכחת הטענה כי מצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה היא על ידי מומחה רפואי. דָּא עָקָא, מקובלת עלי טענת הנתבע כי אין ליתן משקל לחוות דעת המומחה ד"ר ברטהולץ בשל הפגמים שנפלו בחוות הדעת.

     

26. המומחה הגיש חוות דעת ראשונה, שהוחלפה בחוות דעת שניה בשל "כשל טכני" ולאחריה הוגשה חוות דעת שלישית לכאורה בשל טעות בתאריך. מסקנת המומחה בשלוש חוות הדעת כי המנוחה הייתה כשירה בעת עריכת הצוואה. בחוות הדעת הראשונה והשלישית נכללה התייחסות למסמכים רפואיים ונתונים עובדתיים אשר לכאורה אינם רלוונטיים למנוחה (אלא לצד ג'? וזהו אותו "כשל טכני" אליו התייחס המומחה?) וצוינו 18 בעיות בריאות שונות – לרבות בעיות זִכרון, ניתוח מעקפים ועוד. מועד חתימת חוות הדעת שונה בין השתיים. בחוות הדעת השנייה נכללו 2 בעיות בריאות בלבד (סוכרת ולחץ דם) ונמחקו הנתונים או המסמכים אשר לכאורה לא היו רלוונטיים למנוחה.

     

    משכך, גם אם לכאורה בחוות הדעת השנייה הטעות בה היא טעות של תאריך בלבד, איני סבורה כי ניתן להסתמך עליה – שהרי הוחלפה בחוות דעת שאינה רלוונטית.

     

27. משלא ניתן ליתן משקל לחוות דעת המומחה, אפנה לעדויות ולראיות הנוספות שהוגשו.

     

28. בחינת ראיות אלו מעלה כי בעת עריכת חוות הדעת המנוחה הייתה בעל כשרות קוגניטיבית מלאה להבחין בטיבה של צוואה – אם במועד עריכתהּ ואם בכלל.

     

29. ראשית אפנה לכך שהנוטריון שערך את הצוואה המאוחרת צילם את המנוחה לפני החתימה על הצוואה המאוחרת, אך לאחר שנערכה. בצילום אשר הוגש וסומן מוצג מב/1, המנוחה מסבירה היטב רצונהּ, המניע להוראות הצוואה, מה היא מבקשת ומהו הרקע לעריכת הצוואה.

     

30. הנוטריון תיאר את הדברים בעדותו, עמודים 3-4 לתמליל; בין היתר הוא מתאר שם, עמוד 3 שורות 35-37: "גם צילמתי עם הטלפון שלי וידאו, שאלתי אותה בוידאו מה רצונה והיא אמרה לי, זהו. קראנו את הצוואה, חתמה, שילמה והלכה." ראו גם עדותו בעמוד 5 שורות 35-36 שם מציין הנוטריון כי צילם את סרטון מב/1 בטלפון הנייד שלו בתאריך 20/06/2023 שעה 10:51.

     

31. בסרטון מב/1 נצפתה המנוחה, מדברת באופן חופשי, קוהרנטי וברור; המנוחה חזרה מספר פעמים על כך שרצונה להנחיל את 2 דירותיה וכספים שיצטברו, אם יצטברו, בין ארבעת ילדיהם שבחיים וכן להעביר לתובע 2 ולתובע 3 את הרכוש אשר רשום על שמה. המנוחה מסבירה בבִרור כי בשל סִכסוך גירושין עם אבי הנתבע, אין קשר בינה ובין בנו היחיד - נכדהּ. עוד היא מוסיפה כי למרות זאת היא מעניקה לו "מתנה" על סך 10,000 ₪.

     

32. לא זו אף זו אלא שהמנוחה הגיעה למשרד הנוטריון יחד עם 3 עמודים בכתב ידה המפרטים מה ברצונה לקבוע בהוראות צוואתה. ראו עמוד 3 שורה 16 לחקירה הראשית, עמוד 7 שורה 32, עמוד 8 שורות 28-31 לחקירה הנגדית. מסמך זה הוגש וסומן מב/2 ופותח במילים "היו לי 5 ילדים ולצערי הרב נפת(ט)ר אחד מילדי ואני רוצה לסדר את חלוקת הרכוש בגיל 120 מחדש רק ל 4 ילדי הנותרים...". בהמשך כתבה המנוחה במוצג מב/2 כי "לבן שנפת(ט)ר היה בן יחיד בשם הנתבע שלא היה בקשר איתנו ולא עם סבא שלו ולא עם אבא שלו המנוח. מעולם אף פעם לא התעניין בשלומנו אם אנחנו זקוקים למשהו עזרא(ה) כלשהיא".

     

    בהמשך המסמך, חוזרת המנוחה על ההוראה לחלק את רכושה בין 4 ילדיה החיים אחרי מנה של 10,000 ₪ לנתבע והמנוחה מציינת ומתייחסת לצוואה המוקדמת וכותבת "אני מע(ו)ניינת שכל יתר רכושי יתחלק ל 4 ילדי(י) באופן שווה לפי הסיכום הנ"ל ובשינויים הרלונטיים בסעיפים א' וב' בצוואה המקורית".

     

    זאת ועוד, כותרת עמוד 2 למוצג מב/2 היא "תיקון לצוואה הקי(י)מת". המנוחה מפרטת את התיקונים לצוואה המוקדמת לפי סעיף אחר סעיף לרבות מציינת שם כי אביו של הנתבע נפטר, היא מחלקת את רכושה ל-4 ילדיה הנותרים ומעניקה סך 10,000 ₪ לנכד שאביו נפטר.

     

33. נתתי אמון בעדות הנוטריון שהעיד כי התרשם שהמנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה. הדבר עלה גם מהתרשמות שערך – מב/3. וכך העיד בעמוד 15 שורות 8-14 לתמליל:

     

    אני לא יודע על זה שהיה לה יום קודם או יום למחרת איזשהו אירוע כזה או אחר מבחינה רפואית. מה שאני יודע שהיא הגיעה אלי למשרד בכוחות עצמה, היא נכנסה אלי לחדר בכוחות עצמה, היא ישבה איתי אם אני לא טועה במשך שעה תמימה, עשינו את הצוואה. אם הייתה לי איזושהי נורה אדומה שהיא לא מרגישה טוב או זה הייתי עוצר את זה במקום, אני לא עושה צוואה למישהו שנראה לי שהוא לא בסדר. היא הייתה נראית לי יותר מבסדר ותראי את הוידאו, תסתכלי.

     

34. די באמור, בפרט צפייה בסרטון מב/1 ובתרשומת הנוטריון מב/3, כדי לדחות את טענת הנתבע כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה בעת עריכת הצוואה המאוחרת.

     

35. למעלה מהדרוש אפנה גם לאישור ד"ר אולגה לפין שנערך כיומיים טרם עריכת הצוואה המאוחרת, ביום 18/06/2023; נכתב שם כי : "ברקע סובלת מיתר לחץ דם, סכרת, ליקוי שמיעה. ללא תלונות על בעיות רפואיות, לדברי המשפחה לא ידוע על ירידה קוגניטיבית. בבדיקתי גב' ג' הייתה בהכרה מלאה, שיתפה פעולה באופן מלא, יוצרת קשר עין עם הבודק. בדיקה הקוגניטיבית: דיבור תקין בנפח ושותף, ירוד בתוכן, מוסרת פרטים אישיים וכללים באופן מלא, הבנה שמורה, התמצאות מלאה בזמן ובמקום. זיכרון לקוי לטווח קצר, שמור לטווח בינוני וארוך. תובנה שמורה, שיפוט תקין. בדיקה מנטלית MMSE צברה 24/30 נקודות. גב' ג' בהכרה מלאה ובדעה צלולה, אחראית על מעשיה וכשירה לעשיית פעולה בפני נוטריון ועורך דין. כשירה לחתימת צואה, ייפוי כוח מתמשך. לדבריה רוצה להוריש את רכושה (שתי דירות, כסף, תכשיטים) לארבעת הבנים שלה".

     

    אמנם אין מדובר באישור שניתן במועד עריכת הצוואה, אך בהעדר ראיות ללקות קוגניטיבית או אחרת המסמך מחזק את גרסת התובעים כי המנוחה הייתה כשירה להבחין בטיבה של צוואה. ראו גם עדות ד"ר לפין בעמוד 24 שורות 25-28, עמוד 28 שורות 31-32.

     

    האם הצוואה המאוחרת נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת?

     

     

36. סעיף 30 (א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כי: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

     

37. הבדל בין השפעה "לגיטימית" לבין "השפעה בלתי הוגנת" לעיתים מעורפל; התשובה מצויה במישור ערכי נורמאטיבי; שכן כל אדם נתון להשפעת הסובבים אותו ולהשפעת הסביבה, ומעשי כל אדם נגזרים מאילוצי החיים ומהנסיבות שהם חלק מהבניית רצונו של האדם ואינם פגיעה ברצון עצמו. השפעות אלו אינן "השפעה בלתי הוגנת" אם אין אינן כוללות רכיב אי הוגנות.

     

38. "השפעה בלתי הוגנת" היא השפעה אשר מידתה ואופייה שוללים את רצונו החופשי של המצווה; מדובר בהשפעה שאינה שגרתית, אינה מעשה יום יום, אלא בהשפעה, שיש בה מרכיב של אי הגינות במושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי שכן כוונו לשלילת רצונו האמיתי והחופשי של המצווה. ראו ע"א 4902/91 שדמה גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, פ"ד מט (2) 441, 448; ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מט (1) 318, 331, שוחט, פינברג ופלומין, "דיני ירושה ועִזבון", סדן, התשע"ד – 2014, 124, והאסמכתאות המובאות שם.

     

39. נטל ההוכחה לקיומה של "השפעה בלתי הוגנת" מוטל על הטוען לקיומה. עליו להוכיח, לא רק השפעה, ברמה העובדתית אלא לשכנע כי קיים רכיב בלתי הוגן באותה השפעה וכי הצוואה היא פועל יוצא של אותו רכיב בלתי הוגן. ע"א 245/85 יהודית אנגלמן נ' מרטה קליין, פ"ד מג (1) 772, 778; ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346, 353.

     

40. בשל הקושי להוכיח השפעה בלתי הוגנת, ועל מנת לסייע בהוכחתהּ, הוּתוו בפסקי הדין הנסיבות שיש ליתן להן משקל בבוא בית המשפט להכריע בשאלת קיומה אם לאו של השפעה בלתי הוגנת; בין היתר יש לבחון מצבו הפיזי של המצווה, מצבו הנפשי של המצווה וסוג תלותו בזולת, בדידותו וניתוקו אם לאו מאנשים אחרים, יחסיו עם האדם שהוא זקוק לו וקשריו עם אחרים. חיזוקו או חולשתו של משתנה ממשתנים אלו, יש בו להעיד על מידת השליטה של המצווה על רצונו. ראו ע"א 3828/98 רחל מיכקשווילי נ' דוד מיכקשווילי, פ"ד נד (2) 337, 342; ע"א 2500/93 יעל שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 338, 344.

     

41. ההכרעה בשאלה בדבר קיומה, אם לאו, של השפעה בלתי הוגנת, מצוי רצונו החופשי של המצווה. צוואה תיפסל אם יוּכח שנערכה שלא בהחלטה עצמאית ובלתי תלויה של המצווה ושלא מרצונו החופשי של המצווה. דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813, 864.

     

    בפסק הדין שם, בעמוד 827, גובשו ארבעה מבחני עזר: מבחן תלות ועצמאות, מבחן תלות וסיוע, מבחן קשרי המצווה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה. נפסק כי מענה לשאלות שבמבחנים הנ"ל יכול ותקים חזקה לכאורה בדְבר קיומהּ של "השפעה בלתי הוגנת". ודוק, "חזקה לכאורית" ולא חזקה, שכן קיומהּ של תלות כשלעצמה, אינה ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה. ראו גם ת"ע (חיפה) 58994-01-21 עִזבון המנוחה א' ש' ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה, סעיף 16 לפסה"ד מיום 11/05/2025.

     

42. מבחן התלות והעצמאות: האם המנוחה הייתה עצמאית מבחינה פיזית ושכלית־הכרתית בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה. הנתבע טען כי מצבה הפיסי של המנוחה לא היה תקין, למנוחה היו בעיות זיכרון לטווח קצר, וציונה במבחן המנטלי (MMSE) היה ברף הנמוך של התקינות. מנגד, הציגו התובעים אישור של ד"ר לפין נושא תאריך 18/06/2023 ולפיו המנוחה הייתה בהכרה מלאה ובדעה צלולה, אחראית על מעשיה וכשירה לחתום על צוואה. יתר־על־כן, כפי המפורט לעיל בעניין כשרות המנוחה, צפייה בסרטון מב/1 יחד עם מוצג מב/2, שהוא בכתב־ידהּ של המנוחה, מעידים כי המנוחה הייתה עצמאית בחשיבתהּ ופעלה מרצונהּ לאחר שקילה ובחינה של הדברים. לפיכך, שוכנעתי כי המנוחה הייתה עצמאית מבחינה שכלית־הכרתית, ועצמאות זו מחפה על המגבלות הפיזיות הקלות מהן סבלה, והיא לא הייתה תלויה בתובעים פיזית או הכרתית.

     

43. מבחן התלות והסיוע: האם המנוחה נזקקה לסיוע הזולת, והאם קשר זה ביסס תלות מוחלטת בתובעים באופן ששולל את רצונה החופשי. במקרה כאן המנוחה נעזרה בעובדת זרה אשר סייעה לה בכל פעולות היומיום; סיוע זה שולל מִנֵּהּ וּבֵה את תלות המנוחה בתובעים שהרי לא נזקקה להם. לא נעלמה מעיני מעורבותם של התובעים בניהול רכושהּ של המנוחה, לרבות מכירת רכוש עובר לפטירה (הנתבע טען שבשל המחלוקות כאן ועל מנת להבריח את ממנו רכושה בוצעו פעולות – סוגיה זו מקומה בתובענה לעניין היקף עִזבון המנוח), אך אין בכך להקים תלות מוחלטת של המנוחה בתובעים; הרושם הוא כי במועד עריכת הצוואה המאוחרת, התנהלה המנוחה עצמאית ונעזרה בתובעים בסיוע משפחתי מקובל ומבלי שסיוע זה שלל את רצונה העצמאי.

     

44. מבחן קשרי המצווה עם אחרים: במקרה כאן עלה מהעדויות כי המנוחה קיימה קשרים שוטפים עם בניה ובני משפחתה אשר הגיעו לבקרהּ בקביעוּת. אמנם לא היה קשר בינה ובין הנתבע ואמו – אך נתק זה הוא תולדהּ של סכסוך ארוך שנים ולא בשל ניתוק הקֵשר על ידי התובעים או עובר לעריכת הצוואה. ראו כי אֵם הנתבע אישרה בעדותה בעמוד 43 שורות 31-36 כי לא היה קשר טלפוני בינה ובין המנוחה והיא אף לא ידעה את כתובת מגוריה של המנוחה. גם בסיכומיו, אישר הנתבע כי הוא ואמו נוֹדוּ מהמשפחה בשל גירושי הוריו.

     

45. מבחן נסיבות עריכת הצוואה: עו"ד עופר בן-עזרא אשר ערך את הצוואה המאוחרת העיד כי המנוחה פנתה אליו באופן עצמאי, פִרטה את רכושה ואת רצונהּ בעל פה (מב/1) ובכתב (מב/2) ואף סרטון הוידאו המתעד את מעמד עריכת הצוואה מדבר בעד עצמו (מב/1). הנוטריון הוסיף ופרט כי, כעולה בסרטון מב/1, המנוחה עצמה שיתפה כי קיים נתק בינה ובין הנכד – הנתבע. המעורבות הנטענת של התובעים, כמי שהזמינו את ד"ר אולגה לפין למתן אישור רפואי בביקור בית מיום 18/06/2023 או סייעו בהסעה, אינה משנה מאי־תלות נסיבות עריכת הצוואה שכן המנוחה נפגשה לבדה עם הנוטריון ומסרה לו את רצונה באופן ברור וחופשי כעולה ממוצג מב/1. ראו בהקשר זה ת"ע (חיפה) 34063-02-19 ע.פ. ואח' נ' ג.מ. ואח', סעיף 30 לפסה"ד מיום 15/11/2020.

46. מסקנת הדברים היא שהנתבע לא הוכיח כי הצוואה המאוחרת נערכה בהשפעה בלתי הוגנת וכי נשלל רצונה של המנוחה בעת עריכתה; גם סרטון מב/1, עדות הנוטריון, מסמך מב/2 שבכתב ידה של המנוחה ואישור ד"ר לפין, סותרים את טענת הנתבע בדבר השפעה בלתי הוגנת או העדר כשרות להבחין בטיבה של צוואה או מעורבות בעריכת הצוואה. למעשה טענות אלו של הנתבע לא נתמכו מלכתחילה בראיות ונותרו בגדר השערות, כך שהנתבע לא עמד בנטל להוכיחן. על כן אני דוחה טענות אלו של הנתבע.

     

47. אשר לטענה כי אישור ד"ר אולגה לפין מב/4 לא נערך כפי הוראת תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977, שכן ניתן במועד שקודם למועד עריכת הצוואה ולא ביום עריכת הצוואה - טענה זו נכונה אך אין בה לשנות. הצוואה נחתמה במשרד הנוטריון ולא בבית המנוחה. יתר־על־כן נפסק כי במקרה של צוואה בפני רשות, הפגם הוא פגם צורני ואינו מבטל את הצוואה. ראו ע"א 36/88 דורה זלוף נ' שאול זלוף, מו (3) 184, 188 יחד עם הוראות סעיף 25 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.

     

    במקרה כאן, גם אם נפל פגם צורני בצוואה בשל העובדה כי התעודה הרפואית לא נערכה במועד עריכת הצוואה, הרי שהתובעים עמדו בנטל להוכיח כי הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה – הכל כמפורט לעיל.

     

48. על כן התנגדות הנתבע למתן צו לקיום הצוואה המאוחרת נדחית על כל חלקיה.

     

49. מבלי לגרוע מהאמור אני מוצאת לנכון להדגיש כי אין באמור כדי לשלול את טענותיו של הנתבע בכל הנוגע לחלקו כיורש־אחר־יורש בעִזבון המנוח, לרבות טענותיו לעניין היקף העִזבון, אך טענות אלו מקומן בהליך מתאים נפרד.

     

50. נפסק,

     

    בהליך ת"ע 17859-05-24 צו קיום לצוואה מאוחרת – התביעה מתקבלת וניתן צו לקיום צוואת המנוחה מיום 20/06/2023;

    בהליך ת"ע 21658-05-24 התנגדות לצוואה המאוחרת – ההתנגדות נדחית;

    בהליך ת"ע 53333-01-25 התנגדות לצוואה המוקדמת – ההתנגדות מתקבלת;

    בהליך ת"ע 53233-01-25 צו קיום לצוואה המוקדמת – התובענה נדחית.

     

    אשר להוצאות, לא ניתן להתעלם מכך שהרושם שהותירו התובעים על בית המשפט היה בלתי מהימן, וכי באפשרות התובעים היה לקצר את ההליכים ולצמצם המחלוקות אם היו מיידעים את בית המשפט כי בידי הנוטריון תכתובת של המנוחה וסרטון וידיאו; עדותם, למשל בעניין השאלה האם לאח המנוח הייתה בת הזוג (שאלה אשר אינה רלוונטית בהליך זה אך עלתה בעדויות), מעורבותם בניהול נכסי המנוחה ושאלות דומות, הותירו רושם לא מהימן.

     

    אמנם אין בכך לשנות מהתוצאה, והתנהלותם נוגעת בעיקר לשאלות היקף עִזבון המנוח, אך יש לכך משקל. על כן, חרף התוצאה של פסק הדין, אין צו להוצאות.

     

    התובעים בתובענה למתן צו קיום לצוואה המאוחרת יגישו צו ירושה פורמאלי לחתימתי.

     

    מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.

    המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליכים שבכותרת.

     

    ניתן היום, כ"ו אב תשפ"ו, 09 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.