9 וחצי שנות מאסר במסגרת עסקת טיעון לצעירים שהרגו אדם בעקבות סכסוך על פלאפון

הנאשמים הם בני דודים, נאשם 1 מתגורר ברמלה והשני בלוד.

ב- 16.12.08 פרץ סכסוך בין הנאשמים ודודם, לבין עלא שייך יוסף - המנוח, ואדם נוסף, על רקע ויכוח על זכות בעלות על פלאפון.

ב- 18.12.08 בסמוך לשעה 23.00 שהו הנאשמים עם בנות זוגן בדירה בלוד, והמנוח שוחח עם אחת מבנות הזוג והנאשם 1.

במהלך השיחה קילל המנוח את הנאשם. לאחר שיחת הטלפון יצא הנאשם 2 מהדירה, ונסע לתחנה המרכזית בת"א, שם פגש במנוח, ולאחר חילופי דברים, סטר המנוח לנאשם 2.

בשעה 01.00 התקשר הנאשם 2 אל הנאשם 1 ושוחח עימו ובעקבות זאת עזב הנאשם 1 את הדירה ונסע לתחנה המרכזית.

בשעה 01.38, בתחנה המרכזית, פרצה קטטה בין הנאשמים למנוח.

נאשם 1 שלף סכין מטבח, החזיקה בידו ורדף אחרי המנוח.

המנוח ברח לכיוון מכון ליווי, נכנס אליו וסגר את הדלת, אולם הנאשם 1 שרדף אחריו, פתח את דלת המכון למחצה, הכניס את ידו פנימה ודקר את המנוח באמצעות הסכין שבידו מבלי לראות להיכן הוא מכוון את הסכין. כתוצאה מהדקירות נפצע המנוח בבסיס הצוואר, ובריאה הימנית, כתוצאה מכך נגרם נזק חמור לכלי דם ראשיים, ואיבוד דם מסיבי עם נזק לריאה, דבר שהביא למותו של המנוח.

מיד לאחר מכן, הצטרף נאשם 2 לנאשם 1, הנאשם 1 השליך את הסכין מידו, שני הנאשמים רצו לכיוון המכון, נכנסו למונית, וחזרו לדירה בלוד.

לאחר מכן החליף נאשם 1 את בגדיו, שבר את כרטיס הסים של הפלאפון שלו כדי לשבש חקירה והנאשמים נסעו לפרדס חנה שם פגשו בבנות זוגן, ונשארו שם עד 19.12.08 בצהריים.

הנאשמים נסעו עם בנות הזוג לחדרה, ונמלטו משם בעזרת קרובי משפחה לכפר פצאיל בסמוך ליריחו שברשות הפלסטינית.

נאשם 2 שהה כל העת עם נאשם 1, והשתמש בפלאפון הנייד שלו לצורך הסדרת נתיב הבריחה כדי לסייע לנאשם 1 להימלט.

ביום 1.1.09 נערכה חקירה בקשר לרצח המנוח, ובוצע עימות בין הנאשם 2 לאחת מבנות הזוג.  בהיותם שם הניח נאשם 2 את ידו על פיו ע"מ לסמן לבת הזוג שלא תמסור כל דבר בחקירה.

בגין ארועים אלה הורשעו הנאשמים על פי הודאתם, על פי תיקון כתב אישום ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות כדלקמן: נאשם 1 הורשע בעבירת הריגה לפי סע' 298 לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט לפי סע' 244 לחוק העונשין  ונאשם 2 הורשע בסיוע לאחר מעשה לפי סע' 260 לחוק העונשין, והדחה בחקירה לפי סע' 245 (א) לחוק.

נאשם 1 היה כבן 18 בעת ביצוע המעשים, וכנדרש על פי החוק ערך שירות המבחן תסקיר אודותיו. אביו של הנאשם נורה למוות בעת שעבד כשומר והרצח לא פוענח. דבר זה היווה טראומה רגשית עבור הנאשם, ומאז התקשה לתפקד בצורה מסודרת.

לאור חומרת העבירה, לא בא שירות המבחן בהמלצה בענין הנאשם 1.

גם לגבי נאשם 2 נערך תסקיר, שעל פיו זקוק הנאשם להכוונה ותמיכה לצד הצבת גבולות, והומלץ על עונש מאסר שיקח בחשבון את תקופת המעצר, והומלץ לכבד את הסדר הטיעון.

יש לציין כי כתב האישום המקורי הוגש לדיון בפני הרכב וייחס לנאשם 1 עבירת רצח.

במסגרת הליך גישור, נערך הסדר טיעון שעל פיו תוקן כתב האישום כפי שפורט מקודם. הסדר הטיעון נבע מקושי ראייתי שנעוץ בהעדר אפשרות להוכיח כוונת קטילה שכן הנאשם דחף את ידו עם סכין בתוכה מעבר לדלת המכון שהיתה פתוחה למחצה כשהוא מבצע תנועות דקירה לכיוון חלל החדר, כך שלא ניתן היה לייחס לו כוונה מיוחדת לדקור באזורים רגישים דווקא ולגרום למוות.