פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 30.7.2024 שלא להכיר באוטם שריר הלב ובמצבו הנפשי כפגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן – "החוק"), בעקבות אירוע חריג בעבודה מיום 4.3.2024.

ביום 17.9.2025 התקיימה ישיבת הוכחות. בסיום שמיעת הראיות, הסכים הנתבע להמלצת בית הדין להכיר באירוע מיום 4.3.2024 כאירוע חריג, ולמינוי מומחים, יועצים רפואיים מטעם בית הדין, בתחום הקרדיולוגיה ובתחום הפסיכיאטריה, על בסיס העובדות המוסכמות הבאות:

• התובע יליד שנת 1967.

  ב.התובע עובד במפעל טבע בקיבוץ בית השיטה משנת 1994.

  ג.החל מחודש 2.2024, חלה בעל המפעל, וכתוצאה מכך התובע היה שרוי בלחץ עבודה קשה.

  ד.בתקופה זו, התובע נאלץ לבצע עבודות מעבר לתפקידו, בנוסף הוא עבד בשעות נוספות, אף ניהוליות, בשל אחריות שהועברה לכתפיו כתוצאה מהיעדרות הבעלים.

  ה.ביום 4.3.24 כאשר הגיע התובע לעבודה נוכח כי יתר העובדים במפעל, 4 במספר, לא הגיעו לעבודה ולכן נדרש ממנו לבצע גם את עבודתם.

  ו.בסביבות השעה 10:00, התובע קיבל טלפון המבשר לו כי הבעלים הוא חולה סופני. התובע צרח ובכה ולא חש בטוב והלך לביתו כיוון שלא יכול היה להמשיך בעבודה.

  ז.בסביבות השעה 13:00, כאשר התובע בביתו, הוא קיבל אוטם בשריר הלב, ופונה באמצעות ניידת טיפול נמרץ לבית החולים העמק בעפולה.

  ח.מצבו של התובע כפי שעולה מהתיעוד הרפואי, לרבות כי התובע עישן במשך 40 שנים, בערך שתי קופסאות ביום (כפי שעולה מהודעתו לחוקר הנתבע).

  המתואר בסעיף ו' יקרא להלן: "האירוע החריג". 

   

   

  תחום הקרדיולוגיה

   

   

בתחום הקרדיולוגיה מונה פרופ' ולטר מרקביץ, על מנת שיחווה את דעתו בשאלת הקשור הסיבתי שבין הליקוי הלבבי שאירע לתובע ביום 4.3.2024 ובין האירוע החריג. לשאלה מה הליקוי אשר אובחן אצל התובע ביום האירוע, השיב המומחה בחוות דעתו, כי מדובר ב"אוטם חד בשריר הלב עם עליות קטע ST באקג". כן קבע המומחה כי בהתחשב בכלל הנתונים ולמרות נוכחות גורמי סיכון משמעותיים, "ניתן לקבוע, בסבירות העולה על 50%, שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה ובין פרוץ האוטם" וכן כי: "סביר יותר להניח שאלמלא קרה האירוע החריג בעבודה, היה מועד התרחשותו נדחה למועד מאוחר יותר".

בהמשך, הגיש הנתבע בקשה להפנות אל המומחה שאלות הבהרה. התובע לא התנגד לבקשה והשאלות הועברו כפי שהן הועלו בבקשה, אל המומחה. להלן תשובות המומחה לשאלות אשר הופנו אליו, ואשר ניתנו בחוות דעתו המשלימה מיום 2.12.2025:

• בחוות דעתך קבעת כי התובע סבל מגורמי סיכון "משמעותיים", לרבות עישון כבד וממושך, סיפור משפחתי של מחלת לב מוקדמת, ו- Rheumatoid Arthritis שלהגדרתך מהווים גורמי סיכון משמעותיים, בדומה להשפעת מחלת הסוכרת. האם אין מקום להוסיף לרשימת גורמי הסיכון גם את השימוש בקנביס רפואי - הן הכרוני והן האקראי - כגורם משפעל או טריגר אפשרי לאירוע רפואי שאירע לתובע?

  כך שעל פי הספרות הרפואית, צריכת קנאביס קשורה בעלייה משמעותית בשכיחות אירועי לב חריפים בקבוצות גיל שונות, ואף נחשבת לגורם סיכון על פי מחקרים של ה- WHO ושל האיגודים הקרדיולוגיים האמריקאיים.

• האם תסכים, אפוא, לקביעה כי מדובר בשישה גורמי סיכון להתפתחות והתפרצות מחלת לב איסכמית אצל התובע?  

   

  לשאלות א' ו ב', השיב המומחה כך:

   

  "האם יש תיעוד שהתובע השתמש בקנביס קודם לאירוע בעבודה ב- 104.03.23

  1. התיעוד בחומר שהועבר אלי חלקי.

  2. בין התאריכים 03.09.14 ו- 14.09.17 יש תיעוד שהתובע השתמש בקנאביס בעישון (מרפאה נוירולוגית).

  3. אין תיעוד שהתובע השתמש בקנאביס בין ה- 14.09.17 והאירוע החריג ב-04.03.23.

  4. לא מן הנמנע שהתובע קיבל קנאביס שלא דרך קופת החולים. אין לי תיעוד על כך.

  5. יש שוב תיעוד שהתובע השתמש בקנאביס בתאריך 24.05.23, כלומר אחרי האירוע בעבודה.

  6. ציינתי בסעיף 6.3 של חוות דעתי המקורית: "מעיון בתיק, לא ניתן לדעת באיזה מתרופות אלה, אם בכלל, השתמש החולה בימים שקדמו לאירוע בעבודה". כאשר "תרופות אלה" כוללות Cannabis.

  7. אין באפשרותי לאפיין את צריכת הקנאביס של התובע בשנים שקדמו לאירוע בעבודה.

     האם קנאביס מעלה את הסיכוי לקבל התקף לב?

     אני מסכים שלקיחת קנאביס מעלה את הסיכוי לקבל התקף לב. נראה שהסיכוי עולה כאשר המינון גבוה יותר והשימוש ממושך יותר ולקיחת הקנאביס קרובה לפרוץ התקף הלב.

      

     סיכום: גם אם מתברר שהתובע השתמש בקנאביס בשנים שקדמו לאירוע בעבודה, אין בכך לשנות את מסקנותיי כפי שהן מופיעות בסעיף 9.10 של חוות דעתי המקורית. המשקל של קרבת הזמן הקצר בין האירוע החריג ופרוץ האוטם בליווי היעדר תסמינים לבביים בתקופה שקדמה לאירוע בעבודה כבד בהרבה ממשקל גורמי הסיכון, גם אם מוסיפים את השימוש בקנאביס".

      

• האם אתה מודע לכך ששימוש בקנאביס בקרב בני 50 ומעלה כרוך, לפי הספרות הרפואית, בשכיחות מוגברת (כ-30%) של הפרעות נפשיות לרבות חרדה, הפרעה, Bipolar PTSD , Depressive Disorder-Manicו- Disorder?

   

   

   

   

  לשאלה ג' השיב המומחה:

   

  "לפי המסמכים שבידי, התובע נבדק לראשונה אצל פסיכיאטר של הקופה ב- 20.03.24. כלומר, אחרי האירוע בעבודה. כתוב: " ... ללא רקע פסיכיאטרי. נבדק חד פעמית אצל פסיכיאטרית באופן פרטי ב- 17.03.2024 ... ". האבחנות של רופא הקופה:

  "Adjustment Disorders, Mixed Anxiety and Depressive Reaction".

  לפי התיעוד שבידי, לא אובחנה בעיה פסיכיאטרית כלשהי קודם לאירוע בעבודה."

   

• לאור האמור בשאלה הקודמת, האם תסכים כי ייתכן שהתגובה הנפשית של התובע לידיעה בדבר מחלת המנהל\החבר שלו נבעה מהעצמה נפשית משמעותית הקשורה למצבו הנפשי הבסיסי, ואינה בהכרח תוצאה ישירה של האירוע נשוא התביעה?

   

  לשאלה ד' השיב המומחה: "לא. ראו תשובתי לשאלות ב'+ג'."

   

  יצוין כי למומחה הועברו במסגרת ההחלטה שתי שאלות נוספות. האחת, בנושא כאבי הראש מהם סבל התובע והאם יש בהם כדי ללמד על תשתית נפשית רגישה ומורכבת לפני האירוע וכן האם מכלול גורמי הסיכון האישיים של התובע מהווים גורמים בעלי השפעה משמעותית בהרבה מהשפעת האירוע שהוכר כתאונת עבודה. הנתבע, הן במסגרת בקשה נוספת שהגיש להפניית שאלות הבהרה נוספות והן במסגרת סיכומיו – לא העלה טענה כי המומחה לא השיב לשאלות אלו. לא בכדי יש להניח, שכן תשובות ההבהרה לשאלות א'-ד' נתנו מענה גם לשאלות אלו. מכל מקום, גם אם הנתבע היה מעלה טענה זו במסגרת הסיכומים, לא היה בכך כדי לשנות את תוצאות ההליך כפי שיוסבר.

   

בהמשך, לאחר שהמועד לכך חלף וכבר הוגשו סיכומי התובע, הגיש הנתבע בקשה להפניית שאלות הבהרה נוספות אל המומחה, בטענה כי העיכוב נבע בשל עומס רב שנוצר במחלקה הרפואית. הנתבע ביקש להפנות אל המומחה את השאלות הבאות:

• תשומת ליבך למועד האירוע 4.3.24. נפלה שגגה תחת ידך וציינת מספר פעמים את האירוע כחל ב-4.3.23. לאור זאת, והואיל ובתשובותיך לשאלות ההבהרה התייחסת לנטילת הקנאביס בשנים 2014 ו-2017, שקדמו לאירוע, ולמועד 24.5.23 (שבו החל התובע להשתמש שוב בקנאביס) כחל לאחר האירוע - אתה מתבקש לבחון שוב את עמדתך ולקבוע אם יש בשינוי זה כדי להצביע על גורם סיכון נוסף שעשוי לשנות את קביעתך. נא הסבר ופרט את תשובתך.

• בחומר הרפואי מקופת חולים מופיע כי התובע סובל מכאבי ראש כרוניים, שבחלקם דומים למיגרנה ובחלקם ל-Tension headache, שהם בדרך כלל כאבי ראש כתוצאה מלחץ נפשי. התובע גם קיבל טפולים שכללו tramadex ,sumatridex ,migraler וכן נטל קנאביס. מדובר במצב כרוני שהצריך טיפול רפואי כרוני.

  כמו כן, בחוות דעתו של המומחה הפסיכיאטר שמינה בית הדין, ד״ר אבו רחאל (מיום 23.11.25) נכתב מפיו של התובע כי בשל דלקת פרקים שממנה סובל, הוא נוטל קנאביס רפואי באופן קבוע במשך 8 השנים האחרונות. - בהינתן מידע זה - והואיל ובתשובותיך לשאלות ההבהרה מיום 2.12.25 כתבת כי:

  "אין באפשרותי לאפיין את צריכת הקנאביס של התובע בשנים שקדמו לאירוע בעבודה" (סעיף 3.1.17)

  - אתה מתבקש להתייחס למידע המפורט לעיל, ולהשיב במנומק אם אתה סבור כי הוא משנה את עמדתך לגבי תרומת הקנאביס להופעת אוטם שריר הלב.

• האם בהתחשב בכלל גורמי הסיכון הללו, לרבות השימוש בתכוף בקנאביס, העישון הכבד, העבר המשפחתי ועוד - עדיין אתה סבור כי הופעת אוטם הלב הייתה נדחית למועד אחר אלמלא האירוע החריג שאירע בעבודתו של התובע? נא הסבר ונמק.

   

הנתבע התנגד למתן ארכה לנתבע להגשת הבקשה, במיוחד לנוכח התנהלות הנתבע, וביום 18.2.2026 ניתנה ההחלטה הבאה:

"עיון בבקשה מעלה כי הנתבע מבקש להסב את תשומת לב המומחה לטעות שנפלה לכאורה בתשובתו לעניין שימוש בתרופת הקנאביס כגורם סיכון לקרות האוטם, כאשר ציין את מועד התאונה - 4.3.2023 (במקום 4.3.2024), ובתוך כך סבר כי נטילת קנאביס בתאריך 24.5.2023 היתה לאחר התאונה. כן התבקש להפנות את המומחה לתיעוד רפואי ממנו לכאורה עולה שימוש בקנאביס לטיפול במצב רפואי כרוני (כאבי ראש כרוניים שבחלקם הם תוצאה מלחץ נפשי) ונטילת קנאביס באופן קבוע משך שמונה שנים לטיפול במחלת פרקים.

מחוות דעת פרופ׳ מרקוביץ ותשובותיו לשאלות ההבהרה אשר הופנו אליו בעבר לבקשת הנתבע, עולה כי הפניית השאלות אינה נדרשת לצורך הבהרת חוות הדעת. מסקנת המומחה בכל הקשור לנטילת קנאביס על ידי התובע ומשקלו ביחס לגורמי ההשפעה האחרים לפרוץ אירוע האוטם, ברורה גם ללא הפניית השאלות;

המומחה אכן טעה בתשובתו לשאלת ההבהרה כאשר ציין (רק בחלק אחד של חוות הדעת המשלימה, סעיף 3.1) את מועד התאונה - 4.3.2023 במקום 4.3.2024. מכאן הניח כי התובע נטל קנאביס גם לאחר התאונה. אלא שבהמשך תשובותיו, היה המומחה נכון להניח שימוש בקנאביס לפני התאונה. כמו כן המומחה הכיר בתרומת נטילת קנאביס להעלאת הסיכוי לקבל התקף לב. יחד עם זאת, המומחה הבהיר כי במקרה זה, אין בנטילת הקנאביס הרפואי לפני התאונה כדי לשנות ממסקנותיו . המומחה הסביר כי "המשקל של קרבת הזמן הקצר בין האירוע החרי(ג) ופרוץ האוטם בליווי היעדר תסמינים לבביים בתקופה שקדמה לאירוע בעבודה כבד בהרבה ממשקל גורמי הסיכון, גם אם מוסיפים את השימוש בקנאביס".

בנוסף, גם אם היה המומחה מופנה לטענה כי התובע נטל קנאביס בתאריך 24.5.2023 הרי שמדובר בכ -10 חודשים לפני התאונה. על פי תשובות המומחה - הסיכוי להתקף לב עולה כאשר "לקיחת הקנאביס קרובה לפרוץ התקף הלב". כמו כן, אין בשאלות כדי להבהיר את מינון הקנאביס שניטל כאשר המומחה מציין גם נתון זה ("מינון גבוה יותר") כגורם להעלאת הסיכון (אם ניטל כאמור בסמוך לפני התאונה).

לאור האמור לעיל, נראה כי הפניית השאלות למומחה לא תבהיר את חוות הדעת לאור התשובות הברורות שכבר ניתנו על ידי המומחה, אשר מספקות מענה גם לשאלות הנוספות. אין בשאלות הנוספות כאמור נתונים חדשים המצדיקים פנייה נוספת למומחה, לנוכח תשובותיו לשאלות ההבהרה הקודמות. משכך, אין מקום לעיכוב נוסף של ההליך. הבקשה למתן ארכה להארכת המועד להגשת שאלות ההבהרה, ובנסיבות גם הבקשה להפנייה שאלות הבהרה נוספות, נדחות".

בהמשך, הוגשו סיכומי הנתבע.

לטענת התובע בסיכומיו, יש לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין אוטם שריר הלב, בהסתמך על חוות דעתו של הקרדיולוג פרופ' ולטר מרקביץ לפיה קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה ובין פרוץ האוטם בסבירות העולה על 50%. נטען כי טיעון זה של המומחה מתבסס על הזמן הקצר שבין הדחק החריג ובין פרוץ האוטם, ועל כך שהתובע תפקד ועבד בצורה רגילה עד לקרות האירוע החריג למרות נוכחות גורמי סיכון. כן נטען כי באשר לשימוש בקנאביס, גם אם השתמש התובע בקנאביס בשנים שקדמו לאירוע, אין בכך כדי לשנות, על פי מסקנות המומחה בחוות הדעת המקורית. נטען כי על פי המומחה, משקל קרבת הזמן הקצר בין האירוע לפרוץ האוטם, בליווי היעדר תסמינים לבביים בתקופה שקדמה לו, כבד בהרבה ממשקל גורמי הסיכון, גם בתוספת השימוש בקנאביס.

טענתו העיקרית של הנתבע בסיכומיו כנגד מסקנת המומחה, הינה כי המומחה לא העניק משקל מספיק לתיעוד הרפואי המלמד על קיומה של עקה נפשית מתמשכת עוד לפני קרות האירוע. נטען כי מהרשומה הרפואית עולה כי התובע סבל לאורך תקופה מכאבי ראש כרוניים אשר תוארו בחלקם ככאבים בעלי דימוי מיגרני, וחלקם כ TENSION HEADACHE, נטען כי כאבים מסוג זה מוכרים ככאבים העלולים להיות קשורים למצבי מתח ולחץ נפשי מתמשכים. חרף זאת, המומחה ציין כי הוא לא יכול לקבוע האם התובע נטל את הקנאביס או כל טיפול תרופתי אחר לטיפול בכאבי הראש הכרוניים בסמוך לאירוע. נטען כי מכך עולה כי המומחה לא בחן במסגרת חוות דעתו במשקל מספיק את האפשרות שהתובע אכן עשה שימוש בקנאביס בתקופה הרלוונטית והאם לנתון זה עשויה להיות השלכה רפואית על קיומו של קשר הסיבתי בין האירוע הנטען לליקוי. כן נטען כי אין בחוסר תיעוד ברשומה הרפואית לנטילת הקנאביס בו כדי לבטל את האפשרות של השימוש בו. בנסיבות נטען כי נוכח קביעותיו הלא סבירות של המומחה, יש לתת לחוות דעתו משקל אפסי, לסטות מקביעותיו ולדחות את התביעה. לחילופין, נתבקש למנות מומחה נוסף.

תחום הפסיכיאטריה

בתחום הפסיכיאטריה מונה ד"ר זיאד אבו רחאל. המומחה בדק את התובע ובחוות דעתו מיום 20.11.2025 קבע כי התובע סובל מהפרעת הסתגלות עם תגובה דיכאונית וחרדתית. כן קבע המומחה כי בהתאם לבדיקה שערך, למסמכים הרפואיים שבחן, וכן על בסיס הספרות הרפואית - אין קשר סיבתי ישיר בין האירוע החריג בעבודה לבין ההפרעה הנפשית שהתפתחה בהמשך, אולם סביר כי ההפרעה הנפשית התפתחה על רקע האירוע הלבבי. הוסבר כי מדובר באירוע לבבי פתאומי ומסכן חיים, שלאחריו, בתוך פרק זמן קצר, החלו להופיע תסמינים נפשיים מובהקים לרבות חרדה, דיכאון וירידה תפקודית, אשר לא תועדו לפני כן. צוין כי מדובר בתגובה ישירה ומתמשכת לאירוע הלבבי וכי להערכתו מדובר בסבירות העולה על 50% לקיומו של קשר סיבתי בין אוטם שריר הלב לבין התחלואה הנפשית המתוארת. כן השיב המומחה כי מדובר בהשפעה משמעותית של האוטם (בשיעור של מעל 20%) על הליקוי הנפשי.

לטענת התובע בסיכומיו, בהסתמך על קביעת המומחה בתחום הקרדיולוגיה בדבר קשר סיבתי בין האירוע החריג ובין האוטם בשריר הלב, יש לקבוע גם כי קיים קשר סיבתי בין הנזק הנפשי ובין האירוע הלבבי בהתאם לקביעת המומחה.

לטענת הנתבע בסיכומיו, גם מומחה זה בתחום הנפשי, לא נתן מספיק משקל בחוות דעתו לכך כי התובע אכן עשה שימוש בקנאביס בתקופה שלפני האירוע והוא לא דן בהשלכותיו הנפשיות המאוחרות של הקנאביס הרפואי שנטל התובע או של התרופות לצורך הטיפול במיגרנה על מצבו הנפשי של התובע. כן נטען כי חוות הדעת אינה עומדת בפני עצמה שכן היא אינה מקימה קשר סיבתי ישיר בין האירוע החריג לליקוי הנפשי.

דיון ההכרעה

בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעת המומחה אשר מונה מטעם בית הדין, הינה ראיה מבין כלל חומר הראיות, אשר על בסיסו תתקבל ההכרעה בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין ליקוי ופגיעה שאירעה לתובע או לתובעת במסגרת עבודתם. בשל היותה חוות דעת אובייקטיבית, בית הדין ייחס לחוות דעת המומחה מטעמו משקל רב, וככלל לא יסטה מקביעותיו של המומחה. זאת, אלא אם התקיימו הצדקות עובדתיות או משפטיות יוצאות דופן. לדוגמה ראו: עב"ל (ארצי) 4379-10-14צח פלדמן - המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן (16.3.2016), דב"ע (ארצי) נו 244 – 0המוסד לביטוח לאומי נגד יצחק פרבר(1997); עב"ל (ארצי) 1035/04דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי(6.6.2006).

מעיון בחוות הדעת בתחום הקרדיולוגיה עולה כי המומחה הביא בפניו את העובדות אשר הונחו כשתשתית עובדתית לחוות דעתו במסגרת החלטת המינוי. נזכיר כי התובע חווה אירוע בעבודה על רקע "לחץ עבודה קשה" עקב היעדרותו של בעל המפעל שבו עבד, כחודש עובר לאירוע החריג. בשל היעדרות זו התובע נאלץ לבצע עבודות נוספות מעבר לתפקידו וכן לעבוד בשעות נוספות. ביום האירוע לא הגיעו לעבודה יתר העובדים (ארבעה במספר), והתובע נאלץ לבצע גם את עבודתם. סביבות השעה 10:00 קיבל התבשר התובע טלפונית כי בעל המפעל "הוא חולה סופני". בתגובה לכך התובע "צרח ובכה" ולא חש בטוב. כיוון שלא יכול היה להמשיך בעבודתו, הוא הלך לביתו. אין מחלוקת כי האירוע שחווה התובע היה "אירוע חריג" בעבודתו. כשלוש שעות לאחר מכן, סביבות השעה 13:00, כך על פי העבודות המוסכמות וכן על פי חוות דעת המומחה, "קיבל" התובע עת ששהה בביתו "אוטם בשריר הלב".

המומחה בחוות דעתו, סקר את התיעוד הרפואי בסמוך לאירוע וכן את עברו הרפואי של התובע עובר לאירוע, כפי שהוא עולה מהמסמכים הרפואיים אשר עמדו בפניו. המומחה נתן את דעתו לבעיות רפואיות מהן סבל התובע עובר לאירוע וציין כי התובע פנה לעיתים קרובות לרופא המשפחה ולחדרי המיון בעקבותיהן: בעיות שלדיות, במערכת העיכול, בעיות ורידיות, ואורולוגיות. המומחה ציין כי אין להן קשר לענייננו.

כמו כן המומחה הקדיש פרק נפרד ל"מחלות הפרקים" שאובחנו אצל התובע בשנת 2013, וציין את התרופות שקיבל התובע בגינן במשך השנים. כן הקדיש המומחה פרק ל"כאבי הראש" ופירט את הסוגים השונים, הבירורים שערך התובע בגינם, הטיפול התרופתי שקיבל במשך השנים, לרבות "קנאביס". המומחה ציין בהקשר זה כי: "מעיון בתיק, לא ניתן לדעת באיזה מתרופות אלה, אם בכלל, השתמש החולה בימים שקדמו לאירוע בעבודה" (ההדגשה לא במקור). בהמשך ציין המומחה "הפרעה בשומני הדם" ואת הטיפול התרופתי שקיבל התובע בגינה, "כנראה במשך זמן קצר" וכן סיכם את העולה מהתיעוד הרפואי לגבי "העבר הלבבי/כאבי חזה", כך: "אין תיעוד שהתובע סבל מתסמינים היכולים להצביע על בעיה לבבית פעילה קודם לאירוע בעבודה ב – 04.03.24". במסגרת הדיון שערך המומחה בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי ובין האירוע, הסביר המומחה את מנגנון גרימת אוטם בשריר הלב והסביר כיצד קובעים או שוללים קשר סיבי בין דחק נפשי ואוטם. המומחה ערך דיון בכל שלבי הבחינה שציין, בהקשרו של התובע, תוך בחינת הנתונים התומכים בקביעת קשר סיבתו, ואת אלו השוללים קביעה זו. במסגרת הנתונים התומכים בקביעת קשר סיבתי, צוינה חריגות האירוע קודם לפרוץ האוטם, התפתחות האוטם בתוך פרק זמן המתאים לרוב האוטמים המשניים לדחק נפשי כאשר לגבי נתון זה צוין: "מדובר בנתון בעל משקל כבד בעד קשר סיבתי". כן צוינה העובדה כי התובע היה א תסמיני למחלה מבחינה לבבית, כי המחלה לא היתה מפושטת וכן כי התובע לא סבל מיתר לחץ דם ומסוכרת. במסגרת הנתונים השוללים קביעת קשר סיבתי צוינו גורמי הסיכון המשמעותיים הבאים: עישון כבד זמן ממושך, סיפור משפחתי, הפרעה קלה בשומני הדם,Rheumatoid Arthritis כגורם סיכון להתפתחות טרשת עורקים (באותה מידה כמו סכרת, ממנה לא סבל) וכן הטיפול במיגרנה. לאחר שהמומחה שקל את כלל הנתונים, דעתו היתה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לפרוץ האוטם. זאת, בהינתן הזמן הקצר שעבר בין הדחק לפרוץ האוטם וכן לעובדה כי על אף גורמי הסיכון המשמעותיים, התובע תיפקד ועבד בצורה רגילה עד קרות האירוע.

בסיכומים, מעלה הנתבע שתי טענות עיקריות, השלובות זו בזו, אשר לטענתו מערערות ממשקל חוות הדעת. הטענות נוגעות לחלק בחוות הדעת שבו המומחה אמנם מאשר כי נטילת קנאביס מעלה את הסיכוי לקבל התקף לב במיוחד כאשר המינון גבוה יותר והנטילה קרובה יותר לפרוץ התקף הלב, אל מול לקביעתו כי לא ניתן לאפיין את השימוש בקנאביס בשנים שלפני האירוע על בסיס התיעוד הרפואי הקיים.

טענה ראשונה של הנתבע כנגד חוות הדעת, הינה כי המומחה לא העניק מספיק משקל לתיעוד הרפואי בדבר עקה נפשית מתמשכת לפני האירוע וזאת על בסיס תיעוד כאבי ראש כרוניים אשר בחלקם הינם מסוג הקשור למצבי לחץ ומתח מתמשכים.

טענה שנייה היא כי הכרה בכך (כי כאבי הראש הם מסוג הקשור למצבי לחץ למתח מתמשכים), היתה מאפשרת למומחה להעריך האם התובע נטל לשם כך טיפול תרופתי לרבות קנאביס לפני האירוע, על אף חוסר התיעוד הרפואי על נטילת טיפול כאמור, ולהביא זאת בחשבון במסגרת בחינת הקשר הסיבתי.

אלא שלשאלות אלו כבר ניתן מענה;

ראשית, בשאלה ג' לשאלות ההבהרה, נשאל המומחה האם הוא מודע לכך כי טיפול בקנאביס בקרב בני 50 ומעלה כרוך, לפי הספרות הרפואית, בשכיחות מוגברת של הפרעות נפשיות. המומחה השיב כי על פי התיעוד שבידיו, לא אובחנה בעיה פסיכיאטרית כלשהי לפני התאונה. גם בחוות דעת המומחה בתחום הפסיכיאטריה צוין כי "עד לתאונה והאירוע הנדן, לא תועדה היסטוריה פסיכיאטרית". יתרה מכך, מחוות דעת זו שעניינה בחינת מצבו הנפשי של התובע, עולה כי בעקבות המיגרנות נמצא התובע במעקב נוירולוגי. לא צוין בחוות הדעת כל אזכור לתיעוד המלמד על קשר בין כאבי ראש לעקה נפשית. יצוין כי לא ברורה צפיית הנתבע מהמומחה בתחום הקרדיולוגיה, להשלים תשתית רפואית עובדתית לעניין נטילת קנאביס בשל מצבו הנפשי של התובע - על בסיס הערכה בדיעבד כי כאבי הראש נבעו מעקה נפשית. זאת, על אף שאין לכך כל תיעוד ברשומות הרפואיות. בנוסף, גם אם התובע ציין בפני המומחה בתחום הפסיכיאטריה כי הוא נוטל קנאביס רפואי באופן קבוע במשך שמונה שנים (עמ' 4 לחוות הדעת), אין בכך כדי לתת מענה לנטילת התרופה בימים שבסמוך לאירוע החריג ללא תיעוד רפואי המלמד על כך.

שנית, המומחה לא שלל את נטילת הקנאביס כגורם סיכון אפשרי רק בשל העדר תיעוד רפואי המלמד על כך. המומחה השיב כי אף אם יתברר כי התובע השתמש בקנאביס בשנים שקדמו לאירוע בעבודה, אין בכך כדי לשנות את מסקנותיו מהסיבה כי: "המשקל של קרבת הזמן הקצר בין האירוע החריד ופרוץ האוטם בליווי היעדר תסמינים לבביים בתקופה שקדמה לאירוע בעבודה כבד בהרבה ממשקל גורמי סיכון גם אם מוסיפים את השימוש בקנאביס". בעניין זה יש להפנות לנימוקי ההחלטה בבקשת הנתבע להפניית שאלות הבהרה נוספות בנושא זה.

לסיכום, בניגוד לטענת הנתבע, חוות הדעת בתחום הקרדיולוגיה הינה חוות דעת מקיפה מאוד, מפורטת וקוהרנטית. ניתן למצוא בחוות הדעת העיקרית בשילוב חוות הדעת המשלימה, הסבר מובן ומנומק למסקנת המומחה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע ופרוץ האוטם בסמוך לכך. בשונה מטענת הנתבע, עולה מחוות הדעת כי המומחה שקל בקפידה את כלל הנתונים וגורמי הסיכון, וכי הוא העריך את משקלם בבחינת קיומו של הקשר הסיבתי. מעיון בחוות ניתן להבין מדוע המומחה הגיע למסקנה בסופו של דבר כי אלמלא האירוע, סביר להניח כי מועד התרחשות האוטם היה נדחה למועד מאוחר יותר. המומחה היה מודע לקיומם של גורמי הסיכון, לרבות עישון כבד וממושך, סיפור משפחתי של מחלת לב מוקדמת, מחלת מפרקים דלקתית והאפשרות לשימוש בקנאביס רפואי, והתייחס אליהם במפורש. יחד עם זאת, לאחר ששקל את מכלול הנתונים הרפואיים, מצא כי משקלם של סמיכות הזמנים בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם, וכן היעדר תסמינים לבביים קודמים, היקף המחלה והעובדה כי התובע לא סבל מיתר לחץ ודם וסכרת - גובר על משקלם של גורמי הסיכון. בנסיבות, לא מצאנו הצדקה לסטות מחוות דעתו של המומחה בתחום הקרדיולוגיה אלא כי יש לאמץ את חוות דעתו, ולקבוע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג שאירע לתובע ביום 4.3.2024 במסגרת עבודתו לבין אוטם שריר הלב שבו לקה באותו היום.

כמו כן, אנו מאמצים את חוות דעת המומחה בתחום הפסיכיאטריה אשר קבע כי התובע סובל מ"הפרעת הסתגלות עם תגובה דיכאונית וחרדתית" וכי הפרעה נפשית זו התפתחה על רקע האירוע הלבבי. המומחה בתחום הנפשי הבהיר כי לא תועדו בעבר תסמינים דומים או רקע נפשי שיכולים להסביר את התופעות שהופיעו לאחר האירוע. צוין כי התסמינים הופיעו בעקבות האוטם בשריר הלב, ובסמיכות אליו, ולכן סביר מאוד שהאירוע הלבבי הוא זה שגרם להתפרצות ההפרעה הנפשית באותו זמן וכי אילולא האוטם, יש להניח שהמצב הנפשי היה נשאר יציב יותר או שהתדרדרות הייתה מופיעה, אם בכלל, בשלב מאוחר יותר. לטענת הנתבע בסיכומיו גם המומחה בתחום הנפשי לא הביא בחשבון את גומי הסיכון, אולם הנתבע לא מצא לנכון אף להעביר למומחה זה שאלות הבהרה על חוות דעתו.

לסיכום, התביעה מתקבלת כמפורט בסעיפים 16 ו – 17 לפסק הדין.

בנסיבות העניין, הנתבע יישא בהוצאות בסך 7,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב אלול תשפ"ו, (25 אוגוסט 2026), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

______________________________________________________

מר אלי אבוטבול מירב ניר שלו, שופטת גב' יוכבד מאור 

נציג ציבור עובדים נציגת ציבור מעסיקים