החלטה בבקשה לדחיית תביעה לפינוי מנחלה על הסף

המשיבים הגישו תביעה לפינוי המבקשים מנחלה ולהצהרה שהמבקשים הם שיישאו בתשלום דמי שימוש לרמ"י בגין השימושים החורגים שנעשו על ידיהם בנחלה.

עניינה של החלטה זו הוא בבקשת המבקשים "לדחיית התביעה על הסף ולחילופין לגופה ולחילופי חילופין להורות על מחיקתה ולחילופי חילופי חילופין למתן הוראות".

המבקשים פירטו שלל טענות לפגמים ומחדלים מצד המשיבים (סעיף 1 לבקשה). בין היתר טענו שהמשיבים חדלו בכך שלא קיימו את חובת הגילוי של מסמכי יסוד הנוגעים לליבת המחלוקת (הסכם משולש, אישור זכויות עדכני מרמ"י, כתב מינוי תקף של מינוי בן ממשיך ועוד, כמפורט בסעיף 1 לבקשה). כן לדבריהם עשו המשיבים שימוש לרעה בהליך ונהגו בחוסר תום לב דיוני בכך שהסתמכו על הסכם משולש של מושב אחר שאינו נוגע לנחלה, והסתירו מסמכים מהותיים דוגמת צוואות הורי הצדדים ו"העלימו" את העובדה שקיימת אפשרות של הסדרה תכנונית של הנחלה. עוד טענו שנפגעה זכות העמידה שלהם שכן המשיבים קיבלו את הנחלה "כמשמורת זכויות" המותנה בהגנה על הזכויות שהוענקו למבקשים ולאח נוסף (אשל"א) במסגרת צוואות ההורים. בגוף הבקשה הוסיפו גם שהתביעה הוגשה בהתעלם מתניית בוררות הקבועה בצוואת האם המנוחה (סעיף 8א). על כן עתרו כאמור לסילוק התובענה על הסף ולחלופין להורות על מתן צו לגילוי מסמכים מופנה לרשויות בנוגע לנחלה (סעיף 17(ה)). עוד הוסיפו בפרק הסעדים גם עתירה למינוי אפוטרופוס לדין לאח (סעיף 17 ו').

הבקשה הוגשה ביום 15.9.25 (בשעות אחר הצהריים) ערב דיון קד"מ שהתקיים למחרת היום (16.9.25) בשעה 9:00 ובטרם הועברה הבקשה לטיפול בית המשפט. בדיון נדונה רשימת הבקשות שהגישו המבקשים בעצמם (ביום 17.7.25) באמצעות בא כוחם הקודם.

במסגרתה ביקשו המבקשים לצרף את הגורמים המיישבים כצד להליך ולקבל "צו לקבלת העתק מסמכי מינוי בנים ממשיכים: בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על צו המורה לסוכנות היהודית לא"י למסור לנתבעים ו/או ב"כ עותק מלא מתיק משק X במושב X ובכלל זה, עותק ממסמכי מינוי בנים ממשיכים. הנתבעים יטענו כי יש לבדוק את נסיבות מינוי התובעים, והאם הממנה הודיעה לתובעים כי עליהם לפעול לפיצול ביתם של הנתבעים כתנאי למינויים להיות בנים ממשיכים" (סעיף 4).

בתגובתם לרשימת הבקשות התנגדו המשיבים לצירוף הגורמים המיישבים להליך בטענה שצירופם אינו נדרש ושניתן במידת הצורך לזמנם כעדים, והסכימו למתן הצו שביקשו המבקשים (תגובה מיום 9.9.25).

בדיון קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט שיינתן בשלב ראשון צו המופנה לכל הגורמים המיישבים (ולא אך לסוכנות) למסור להם עותק מלא מהתיק הנוגע לנחלה, וכפי שביקשו המבקשים בסעיף 33 לכתב ההגנה; עמ' 5 שורה 33 ועמ' 7 שורות 8-10 לפרוטוקול).

בכתב ההגנה הודו המבקשים שמינוי המשיבים כבנים ממשיכים הושלם (סעיף 33). בדיון המקדמי הסכימו הצדדים שהמשיבים ינסו לאתר את מסמכי המינוי ויעבירו אותם לידי המבקשים. המשיבים הסכימו לבקשת המבקשים למתן צו לקבלת תיק הנחלה מהסוכנות, ובדיון הסכימו הצדדים שהצו יופנה גם לרמ"י ולאגודה. על אף האמור התנגדו המבקשים להגשת אישור מאת רמ"י מיום 4.10.11 על מינוי בן ממשיך שהציגו המשיבים בדיון, ועמדו על בירור הבקשות שהגישו סמוך לפני הדיון לפני כל החלטה אחרת וטענו שיש להבטיח שההליך יתנהל ב"סימטריה דיונית" (עמ' 7 שורות 20-21 לפרוטוקול).

בתגובה, שהוגשה בהמשך להחלטה מיום 16.9.25, טענו המשיבים לדחיית הבקשה ולחיוב המבקשים בהוצאות לדוגמא. המשיבים טענו בין היתר שאין בכוחם לצרף מסמכים שלא מצויים בידיהם דוגמת ההסכם המשולש או אישור זכויות עדכני מרמ"י והדגישו שלא סברו שיש נחיצות בכך לאור העובדה שהמבקשים הודו בכתב ההגנה שמינויים כבנים ממשיכים הושלם. עוד טענו שהוסכם בדיון המקדמי שהם ינסו לאתר את מסמכי המינוי ויעבירו אותם למבקשים. המסמכים למינוי בן ממשיך שנטען שאותרו ושנזכרו בתגובה לא צורפו אליה (אלא להודעה מיום 25.9.25). עוד הוזכר שהוסכם על מתן צו לרשויות למסירת כל המסמכים הרלוונטיים. כן טענו שצוואת האם המנוחה לא קוימה וכי מכל מקום הצוואות אינן רלוונטיות להליך וכפרו בטענה שהם קיבלו את הנחלה "למשמורת".

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה על כל ראשיה. את עיקר נימוקיי למסקנתי האמורה אפרט להלן.

הבקשה הוגשה ערב דיון קדה"מ, בתקופת "עוצר הבקשות" המנויה בהוראת תקנה 49(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. ודוק. המבקשים הגישו רשימת בקשות במועד כנדרש בתקנה 49(ג), בה לא פורטו הבקשות המנויות בבקשה דכאן. המבקשים לא ביקשו היתר להגיש את הבקשה באיחור ולא נתנו הצדק סביר למחדלם לאי הגשתה במועד כנדרש בתקנה 49(ז), ודי בכך כדי לדחותה.

לא אך שלא פורטה הסיבה בעטיה לא הוגשה הבקשה במועד ומדוע לא פורטה ברשימת הבקשות, אלא הבקשה עומדת בסתירה חזיתית להסכמה שהושגה בין הצדדים בדיון המקדמי וכן בסעד שביקשו המבקשים בעצמם בכתב ההגנה וברשימת הבקשות - למתן צו לקבלת אותם מסמכים - אשר בגין חסרונם עותרים הם כעת לדחיית התובענה על הסף.

המבקשים הודו שמינוי המשיבים כבנים ממשיכים הושלם. עם זאת סברו המבקשים שהמסמכים בנוגע למשק ומינוי המשיבים כבנים ממשיכים נחוצים לחזית המחלוקת ושיש לקבלם באמצעות צו - והמשיבים הסכימו לכך. לאחר שהחליפו ייצוג הגישו המבקשים (בין היתר) את הבקשה דכאן בה מבקשים הם למעשה להתנער מהודאתם בכתב ההגנה ומכל ההסכמות הדיוניות שהושגו לקבלת המסכמים, ובהתעלם מהן עותרים למניעת בירור התובענה בגין החסר במסמכים. בעמדה זו התמידו גם לאחר שהוסכם בדיון קדה"מ שהצו יופנה לכל הגורמים המיישבים, ועל אף שבמהלך הדיון הציגו המשיבים אישור מרמ"י על קביעתם כבנים ממשיכים.

דרך התנהלות זו חוטאת אחר מטרות הדיון המקדמי ועקרונות היסוד שנקבעו בחלק א' של תקנות סדר הדין האזרחי ובנקיטתה אין המבקשים פועלים כנדרש מבעלי דין הוגנים. הגשת הבקשה העומדת בסתירה להסכמות שהושגו מנעה קיום ישיבת קד"מ יעילה יותר ולא ניתן היה לנצלה באופן נכון יותר לקידום ניהול ההליך. ובהקשר אחרון זה יש להדגיש שהפגיעה אינה אך בצדדים עצמם אלא גם בבית המשפט וכפועל יוצא בציבור המתדיינים כולו: "בכל תיק שמתנהל בבית המשפט הציבור הוא צד נוסף הסמוי מן העין, אך יש לקחת אותו בחשבון. זאת, מאחר שהמשאב של זמן שיפוטי הוא משאב מוגבל, וכאשר לא מנצלים אותו ביעילות, הציבור שממתין ליומו בבית המשפט הוא שנפגע מכך." [עפ"ס 5857-03-25 פלונית נ' פלוני בפסקה 8 (נבו 17.3.2025)].

גם מהותית נעדרת הבקשה עילה ויש לדחותה. סעד של סילוק על הסף הוא סעד דראסטי שעל בית המשפט לנהוג בזהירות בטרם עשיית שימוש בו, ובמידת האפשר להעדיף בירור ענייני של תובענה על פני חסימת תובע מהבאת ראיותיו.

הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בדחיית תביעה על הסף המהווה אמצעי קיצוני וחמור עוד יותר החורצת את גורל התביעה אחת ולתמיד [עע"מ 5116/04 נידר כוכב הצפון נ' עיריית תל אביב יפו, (פורסם בנבו, 20.9.04); רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סלמאן פרג' (פורסם בנבו, 26.4.06); רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ, (פורסם בנבו 1.9.05); ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151 (1981)].

אי-צירוף ראיות רלוונטיות לכתב תביעה אינו מהווה כשלעצמו עילה לסילוק תביעה על הסף, כל עוד כתב התביעה מפרט תשתית עובדתית המקימה עילת תביעה. נקבע אף שאי צירוף מסמכים מהותיים התומכים בתביעה הוא לכל היותר מחדל הנמצא ברף הנמוך של המחדלים וניתן לרפאו בדרך של גילוי מסמכים או במסגרת תצהירי עדות ראשית או אף במקרה הצורך בדרך של תיקון כתב התביעה [תלה"מ 43282-07-24 ה' נ' ה' (פורסם בנבו, 20.10.24)].  

את הבקשה סמכו המבקשים על הוראת תקנה 57 לתקנות סדר הדין האזרחי (שעניינה גילוי מסמכים). כנטען על ידי המשיבים תקנה זו אכן אינה חלה על תובענות בענייני משפחה (כקבוע בתקנה 17(ב) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020).

הוראת תקנה 17 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), המורה על גילוי מסמכים מוקדם, קובעת שבעל דין נדרש לצרף לכתב הטענות את כל המסמכים הנוגעים "לעניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים". בכתב ההגנה הודו המבקשים בזכויות המשיבים בנחלה אותן קיבלו מההורים כ"בנים ממשיכים" וכי המינוי הושלם (סעיף 33), וניכר אפוא שעובדה זו כלל אינה במחלוקת בין הצדדים. גם ברשימת הבקשות שהגישו המבקשים הם פירטו שהצורך בקבלת המסמכים הנוגעים למשק הוא לבחינת השאלה האם המינוי נעשה בתנאי שהמשיבים יפצלו את בית המבקשים מהמשק, ומשכך קשה לומר שהמשיבים הפרו את חובת הגילוי המוקדם באי צירוף מסמכים הנוגעים למינויים כבנים ממשיכים.

כמו כן, הפרת חובת הגילוי המוקדם אינה מביאה לתוצאה של מחיקת כתב התביעה. הסעד של מחיקת כתב התביעה, הקבוע בהוראת תקנה 60(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, יחול בבית משפט למשפחה רק במקרה שבו הוגשה בקשה לגילוי מסמכים בהתאם להוראת 17(ד) לתקנות בית המשפט לענייני המשפחה, ניתן צו לגילוי מסמכים והצו לא בוצע. דומה שלא בכדי לא ביססו המבקשים את בקשתם על הוראה זו שהרי התנאים המנויים בה אינם מתקיימים בענייננו.

יתרה מכך, גם אם היינו מקבלים את הטענה שהמשיבים חדלו בכך שהם לא צירפו לכתב התביעה מסמכים רלוונטיים (ואיננו אומרים כה) הרי שהצדדים הסכימו בדיון המקדמי שהמסמכים יצורפו בהמשך וכי יינתן צו המופנה לגורמים המיישבים למסור בידי הצדדים את כל המסמכים הנוגעים לנחלה.

משהסכימו הצדדים לקבלת המסמכים באמצעות צו לא נדרש הליך גילוי מסמכים וממילא אין עילה לסלק את התביעה על הסף מהטעם שהמסמכים לא צורפו לכתב התביעה.

הסכמת הצדדים לקבלת המסמכים מלמדת גם על הסכמה שהמדובר על פניו בראיה רלוונטית לחזית המחלוקת (ולשיטת המבקשים מדובר בראיה כה משמעותית שבלעדיה יש לדחות את התביעה). בהתאם להלכה הפסוקה כאשר מדובר בראיה משמעותית הנושאת משקל של ממש לגילוי האמת וחשיפתה, ייטה בית המשפט להתיר הגשת הראייה באיחור ולאפשר את בירור ההליך לגופו. מכאן שאף אם היינו מקבלים את הטענה שהיה על המשיבים לצרף את הראיות כבר לכתב התביעה הרי שלאור הרלוונטיות של הראיה לא הייתה נחסמת דרכם להביאה באיחור.

יש לדחות גם את טענת המבקשים לפיה אי צירוף צוואות ההורים המנוחים עולה כדי מצג שווא והסתרת מסמך מהותי. התביעה נסמכת על רישום התובעים כבנים ממשיכים, ובעובדה זו הודו המבקשים בכתב ההגנה. אם סבורים המבקשים שצוואת האם המנוחה (שלא קוימה) וצוואת האב המנוח רלוונטיות לחזית המחלוקת הרי שעליהם לצרפן לכתב ההגנה, כפי שאכן עשו. לא ברור מהבקשה איזו זכות דיונית או מהותית של המבקשים נפגעה כביכול מאי צירוף הצוואות על ידי המשיבים בעצמם לכתב תביעתם באופן שיכול להצדיק את התרופה הקיצונית של מניעת בירור ענייני של התביעה.

כל טענות המבקשים בנוגע לטיב הזכות שהוענקה למשיבים (כזכות משמורת כלשונם או זכות על תנאי) ובנוגע לזכות השימוש שניתנה להם בנחלה ולהוראות הצוואה הגוברות לשיטתם על מינוי המשיבים כבנים ממשיכים, כמו יתר המחלוקות בין הצדדים, יתבררו במקומן ולגופן במסגרת פסק הדין ואין בהן עילה לסילוק התובענה על הסף.

אשר ליתר הסעדים שפורטו בבקשה. לא ניתן לעתור במסגרת בקשה לסילוק על הסף גם לסעד של מתן הוראות או לסעד של מינוי אפוטרופוס לדין, אף כסעדים חלופיים, אלא לכל אחד מהסעדים יש לעתור במסגרת בקשה נפרדת.

בדיון קדה"מ הסכימו הצדדים כנזכר למתן צווים לגורמים המיישבים ומכאן שהסעד החלופי למתן הוראות אינו רלוונטי עוד. בכל זאת יוער גם שהסעד של מתן הוראות אינו מובן שכן עניינו של הליך מתן הוראות הוא בקיום מסגרת דיונית מקוצרת הנותנת בידי בית-המשפט אמצעי פיקוח יעיל על בעל תפקיד שמונה על ידיו בפעולותיו השוטפות, ואין זה המקרה בענייננו. עד יוער שלא פורט מדוע יש למנת אפוטרופוס לדין למי שאינו צד להליך, ובאיזה כובע עותרים המבקשים בבקשה בעניינו.

סיכומו של דבר הוא שהבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 3,500 ₪.

ההחלטה מותרת בפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, ז' אלול תשפ"ו, 20 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.