פלונית נ' שופרסל בע"מ ואח'

צד שלישי

1. שי (ל.מ.ב) ניהול נכסים בע"מ

2. קופר נינוה סוכנות לביטוח בע"מ

עו"ד רינה אגולסקי ואח'

פסק דין

1. לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

    

   תמצית טענות התובעת

2. התובעת טוענת כי ביום 6.6.2018, בעת שערכה קניות בסניף שופרסל דיל ברח' שדרות הערים התאומות 28 בבאר שבע, החליקה לפתע ונפלה בשל הימצאות נוזל ניקיון או סבון על הרצפה במחלקת חומרי הניקיון. כתוצאה מהנפילה היא נחבלה בידה הימנית הדומיננטית, עברה שחזור וקיבוע בגבס ובהמשך אובחנה אצלה תסמונת CRPS.

3. לטענתה, הנתבעות (להלן – שופרסל) כבעלות השליטה במקרקעין חבות חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המבקרים, ועליהן לשמור על רצפה נקייה למניעת החלקה. כמו כן, היא טוענת להחלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – הפקודה) ("הדבר מעיד על עצמו") וסעיף 38 לפקודה ("חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים"). התובעת טוענת כי אין להטיל עליה כל אשם תורם, שכן תשומת ליבו של לקוח במרכול מופנית באופן טבעי למוצרים שעל המדפים ולא ניתן לצפות ממנו להלך כשראשו מושפל מטה בחיפוש אחר מפגעים.

4. נטען שהתובעת סובלת מנכות רפואית משוקללת ויציבה בשיעור 14.5% זאת בהתאם לחוות הדעת של המומחים שמונו על ידי בית המשפט (10% נכות אורתופדית שקבע ד"ר אלחנן לוגר ו-5% נכות נוירולוגית שקבע פרופ' תמיר בן חור). נטען כי נכותה האורתופדית בגפה דומיננטית היא תפקודית לחלוטין, בייחוד נוכח עיסוקה כמזכירה במשרד עורכי דין הדורש שימוש אינטנסיבי במחשב.

5. התובעת כימתה בסיכומיה את נזקיה לסך כולל של 392,832 ₪.

    

   תמצית טענות שופרסל

6. שופרסל מכחישה את עצם קרות התאונה, נסיבותיה והנזקים הנטענים בה, וטוענת כי לא הוכח שהיה מפגע כלשהו על הרצפה או שהוא זה שגרם לנפילה.

7. שופרסל כופרת באחריותה לאירוע וטוענת כי האחריות מוטלת במלואה על הצד השלישי והמבטחת שלו (להלן - חברת הניקיון), אשר סיפק לה שירותי ניקיון מכוח הסכם והתחייב לשפותה ולבטחה. בהקשר זה היא טוענת לתחולת סעיף 15 לפקודה, המנער אותן מאחריות למעשיו של קבלן עצמאי.

8. שופרסל טוענת כי התאונה נגרמה עקב רשלנותה הבלעדית או המכרעת של התובעת, אשר ראתה שמבוצעת עבודת ניקיון ובחרה לעבור דווקא במקום זה תוך נטילת סיכון בלתי סביר.

9. לטענת שופרסל המדובר בנכות רפואית שאינה תפקודית ואינה משפיעה על כושר השתכרותה של התובעת כמזכירה, כפי שמוכיח דו"ח רציפות הביטוח של המוסד לביטוח לאומי המראה ששכרה לא נפגע ואף עלה לאחר התאונה.

10. שופרסל סבורה שיש לדחות את התביעה לאור שאלת האחריות. לחילופין, וככל ובית המשפט יקבע אחרת, יש להטיל את מלוא האחריות על חברת הניקיון ומבטחתה. לחילופי חילופין, לפסוק פיצוי מינימאלי.

     

    תמצית טענות הצדדים השלישיים (חברת הניקיון ומבטחתה)

11. חברת הניקיון מכחישה את קרות האירוע וטוענת כי לא התקבלה אצלה כל תלונה בזמן אמת אודות האירוע. חברת הניקיון מבהירה כי פעולות השטיפה מבוצעות באמצעות מכונת שטיפה מתקדמת שאינה מותירה מים או סבון על הרצפה, וכי ייתכן שהרטיבות נגרמה על ידי מבקר אחר ששפך נוזל רגעים ספורים לאחר מעבר עובד הניקיון.

12. חברת הניקיון טוענת להיעדר עילה וחבות, ומדגישה כי לפי הסכם ההתקשרות חבותה מוגבלת רק לנזק שנגרם כתוצאה ממעשה או מחדל שלה, ומפנה בעניין זה לרע"א 3740/07 זוגלובק בע"מ נ' פארס נג'אר בע"מ (16.1.2008) (להלן – עניין זוגלובק), במסגרתו נקבע כי כיסוי ביטוחי בפוליסה נועד לכסות אחריות שילוחית בלבד של שופרסל ולא את אחריותה האישית כמחזיקת המקום ובעלת המקרקעין שהייתה חייבת לפקח ולדווח על מפגעים.

13. חברת הניקיון טוענת כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור מכריע המנתק קשר סיבתי, שכן היה עליה לשים לב למדרך רגלה ולהיות ערה לסיכונים האינהרנטיים הקיימים במקום ציבורי גדול.

14. בשאלת הנזק וגובה הפיצויים, מצטרפת חברת הניקיון באופן מלא לטיעונים ולחישובי הנזק המופחתים שהציגה שופרסל.

     

    העדים שנחקרו לפניי

15. במסגרת החקירות נחקרו לפניי הגורמים הבאים:

    • התובעת;

    • מר פלוני – בעלה של התובעת;

    • הגב' אלמונית – אחותה של התובעת;

    • מר דוד דביר – סמנכ"ל חברת שי (ל.מ.ב) ניהול נכסים בע"מ.

       

      דיון והכרעה

      עצם קרות האירוע

16. גרסתה התובעת לעצם קרות האירוע, הן בתצהירה והן בחקירתה לפניי, לא נסתרה ויש לגרסתה תימוכין במסמך רפואי מזמן אמת (סמוך מאוד לאירוע) ובעדויות נוספות שנשמעו לפניי. לאור האמור ובהינתן האמור להלן אני קובע שהתובעת הצליחה להרים את נטל ההוכחה לקרות האירוע (כל ההפניות להלן הן לדיון ההוכחות מיום 26.2.26 ולתמליל הדיון שמצוין בנט, אלא אם צוין אחרת):

    • עדותה של התובעת הייתה שלמה, עקבית וברורה ולא נסתרה בחקירתה הנגדית (ראו לדוגמא תיאור האירוע על ידי התובעת - ע' 2 ש' 18-24).

    • עדות אחות התובעת גם היא הייתה שלמה, עקבית וברורה, לא נסתרה בחקירתה הנגדית ותמכה באופן מלאה בתיאור האירוע כפי שהוצג על ידי התובעת. אומנם אחותה של התובעת לא הייתה נוכחת במרכול בזמן האירוע, ונקראה להגיע לסייע לאחותה, אך היא העידה שכאשר הגיעה למקום ראתה על הרצפה נוזל שקוף מרוח ואחותה, התובעת, אמרה לה שהיא החליקה (תצהירה של גב' אלמונית ועדותה לפניי, ע' 12 ש' 22).

      יתרה מזאת, תשובת גב' אלמונית כי התמקדה בסיוע לאחותה ולא בצילום המפגע (ע' 12 ש' 35), מסתברת בנסיבת העניין, שכן לאור הכאבים שתוארו על ידי התובעת והעובדה המתמיהה, שלא נסתרה, לפיה המרכול סירב להזמין לתובעת אמבולנס (לבקשתה), נדרשה האחות לטפל בתובעת ובפינויה לבית חולים (ולא לעסוק בהכנת הראיות לתביעה העתידית). יש להוסיף ולציין כי לאור הסברה שיש במרכול מצלמות אשר מייתרות את הצורך לצלם, נראה כי אין לזקוף את העובדה שגב' אלמונית לא צילמה את המפגע לחובתה של התובעת.

    • מסמך רפואי ממיון בית החולים סורוקה מיום האירוע שבו מצוין "בת 48 לדבריה נפלה היום בשופרסל בשכונת רמות החליקה על סבון על הריצפה..." (עמוד 17 לתיק המוצגים של התובעת). לעניין משקל דברים שנאמרים בסמיכות לאירוע ראו לדוגמא ע"א (י-ם) 57421-05-11 אריאלה פרידמן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל (11.10.2011).

17. שופרסל לא הביאה אף עד מטעמה אשר יתמוך בטענותיה (לא את מנהלת המרכול אשר בהתאם לעדות התובעת הגיעה למקום האירוע (ע' 4 ש' 18) ולא את עובד הניקיון אשר עבד ביום האירוע במרכול).

18. יתרה מזאת, על אף שנשמעה הטענה, שלא נסתרה, שהיו במקום האירוע מצלמות אבטחה, שהיו יכולות לסייע מאוד בבירור שאלת עצם קרות האירוע, על אף פניות שנעשו על ידי בעלה של התובע למנהלת המרכול בבקשה לקבלת סרטוני האבטחה (ע' 11 ש' 6-12) ועל אף עדותו של מר דביר כי חברת הניקיון פנתה לשופרסל בבקשה לקבלת מצלמות האבטחה (ע' 17 ש' 33-37), ועל אף פניית ב"כ התובעת (נספח 4 לתיק המוצגים מטעם התובעת), שופרסל לא הגישה את סרטוני האבטחה מיום האירוע ולא הגישה את דוח האירוע (יודגש כי שופרסל לא טענה שאין תיעוד ממצלמות האבטחה או שאין דוח אירוע בשום שלב של ההליך; יתרה מזאת, בדיון מיום 11.11.25 טענה ב"כ שופרסל כי הדוח הוגש לתיק, דבר שאינו נכון (ראו פרוטוקול הדיון מאותו יום (ע' 1 ש' 7-8); בהתאם לעדותו של בעלה של התובעת, שלא נסתרה, נאמר לו שלא ניתן לתת לו את המצלמות שכן זה נמצא בדיון בבית משפט (ע' 11 ש' 8).

    הימנעות זו של שופרסל מלהציג ראיות רלוונטיות ללא כל נימוק שהוא, תומכת במסקנה כי האירוע אכן קרה ונזקפת לחובתה (לעניין הימנעות בעל דין מהבאת ראיה רלוונטית, הנוגעת ללב המחלוקת בין הצדדים, והחזקה כי ראיה זו אינה תומכת בגרסת בעל הדין ואף יש בה כדי להזיק לו, ראו לדוגמא רע"א 12/15 עזבון המנוח אליה פרג' ז"ל נ' אסף אלעזר (1.3.2015)).

    אני מקבל גם את טענת חברת הניקיון לפיהן התנהלותה של שופרסל בעניין המצלמות יצרה לה (ולניהול ההליך בכללו) נזק ראייתי ועל כן היה מוטלת על שופרסל החובה להוכיח שהנזק שנגרם לא נגרם בגלל רשלנותה (ראו לדוגמא ע"ט 361/00 עאזם דאהר ואח' נ' סרן יואב ואח' (10.2.2005)).

     

     

    שאלת האחריות

19. הצדדים נחלקו בשאלת האחריות, הן בנוגע לשאלת האחריות של התובעת לאירוע והן בנוגע לחלוקת האחריות בין שופרסל לבין חברת הניקיון.

20. את שאלת האחריות בעניינו יש לבחון על בסיס עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודה (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש (9.11.1982)).

21. לשופרסל חובת זהירות כמי שמחזיקה במקרקעין אשר מעצם טיבם מזמינים אחרים לבקר במרכול ולערוך שם קניות. לא ניתן לקבל את טענת שופרסל כי "לא ניתן לייחס לשופרסל ידיעה על המפגע ולא ניתן לקבוע שהפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה" (סעיף 9 לסיכומיה). לשופרסל קיימת חובת זהירות ברורה על המתרחש בחצירה שעה שמעצם טיבם של החצרים מוזמן הציבור להיכנס לחצרים ולרכוש מוצרים.

22. יתרה מזאת, שופרסל היתה יכולה לצפות את התרחשות התאונה, את הנזק ואת סיכוני ההחלקה בשל קיומם של נוזלים בשטח המרכול באופן כללי, ובשטח מדפי חומרי הניקוי באופן ספציפי. סיכונים אלה הם ברי צפייה, קל וחומר שנטען שהמרכול מרושת במצלמות (ועל כן ניתן לעקוב אחרי נזקים שנוצרים ברחבי המרכול), והיה על שופרסל לצפות כי אירוע כאמור יכול ויקרה. מדובר בסיכון שעל מרכול, כדוגמת שופרסל, לקחת בחשבון ולנקוט אמצעי זהירות להימנעותו. לאמור יש לצרף את עדותו של מר דביר אשר ציין כי התריע בפני שופרסל על הצורך בעובדי ניקיון נוספים לסניף הגדול (ע' 17 ש' 13-18)

23. לאור האמור לשופרסל קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית.

     

    חלוקת האחריות

24. שופרסל טוענת כי ככל ויוחלט שקיימת לה אחריות לקרות האירוע יש להטיל את מלוא האחריות על חברת הניקיון. טענת שופרסל נסמכת על ההסכם שקיים מול חברת הניקיון, כאשר לטענתה יש לקרוא את ההסכם, ובעיקר את סעיף 9(2) להסכם, ככזה אשר מטיל חבות מלאה על חברת הניקיון ביחס לאירוע.

25. אני סבור שעיון בסעיף 9(2) להסכם לא רק שאינו מביא למסקנה אותה מבקשת שופרסל להסיק אלא הוא מביא למסקנה הפוכה.

26. לאור חשיבותו של הסעיף אביא אותו בשלמותו:

    "הקבלן לבדו יהיה אחראי לכל נזק לגופו ו\או לרכושו של כל אדם, לרבות ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, לעובדיו ולכל מי שיועסק על ידיו, עובדי הלקוח, ספקי הלקוח ולקוחות הלקוח, שייגרם עקב ו\או כתוצאה ממעשה או מחדל הקשורים בביצוע השירותים על ידו ו\או כתוצאה מהפרת הסכם זה על ידי הקבלן. לאחר שהוכח כי הנזק אכן נגרם כתוצאה ממעשה או מחדל כנ"ל".

27. הסעיף מטיל חבות על הקבלן, חברת הניקיון, לנזק שנגרם ממעשה או ממחדל שקשורים בביצוע השירותים על ידו. בניגוד לטענת שופרסל, חברת הניקיון התחייבה בהסכם להיות אחראית לכל נזק שנגרם מעשה או מחדל שקשורים בביצוע השירותים. השירותים מוגדרים בהסכם כשירותי ניקיון (וכפי שיצוין להלן גם איסוף עגלות). לא מעבר.

28. לא ניתן לקבל את פרשנותה של שופרסל להסכם:

    • עיון בהסכם מעלה כי אין כל דרישה בהסכם שחברת הניקיון או מי מעובדיה תסייר במרכול ותאתר מפגעים על הרצפה.

      יתרה מזאת, עדותו של מר דביר, שלא נסתרה, שפכה אור לגבי ההתנהלות בשטח שכן הוא ציין שהוא "לא מכיר עובד שמסייר בדרך כלל אין דבר כזה שאין לו מה לעשות, אין דבר כזה, תמיד מוצאים לו. בסניף הספציפי הנ"ל העובד, העובד בדרך כלל שהמנהלת מזהה או שנותנת לו מטלה, היא שולחת אותו לאסוף עגלות בחוץ, הוא אוסף עגלות.. בוא נספר לך גם עוד דבר, שולחים אותם, הולכים לתוך הבתים..." (ע' 16 ש' 1-9).

      ככל והייתה צפייה מעובדי חברת הניקיון לסייר באופן תמידי במרכול ולחפש מפגעים, היה על הצדדים לתת לצפייה זו ביטוי בהסכם ההתקשרות. אין הוראה כאמור.

      לאמור יש להוסיף כי עדותו של מר דביר, שלא נסתרה, הייתה שעובדי חברת הניקיון צריכים לפעול בהתאם להוראות מנהלת המרכול והיא הנחתה את העובדים, בין היתר, לסדר סחורה ולהחזיר עגלות למקומם (ע' 16 ש' 1-16). התנהלות בפועל שונה מהצגת הדברים על ידי שופרסל.

      יצוין כי חברת הניקיון התחייבה לבצע שירותי ניקיון בהתאם להוראות נספח ב' להסכם (שעניינו הוראות לעובדי חברת הניקיון) ובו נקבע כי חל איסור על עובדי חברת הניקיון לעסוק בכל עבודה אחרת במרכול מלבד 'ניקיון ואיסוף עגלות'. כך שמלבד שירותי ניקיון, קובע ההסכם שעובדי חברת הניקיון יעסקו גם ב'איסוף עגלות'. לאור האמור ברי הוא שלכל הפחות בזמן שעובד הניקיון אוסף עגלות אין הוא יכול להיות אחראי על ניקיון המרכול (כך שפרשנות שופרסל נסתרת גם מתוך קריאת ההסכם עצמו).

    • שופרסל טוענת שאחריותה של חברת הניקיון "לכל מפגע הנוצר בתחום עבודתה היא מוחלטת ובלתי מסויגת" (סעיף 12 לסיכומי שופרסל). שופרסל אינה מפנה לאף הוראה ספציפית אשר קובעת את האמור, ולא סתם. ההסכם אינו כולל הוראה כאמור.

      אני סבור שהאמור בסיכומי חברת הניקיון מדויק בהקשר זה: "מקומם שהנתבעות סבורות כי בכל הקשור לעבודות ניקיון יש לשופרסל מעין 'רישיון להרוג', וכי במחיר של שכירת עובד ניקיון 'קנו' ביטוח גורף לכל התנהלותן בנושא סדר וניקיון בסופר מרקט" (סעיף 39 לסיכומי חברת הניקיון).

      אין בידי לקבל את הטענה שחברת הניקיון אחראית לכל מעשה או מחדל של עובד שופרסל או קונה תמים כאשר אין הוראה כאמור בהתאם בהסכם והוראה כאמור (שהיא חריגה וקיצונית) תסתמך על פרשנות ההסכם.

      גם אין בידי לקבל את הטענה כי עצם העובדה שיש מפגע ניקיון במרכול מהווה מחדל של חברת הניקיון בהתאם להסכם. אין הוראה כזו וסעיף 9(2) אינו קובע את האמור.

      יש להעיר כי לאור זאת ששופרסל לא הביאה אף עד למתן עדות, גם לא הובא עד שיתמוך בפרשנות שופרסל להסכם כפי שנטען על ידי ב"כ שופרסל.

      יש לציין כי תניית שיפוי מתייחסת אך ורק לאחריות השילוחית של מזמין השירותים בשל רשלנות הקבלן ולא לשיפוי בשל רשלנות ישירה של המזמין (עניין זוגלובק).

    • תמיכה לאמור ניתן למצוא באישור הביטוח. חברת הניקיון חויבה לבטח את פעילותה בהתאם להסכם. עיון באישור הביטוח תואם את האמור מעלה. כך מצוין בפסקה האחרונה של סעיף (ב) לאישור הביטוחים "הביטוח מורחב לשפות את הלקוח ו\או את בעלי המבנה בגין אחריותם למעשה ו\או מחדלי הקבלן והבאים מטעמו..." (ע' 49 לתיק המוצגים מטעם שופרסל). בשונה מטענות שופרסל, הביטוח אינו כללי אלא מתוחם למעשה או מחדל של הקבלן או הבאים מטעמו.

      ניתן להניח שאישור הביטוח הומצא לשופרסל, אך האחרונה לא התנגדה לחידוד של מבטחת חברת הניקיון.

29. להשלמת עניין זה יש לציין ששופרסל לא הוכיחה כי פעלה למזעור הסיכונים שנדרש וכמצופה ממרכול סביר בנסיבות העניין (כאמור שופרסל לא הביאה לעדות אף עד, לא צרפה נהלים, לא הגישה תצהירים מטעם גורמים רלוונטיים וסמכה את כל טענתה כל התנהלות חברת הניקיון והוראות ההסכם).

30. לאור האמור על שופרסל היה להוכיח כי הנזק נוצר כתוצאה ממעשה או מחדל של חברת הניקיון או עובדיה. שופרסל לא הוכיחה את הנדרש: לא נטען לפניי שהאירוע קרה 'ממעשה' של אחד מעובדי חברת הניקיון (ואף להפך, ראו בעניין זה דבריו של ב"כ שופרסל (ע' 14 ש' 19)); ושופרסל לא הגישה אף תצהיר ולא העידה ולו אחד אחד מטעמה ועל כן לא הוכיחה שחברת הניקיון יצרה את המפגע במחדל.

31. לאור האמור להלן אני סבור כי לחברת הניקיון לא קיימת חבות כלל שכן לא הוכח שהיא פעלה בחידלון.

32. להשלמת התמונה יש להעיר מספר הערות:

    • שופרסל טוענת בסיכומיה כי חברת הניקיון לא פיקחה על עובדיה. אני דוחה את טענת שופרסל: ראשית, סעיף 5.2 להסכם עוסק בחובתה של חברת הניקיון לפקח על עובדיה. הסעיף הוא סעיף כללי ואינו מציין את אופן הפיקוח בחלוקה לימים ולשעות; שנית, עדותו של מר דביר, שלא נסתרה, לפיה לא התקבלה תלונה בעניין עובד הניקיון (יתרה מזאת מר דביר העיד שכאשר המפקח מטעמו מגיע למרכול הוא, בין היתר, פונה למנהלת המרכול ושואל אותה אם היא מרוצה מעובדי הניקיון, והוא העיד שלא קיבל 'ריג'קטים' ושלא התקבלה אף תלונה מאף מנהל לאורך השנים (ע' 16 ש' 18-30)). שלישית, שופרסל לא טענה כי ביקשה להפעיל את סעיף 5.3 להסכם ולהורות לחברת הניקיון להפסיק את העסקתו של עובד הניקיון אשר היה אחראי על הניקיון ביום האירוע. דבר שהיה מתבקש ככל וסברה שעובד חברת הניקיון אחראי למחדל.

    • בהתאם להסכם, לשופרסל שליטה משמעותית על ניהול עובדי הניקיון, כך לדוגמא היא רשאית היתה להחליף אותם או להפסיק את העסקתם (סעיף 5.2 להסכם); שעות העבודה נקבעו בהתאם לדרישות שופרסל (סעיף 6.1 להסכם), הפסקה לעובדי הניקיון מהעבודה היא רק באישור מנהל המרכול (סעיף 3 לנספח ב' להסכם); שופרסל היא זו אשר מגדירה את עיסוקם של עובדי חברת הניקיון (סעיף 2 לנספח ב' להסכם) ועוד.

    • ככל ששופרסל הייתה סבורה שעובד חברת הניקיון התרשל במילוי תפקידו, מצופה היה שתפעל לפטרו או לכל הפחות להתלונן עליו. אך עדותו של מר דביר לפיה מדובר בעובד המועסק באותו המרכול במשך שנים רבות, לא נסתרה (ע' 16 ש' 27).

    • עדותו של מר דביר לפיה שופרסל היא זו אשר קבעה את מספר העובדים במרכול וכי הוא פנה להנהלה בבקשה לתוספת כוח אדם, לא נסתרה (ע' 17 ש' 13-23)). עדותו של מר דביר בדבר אופן העבודה של פועל הניקיון אשר מופקד על ניקיון המרכול, לא נסתרה. "הסניף גדול, יש שם שורות, הוא לא יכול לראות בשום מצב מקום שנמצא אלא רק על מצלמות מלמעלה... או שעובדי הסניף סדרנים או כל עובד אחר מזהה איזשהו מפגע, אז ישר קורא לעבוד הניקיון או מתקשר אליו..". צפיית שופרסל כי עובד אחד מספיק להיות בכל רגע נתון בכל רחבי המרכול, כאשר נטען לפניי שמדובר במרכול גדול, אינה סבירה ואינה תואמת את העדויות אשר נשמעו לפניי (יש לציין כי במסגרת הדיון מיום 11.11.25 השיבה ב"כ שופרסל לשאלת בית המשפט "כמה עובדים יש בסופר...אני לא יודעת לומר עכשיו, יש יותר מ-2 כמובן" (ע' 1 ש' 22), תשובה שהתבררה כלא נכונה).

    • אני מקבל את טענת חברת הניקיון שטענת שופרסל כי חברת הניקיון היא זאת אשר אחראית לקביעת מספר עובדי הניקיון מהווה הרחבת חזית.

33. לאור האמור מצאתי לקבוע כי לשופרסל אחריות מלאה על קרות האירוע.

     

    אשם תורם

34. התובעת נכנסה למרכול לצורך ביצוע קניות. היא הסתובבה במרכול עם עגלת קניות (שמטבע הדברים מקשה על הבטה על הרצפה ועל חיפוש מפגעים). העיניים שלה מחפשות מוצרים על המדפים. המרכול עושה מאמצים כדי לגרום לעיניים שלה להימשך למדפים. מנגד התובעת ידעה שהיא נכנסת למרכול שידוע שהוא אינו אזור סטרילי, והיא נכנסה לאזור של חומרי ניקוי, והיא העידה היא מכירה היטב את המרכול (ע' 2 ש' 35-36; ע' 3 ש' 1; ע' 7 ש' 5-12). שקלול האמור מביא אותי למסקנה כי יש לחייב את התובעת באשם תורם בשיעור נמוך של 5%.

     

    הנזק

35. לאור הפערים שבין חוות דעת המומחים שהגישו הצדדים, מונו שני מומחים מטעם בית המשפט: ד"ר אלחנן לוגר, בתחום האורתופדיה, ופרופ' תמיר בן חור, בתחום הנוירולוגיה.

36. בחוות דעתו של ד"ר לוגר נקבע, בין היתר, כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 41(10)(ה) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות), בגין הגבלה בתנועות שורש כף יד ימין עם אפשרות של כיפוף גבי מעבר ל-15 מעלות. כמו כן הוא קבע נכויות זמניות: 100% למשך 3 חודשים ו-30% למשך תשעה חודשים נוספים.

37. בחוות דעתו של פרופ' בן חור נקבע, בין היתר, כי לתובעת נכות צמיתה בגין CRPS מזערי בשיעור 5% לפי סעיף 31(1)(א(1) לתקנות. כמו כן הוא קבע נכות זמנית של 20% למשך שנה אחת.

38. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים משכך הנכות הרפואית המשוקללת היא 14.5%, הצדדים חלוקים לגבי שיעור הנכות התפקודית.

39. ככלל, שיעור הנכות הרפואית מבטא לרוב גם את שיעור הנכות התפקודית. הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט והיא לוקחת בחשבון את השפעת הנכות הרפואית על תפקודה של התובעת בכל תחומי החיים. עם זאת, לא תמיד קיימת חפיפה בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית והנכות התפקודית יכולה להשתנות בהתחשב בגילה של התובעת, טיב עיסוקה, גובה שכרה לפני ואחרי התאונה, מצב התעסוקה בשוק ועוד (ראו לדוגמא ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' (8.9.1995)).

40. ביחס לנכות בתחום הנוירולוגיה, צוין בחוות הדעת ש:

    יתכן על פי התיעוד הרפואי שהיא סבלה מתסמונת CRPS חלקית... אשר חלפה ברובה. בשלב זה אין כאב, אין דיסאסתזיה או היפראלגזיה למגע, אין חולשה מוטורית או דלדול שרירים, אין נוקשות של האצבעות (מעבר להגבלה המכנית בטווח תנועת כף היד, אין בצקת והזעה. נותרו תופעות קלות בלבד, הכוללות כף יד קרה, גוון מעט כהה של העור ותיאור של התנפחות ושינוי צבע תלוי במזג אוויר. תופעות אלו כרוכות באי נוחות אך לא בליקוי תפקודי משמעותי...".

41. לאור האמור בחוות הדעת בתחום הנוירולוגיה, לאחר עיון בראיות ובשים לב לעדויות שנשמעו לפניי אני סבור שככל וקיימת משמעות תפקודית בתחום זה, היא מזערית. אחרי ששקלתי בעניין אני קובע נכות תפקודית בתחום הנוירולוגיה בשיעור 2%.

42. לאור האמור בחוות הדעת בתחום האורתופדי ובשים לב לעבודתה של התובעת, מזכירה במשרד עו"ד, כאשר ניתן להניח שהיא עושה בעבודתה שימוש רב בידה במסגרת עבודתה, לרבות עבודה במקלדת מחשב, אני סבור שיש זהות מלאה בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית (10%).

43. לאור האמור אני קובע כי הנכות התפקודית של התובעת היא 11.8%.

     

    חישוב הנזק

44. שכרה של התובעת בממוצע לשנים 2023-2024 הוא 9,261 ₪ (ראו מוצגים ת/15 ו-ת/16). שכר משוערך להיום – 9,507 ₪. טענה זו לא נסתרה.

45. הפסדי השתכרות לעבר – מצד אחד התובעת קבלה שכר מלא באופן רציף. עיון בתלושי השכר של התובעת שצורפו לתיק המוצגים מטעמה מצביע על כך שבחודש 5/18 היו צבורים לטובת התובעת 90 ימי מחלה והיא פדתה את כלל הימים ואף הוסיפה ימי חופשה. כידוע הפסדי השתכרות לעבר הם נזק מיוחד שמצריך הוכחה. התובעת לא הציגה חוזה עבודה או הסכם קיבוצי החל עליה ולא הביאה את המעסיק למתן עדות שתתמוך בטענה כי היא זכאית לפדיון ימי מחלה בעת פרישה ואף לא הציגה את שיעור הפדיון (בשונה מת"א 69623-06-23 פלוני נ' ווישור חברה לביטוח בע"מ (24.6.2025), אשר צוין בסיכומי התובעת). כמו כן לא הוכח שבמצב שבו התובעת תעזוב את המעסיק הנוכחי היא תהיה זכאית לגרור את ימי המחלה. שקלול כל האמור מביא אותי לכלל מסקנה כי יש לפסוק בגין רכיב זה סך גלובלי של 14,260 ₪ (אשר משקף חודש וחצי עבודה).

46. הפסדי השתכרות לעתיד – לתובעת נכות תפקודית בשיעור 11.8%. בהתאם למחשבון נבו בשים לב לנתוני התובעת, סכום הפיצוי הוא בסך של 136,799 ₪ (כאשר סכום זה כולל פנסיה בשיעור 12.5%). לאור כל המצוין מעלה, לאור טיב הפגיעה בידה של התובעת ולאור זאת שהתובעת חזרה לעבודתה באופן מלא אני קובע חישוב לפי 70% אקטוארי = 95,759 ₪.

47. כאב וסבל – לאור נתוני התובעת לפי מחשבון נבו לתיק פלת"ד = 23,656 ש"ח. כפול 2.5 = 59,140 ₪. לאור מצבה הבריאותי של התובעת כפי שעולה מהראיות אני סבור שמדובר בפיצוי ראוי ולא מצאתי נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות מתן פיצוי גדול יותר ברכיב זה.

48. עזרת צד ג' והוצאות בעבר ובעתיד – כעולה מחוות הדעת של המומחים הנכות של התובעת יצרה לה מגבלה תפקודית מסוימת ואני סבור שייתכן והתובעת תידרש לסיוע מטעם צד ג' והוצאות לצורך ביצוע מטלות שוטפות. התובעת טענה בעניין במסגרת תצהיריה וכן נטען בעניין בתצהירו של בעלה. לא התובעת ולא בעלה נחקרו על כך. התובעת הציגה אסמכתאות בודדות, בסכומים נמוכים יחסית, בעניין הוצאותיה. על כן אני פוסק על דרך האומדנא, פיצוי בסכום כולל, לעבר ולעתיד, כשהוא משוערך לערכי היום, בסך של10,000 ₪.

49. סה"כ 179,159 ₪.

50. אחרי הפחתת 5% אשם תורם = 170,201 ₪.

51. לאמור יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,125 ₪, הוצאות בסך של 3,333 ₪ על חשבון תשלום למומחים מטעם בית המשפט וסך של 5,000 ₪ בגין תשלום למומחים מטעם התובעת והחזר אגרה בסך 726 ₪.

52. מורה על דחיית ההודעה לחברת הניקיון. שופרסל תישא בהוצאות חברת הניקיון בסך כולל של 15,000 ₪.

53. הסכומים האמורים ישולמו על ידי שופרסל בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

54. זכות ערעור כדין.

     

    ניתן היום, כ"א אלול תשפ"ו, 03 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.