פס"ד בבקשת אם לקטינות להרחיק את אביהן מהן

לפניי בקשת המבקשת נגד המשיב, שבמסגרתה עתרה להרחיקו מהקטינות, בנותיהם המשותפות של הצדדים.

רקע עובדתי ודיוני נדרש לעניין

1. הצדדים משתייכים לחסידות XX, נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2014, נפרדו בחודש יוני 2025, ובהמשך התגרשו במועד שלא נמסר לבית המשפט.

    

2. המשיב סובל מעקרות, ולאחר הליך של תרומת זרע וטיפולי הפריה חוץ גופית, נולדו לצדדים בנותיהם: XX (ילידת XX) וXX (ילידת XX), בנות 6 ו-3 בהתאמה (להלן גם – הקטינות).

    

3. המבקשת מורה לXX; המשיב מלווה בXX.

    

4. מאז שנת 2025 מתנהלים בין הצדדים מספר הליכים משפטיים. אחת המחלוקות המרכזיות בין הצדדים עניינה חלוקת זמני השהות (תלה"מ 20363-09-25).

    

5. לאחר נתק של מספר חודשים בקשר בין האב לבין בנותיו, חודש הקשר בסיוע בית המשפט (החלטה מיום 26.10.2025). עד לאחרונה התקיימו זמני שהות זמניים כסדרם, שכללו לינות פעמיים באמצע השבוע ובכל סופ"ש שני, כולל לינה במוצ"ש (החלטות מהימים 11.1.2026, 21.3.2026 תלה"מ 20363-09-25).

    

6. ביום 19.9.2025 הוגשה בקשה ראשונה להרחקת המשיב מבנותיו, בין היתר בטענה כי המשיב עלול לבצע עבירות מין בקטינות: "לא בטוח אבל לבנות יכול להזיק אם יקח אותן לבית פרטי אז הן שוב תיחשפנה לדברים לא צנועים בגלל שהולך לא צנוע בבית וכן מסתכל במחשב ומראה להן אני לא יודעת מה?" (עמ' 5 ה"ט 56156-09-25). הבקשה נמחקה אף ללא צורך בתשובה (פסק דין מיום 19.9.2025).

    

7. ביום 21.7.2026 הוגשה הבקשה. המבקשת שבה והעלתה חשש ממשי לפגיעה מינית בקטינות. בהקשר זה הפנתה המבקשת, בין היתר להתנגדותה החריפה של XX (להלן גם – XX) לשהות עם אביה, אשר אף באה לידי ביטוי בניסיון להימלט, וכן לתלונותיה של XX (להלן גם – XX) בדבר כאבים באזור החיתול לאחר שובה משהות אצל האב. עוד נטען בבקשה, כי XX הלינה על אופן לבושו של האב בבית. בהקשר זה פירטה המבקשת כי אף בתקופת החיים המשותפים נהג האב להסתובב בבית כשהוא לבוש בגופייה ובתחתון בעל פתח באופן אשר, לטענתה, הוביל לחשיפת גופו בפניה ובפני הקטינות במידה שאינה הולמת. לתמיכה בבקשה צרפה המבקשת ציור אשר, לטענתה, ציירה XX ביום 2.7.2026 (להלן גם – הציור). בבקשה ציינה המבקשת כי לא הוגשה תלונה וכי: "במשטרה אמרו לי להגיש בקשה בבית המשפט". לפיכך, עתרה המבקשת ליתן צו להרחקת המשיב מכתובת מגוריה ומגורי הקטינות, וכן לאסור עליו להטרידן בכל מקום ובכל דרך.

    

8. עוד באותו היום נדונה הבקשה במעמד המבקשת ואמה בלבד, בפני מותב תורן. במהלך הדיון הציגה המבקשת את הציור (עמ' 1, ש' 14); טענה כי הקטינות: "בוכות לאחרונה מאוד", XX ציירה ציור: "הבאתי את הציור לפסיכולוגית של בית הספר בו אני מלמדת והיא שלחה אותי למשטרה ולחייג 118 והם הפנו אותי לכאן. הם אמרו שהציור מדאיג" (עמ' 1, ש' 21-20), XX אומרת שהיא לא רוצה ללכת לאביה: "כי הוא שם לי טיטול" (עמ' 1, ש' 22), וXX מתלוננת: "כואב לה באזור הטיטול" (עמ' 2, ש' 2) ועוד כהנה וכהנה טענות קשות כנגד האב.

    

   על יסוד טענות המבקשת, וכפי החלטת כב' השופט פישר, ניתן צו הגנה על פיו נאסר על המשיב להיכנס לדירה בה מתגוררת המבקשת ביחד עם הקטינות. כמו כן, נאסר על המשיב כל מפגש עם בנותיו, ונקבע דיון במעמד הצדדים.

    

9. ביום 24.7.2026 הוגשה תשובה. המשיב דחה את הטענה בדבר פגיעה כלשהי בבנותיו, והעלה תמיהה מדוע המתינה כמעט שלושה שבועות בטרם הגישה את הבקשה, וזאת שעה שבמהלך התקופה שחלפה המשיכו הקטינות ללון בביתו כרגיל. עוד נטען כי המבקשת הסתירה מבית המשפט עובדות מהותיות, וכי בקשתה מנוגדת לחלוטין לטובת הקטינות. בהקשר זה נטען על התנהלותה של המשיבה אשר פועלת בכל דרך ובכל מחיר כדי שהקטינות לא יכירו במשיב כאביהן. לתמיכה בטענתו המשיב הפנה להחלטות שונות שניתנו בעניינם של הצדדים.

    

10. ביום 26.7.2026 התנהל דיון במעמד הצדדים בפני כב' השופט פישר.

     

    ב"כ המבקשת טענה כי התנהלותן של הקטינות אינה מתיישבת עם דפוסי התנהגות סבירים בקרב בנות גילן, והצטברותן של הנסיבות, כשהן נבחנות במכלול, מעוררת חשש כי הקטינות נתונות לפגיעה.

     

    ב"כ המשיב חזר על טענותיו בתשובה, ועוד טען כי מדובר בניסיון חמור לניכור הורי ולהרחקת הקטינות מאביהן באמצעות הליכי משפט ושסירוב הקטינות למפגשים עם האב נובע ממסרים שליליים שמועברים על ידי האם לבנותיה. לפיכך, עתר לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות.

     

    בהחלטה שניתנה בתום הדיון הנ"ל ניתנו ההוראות הבאות: קבלת תסקיר סעד משרותי הרווחה; קיום דיון נוסף במהלך הפגרה בפני המותב המטפל, ועד אז, למען הזהירות בלבד, האב לא יפגוש את בנותיו אלא בליווי או בהנחיית גורמי הרווחה, ככל שהדבר אפשרי.

     

11. על רקע האמור, ביקשתי משירותי הרווחה להיכנס לתמונה ולקבוע הסדרי קשר בין האב לבין בנותיו (החלטה מיום 27.7.2026). דיון נוסף, שנקבע במהלך הפגרה, לא התקיים בסופו של דבר, לאחר שהתברר כי מועד חקירת הילדים נדחה (החלטה מיום 5.8.2026).

     

12. ביום 5.8.2026 שירותי הרווחה הגישו תסקיר חסוי, במסגרתו המליצו על קיום מפגשים בליווי צד שלישי (אם המשיב), פעמיים בשבוע, למשך שעתיים בכל מפגש. ביום 6.8.2026 מצאתי לקבל את המלצת שירותי הרווחה, בכפוף להמצאת כתב התחייבות מטעם הסבתא. ביום 12.8.2026, לאחר שהומצא כתב ההתחייבות, הוריתי על תחילת קיומם של המפגשים.

     

13. ביום 12.8.2026 דחיתי את הבקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 6.8.2026 במסגרת התבקש להורות על הפסקת זמני השהות עד לבירור החשדות המיוחסים למשיב, ולחלופין, להורות כי המפגשים בין האב לבנותיו יתקיימו במרכז קשר ובפיקוח. המבקשת הגישה בבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור, שנדחתה, אף ללא צורך בתשובה, ביום 7.9.2026 (רמ"ש 62036-08-26).

     

14. ביום 3.9.2026 שירותי הרווחה הגישו תסקיר חסוי, לאחר שנערכה חקירת ילדים, ובמסגרתו המליצו כי זמני השהות ישובו למתכונתם הקודמת, וכי האב ישוב לאסוף את הקטינות ממסגרות החינוך, וזאת במטרה להפחית את החיכוך בין ההורים בעת המעברים ולצמצם את חשיפת הקטינות לקונפליקט שביניהם.

     

    דיון והכרעה

     

    קיצורה של הלכה –  

15. כידוע, בית המשפט ממלא תפקיד מרכזי בהגנה של על שלומם וטובתם של קטינים, ועליו להיות קשוב לכל טענה בדבר פגיעה ו/או אלימות המופנית כלפיהם מצד מי מהוריהם, וביתר שאת מקום שמדובר בקטינים רכים בשנים. במסגרת זו, ובמקרים המתאימים, מוסמך בית המשפט להידרש למתן צו הגנה כנגד ההורה שלכאורה פגע בקטינים. עם זאת, מאחר שבית המשפט אמון אף על שמירת זכותם של קטינים לקשר מיטיב, רציף ומשמעותי עם שני הוריהם, עליו לנהוג משנה זהירות בטרם יורה על פגיעה בקשר כאמור, ולבחון ביסודיות את טענות ההורה האחר, שלפיהן מדובר בטענה חסרת בסיס, שהועלתה כחלק מהמאבק המתנהל בין הצדדים [ה"ט (נצ') 14084-12-15 ג.מ.י. נ' כ.כ.א (25.2.2016)].

     

16. ואכן, הפסיקה קובעת כי על מבקש צו ההגנה כלפי קטינים, להניח תשתית ראייתית משמעותית ומשכנעת לקיומה של האלימות הנטענת [ה"ט (אשדוד) 38058-01-25 י.נ.ז נ' י.נ.ז(23.1.2025)], וכפי שנקבע בה"ט 14084-12-15 הנ"ל: "יש צורך במידת הוכחה מוגברת או בראיות משכנעות במיוחד לקיומה של האלימות".

     

    מן הכלל אל הפרט –

17. הבקשה אינה מבוססת על ידיעה אישית של המבקשת, אלא נשענת על אמירות המיוחסות לקטינות, כפי שהובאו בפני המבקשת, והטענות לעניין זה הושמעו בדיון ביום 26.7.2026. במקרה זה, הבדיקה שנערכה על ידי גורם מקצועי מוסמך (חוקר ילדים) הגיעה למסקנה השומטת את הבסיס מתחת לטענה. בנסיבות אלה, לא מצאתי להורות על המשך דיון במעמד הצדדים.

     

18. בתסקיר מיום 5.3.2026 נכתב על כך שהמבקשת העלתה טענות עמומות ובלתי ברורות מהן עולה לכאורה חשש מפני פגיעה מינית: "לדבריה הבנות לא מסכימות להתקלח, עסוקות באיבר המין", ואף הגישה בחודש נובמבר 2025 תלונה במשטרה בעניין פגיעה מינית ואולם התיק נסגר בעילה שלפיה "אין עבירה פלילית" (שם, עמ' 8).

     

    בענייננו, נכתב בתסקיר כי "כאשר נעשה ניסיון לברר מעבר לאמירות הכלליות האם טוענת "אני לא אומרת שהוא פגע, אבל תבדקו את זה" (שם, שם), כשהמבקשת מצדה לא המשיכה ופעלה להגנת הקטינות. ודוק, בקשה לעריכת אבחון מסוכנות מינית הועלתה לראשונה אך אגב אורחא, במסגרת תשובת המבקשת לבקשה לאבחון מסוגלות הורית שהגיש המשיב (בקשה מס' 22 תלה"מ 20363-09-25). הגם שבהחלטתי מיום 20.7.2026 הוריתי על עריכת אבחון מסוגלות הורית, והותרתי למאבחן את הפררוגטיבה לשקול את הצורך בהערכה פסיכיאטרית ובהערכת מסוכנות, האבחון שלכאורה אמור להיות אינטרס ראשון במעלה מבחינת המבקשת, לא בוצע עד היום, וזאת מן הטעם ששכרו של המומחה טרם הוסדר (ר' הודעת מכון אפיקים מיום 19.8.2026).

     

19. בענייננו, אף לאחר שהמבקשת נחשפה להתנהגותן של הקטינות: "בוכות לאחרונה מאוד מאוד והן לא רוצות ללכת לאבא שלהן" (עמ' 1, ש' 10), לאמירות מלוות והתנגדות למפגשים: XX- "למה אני צריכה ללכת אליו? אני לא רוצה ללכת אני מפחדת" (עמ' 1, ש' 13), "אמרה שהיא לא רוצה ללכת, ברחה לי לפינת הבית. לאחר שהכרחתי אותה ללכת. עברתי לידה ראיתי שהיא מציירת ציור ואמרה: מאמי אל תגידי שזה אבא, אל תצלמי את זה" (עמ' 1, ש' 17-16), XX- "מתלוננת שכואב לה באזור הטיטול" (עמ' 2, ש' 1), ולמרות שהיא "חוששת מאוד מפגיעה מינית בהן מצדו בעקבות מה שאני עברתי ממנו" (עמ' 1, ש' 9), חלפו כשלושה שבועות עד שהמבקשת פעלה להגיש את הבקשה. ודוק, בכל הזמן הזה התקיימו זמני שהות בין האב לבנותיו.

     

20. בנסיבות אלה, לא כל שכן בהעדר תמיכה ראייתית אובייקטיבית (ר' ממצאי חקירת ילדים), כאשר המשיב אף לא זומן לחקירה במשטרה (עמ' 5, ש' 12) והתיק נגנז, לא שוכנעתי כי המבקשת הרימה את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה.

     

21. בענייננו, כיוצא מהתסקיר מיום 3.9.2026, המשך המצב שנוצר עקב הצו הוא נזק וודאי לקטינות שממילא, ומזה תקופה, מצויות בקונפליקט רגשי משמעותי. בנסיבות אלה, טובת הקטינות מחייבת להשיב לאלתר את זמני השהות אצל האב על כנם.

     

22. לא בלי התלבטות, אניח כי דאגתה של המבקשת הינה כנה ורצונה אכן היה לברר את החשדות המקננים בתוכה. לכן, ועל מנת שלא להסלים את הסכסוך, לא אעשה זו הפעם צו להוצאות.

     

23. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, אדגיש בפני הצדדים כי עירוב וחשיפת הקטינות לסכסוכי ההורים פוגע בהן, בהתפתחותן הרגשית ובקשר שלהן עם ההורים.

     

    סוף דבר

     

24. לפיכך, אני מורה כדלהלן:

     

    א.הבקשה לצו הגנה נדחית.

     

    ב.זמני שהות זמניים כפי שנקבעו בהחלטה מיום 21.3.2026 יושבו על כנם, לאלתר.

     

    ג.פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.

     

25. המזכירות תשלח לצדדים ולשירותי הרווחה את ההחלטה.

     

    ניתן היום, כ"ז אלול תשפ"ו, 09 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.